מצוות התלויות בלב - משנה בנדרים

משנה נדרים(ט,ד):
"ועוד אמר ר' מאיר, פותחין לו מן הכתוב שבתורה ואומרים לו: אילו היית יודע שאתה עובר על לא תקום ועל לא תטור ועל לא תשנא את אחיך בלבבך ואהבת לרעך כמוך וחי אחיך עמך, שמא יעני ואין אתה יכול לפרנסו.
אמר: אילו הייתי יודע שהוא כן לא הייתי נודר, הרי זה מותר".

הנימוק "שמא יעני", מבואר על ידי הפרשנים כמוסב רק על העניין האחרון: 'וחי אחיך עמך'. במקרה זה - שמא יעני בהמשך ולא תוכל לעזור לו, כי נדרת הנאה ממנו, ועל כן תעבור על האיסור.
הירושלמי באמת מקשה שלכאורה זה נולד, ואומר שזה בסדר כי עניות שכיחה.

בקשר לשאר המצוות, הפרשנים מסבירים שכאשר נודר משנאה לחבירו או נקמה - הרי עובר על לא תקום או על לא תשנא וכו'.

יש לי כמה בעיות עם הסבר זה:
ראשית - מבחינה מילולית, היה נראה לי כי הביאור של 'שמע יעני' שייך לכל מה שדלעיל.
אמנם, זו לא קושיה חזקה, כי המצוות הללו מופיעות כמה פעמים ביחידה אחת, ואולי בגלל זה הועברו ביחידה אחת גם לפה, אע"פ שלאחת מהן יש ביאור קצת שונה מהאחרות.
שנית - יש פה לכאורה חידוש בדיני נדרים. בד"כ כאשר יש 'פתח', ברגע שמתבטל הנדר גם מתבטלת הסיבה. למשל, במשנה א', חכמים מודים שאם נדר הנאה מאביו וזה פגע באביו, זה פתח. כאשר יבוטל הנדר עקב כך, הרי גם תפסק אי-הנוחות של אביו. כמו כן, לר' אליעזר שפותחין בנולד, אם נדר הנאה ממישהו שנהיה סופר, כעת שפותחין לו בנולד ונתבטל הנדר, הרי יכול להשתמש בשירותי הסופר.
אך פה המקרה שונה: הרי ברגע שנדר כבר עבר 'לא תקום' או על 'לא תשנא', ואם כן כאשר פותחין לו - אמנם זה פתח לנדר(כי אכן מודה שאם היה יודע בשעה שנדר שעובר על איסור, לא היה נודר) אך אין זה פתח לעניין עצמו, שלא מתוקן, כי מה שעבר עבר. ייתכן וזה אפשרי, אך זהו חידוש לכאורה.

בעיה מרכזית יותר - גם אם נקבל את החידוש, הרי בעצם עובר על האיסור כבר לפני הנדר. ברגע ששונא או נוקם, עובר על האיסור, והנדר רק מבטא שנאה זו. אם כן - אין זה אפילו פתח.
אפשר אולי לתרץ - יש פה איזה איסור מתמשך, שכל עוד לא מתיר את הנדר, ממשיך האיסור.

היה נראה לי לכאורה להציע שני פירושים קיצוניים למשנה:
1. לדעת ר' מאיר מצוות אלו כלל לא תלויוית בלב - לכן לא עובר עליהם לא לפני הנדר ולא בשעת הנדר. על כל המצוות עובר רק לאחר מכן, שאחיו נהיה עני, ואז לא יכול לעזור לו, ועובר על 'לא תשנא' , 'לא תקום' וכו'. לדעת ר' מאיר רק אם בפועל לא החזיר, אפילו מהכרח, הרי עבר על כל האיסורים הללו. לפי זה הנימוק בסוף חל על כל המשנה.
2. קצת מפולפל - לדעת שלום אלבק, מעשה הקניין בדיני ממונות לא מבטא גמירות דעת, אלא הוא הוא גמירות הדעת(למשל: לחיצת יד בהתערבות. גם אם גמרתי דעתי להתערב עם מישהו, ברור לכל ב'שכונה' שזה לא מחייב עד שלא לחצתי את היד. זה לא שהלחיצה מבטאת את רצוני, אלא שללא הלחיצה זה לא נחשב התחייבות).
אם כן, אפשר גם להגיד פה - הלב הפכפכך ומי יודע מחשבותיו, לכן אין איסור שתלוי בלב, כי זה דבר לא מוגדר. רק אם בפועל לא עוזר לאחיו בצרתו, או לא משאיל לו כלי, הרי עצם המעשה לא רק מעיד על איסור הלב, אלא הוא הוא מקיים את האיסור שבלב, ורק אז עובר על לא תקום וכו'.

נחל"ד.