חג שבועות

א  קביעת יום החג 

בתורה ממחרת השבת השביעית פירושו 

1 ממחרת יום טוב ראשון של פסח, חז"ל וכמנהגינו היום שכך כתוב "מהחל חרמש בקמה תחל לספר שבעה שבועות" ומתחילים לקצור כבר בט"ז ניסן שכתוב על יום זה "ופנית בבקר והלכת לאהליך" 

הסתייגות: יש סתירות בדברי חז"ל בפירוש פסוק זה אם הולך על ט"ז או על כ"ב ניסן וכמו כן סתירה בין גמ' בחגיגה לגמ' בסנהדרין אם חול המועד פסח נחשב במקרא "זמן קציר"

2 ממחרת יום טוב אחרון של פסח כי כך הסדר בתורה גם באמור וגם בפרשת ראה. (וכן מנהג האתיופים ?).

3 ממחרת שבת שבתוך חג המצות השומרונים והצדוקים.

4 ממחרת שבת שאחר חג המצות, ספר היובלים ועוד כתבי קומראן (איסיים)

לפירוש 2 ממחרת השבת יכול להתפרש ממחרת השבוע (של חג המצות) וזה מתאים יותר שהשבת השביעית לפירוש 1 אינו מובן וכן ,שבע שבתות" וודאי הכוונה"שבעה שבועות" כמקבילו.


משותף לפירושים 1-2 ש"מחרת השבת" הוא מחרת יום טוב של חג המצות [בניגוד ל 3-4 ש"שבת" הוא שבת בראשית]

וכן מתפרש בספר יהושע ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי בעצם היום הזה שהשתמש בביטוי "בעצם היום הזה"  - שבד"כ בא להדגיש משהו וכאן אינו מתאים - על פי לשון התורה בפרשה זו ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה, וכנראה לכן הזכיר "קלוי" ובמקום לחם כתב מצות משמע שעדיין היה בחג המצות וכמו 1 (ולא כ 2)  וכן הביטוי "ממחרת הפסח" מתאים יותר לט"ז שהוא למחרת הייום שבלילו אכלו פסח (ובתורה הביטוי הזה משמעו יום למחרת יום שחיטת הפסח) ולא ממחרת כ"א ניסן, מפני שבעבר - כמו בתורה - רק י"ד ניסן (ואולי גם ט"ו וכנ"ל) נקרא "פסח" אבל כל שבעת הימים ט"ו-כ"א ניסן נקראים "חג המצות" עד שחרב הבית ולא היה עוד פסח החלו לקרוא לחג המצות כולו "פסח"

 [ולפי דרכינו למדנו שכותב ספר יהושע כבר היה לפניו מספר התורה חומש ויקרא (או חלקו) ולא רק חומש דברים שמפורש בו]

הוכחה נוספת לפירושים 1-2

כמו כן לפירושים אלו (1-2) "שבע שבתות תמימות תהיינה" נכתב כדי לבאר שהשבוע הראשון שהוא רק חצי שבוע לא נספר כשבוע שלם אלא צריך שבועות שלמות- מעת לעת, עד שיהיו "חמישים יום", אבל לפירושים 3-4 השבוע שמתחיל ממחרת שבת בראשית הוא בהכרח שבוע שלם וכן הוא 50 יום בלי שנצרך לבארו. 

רק עכשיו קלטתי: אבן לשון זכר??

בער
אני מתחיל להבין שאתה פשוט מחליט מה המשמעות של מילה ומשנה אותה לפי מצב הרוח. נו שוין.
לא הבנתי את קביעתך ששם החפץ הוא אבן. גם אם זה לוח אבן, הרי שמה שקובע את המין הוא הלוח, וכדבריך הלוחות כתובים.

ה' מסיני בא וכו' כולם שמות מקומות סיני שעיר פארן (קדש). 
פירוש 'ואתה' 1 ואתו (עמו)  2 ובא כמו 'ויתא ראשי עם' ולפירוש זה יותר מתאים שזה יהיה שם מקום.
אין צורך בהגהה אלא בפירוש, הלשון בשירה היא בד"כ פחות 'מדוקדקת'.

המקום נקרא ביחזקאל "מי מריבות קדש" ולחילופין נקרא בתורה קדש או מריבה (או מסה או "מסה ומריבה").
____________________

ואם כבר תיקון או פרשנות... פסוק בתהילים ובשירת דבורה "זה סיני מפני ה'" משמעוו כנראה כמו "זע סיני...".
________________
לוחות לשון זכר ?
כנראה שם החפץ אינו לוח אלא אבן וזה לשון זכר מזה ומזה הם כתובים ועוד  אבל ההתייחסות ל'לוח' (חסר) וברבים לווחים  (הויו בקמץ) יש כו בחז"ל אבל צורה זו אין (?) בתורה בשום מילה לא שווקים.
לחייו כערגות הבשם ולא לחיותיו וזה משמעות שונה, אולי לחי כמו לוע שמתחלפים ששניהם גרוניות.
ושוורים וכדו' 

תוקן על ידי בערולאאדע ב- 22/05/2015 16:37:08

יש, התכוונתי מעברה המערבי של הערבה, בערבה עצמה ישבו לכאורה האדומיים.
לפי דברי אליצור, יתכן ששדה אדום משמעו - האזור השומם הנקרא ע"ש אדום.
בער, יש להוסיף גם את הגלגל (התגלות המלאך ליהושע-המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש)
אשר לכינוי הלוחות, ראה 'אלמלי לא נשתברו לוחות הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל'(עירובין נד.) כחרדי פרימטבי אני מצהיר שאין לנו אלא דברי חז"ל הקדושים שדבריהם כגחלי אש ובחכמתם העצומה ידעו שלוחות אינן אלא נקבה (או נקבות).

בער
מרבבות קדש=ממריבות קדש? יש לך אישור מאברם להמציא תיקונים? אפשר פשוט להחליף אותיות כשרוצים?

אריאל כתב 
יתכן שזה המקום הקדוש היחיד בתנ"ך, חוץ מירושלים.

שכחת את בית אל (והרגרזם).

וַנִּסַּע מֵחֹרֵב וַנֵּלֶךְ אֵת כָּל הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַהוּא אֲשֶׁר רְאִיתֶם דֶּרֶךְ הַר הָאֱמֹרִי כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֹתָנוּ וַנָּבֹא עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ. וַיֵּצֵא הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא לִקְרַאתְכֶם וַיִּרְדְּפוּ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַדְּבֹרִים וַיַּכְּתוּ אֶתְכֶם בְּשֵׂעִיר עַד חָרְמָה.
1) מהתיאור נראה שיש מרחק גדול בין הר סיני לקדש ברנע שבגבול ארץ אדום. 
2) יש עוד ראיות לכאורה שקדש (ברנע) הוא במזרח דרום אר"י (כיוסיפון אולי אולי צפונית לה הרבה) ולא כחוקרים היום. 
3) ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע הר פארן ואתה מרבבות קדש (:ממריבות קדש)  אם זה הפירוש משמע שהם קרובים קדש והר סיני ולא כנ"ל 1. וי"ל. 
4) חז"ל ציינו שההר אינו ההר המיוחד מכל בגבהו וההר הזה הוא מאד גבוה גם יחסית למקומו.
5) אליהו הלך 40 יום ו40 לילה בלי לאכול עד הר חורב הוא לא מפני ריחוקו אלא כדי להקביל למשה רבינו שהיה שם 40 יום ולילה בלא אוכל (אדם יכול לתעות במדבר גם הרבה יותר מ 40 יום). 

תוקן על ידי בערולאאדע ב- 22/05/2015 15:49:53

אריאל
האמירה שהר סיני "נמצא איפשהו לאורך קו הערבה" היא די מתמיהה שכן הערבה, למקרה שלא ידעת, היא מקום נמוך, וקצת קשה למצוא בו הרים. (אם כבר לרדת עליך, אז דע לך שלוחות הם זכר, ורק חרדים טיפשים שיודעים רק שטויות עושים טעויות לשוניות כאלה)
פרופ' יואל אליצור (בספרו 'מקום בפרשה') מוכיח מהפסוקים שהבאת (חוץ מ"שדה אדום") שההר היה בין מצרים למדין. הוא ממשיך בניתוח השמות השונים של המדבריות בתוך מה שקרוי בימינו חצי האי סיני (צין פארן וסיני), ומגיע למסקנה שהר סיני היה בחלק הדרומי, כך שאולי יש לקבל את המסורת הנוצרית.
בקשר ל"שדה אדום" לא הייתי בונה על זה הרבה כי מדובר כאן בשירה והרבה פעמים היא משתמשת במונחים באופן אחר. פרופ' יהודה אליצור (אבא של) בדעת מקרא שם טוען ששעיר בשירה הוא כינוי כולל לדרום (וזה כבר בברכת משה - "זרח משעיר... הופיע מהר פארן [ואגב, יש להעיר שגם פה יש זיהוי משונה של פארן עם סיני, ושוב זה מראה לנו כמה לא כדאי להסתמך על השירה בעניינים גיאוגרפיים]), ו"שדב אדום" הוא מקבילה לשעיר (אם אני מבין נכון הוא חושב ששעיר יכול היה להיאמר באופן מאוד מורחב, ואדום פשוט נגרר אחריו כי למקום המצומצם שקורים שעיר קוראים גם אדום).

החוקרים התחבטו רבות באשר למיקום ההר. וראו כאן קישור סקירה על הנושא. מסורת נוצרית מזהה אותו עם ג'בל מוסה בדרום סיני שעליו נצב מנזר עתיק. מקור המסורת הוא באמו של קונסטנטין הגדול, אשה מיוחדת מאד שזכתה להתגלויות נשגבות בזמן שיטוטה בארץ הקודש, בהן גילוי הצלב האמיתי עליו נצלב ישו ושאר מופתים. תיאוריות אחרות מזהות אותו עם הר בערב הסעודית, בצפון סיני, בנגב ועוד.
כיוון לפתרון יוצע ע"ס המקראות הבאים:
אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע. מכאן שהר שעיר הפריד בין ההר לקדש. קדש היא כנראה בנגב (למרות שפלביוס מזהה אותה עם פטרה) שהרי היא בדרום כנען.
ה' מסיני בא וזרח משעיר למו. מכאן שהר שעיר היה ממזרח להר סיני.
ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום...זה סיני. מכאן שההר היה סמוך לשדה אדום - שטח ההפקר השייך לאדום?
וינהג את הצאן אחר המדבר ויבוא אל הר האלוקים. מכאן שההר היה במדבר הסמוך למדיין.
וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה עד הר האלוקים. (אליהו, נקודת ההתחלה היא מרחק יום מבאר שבע)
בני שעיר ישבו מאילת בכל הר שעיר (הנמשך כמעט עד ים המלח) לכאורה אפשר להוכיח שסיני נמצא איפשהו לאורך קו הערבה, ממערב לאדום. מרחק 11 יום הוא כ400 ק"מ שזה המון אבל מחנה שלם הלך הרבה יותר לאט כך שקשה לשער לפי זה. מרחק 40 יום ולילה הוא גבוה בהרבה ומגיע לדרום סיני לפחות כך שנישאר בצ"ע.

קדושת ההר
מקובל היום להגיד שאין בהר שום קדושה מרגע סיום המעמד.
למעשה אנחנו רואים בדיוק הפוך. ההר הזה היה 'הר האלוקים' לפני המעמד והוקדש במיוחד להיות ההר הראוי לעבודת ה'. המשיך להיות מקום נעלה בו זכה משה לקבל לוחות שניות, לראות את עורף ה' ולקבל את רוב המצוות, והמשיך להיות 'הר האלוקים' בימי אליהו ואף היה מקום ראוי להעניק לו התגלות מיוחדת.
יתכן שזה המקום הקדוש היחיד בתנ"ך, חוץ מירושלים.

תוקן על ידי אריאל73 ב- 22/05/2015 14:23:45

ברכת קריאת מגילה היא מנהג אשכנזי קדום, וכפי המבואר בשו"ת הרמ"א היא ברכה על קריאה צבורית. גישת הרמ"א בכמה מקומות שברכת המצוות היא לאו דווקא על המצווה הספציפית שעומדים לקיים כעת, ראו לדוגמא בדרכי משה אורח חיים סימן ח את הסברו לברכת על מצוות ציצית:

(ה) והמנהג לברך "על מצוַת ציצית". וטעם המנהג נראה לי, כי חששו לדברי הפוסקים שאין יוצאין בטלית קטן כזה, ולכן לא מברכין "להתעטף" או "להתלבש", דאז הוי משמע דעכשיו מקיימין המצווה כהוגן; רק מברכין השם יתברך שנתן לנו מצוַת ציצית, ואף שאין מקיימין אותה עכשיו כתיקנה. ולכן תיקנו לשון "על", דלשעבר משמע, כן נראה לי טעם המנהג. וכן כתב הרא"ש ז"ל בשם רבינו תם פרק רבי אליעזר דמילה ופרק קמא דפסחים לעניין ברכת מילה, ועיין שם.

על שיטת הגר"א בעניין ברכת מגילה, ראו שני השיעורים המובאים בלינק (בתוצאות צריך לעבור ללשונית מחשבה, ושם יש סדרת שיעורים על הגר"א, ואפשר לראות לפי הכותרת מה רלוונטי) -

1)  עוד על תיקון ליל שבועות ה'תיקון' של הב"י (עפ"י ר"ש אלקבץ) קצת עניינים מלוקטים מהתורה וללא תחילה וסוף של כל פרשה. התיקון של האר"י תחילת וסוף כל פרשה + הנ"ל בערך.

2)  מנהג אשכנזי קדום מוזכר בהרבה ראשונים להביא את הילדים ללמוד א' ב' עם דבש וביצה בחג השבועות (מהר"ם בתשובה אחת התיר לתינוקות למחוק משום מלאכה ביו"ט, אבל בתשובה אחרת אותו דבר אסר משום גרם מחיקת השם) 

אולי זה מקור המנהג לאכול מאכלי דבש בשבועות

ואולי (?) על פי זה כתב השל"ה להתפלל על הילדים לפני שבועות (לפני ר"ח סיוון).

3)  מנהג קריאת מגילת רות בשבועות מוזכרת במסכת סופרים עם ברכה אקב"ו על מקרא כתובים / כתבי הקדש ולכאורה היה ראוי לברך כמו בכל קריאת תורה ונביאים בציבור ברכת השבח ולא אקב"ו. מכל מקום עפי"ז  (שהתייחסו לקריאתה כ"מצווה" מיוחדת) הנהיג הגר"א (?) לברך גם שהחיינו והוא פלא.

תוקן על ידי בערולאאדע ב- 22/05/2015 02:04:40