ונתתי שלום בארץ

בסדר

כל אדם בעולם, כל מדינה, קבוצה או דת, בוחרים לעצמם דרך חיים, ובכל דרך יש פנים לכאן ולכאן. גם כבודו בוודאי נתקל בדברים שליליים שקורים סביבו, ולא רק דרך הדת, וסביר שאפילו דברים כאלה שקשורים אליו ישירות, ולא תמיד מצליח לתקן. כולנו נתקלים במצבים שבהם ניתן ביטוי לדברים שליליים, ולו כדמיון, וההתמודדות מחייבת התייחסות לזה. היהדות בדרכה שלה, וכל דת או קבוצה בדרכה שלה. ההתייחסות פעמים רבות תהיה בשלילת השלילה, כדי למנוע את השתלטות הרע. אם לכבודו יש פתרונות קלים ומהירים, כולנו נשמח לשומעם. בינתיים, רובנו נסתפק בקריאה למיגור הרע, ובנסיונות להרבות את הטוב בעולם, בדרכים המקובלות. היהדות עשתה זאת במשך שנים ארוכות, וכפי שאני מכיר אותה, וכפי שרבים אחרים מכירים אותה, היא הצליחה מאוד לעודד את הטוב בדרכים רבות ובמערכות רבות. נניח שאתה מגדיר את עצמך "נאור". כדאי לשים לב שהיהדות היא זו שפיתחה את ה"נאורות" הדתית הרבה ביותר, שמתוכה צמחה בכלל ה"נאורות" החילונית המודרנית. 

אם תבחן את היהדות, תמצא שורה ארוכה של מצוות שתכליתם להיטיב לאדם הפרטי ולחברה בכלל. יש מצוות מעטות של מלחמה, אבל זה איננו שונה מכל אומה. גם היום, עצם קיומו של המושג "פשעי מלחמה", יכול ללמד אותך ש"מלחמה" לבד איננה נחשבת ל"פשע". למה? אפשר לדון בזה באריכות. בקצרה, ההנחה היא שיש מערכת איזון כללית בתוך החברה העולמית, באופן שרוב העולם ירצה בטוב, מכיוון שהוא יודע בתוך תוכו את דבר הפילוסוף - לעשות רק דבר שהיה טוב אילו כולם היו עושים אותו. ומכיוון שהחברה רוצה להתקיים, היא תשתדל לשמור באופן אינסטינקטיבי על שלום ככל האפשר. האמונה באלוקים מלמדת, שגם כאשר יש מי שיוצא מהדרך הכללית הזאת, הרי שזה בגלל טעויות שנעשו על ידי שומרי הדרך הכללית. כמ"ש חז"ל - "צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור". וזה כמובן משתלב עם ההסבר הזה, כי כדי לשמור על האיזון הכללי צריך גם את מי שיוצא נגד הטעויות הנ"ל. ומכל מקום, מתפלל חבקוק הנביא ואומר "למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו", ואף הוא ממשיך ואומר "כי עוד חזון למועד... אם יתמהמה חכה לו כי בא יבוא לא יאחר...".

קיצורו של דבר, הדת שומרת על המוסריות בדרכה שלה, וגם אם דרכך אחרת, מה איכפת לך שאנשים בוחרים בדרך הדתית?

היהדות, להבנתי, איננה רוצה במלחמה. "מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?" "החפוץ אחפוץ מות רשע נאום ה' אלוקים, הלוא בשובו מדרכיו וחיה"

כמובן צריך לדעת לקרוא את הפסוקים: במקרה הטוב - בדליכא אויבים "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבור בארצכם" (והמילים "ונתתי שלום בארץ מוסברים כמובן רק במשפט הסמוך להם - זה שצוטט, ולא במקרה השני -), במקרה הפחות טוב, בדאיכא אויבים, מכל מקום "ורדפתם את אויביכם ונפלו לפניכם לחרב" 

יחסים בינלאומיים, בדיוק כמו יחסים בינאישיים, עשויים להיות מורכבים ומשתנים לפי המקום והזמן. הנביא מדבר בכל מקום לפי המדבר ולפי השומע, ואומר דברים לשבר את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע. ומדבר על מצבים שונים בהתאם למצב בו הוא עצמו נמצא, מתוך דימוי מצב למצב. 

ובמחילה מכבוד מי שכתב דברים דומים לפניי, אם התכוון, אלא שפחות ברור לשאר החברים כוונתו, לא באתי אלא לפרש, והמבין יבין.

תוקן על ידי אליקים7241 ב- 19/05/2015 14:10:51

יש כמה משמעויות למילה שלום.
א. שלום בין אויבים או אי לוחמה.
ב. שלום מלשון שלימות.
ג. שלום במשמעות של שקט ושלוה ומנוחה איש תחת גפנו ותחת תאינתו אין מחריד ואין פגע רע, וכו'...
ויתכנו עוד פירושים.

המקראות מדברים על מצבים שונים. בעוד הפסוק בבחוקותי מדבר על הפירוש השלישי ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין פחריד, שזה יותר על הפן האישי של כל אחד מאיתנו. הרי שהנביא ישעיהו ואחרקים מדברי על השלימות הרוחנית של העולם שמכיר כולו ביחוד ה' ובמטרתו של עם ישראל ולכן כאשר כל העולם כולו הופך לממוקד מטרה לחזות בנועם ה' הרי שמתבטלת השנאה והתחרות ושעשע יונק על חור פתן ולא ישא גוי אל גוי חרב.
והשלום שבא אחרי המלחמה גם הוא נקרא שלום, שלום שנכפה ע"י המלחמה, ע"י כיבוש אכזרי והרתעה של האויב. שלום שמושג בדרך של הפחדת האויב, ועל ידי זה מניעת המלחמות הבאות גם הוא שלום יקרא. אפשר לומר לדוגמה שפצצת האטום יצרה מאזן אימה נוראי כ"כ בעולם שהביא למניעת מלחמות. 

בד"כ במקרא שלום מורה על שלום פנימי בין הקב"ה לישראל, ובהסתמך על השלום שהקב"ה עושה אין יד העכו"ם תקיפה על ישראל. חזון אחרית הימים של ישעיהו מתכוון למציאות בה ה' אחד ושמו אחד וכל העמים עובדים אותו יחדו, מצב בו האנושות כולה כבר התעלתה להבנה שמלחמות הן תולדות שריריותיות של היעדר דעת ושמחלוקות מיישבים בדרכה של תורה. 

עודד, אכן לזה מקוה התנ"ך, 'שלום רומאי' בגרסה ישראלית. אלא שאצלנו, בזכות מעורבותו של אלוקים, המורדים יענשו בצורה יצירתית יותר: וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא-יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ, אֶל-יְרוּשָׁלִַם, לְהִשְׁתַּחֲוֹת, לְמֶלֶךְ יְהוָה צְבָאוֹת -וְלֹא עֲלֵיהֶם, יִהְיֶה הַגָּשֶׁם. וְאִם-מִשְׁפַּחַת מִצְרַיִם לֹא-תַעֲלֶה וְלֹא בָאָה, וְלֹא עֲלֵיהֶם; תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה, אֲשֶׁר יִגֹּף יְהוָה אֶת-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ, לָחֹג אֶת-חַג הַסֻּכּוֹת.
הרוצח צאלאח תעמרי, מפקד ילדי האר.פי.ג'י. (קיטנה שבה למדו ילדים פלסטינים להרוג) כתב בעבר שבית המקדש היהודי השלישי אינו אלא הרייך היהודי השלישי.

כותב אריאל: '... [1] הם ישלטו בכל העולם , מלכים ישתחוו להם ועמים ישרתו אותם, [2] ובני ישראל ידריכו את כולם בשלום ואהבה ...'.
האינך רואה את הניגוד שבין [1] ו [2]? האהבה היא שאחר יהיה כפוף לך, ישתחווה אליך וישרת אותך?

תקופה כזו כבר התקיימה בתולדות העולם המערבי, רק ש'הם' היו הרומאים, אשר הקיסרות שלהם, בפריחתה הבוגרת, העניקה את 'השלום הרומאי' שכלל חוק, סדר ומתינות, כלכלה פורחת, שלום ויציבות. תקופה הנחשבת בעיני גיבון כמאושרת בתולדות האדם. ואם היה פה ושם איזה משוגע שהפריע לסדר ולשלום אז דאגו להורידו כדי שלא יפריע לשלוות העולם.
עודד

אני נצמד לדברי התורה - ושבת עד ה' אלוקיך ואז ושב ה' אלוקיך את שבותך. ביחזקאל יש אולי שיטה אחרת ויש לישב.
הנביא אומר יותר מדבריך - הוא מדבר על הר בית ה' שיהיה בראש ההרים וינהרו אליו כל הגויים, וכן מדבר על שלטון פיסי של ישראל.