שכר ועונש - הכרח או אנכרוניזם?

תפישת הגמול מהווה בסיס מרכזי בתפישת הדת היהודית. בתורה אנו קוראים זאת במקומות רבים. התיאור הוא תמיד גשמי עם דגש רב יותר על העונש מאשר השכר. הכותב אינו מסתפק בציות לאל ממניעים אנושיים, כגון הכרת טובה על יציאת מצריים ושמירת הזהות הייחודית לעם, אלא מנסה בנוסף לשכנע לשמוע בקול האל גם ממניעים תועלתניים. אריכות ימים הורשת העמים ואושר אל מול זוועות וצרות הצפויות לעם מהאל הזועם אם יבגוד בו. בהמשך, התנ"ך שנכתב כתיאור היסטורי מביא גם הוא את הפרשנות לאירועים ההיסטוריים בראי השכר והעונש. הצרות באות לרוב כשהעם נוטש את האל ועובד אלוהים אחרים. חז"ל מזכירים רבות את המושג "עולם הבא" אך הצדוקים (שהיו מעמד מבוסס יותר) כפרו בפירושו של המושג ונותרו עם שכר ועונש בעולם הזה. הרמב"ם ובאופן אחר גם המקובלים (שבאו הרבה אחריו) ראו את מכניזם השכר והעונש כפועל יוצא מהתרחקות ממקור הטוב ולאו דווקא כנקמה מכוונת. גם בעת המודרנית האורתודוקסיה היהודית בישראל מעגנת את תפישת הגמול באופן הדוק ומוחצן. תינוקות של בית רבן יונקים מצעירותם את סיפורי גן עדן וגיהנום ולומדים על כפות מאזניים השוקלות מצוות ועבירות ביום כיפור. תהיה צורת הגמול וסיבתו אשר תהיה נדמה כי לאורך ההיסטוריה נותרה תפישת הגמול כהכרחית להישרדותה של הדת בקרב הדתות המערביות. לעומתן ניצבו דתות מהמזרח (ההינדואיזם הקונפוציאניזם סיקיזם ועוד) שאינן נזקקות לאיום האנוכי והפרטני של השכר והעונש מדי גורם חיצוני אלא מנסות לשכנע  שדרכם תוביל את האדם לאושרו האישי ולתיקון העולם.

אריאל
הפסוק הזה הוא ברור, ולכן שאלתי "כמה פעמים" ולא "האם".
ועכשיו עולה השאלה, האם במקרה הפסוק הזה מופיע בספר שעל פי לשונו חושבים שהוא מאוחר (אם כי יש להודות שזה לא רק ע"פ לשונו, אלא גם ע"פ תוכנו שרואים בו השפעות יווניות כמו זו).
אמונה בקיום אחר המוות היתה, אבל לא רואים שהיא היתה כנשמה במובן שאנו אומרים זאת.
כף הקלע היא דימוי למשהו לא נחמד. בהמשך הדרך הפכו את זה למשהו לא נחמד מבחינה רוחנית ושמו אותה כמדור בגיהנם, אבל אפשר לראות אותה כדבר לא נחמד מבחינה גשמית.
אגב, איפה נמצאות הנשמות לאחר המוות? האם המקרא אי פעם נוקב בשם של מקום כזה? גן עדן הוא כידוע מקום גשמי בו גר אדה"ר לפני החטא, גיהנם הוא גיא בן הנם; ושאול היא פשוט העולם התת קרקעי (איפה שגם הדס היווני נמצא למשל).

בערל, עדיין לא הודיתי בהר גרזים, אולי כשהתהב יבוא וכל בני ישראל יאספו להקריב קרבן במקום המבחר תוכל לברך אותי בחג שמח ;)
יש, מה עם 'מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ'?
בכל אופן, אמונה בקיום אחר המוות היתה ודאי (שמואל וכלל ההעלאה באוב), וגם אמונה בגמול, גם אם גשמי במובן של מעין גוף אחר שנשאר לאדם.
נפש אדוני תהיה צרורה בצרור החיים את ה' וק"ק לומר שזה בארץ, בעיקר השווה לנפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע.

יש כתב

1  נאסף אל עמי זה ביטוי שדי ברור שהוא מליצה. אבל ראה בשורה הבאה.

2  זה שיש קיום לאחר המוות לא אומר שהוא רוחני. העובדה ששמואל עולה בגופו.

3  "נפש אדוני צרורה בצרור החיים" זה ממש הפוך. היום אומרים את זה על המתים, אבל היא איחלה לו שיחיה.

תגובתי  
 
1 כבר כתבתי מקודם

2 אין לזה תוכן אלא אם כן הגדרת רומני היא משהו אחר.

3 כנראה שאתה צודק.

נאסף אל עמי זה ביטוי שדי ברור שהוא מליצה. אבל ראה בשורה הבאה.
זה שיש קיום לאחר המוות לא אומר שהוא רוחני. העובדה ששמואל עולה בגופו.
"נפש אדוני צרורה בצרור החיים" זה ממש הפוך. היום אומרים את זה על המתים, אבל היא איחלה לו שיחיה.

יש
נשמה - נשימת אויר (אויר בלה"ק רוח) והוצאת האוויר- נשיפה = נפש.  ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה.

-
אני נאסף אל עמי קברו אותי... האסיפה אינה הקבורה אלא המיתה וכינוה כך שנשמת המת מגיעה למקום ששם נשמות הקודמים, וזה מור רעיון דרישה אל המתים שמוזכרת בתורה - האמונה בקיומם אחר מותם.  ואחרי שהמושג קיים כנראה זה הכוונה ב"והאבדתי את הנפש / ונכרתה הנפש" 

ובכתבי הקדש מפורש יותר כמו והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים את ה'

כמובן שאפשר לפרש כל דבר על דרך המשל והמליצה וכו' וכו' אבל  1 המשלים צריכים להתחיל על בסיס כלשהו 2 כיון שקיימת אמונה כזאת בכל התקופות הידועות אין סיבה להוציא מ"פשוטו".

בוא נתחיל ממשהו בסיסי יותר. כמה פעמים במקרא יש התייחסות למרכיב לא גשמי באדם?
ואני מתכוון ללגמרי לא גשמי, נבדל כמו שיקראו לו הפילוסופים ביה"ב. נשמה היא לא בכדי משורש נש"מ והנפש שמצויה בדם היא לא בדיוק מה שאנחנו קוראים היום נפש שלא נמצא בשום מקום ספציפי בגוף.

ירוחם

1 לא אמרתי שיש 

2  סוף דניאל וסוף ישעיהו 

פרשנות להרבה פסוקים

קהלת לא ידע

דון כתב:

"ניתן לראות בברור שכל שהולכים אחורה בכתובים תיאורי הגמול הם יותר גשמיים".

בבקשה קצת פירוט. 

ואריאל חג שמח

תוקן על ידי בערולאאדע ב- 05/05/2015 15:54:01

זה נכון שדברים שנתפסו כגשמיים הפכו לרוחניים (זה נכון גם על מלאכים ואפילו על האל). מגמה זו הביאה גם להפיכת הנשמה לרוחנית, וממילא שהיא יכולה לקבל גמול רוחני.
אבל זה לא אומר שהגמול הורחק. הגמול נשאר, ואפילו הגמול בעולם הזה, שהוא דבר שקשה לראות במציאות, נשאר במחשבה היהודית. אלא ששינוי התפיסה בקשר לקיום דברים רוחניים הגיע גם לעניין שכר ועונש.

בעל, אז אם אנשים יפסיקו להאמין בהכרח תהיה לכך השפעה על אופן קיום המצוות.
יש3 - למה רחוקה מהמציאות. ניתן לראות בברור שכל שהולכים אחורה בכתובים תיאורי הגמול הם יותר גשמיים. הצבעתי על תפישת הגהנום שהשתנתה דרמטית בנצרות הקתולית ולדעתי גם משתנה ביהדות. ניתן להתווכח אם זה באמת כך, אבל יש לדבר סימוכין.