אשכול - תקציר לימוד התניא היומי

תקציר תניא : | ה׳ טבת - פרק ז'. עד כאן הוסבר מה היא 'קליפת נוגה' ומה קורה כאשר מנצלים אותה לטוב. כאשר מנצלים את החיות שמ'קליפת נוגה' לרע, למשל, כשאוכלים אוכל כשר אך לשם תאווה, הוא מוריד את החיות שבאוכל לרע גמור - שלושת הקליפות הטמאות, ואף גופו נעשה, בשעת המעשה - בטל לקליפה. אך מכיון שהאוכל עצמו היה מותר (כשר), ברגע שיעשה תשובה וינצל את הכוח שניתוסף לו מהאכילה זו ללימוד תורה ועבודת ה' - תעלה החיות לקדושה. מה שאין כן בדברים אסורים (כמו מאכלים לא כשרים וכו'), גם אם אדם ילמד בכח אכילתם - הם לא יעלו לקדושה, זאת מפני שהם אסורים (קשורים) בידי שלושת הקליפות הטמאות. רק אם אותו אדם יעשה תשובה הבאה מאהבה רבה לקב״ה, חטאיו יהפכו לזכויות ובכך החיות שבדברים תתנתק מהקליפות ותעלה לקדושה או כשהקליפות תתבטלנה לגמרי - בזמן שיבוא המשיח.

תקציר תניא : | ה׳ מרחשון - אגרת הקודש, אגרת כ״ו. בנוסף על השאלות שנשאלו, ישנה תמיהה נוספת. כיצד ניתן לומר שבימות המשיח לא יצטרכו ללמוד הלכות , הרי יצטרכו לדעת למשל, את הלכות שחיטה, טומאת המת ודין טומאת היולדת (שעתידה האישה ללדת בכל יום) ועוד. דבר נוסף, בזוהר מובא שבימות המשיח תלמידי חכמים לא יתפרנסו מעמי הארץ ולכן לימודם יהיה בספר הזהר, אך גם בזמן בית שני תלמידי חכמים לא הזדקקו להתפרנס מעמי הארץ ואעפ"כ עסקו בלימוד הלכות איסור והיתר טומאה וטהרה, כלומר, שאין זו סיבה שלא לעסוק בלימוד הלכות בימות המשיח. ואם כן כיצד ניתן לומר שבימות המשיח לא יצטרכו ללמוד הלכות?

תקציר תניא : | ד׳ מרחשון - אגרת הקודש, אגרת כ״ו. באגרת זו מסביר רבינו הזקן, שמכיון שהשכינה בגלות יש גם בתורה העלם והסתר ועבודת היהודי היא לברר את הטוב מהרע (את ההיתר מן האסור). מובא בזהר שחלק הנגלה שבתורה הוא ״עץ הדעת טוב ורע״, ופנימיות התורה היא ״עץ החיים״, ולכן מי שלומד את פנימיות התורה לא יזדקק לניסיון שלפני ביאת משיח ויצא מהגלות ברחמים. הזוהר ממשיך, שעכשיו תלמידי חכמים מתפרנסים מעמי הארץ ובימות המשיח המצב יתהפך ועמי הארץ יתפרנסו ממה שיתנו להם תלמידי חכמים. ומצדם של עמי הארץ לא יהיה הבדל בין הגלות לימות המשיח חוץ משינוי המלכות ולכן הם כן יצטרכו ללמוד משניות ודינים של איסור והתר. רבינו הזקן תמה על דברי הזהר שרק פנימיות התורה היא "עץ החיים" ואילו הנגלה הוא "עץ הדעת טוב ורע". איך אפשר לומר כן על חלק בתורה, בעוד חז"ל אומרים שכל התורה כולה היא "עץ החיים", ובפרט שפנימיות התורה הייתה נסתרת עד לדורות האחרונים. ומוסיף, שמי ש"תורתו אומנותו" ומתעסק רק בלימוד תורה לא מפסיק מלימודו כדי להתפלל, למרות שהתפילה מבוססת על סודות הקבלה, וכן אמרו חכמים שד׳ אמות של הלכה – הנגלה שבתורה - שווים במקום בית המקדש!

תקציר תניא : | ג׳ מרחשון - על תורת הבעל שם טוב שהביא אדמו"ר הזקן באגרת זו התקוממו המתנגדים, איך יתכן לומר על גוי המפריע בתפילה שישנה בו ״השראת השכינה״? רבנו הזקן הסביר שהבעל שם טוב אמר ״נתלבשה״ השכינה - ע״י לבושים, ולא ״שרתה״ - השראת השכינה בגלוי. תפיסתם זו - של המתנגדים - באה מפני שהם אינם מאמינים בהתלבשות השכינה בקליפות כלל. אך ענין זה מובא לא רק בקבלה אלא גם בנגלה שבתורה, שהרי כתוב על הקב״ה "מלא כל הארץ" - ללא שום חילוק, ומכאן ששורה אף בגוי. רבינו הזקן מסיים ואומר שאי אפשר לבאר נושא זה, ובפרט במכתב, אלא רק ליחידי סגולה.

תקציר תניא : | ב׳ מרחשון - אגרת הקודש, אגרת כ״ה. בתחילת האגרת הוסבר שהכועס דומה לעובד עבודה זרה. דבר זה שייך להיאמר על עניני העולם, שנאמר ״הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים״, וכאשר אדם רואה את חברו עובר עבירה עליו למחות בו ולפעמים אף לכעוס עליו. אך כאשר מדובר בגוי, למשל, כשמדבר עם יהודי בזמן תפילתו, לא שייך להוכיח אותו, אלא עליו להתבונן מדוע ה׳ עשה לו זאת. על מקרה כזה כתב הבעל שם טוב שעליו לחשוב 'הכל בהשגחה פרטית וזה קרה לי כדי שאתחזק בתפילתי'. כאשר גוי מפריע לו בתפילתו, עליו להתבונן בגודל ירידת השכינה שירדה כל כך עד שהתלבשה בדיבור המפריע ומנגד לעבודת ה׳. יוצא אם כן, שהתלבשות השכינה בקליפה היא לרעת הקליפה, שהרי דוקא בשל הפרעה זו בתפילה האדם מתפלל יותר בכוונה ונוספת קדושה.

תקציר תניא : | א' מרחשון - מאגרת הקודש, אגרת כ״ה. כנגד עשר הספירות שבקדושה יש עשרה כתרים שבטומאה, שמהן נמשכות נפשות אומות העולם, והשכינה מתלבשת בתוכם (בקליפות) בבחינת גלות. וזו הסיבה שיש לאומות העולם כח לשלוט על ישראל. אך זה בעצם לרעתם, מפני שע״י התלבשות השכינה בתוך הקליפות מתבררים הניצוצות ומתבטלים הקליפות. האופן בו הקליפות מקבלות את חיותם, הוא מהארה הנמשכת להם בבחינת 'אחוריים' (כמי שמשליך מאחורי כתפו לשונאו), וגם הארה זו באה אליהם אחרי צמצומים רבים ומתבטאת בהשפעה גשמית בלבד, אך ישראל מקבלים את חיותם בבחינת ״פנים״, בלי הרבה הסתרים, וכל אחד מקבל לפי שורש נשמתו

תקציר תניא : | כ״ט תשרי - רבנו הזקן מסביר איך ישנה התחלקות מ״דבר ה׳״, לפי חילוקי הדרגות של ארבעת העולמות. אלא, שבדיבור האלוקי עצמו אין שום שינוי, השינויים הם רק בהארה מהדיבור האלוקי שנמשכת בכל עולם. השינוי נעשה ע״י צמצומים ו'מסכים' מבדילים רבים. למשל, האור שמאיר בעולם הבריאה יהיה לאחר צמצומים רבים, כדי שלא יאיר באותה עוצמה שמאיר בעולם האצילות וכד׳

תקציר תניא : | כ״ח תשרי - החיות הנמשכת בחו״ל באה מניצוץ שיורד מדבר ה׳ ומאיר מלמעלה על השרים של למעלה ומהם נמשכת החיות לאומות העולם, הבהמות והעופות, לארץ ולשמים שבארצותיהם. החיות הנמצאת בתוכם היא בבחינת גלות, עד כדי כך שהגויים חושבים שהשרים הם אלוקות שזו היא עבודה זרה. דבר ה׳ נקרא גם שכינה, לכן גלות זו נקראת גם ״גלות השכינה״.

תקציר תניא : | כ״ז תשרי - לדיבור האלוקי יש כמה שמות: בגמרא הוא נקרא ״שכינה״ (מפני ששוכן בנבראים להחיותם), בזוהר: ״מטרוניתא״ (מלכה) ובלשון המקובלים נקרא בשם ״מלכות״. בספירת המלכות יש כמה דרגות: - בדרגה הגבוהה, היא ספירת המלכות שבעולם האצילות, המהוה את הנשמות הגדולות, כמו נשמות האבות הנבאים ומשה רבנו. - דרגה נמוכה יותר היא ספירת המלכות שבעולם הבריאה המהווה את הנשמות והמלאכים ששורשם בעולם הבריאה. - ובדרגתה הנמוכה ביותר, ספירת המלכות שבעולם העשיה אשר היא מהווה את העולם הזה.

תקציר תניא : | כ״ו תשרי - את הפסוק ״לעולם ה׳ דברך נצב בשמים״ פירש הבעל שם טוב, שהמאמר ״יהי רקיע" עומד תמיד בשמים כדי להחיותו.  יש שטועים ומשווים את מעשה ה׳ למעשה האדם. שהרי לאחר שהאדם עושה כלי, הכלי מתקיים מעצמו ואינו צריך לאדם יותר, כך הם מדמים את מעשה ה׳ בבריאת העולם, שלאחר שנברא העולם הוא מתקיים מעצמו. אך הם אינם מבינים שהאדם רק משנה מציאות קיימת (׳יש׳ מ׳יש׳) ואילו הקב״ה ברא את העולם ׳יש׳ מ׳אין׳, שזה התהוות דבר חדש לגמרי ולכן הכח שברא את הדבר החדש צריך לחדש אותו תמיד שלולא זה הוא יתבטל (שהרי לא היה קיים כלל וכלל). ומביא דוגמא מקריעת ים סוף, שכדי שהמים יעמדו היה צריך כח (רוח קדים) שיעמיד אותם כל הזמן וברגע שכח זה הסתלק התבטל החידוש והמים חזרו למצבם הראשון. החידוש שבבריאה ׳יש׳ מ׳אין׳ הוא חידוש גדול יותר מהחידוש בקריעת ים סוף, שהחידוש שהמים יעמדו הוא חידוש רק לגבי ׳טבע׳ המים (שבטבעם הם ניגרים) ואילו בריאת השמים והארץ היא ׳יש׳ מ׳אין׳ לגמרי. וענין זה (של ׳יש׳ מ׳אין׳) הוא גם לגבי כל הברואים ואפילו הארץ הגשמית והדומם שבה, שקיומם הוא רק מכח דבר ה׳ המלובש בהם

תקציר תניא : | כ״ה תשרי - אגרת הקודש, סימן כ״ה. אגרת זו היא ביאור על תורתו של הבעל שם טוב שנדפסה בספר 'צוואת הריב״ש', שם כתב שאם אדם שומע מישהו מדבר בזמן שהוא מתפלל, יחשוב לעצמו שזה בהשגחה פרטית, שדיבור זה הוא השכינה והיא ״שרתה״ בפיו של אותו אדם כדי שאתחזק בעבודת התפילה. ומקדים: מי שכועס הוא כאילו עובד עבודה זרה, מפני שאדם צריך להאמין שאם נגרם לו נזק, זאת גזרה משמים ומי שבחר להזיק לו הוא רק שליח (ולמרות זאת המזיק נענש, משום שלא לחינם הוא נבחר להיות השליח להזיק). וגם בשעה שמזיק לו, הקב״ה מחייה אותו ונותן לו את הכח להזיק. רבנו הזקן מביא לכך דוגמא, שכאשר הקב״ה נתן בשמעי את המחשבה והכח לקלל את דוד המלך, הייתה זו גזירה משמיים, ולכן נאמר 'ה' אמר לו קלל'.

תקציר תניא : | כ״ד תשרי - אגרת הקודש סי' כד כיון שבשעת התפילה האדם עומד לפני המלך, וגם אם אינו מרגיש זאת עליו להתנהג ולהראות כאילו הוא עומד לפני המלך ולא לבזותו חלילה, לכן רבנו הזקן גוזר שלא לדבר בשעת התפילה (שחרית, מנחה וערבית) משהחזן מתחיל בתפילה עד סוף הקדיש האחרון. מי שעובר על כך בכוונה צריך לבקש מחילה על ידי שישב על הרצפה ויבקש משלושה אנשים שיתירו לו את הנידוי של מעלה ויעשה תשובה שלא לדבר יותר בשעת התפילה, אבל מי שדיבר בלי כוונה רק מפני ששכח לא חל עליו ענין הנידוי.