כיצד אמור להרגיש בן זוג בזמן טיפול

אז לקח לי שבוע ארוך ולא פשוט ובסוף כן נהלתי שיחה עם בעלי, שיחה שמבחינתי היתה אמיתית וכנה,
ניסיתי להסביר את התחושה שלי של הבדידות, חוסר האמון, הקושי האמיתי של להתמודד לבד ומצד אחד לתמוך ומצד שני לסבול ולבד....

אחרי השיחה הרגשתי קצת יותר טוב
אבל אחרי מעט מאד זמן הבנתי שזה לא שינה הרבה.

באיזה שהוא מקום התחושות הקשות אפילו התעצמו לאחר שנתתי להם ביטוי מילולי....

אני רוצה להודות לך רונית, ולכל מי שקרא וכן התאמץ להגיב על הנקודות הנוספות למחשבה שנתתם לי.
ורונית לך בעיקר על הרגישות המופלאה, הרגשתי שאת ממש מכירה אותי בלי שיש לך מושג עלי.... זה נגע לליבי מאד!
זה היה קצת להרגיש לא לבד בתוך הבדידות האיומה הזאת שאני חשה...

מקווה לימים טובים יותר, מקווה להפסיק באיזה שהוא אופן את הדמעות הלא נגמרות הללו, ואת הכאב האין סופי...

שוב תודה

שלום וברכה, ככל שאת חשה שהמצב עגום יותר וככל שאת מרגישה שאין בך טיפת אמון יותר לשני, זה מלמד שזו הנקודה שאת צריכה לטפל בה. היו לך שנות חסד בה הרגשת טוב עם בעלך ונתת בו אמון והוא היה מבטחך. כרגע, כל זה אינו עומד לך במבחן הנוכחי, ולהערכתי לא רק בגלל מה שקרה ביניכם אלא עקב דברים לא פתורים מוקדמים יותר הקשורים לאמון והופנמו בעולם הנפשי שלך. דהיינו, לא תמיד מספיק להיות בקשר טוב עם השני, קודם צריך לפתור את האמון הפנימי שלך ונראה לי שנפתח לך פה חלון הזדמנות לעבוד על הנושא.

אני מאמינה שבהיותנו בני אנוש, מתחת לכל חוסר האמון   קיימת כמיהה עמוקה ותקווה למשהו אחר וזו המידה המספקת (גם אם מינימלית)  שנדרשת כדי לגשת לטיפול. לשם תביאי את כל התחושות של חוסר אמון וב'ה תוכלי לגשת ליחסים שלך עם בעלך והסביבה הקרובה ממקום אחר. אני גם חושבת שאין מניעה לשתף את בעלך, ואדרבא.

ודרך אגב, טיפול אישי וטיפול זוגי אינו נחשב לכפל טיפולים, אלא לריבוי טיפולים שפעמים נצרך.
להערכתי כן נדרש איש מקצוע מדופלם בתחום, אך כמובן ישנם רבים במחיר לכל נפש. לא חייב ללכת ליקר ביותר, אלא למתאים ביותר ולפי היכולות.

 שאלותייך במקומן בייחוד אם את נעזרת דרכן ומהמשובים שאת מקבלת

בהצלחה

_________________

יועצת,
למרות חוסר האמון שלך והקושי שלך ללכת לטיפול המצב שבו את נמצאת עכשיו קשה יותר ומסובך יותר מאשר 
''השלכות'' לא טובות העלולות להיגרם מקבלת ייעוץ.
לכן עצתי היא כעצת רונית- לכי לטיפול אצל יועץ מומחה, לא פסו אמונים בבני אדם. בעזרת ה' תמצאי את האדם הנכון שיהיה שליח לעזור לך.
ובוודאי שעלייך לספר זאת לבעלך, ומה אם הוא ידע שאת זקוקה לעזרה? מה, רק לו מותר ללכת לקבל ?ואם תיאלצי להפתח בפניו  כהגדרתך- נו, זה בדיוק התפקיד של המטפל, לשמוע אותך ולעזור לך ובוודאי שלא יעשה שימוש רע עם זה.
בהצלחה רבה!

היי רנית, אני קוראת את מילותיך והן משקפות ממש את מצבי העגום
מסכימה איתך לחלוטין שהמצב בו אני נתונה הוא מאד קשה עבורי וגם עבור הזוגיות אבל 
כתבתי ואני עדיין מרגישה ככה, איבדתי אמון באנשים בכלל, אני לא רואה את עצמי הולכת עכשיו לטיפול או ייעוץ אצל אף אחד, אני לא בטוחה בכלל שיש מי שירצה בטובתי ( בוודאי לא עם בעלי כי אני יודעת שאין כפל טיפולים והוא לא ילך לאף אחד נוסף).
אני לא מאמינה יותר מאחר והאמנתי כל כך בבעלי ובסוף קרה מה שקרה והאמון נשבר מבחינתי אז איך ניתן לשתף מישהו זר ולהיות בטוחה שהאמון הוא אמיתי.

אם השאלות שלי הן חופרות מידי או שלא מתאימות לפורום אנא יידעי אותי בכך ואפסיק לשאול.

בנוסף אין לי יכולת ללכת לשום טיפול ללא ידיעת בעלי ( מאיפה אשלם את הכל) ובכך אאלץ לחשוף את עצמי, מה שאני שומרת עליו עכשיו מכל משמר.

המשך יום טוב ובשורות טובות לכולם

שבוע טוב
ראשית אני מתנצלת שלקח לי זמן לענות. הייתי כמה ימים במקום בו לא היתה לי קליטה טובה. ותודה על המשוב החם. אני שמחה לשמוע

ועכשיו לעניינך.  נשמע שאת חווה אבדן כואב של אמון, משהו התערער בתחושת הביטחון וההגנה שהרגשת בקשר עם בעלך שהתעצמו עם תהליך הטיפול האישי שבעלך עובר, חששות של מה הולך שם בטיפול,  מהן השלכות אפשריות  על הקשר ביניכם. תחושות אלו מותירות אותך בתחושה של בדידות וחשש כבד לאבד את בית מבטחים שהיה לך בקשר עם בעלך.

את מתארת קשר מאד מיוחד שהיה לך עם בעלך, קשר של חבירות אמיתית. קשר לא של רגע, אלא של שנים ארוכות.  אני מאמינה שקשר כזה אינו הולך לאיבוד , אולי הוא כרגע מושהה, אולי הוא מאוים בעקבות ארועים שקרו, אולי נהיתה בו חלודה. אך אני שומעת שהוא עדיין קיים באיזושהי צורה גם היום. רק מהדוגמא שהבאת שוודאי לך שבעלך יפסיק את הטיפול אם תשתפי אותו בכמה קשה לך ומנגד את נזהרת לא לפתוח את הנושא עם בעלך כדי שהוא לא לקלקל לו   וכו'.

עם זאת, אי אפשר להסתובב עם הרגשות הקשות שאת חווה, זה לא טוב לא לך ולא לזוגיות שלכם. זוגיות טובה עומדת גם באתגרים הקשים. יתכן, שהחשש של שניכם הוא אמיתי ולכן ישנם מצבים ונשמע לי שהמצב שלכם הוא כזה, שכדאי לפתוח ולשתף במסגרת טיפול  אצל מטפל שיהיה נוכח ויוכל לתמוך, לכוון ולאפשר לקיים שיח בריא ופתוח ביניכם מבלי לשבור את הכלים. אם את מרגישה שאת לא בשלה בשלב זה לשיחה זוגית, אז מומלץ שגם את תלכי לטיפול אישי , שיהיה לך מקום  ואדם מולו תוכלי להעלות את התחושות שלך, לחשוב את דברים במרחב בטוח   ואולי בהמשך לפתוח עם בעלך ממקום בטוח ובונה.  

בברכת שבוע טוב ושקט לכל עם ישראל




 

_________________

היי
אני חייבת לציין שתמיד נעים לקרוא את ההודעות שלך , יש בהן מסר של רוגע ושלווה

אני כנראה לא הובנתי נכון בכלל. ואנסה לדייק את מה שעובר עלי.

עקב אירוע משפחתי מהעבר ברחוק של בעלי הוא הופנה לטיפול לפי דרישת המשפחה שלו.
אני יודעת שהוא הולך, יודעת מתי ויודעת למי. 

ביני לבין בעלי היה קשר מיוחד מאד ( אנחנו נשואים די הרבה זמן ובעלי משפחה ברוכה). הקשר הזה כולל בתוכו גם זוגיות טובה וגם חברות אמיתית מאד. 

בעלי כן היה משתף אותי במה שקורה בטיפול אך במקביל מערכת היחסים עם המשפחה שלו התדרדרה לחלוטין.

סביב זה היו ביננו חילוקי דעות רבים שגרמו לכך שאני כרגע מרגישה לא בטוחה יותר בזוגיות ובקשר שלנו ומרגישה שאין לי על מי לסמוך

חשוב לי לציין כי חוץ ממנו ומהמשפחה שלו ( חלקית) אין לי אף אחד בעולם שיודע על כל מה שאני עוברת ולכן גם אין לי שום תמיכה. 

אני מבינה מצויין והבנתי כבר בהתחלה שיש מחיר לטיפול. אבל אני כן מרגישה שזה משהו שנכנס ביננו. 

האמון שאיבדתי הוא כמובן על בסיס דברים שקרו ובעיקר על בסיס תחושה קשה של חוסר הגנה שאני ציפיתי לה. 

לאורך כל שנות הנישואין שלנו תמיד אני הייתי זאת שמדברת על הדברים, יוצרת את הזמן האישי לשיח רגשי , עכשיו אני מרגישה לא בטוחה לעשות זאת ומרגישה צורך אמיתי לשמור על עצמי מפני כל חשיפה.

התחושה שאת לא מעניינת אף אחד בכל התהליך הזה היא תחושה קשה מאד. 

אני אכן עוברת חוויות לא פשוטות ולעיתים קרובות לועגת לעצמי על כך שלא לעולם חוסן.... ו10 שנים של לימודים ושני תארים בתחום מקצועי לא עוזרות לי ברגע שהקרקע נתלשת מתחת לרגלים.

תודה רונית,

ותודה לפורום המדהים הזה. אמנם לא כל כך פעיל אבל כשיש בו תוכן, זה מרתק לקרוא

שבוע טוב 
בשורות טובות

שלום לך.
תודה על השיתוף.   נשמע שלא פשוט לך בכלל ...
כמה שאלות ומחשבות שעולות לי  , את לא חייבת לענות אבל אולי לחשוב עליהם יכול לפתוח ערוצי מחשבה נוספים ואולי גם דלת מהפלונטר הזה. 
האם את יכולה לחשוב על סיבה מדוע בעלך לא משתף אותך אם הוא הולך לטיפול ואצל מי? 
מדוע את חוששת שהטיפול ירע עימו?

האם נראה לך שיש מקום לשיתוף הרגשות  ולחשוב על מה יכול להקל על שניכם מבלי להגיע להחלטה דרמטית, כמו הפסקת הטיפול או חלילה הקשר ביניכם? 

אני לא יודעת אם חשבת על כך ואני לא יודעת אם יקל עליך לחשוב שטיפול אישי הוא לא בהכרח הכנסת אדם שלישי לקשר ביניכם אלא הוא יכול להיחשב כשיח פנימי בין האדם לעצמו בנוכחות דמות מיטיבה (מקצועית).  מה דעתך? 

בברכה,

_________________