הרב אהרן ליכטנשטיין ע"ה ודרכו

העולם היהודי איבד תלמיד חכם גדול, ראש  ישיבה, חתנו של הגרי"ד סולוביצ'יק, ואדם מיוחד במינו, ששילב יראה וחכמה (חיצונית גם כן) במקום אחד.

ספרן בוודאי יעתיק לכאן את המאמר מויקי שזיכה בו את חברי הפורום שמותר להזכיר את שמו.

הרשו לי להעתיק, במקום הספד או זכרונות שאיני יכול לספק, אבל אשמח לקרוא, קטע קצר מאד מאחד המאמרים המרשימים ביותר שנכתבו במוסר, מתוך "באור פניך יהלכון", שיחות של הרב. דברי חכמים הם הם זכרונם.

בבואנו לעצב את אישיותנו על פי ערכי התורה, עלינו לעסוק לפחות בשלוש רמות של ציפייה ואחריות. את אלו ניתן לראות כמעגלים קונצנטריים, הנעים מן ההיקף הרחב ביותר ועד הרמה הפרטית יותר.

1. התביעות האוניברסליות המופנות אל האדם באשר הוא אדם
2. התביעות המופנות כלפי היהודי.
3. אחריותו של בן תורה, המעמיד את לימוד התורה במרכז קיומו ושואף להגשים את ערכיה.

במילים קצרות אלו, הרב ליכטנשטיין מסכם את היעדים שהיהודי והיהודי בן התורה אמור להכיר ואם יבחר, ישאף אליהם.

יש דרישות אנושיות.
יש דרישות המתווספות על הדרישות האנושיות. מסתבר שהן מה שמכנים "להיות עם סגולה".
ויש דרישות שמפנה מי שחפץ להיות תלמיד חכם ובן ישיבה אל עצמו.

אלו דרישות שצומחות זו על גב זו ומוסיפות זו על זו.

לצערי, איני מכיר כמעט ניסוחים קצרים וממצים בעולם המוסר שניתן לקבל מהם כה הרבה, למי שיעיין כמובן. ומעל לכל, יש כאן הצהרה ברורה כי האדם באשר הוא אדם, כולל הגוי, אף הוא חביב שנברא בצלם אלוקים. וכי הכל חייבים בדרישות אנושיות - אני מדגיש זאת כיון שיש גישה אחרת, השוללת את אנושיותו של הגוי ומורידה את מעמדו האונטולוגי ביחס ליהודי. לא כן דרכו של הרב ליכטנשטיין.

כמו כן, ניתן להבין כי הדרך של בני התורה היא מעלה אבל אינה חובה במובן שמי שלא ילך בה, פסול חלילה. זו הזמנה והמלצה לנו, אם נבין ונעריך ונבחר ונתאמץ.

אני מקוה שדברים קצרים אלו שהעתקתי יציגו את הרב שאבד לנו ב(חלק) מתפארתו. הנה כמה דברים שאני מוצא בדבריו.

א. הדרישה האישית לחיות חיים של ערכים, גם בהיותו אדם, גם בהיותו יהודי ותלמיד חכם.
ב. היכולת ללמוד וללמד ולתמצת.
ג. הפתיחות לעולם המחשבה וההכרה בכך שיש גם עולם מחוץ ליהדות.
ד. הפניה לציבור של צעירים במילים שיפעימו אותם ויעניקו להם תמונה על עצמם ועל הדרך שפתוחה בפניהם להיות בני עליה.
ה. ההדגשה של הבחירה האישית.
ו. ההנחה הפשוטה כי התורה באה לחנך אותנו ולהפוך אותנו לאנשים טובים יותר, גם בתוך עצמנו.
ז. ההבדלה בין המלצה לחובה גמורה. אי פסילה של מי שלא זכה ולא בחר.

ראויים הדברים למי שאמרם. ראוי לנו לעיין בהם וללמוד כיצד ומאלו הנחות יסוד אפשר לצפות מתלמיד חכם בן זמננו לעצב את אישיותו ואת חייו.

בין השאר, יש לדעתי מקום לדון באופן שבו הרב התמודד בין המודרנה לבין היהדות, בין עולם המחשבה הנכרי, שידע לקבל ממנו את המיטב שיכול היה למצוא בו, כפי שתיאר בראיונותיו בספר של הרב סבתו (נדמה לי שהיה אשכול או היה אמור להיות אשכול...). אבל זה רק פן אחד של אישיות דגולה של אדם דגול.

ברוך דיין אמת.

תוקנה  טעות הקלדה. שגיאות מי יבין.

תוקן על ידי מיימוני ב- 20/04/2015 12:53:37

יש, הדגשתי שאני מצטט שמועה ושהנידון הוא רק אם היא נכונה.
אם היא נכונה, להבנתי משמעות הנידון הזה בפי הדנים בו היא שהחילונים הם מייצגים של תרבות המערב במובן החיובי שלה - דמוקרטיה, תרבות וכדו'. החרדים מייצגים את היהדות ש(כמעט)לא הושפעה כלל מתרבות המערב. הנידון הוא האם הדרך הדת"לית היא סעיף מהתרבות המערבית שהוא יהודי או סעיף מהיהדות שהוא מערבי.
כל מי שדן בנידון הזה כמובן אינו רואה את עצמו כשלילי, הוא מניח שאכן הדרך הנכונה היא שילוב כלשהו של היהדות והמערב.
במונח 'יהדות' כאן אין הכוונה ל'מה שה' התכוין אליו בהר סיני' אלא לאיזשהו מושג ערטילאי שמשמעו בערך 'היהדות כפי שהתגבשה בימי הביניים עם התפתחויות שאינן נובעות מהשפעה חיצונית משמעותית'.
אם הרב ליכטנשטיין טען כאמור לעיל, הוא הכריע כאחד הצדדים.
וכמובן לא התכוונתי לגנות או לשבח אותו אלא לנסות לנתח אובייקטיבית את משנתו, מה שחמק מעיני תגובות השנאה דלעיל.

אריאל
דומני שהוא דווקא ביקר את האומרים מבין הדתיים שהם קרובים לחילוניים יותר מלחרדים, באומרו שאיך אפשר לחשוב ככה. אבל אין לי ציטוטים מדויקים.
בכל אופן, גם אם מישהו היה אומר שהחרדים הם לגמרי לא בכיוון ולכן הוא רחוק מהם כרחוק מז' ממע', זה לא הופך אותו להוגה לא יהודי, ואפי' אם זה העליב כמה חרדים.

ישיביש
אם יש לך הפניה למקום שבו הוא אמר "הכפירה החרדית" אשמח לקבלו. לא נראה לי שהוא התבטא כך.

באופן כללי דומני שבאשכול הזה עולים על מיני דמיונות חרדיים על גדול תורה שאיננו משלהם, שמקבילים בערך לאגדות עם של חילוניים על חרדים. דווקא ממיעוט מושמץ אני מצפה להכיר דברים לעומקם לפני שמבלבלים עליהם בשכל, אבל כנראה שלמרות זאת, עדיין שמועות ומקווה נייעס נחשבים כמקור אמין. אולי זה שווה אשכול - מדוע אצל החרדים יש תרבות שמועות מפותחת.

דוקא אחד הביטויים שהשתמש בו היה "הכפירה החרדית", ואולי זה עדיף מרבנים שמתחנפים לחרדים.

בעינך ובעיני רבותך הוא הוגה מערבי יהודי בעיני תלמידיו ומעריציו הוא היה הוגה יהודי מגדלי הוגי הדור בעיה הגדולה בחוגיך הוא לא היה בעל מחלוקת ולא שנא אף אחד

אם אפשר להסיט את הדיון מגובה המשכורת של הרב לדרכו האידיאולוגית (למרות שאם זה יצליח להעלות את אדונינו ורבינו עצכ"ח מתהום הנשיה, אני מוכן להמשיך לדבר על משכורות)
שמעתי משמו שאמר שהדת"לים קרובים יותר לחילונים מאשר לחרדים. אם זה נכון, ואם הוא התכוין לעצמו/לדרך הנכונה בעיניו, ולא כביקורת על ציבורו, אז לכאורה הרב ליכטנשטיין מציג את עצמו כהוגה מערבי - יהודי. ולא יהודי - מערבי.

בשנות ה-70 עלו פרופסורים מרומו של העולם האקדמי? יש לך דוגמה?