רות

מסתבר שהאשכול הישן על רות קישור חסום לתגובות חדשות, לכן אני פותח אשכול המשך.
חוקי היבום:
במגילת רות אנו מוצאים כללי יבום שונים מחוק היבום שבדברים. כאן היבום תקף לא רק באשת אח אלא בכל קרובי הנפטר ויש סדר עדיפויות נוקשה לפי מידת הקרבה. היבום מעניק את זכות הגאולה של שדה הנפטר.
אבל כשדקדקתי במגילה שמתי לב לדבר הבא: כשרות מבקשת מבועז 'ופרשת כנפך על אמתך כי גואל אתה' (שימו לב גם לכינויו של היבם) אומר לה בועז 'היטבת חסדך האחרון מן הראשון לבלתי לכת אחרי הבחורים' מכאן שהיבום היה תלוי ברצון האשה, אם היא מעוניינת היא יכולה לבקש מהגואל שיגאלנה. (שזה נגד התורה)
לעומת זאת, בראשית המגילה אומרת נעמי לכלותיה 'גם הייתי הלילה לאיש וגם ילדתי בנים - הלהן תצפינה עד אשר יגדלו? הלהן תעגנה לבלתי היות לאיש?' מכאן שהיבמות היו חייבות להמתין ולהנשא אך ורק לאחי בעליהן, למעלה מזאת, כאן שוכחת רות את העובדה שכל קרוב חייב ביבום ומדברת אך ורק על ילדים עתידיים שלא יתממשו, בהתעלמות מוחלטת מצי הקרובים הממתין לה בבית לחם.

אלא יש לבאר שבתקופה המדוברת התקיימו שני מנהגי יבום. אחד היה חוק היבום של התורה שכלל רק את אחי המת והאשה היתה מחויבת בו, אליו מתיחסת רות. שני היה מנהג שנהגו בני ישראל שהסמיך את חוק היבום לחוק גאולת השדות שמטרתו היתה להשאיר את שדות בני ישראל ביד בניהם ובני משפחתם, חק היבום נתפס כחק הדורש להותיר את זכר המת עצמו על נחלתו ועל אשתו, ולשם קיום רוח חק זה נוצר המנהג הקובע שאם האשה מעוניינת, יגאלנה היורש הקרוב ביותר, (השוו גם את נוסח החוק בתורה 'ולא ימחה שמו מישראל' עם הנוסח ברות 'ולא ימחה שם המת מעם אחיו ומשער מקומו') והיא היא חלוקת הארץ בנחלה שזכינו לשמוע עליה כל כך הרבה.

אליקים,
ומה איכפת לי מהמנהיגים? שום טובה לא יוצאת מהם.

"ודרשו שלום" פירושו: המתפלל על חברו נענה תחילה.

חבל שלא הבאת את הפסוק הקודם...
בנו בתים, ושבו; ונטעו גנות, ואכלו את-פריין. 
וקחו נשים, והולידו בנים ובנות, וקחו לבניכם נשים ואת-בנותיכם תנו לאנשים, ותלדנה בנים ובנות; ורבו-שם, ואל-תמעטו.

מי הן הנשים ומי הן הבנות? יהודיות? גויות?

חבל לבזבז תפילה על שלומה של מלכות.
יתפלל אדם על עצמו, בני ביתו, עמו, סתם בני אדם, יביא יותר תועלת.

הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו

אליקים
העניין איננו אם נעמי הייתה חילוניה... או חרדיה... 
כאשה, לא היו לה הרבה ברירות. אם הייתה מתנגדת לנישואי בניה
היו שומעים בקולה?.
דווקא נעמי יוצאת טוב בסיפור הזה. מי שלא יוצאת טוב בסיפור הזה זו
ההלכה בענייני גרות.

שלישי
אני יכול להתווכח, אבל הוויכוח עלול להתארך מאוד. בקצרה, אני לא תולה את הדתיות ברמה של הקפדה על איזה מעשה, אלא ברמה כללית של רצון, ואכפתיות מה"עניין הרוחני" (בפראפרזה על המושג של הכוזרי "העניין האלוקי"), שהם בתורם דורשים גם הקפדה על מעשים כאלו או אחרים, ולא בשל חשיבותם של המעשים כשלעצמם אלא בשל משמעותם של המעשים בצד הרוחני. ומכיוון שלכל מעשה יש צד רוחני, ממילא גם המעשה חשוב, אבל מכיוון שלמעשים שונים יש משמעות רוחנית ברמה שונה, לכן עלינו למדוד את הדברים לא במעשים אלא ברוחניות. ועם זאת למעשה מקומו שלו.