תפישת הגמול מהווה בסיס מרכזי בתפישת הדת היהודית. בתורה אנו קוראים זאת במקומות רבים. התיאור הוא תמיד גשמי עם דגש רב יותר על העונש מאשר השכר. הכותב אינו מסתפק בציות לאל ממניעים אנושיים, כגון הכרת טובה על יציאת מצריים ושמירת הזהות הייחודית לעם, אלא מנסה בנוסף לשכנע לשמוע בקול האל גם ממניעים תועלתניים. אריכות ימים הורשת העמים ואושר אל מול זוועות וצרות הצפויות לעם מהאל הזועם אם יבגוד בו. בהמשך, התנ"ך שנכתב כתיאור היסטורי מביא גם הוא את הפרשנות לאירועים ההיסטוריים בראי השכר והעונש. הצרות באות לרוב כשהעם נוטש את האל ועובד אלוהים אחרים. חז"ל מזכירים רבות את המושג "עולם הבא" אך הצדוקים (שהיו מעמד מבוסס יותר) כפרו בפירושו של המושג ונותרו עם שכר ועונש בעולם הזה. הרמב"ם ובאופן אחר גם המקובלים (שבאו הרבה אחריו) ראו את מכניזם השכר והעונש כפועל יוצא מהתרחקות ממקור הטוב ולאו דווקא כנקמה מכוונת. גם בעת המודרנית האורתודוקסיה היהודית בישראל מעגנת את תפישת הגמול באופן הדוק ומוחצן. תינוקות של בית רבן יונקים מצעירותם את סיפורי גן עדן וגיהנום ולומדים על כפות מאזניים השוקלות מצוות ועבירות ביום כיפור. תהיה צורת הגמול וסיבתו אשר תהיה נדמה כי לאורך ההיסטוריה נותרה תפישת הגמול כהכרחית להישרדותה של הדת בקרב הדתות המערביות. לעומתן ניצבו דתות מהמזרח (ההינדואיזם הקונפוציאניזם סיקיזם ועוד) שאינן נזקקות לאיום האנוכי והפרטני של השכר והעונש מדי גורם חיצוני אלא מנסות לשכנע שדרכם תוביל את האדם לאושרו האישי ולתיקון העולם.
הנצרות המודרנית זה זמן רב נוטשת את הטרמינולוגיה על זוועות הגהינום והאושר לצדיקים ומתמקדת יותר בחמלה וצדק טבעיים כחלק מהתפישה המודרנית שלא מסוגלת להצדיק נקמה לא מידתית של האל וסיפורים על גן עדן אינסופי נתפשים כילדותיים בעולם שרובו משכיל. אמנם האיסלאם שברובו מנותק מהתרבות המערבית ממשיך לשגשג בסיפורים על גן עדן וגיהנום אך משיחות שאני מנהל לאחרונה נדמה שגם יהודים חרדים המעורים בסביבה נעים באי נוחות כשמנסים לברר את דעתם על ענייני הגיהנום ותחיית המתים. התיאולוגיה היהודית לעולם לא התקיימה בוואקום אלא הושפעה (וגם השפיעה) מהתפישות שסביבותיה והדבר מתרחש כל העת. ניתן לצפות שבעתיד תפישת השכר ועונש ביהדות תשתנה דרמתית ומעניין יהיה לראות את ההשפעה של זו על התפתחותה הכללית של היהדות .
נשלח ב-6/5/2015 02:23
ראה אצל משה רט על עניין הגמול קישור אין הרבה מה להוסיף על דבריו שעיקרם - בתורה המתים נמצאים יחד 'אל עמיו' ועונש חוטאים מסויימים הוא 'ונכרת מעמיו'. על זה כבר טענת שזו מליצה, אולי, אבל מהכרת נשמע יותר כדבריו. לפי זה גם מובן 'ערירים ימותו' אין כאן גזרה חדשה על מות כל ילדי החוטאים אלא ניסוח אחר לכרת - ימותו בודדים, ללא בני עמם היושבים יחד במסיבה הגדולה של הנצח. המתים הנ"כיים נמצאים בשאול (בדיוק כמו במיתולוגיה הכנענית/שמית) שהיא מקום חשוך ולא סימפטי, אבל את הצדיקים מציל ה' מהשאול והם 'שבעים את פניו נצח'. באחרית הימים ישרפו הרעים לעד והטובים יחיו באושר ועושר עד קץ הימים.
מיקום השאול - מתחת לאדמה. כך גם במיתולוגיות השמיות וכן סובר הרמב"ן בשער הגמול (מהזכרון - נראה לי שהוא מדבר על גיהינום תחתון גשמי ועליון רוחני אבל אשתדל לבדוק מחר בל"נ) ראה גם ישעיהו כו (הראשון!) שמתאר את תחיית המתים לצדיקים בלבד 'וארץ רפאים תפיל'.
קהלת - יש עליו דעות מנוגדות במחקר. עכ"פ לא ראיתי בו השפעות יווניות אלא ארמיות/פרסיות. קהלת עצמו מתייחס לדעת הרוח כמקובלת בימיו ומפקפק בשאלת הגמול (דעתי לגבי הסתירות בקהלת היא שזוהי רשימת הרהורים של קהלת, בשלב מסויים הוא מסתפק, בסופו של דבר הוא מכריע שיש גמול.) כך שהדעה הזו כבר רווחה בתקופה המקראית הקדומה/מאוחרת. אמנם אינני רואה בעיה בהנחה שלמת יש גוף חדש, ומצד שני לא כתוב שהוא נהנה מבתולות ואוכל אלא מ'שובע שמחות את פניך' או 'צרור החיים את ה'. הצרור והכף - מאחר ובשניהם מדובר על 'נפש' ויש כאן תיאורים שאתה מוכרח לפרש כמטאפורה, והפירוש המילולי הגיוני ומסתבר לפי המוכר לנו מיתר התנ"ך, איני רואה סיבה לפרשם שלא כפירושם המילולי. ההקשר יכול להתפרש לשני הכיוונים, או 'אתה תחיה וכל מבקשיך ימותו' או 'אפילו יהרגוך תזכה אתה לגן עדן ואויביך יהמיון'.
נשלח ב-6/5/2015 01:53
דון_קיחוט כתב:
קצת התפזרנו. נושא האשכול הוא - האם הדת היהודית יכולה להמשיך להתקיים במתכונתה ללא תפישת גן-עדן גהינום המסורתית בקרב רוב שכבות הציבור.
אז הרמב"ם אומר בחלק (סנהדרין פרק י') שזה לא צלח ולכן מסביר הרמב"ם למה חכמינו אומר: חכמים הזהרו בדבריכם.
אז בתכלס הרמב"ם נכנע לשיטה בשביל החינוך אבל מצד שני הוא אומר למי שמפרש את הדבר כפשוטו (כפי שאתה רוצה לטעון שהרוב חושב כך): "וְחַי השם יתברך כי הכת הזאת מאבדים הדרת התורה ומאפילים זָהֳרָהּ, ומשימים תורת ה' בהיפך הַמְכֻוָּן בה!"
הנה הרמב"ם מטפל בדיוק בנושא הזה בהרחבה ומקלל כל אדם שלומד את הדברים כפשוטו והנה למי שרוצה להעמיק בדבר.
"השומרוני שנפטר, אינו נשלח חסר כל למנוחת העולמים - לבוש בחליפת השבת המסורתית, עטוף טלית לבנה וכובע לראשו ייטמן בחלקתו. השומרונים מאמינים כי ביום נקם ושלם, יום הדין, יחזרו המתים לבושים במיטב חליפותיהם".
הרבה דברים ומנהגים לקחו השומרונים מהיהודים כגון ברכה לפני אכילה ושתיה
תוקן על ידי בערולאאדע ב- 05/05/2015 21:48:57
נשלח ב-5/5/2015 21:27
אריאל הפסוק הזה הוא ברור, ולכן שאלתי "כמה פעמים" ולא "האם". ועכשיו עולה השאלה, האם במקרה הפסוק הזה מופיע בספר שעל פי לשונו חושבים שהוא מאוחר (אם כי יש להודות שזה לא רק ע"פ לשונו, אלא גם ע"פ תוכנו שרואים בו השפעות יווניות כמו זו). אמונה בקיום אחר המוות היתה, אבל לא רואים שהיא היתה כנשמה במובן שאנו אומרים זאת. כף הקלע היא דימוי למשהו לא נחמד. בהמשך הדרך הפכו את זה למשהו לא נחמד מבחינה רוחנית ושמו אותה כמדור בגיהנם, אבל אפשר לראות אותה כדבר לא נחמד מבחינה גשמית. אגב, איפה נמצאות הנשמות לאחר המוות? האם המקרא אי פעם נוקב בשם של מקום כזה? גן עדן הוא כידוע מקום גשמי בו גר אדה"ר לפני החטא, גיהנם הוא גיא בן הנם; ושאול היא פשוט העולם התת קרקעי (איפה שגם הדס היווני נמצא למשל).
נשלח ב-5/5/2015 21:06
בערל, עדיין לא הודיתי בהר גרזים, אולי כשהתהב יבוא וכל בני ישראל יאספו להקריב קרבן במקום המבחר תוכל לברך אותי בחג שמח ;) יש, מה עם 'מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ'? בכל אופן, אמונה בקיום אחר המוות היתה ודאי (שמואל וכלל ההעלאה באוב), וגם אמונה בגמול, גם אם גשמי במובן של מעין גוף אחר שנשאר לאדם. נפש אדוני תהיה צרורה בצרור החיים את ה' וק"ק לומר שזה בארץ, בעיקר השווה לנפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע.
נשלח ב-5/5/2015 21:00
יש כתב
1 נאסף אל עמי זה ביטוי שדי ברור שהוא מליצה. אבל ראה בשורה הבאה.
2 זה שיש קיום לאחר המוות לא אומר שהוא רוחני. העובדה ששמואל עולה בגופו.
3 "נפש אדוני צרורה בצרור החיים" זה ממש הפוך. היום אומרים את זה על המתים, אבל היא איחלה לו שיחיה.
תגובתי
1 כבר כתבתי מקודם
2 אין לזה תוכן אלא אם כן הגדרת רומני היא משהו אחר.
3 כנראה שאתה צודק.
נשלח ב-5/5/2015 20:36
נאסף אל עמי זה ביטוי שדי ברור שהוא מליצה. אבל ראה בשורה הבאה. זה שיש קיום לאחר המוות לא אומר שהוא רוחני. העובדה ששמואל עולה בגופו. "נפש אדוני צרורה בצרור החיים" זה ממש הפוך. היום אומרים את זה על המתים, אבל היא איחלה לו שיחיה.
נשלח ב-5/5/2015 20:12
יש נשמה - נשימת אויר (אויר בלה"ק רוח) והוצאת האוויר- נשיפה = נפש. ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה.
- אני נאסף אל עמי קברו אותי... האסיפה אינה הקבורה אלא המיתה וכינוה כך שנשמת המת מגיעה למקום ששם נשמות הקודמים, וזה מור רעיון דרישה אל המתים שמוזכרת בתורה - האמונה בקיומם אחר מותם. ואחרי שהמושג קיים כנראה זה הכוונה ב"והאבדתי את הנפש / ונכרתה הנפש"
ובכתבי הקדש מפורש יותר כמו והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים את ה'
כמובן שאפשר לפרש כל דבר על דרך המשל והמליצה וכו' וכו' אבל 1 המשלים צריכים להתחיל על בסיס כלשהו 2 כיון שקיימת אמונה כזאת בכל התקופות הידועות אין סיבה להוציא מ"פשוטו".
נשלח ב-5/5/2015 19:37
בוא נתחיל ממשהו בסיסי יותר. כמה פעמים במקרא יש התייחסות למרכיב לא גשמי באדם? ואני מתכוון ללגמרי לא גשמי, נבדל כמו שיקראו לו הפילוסופים ביה"ב. נשמה היא לא בכדי משורש נש"מ והנפש שמצויה בדם היא לא בדיוק מה שאנחנו קוראים היום נפש שלא נמצא בשום מקום ספציפי בגוף.
נשלח ב-5/5/2015 19:21
הפרשנויות מגויסות להשקפת העולם של המפרשים. וכבר כתבו התוספות- אין הנביא מתנבא על מה שיהיה- אלא על מה שראוי להיות.
נשלח ב-5/5/2015 16:34
ירוחם
1 לא אמרתי שיש
2 סוף דניאל וסוף ישעיהו
פרשנות להרבה פסוקים
קהלת לא ידע
נשלח ב-5/5/2015 16:05
בערול נעשה הפוך. איפה בתורה או בנ"ך אתה מוצא גמול רוחני? או עולם הבא?
נשלח ב-5/5/2015 15:53
דון כתב:
"ניתן לראות בברור שכל שהולכים אחורה בכתובים תיאורי הגמול הם יותר גשמיים".
בבקשה קצת פירוט.
ואריאל חג שמח
תוקן על ידי בערולאאדע ב- 05/05/2015 15:54:01
נשלח ב-5/5/2015 15:34
זה נכון שדברים שנתפסו כגשמיים הפכו לרוחניים (זה נכון גם על מלאכים ואפילו על האל). מגמה זו הביאה גם להפיכת הנשמה לרוחנית, וממילא שהיא יכולה לקבל גמול רוחני. אבל זה לא אומר שהגמול הורחק. הגמול נשאר, ואפילו הגמול בעולם הזה, שהוא דבר שקשה לראות במציאות, נשאר במחשבה היהודית. אלא ששינוי התפיסה בקשר לקיום דברים רוחניים הגיע גם לעניין שכר ועונש.
נשלח ב-5/5/2015 14:50
בעל, אז אם אנשים יפסיקו להאמין בהכרח תהיה לכך השפעה על אופן קיום המצוות. יש3 - למה רחוקה מהמציאות. ניתן לראות בברור שכל שהולכים אחורה בכתובים תיאורי הגמול הם יותר גשמיים. הצבעתי על תפישת הגהנום שהשתנתה דרמטית בנצרות הקתולית ולדעתי גם משתנה ביהדות. ניתן להתווכח אם זה באמת כך, אבל יש לדבר סימוכין.