הערות לדיונים על אלוקים

אני מודה שלא עברתי על כל הדיונים מסביב, ובכל זאת אני רוצה להעיר, דברים עקרוניים, ששמתי אותם כאן כי הם ארוכים ועמדים בפני עצמם.

א. עלינו להבין, שכאשר דיברו לפני 3000 שנה על "אלים", הם לא הבינו זאת באותו אופן שאנו מבינים היום (וכעין מה שכתבתי על נבואת יחזקאל על מצרים). בזמנם, להגיד "אל פלוני נלחם באל אלמוני" זה היה כמו להגיד "קבוצת כדורגל פלונית ניצחה את קבוצה אלמונית" או "היה כנס מדעי שבו התווכחו המדענים מאוניברסיטה פלונית עם המדענים מאוניברסיטה אלמונית" או "היתה ישיבת ראשי ערים שדנה בנושאים שונים". כאשר אדם שמח, אמרו שאל השמחה איתו. כאשר אדם כועס, אז אל הכעס איתו. כאשר אדם גדל, אל הגודל גידלו, וכן הלאה. ראו למשל את זה : אלת הדמוקרטיה. אלו הם חדשות הבוקר ושיחת היום, אלו נושאי לימודי הליבה, וזו היא צורת החשיבה הבסיסית שיונקים מגיל אפס. ומאין יודעים מה קורה אצל האלים? ומאין יודעים מה קורה במקומות אחרים אצל אלים אחרים? הנביאים של האלים יודעים! ומאיפה הנביאים יודעים? כי הם למדו לימודי ליבה (לצורך העניין, זה הרבה יותר בסיסי מלימודי ליבה. "לימודי ליבה" זה רק צורת ביטוי). אין בעולם דבר ללא קשר לאלים. ולא בגלל שהאלים חזקים, אלא בגלל שהטבע חזק, ולכן "ברור" שנכנה את מפעילו "אל". וממש לא משנה איך נראה מפעילו והאם יש לו דעת או אין לו דעת, או כל שאלה אחרת שמקובלת היום, וגם לפני 1000 שנה, בנסיון להבין את האל. לחשוב על אמונותיהם של הקדמונים שכל קשר בינם לבין המציאות מקרי בהחלט - מאוד לא נכון לחשוב כך. כשפרעה סירב למשה, הוא חשב שמשה פשוט טועה בהבנת יחסי הכוחות בטבע. פרעה לא היה טיפש. הוא פשוט גדל על אמונות אחרות, על הסתכלות אחרת על האלים, וכולי. 

למאי נפק"מ? שאם היום לימודי הליבה הם שונים, ואם היום חדשות הבוקר שונים גם הם, ואני חוזר ומבהיר: "לימודי ליבה" בדבריי - כמשל ולא כפשוטו - איננו יכולים לפטור את עצמנו מהם בטענת "מה אכפת לי מהכוחות ה"קטנים" הלא אלוקיים - העיקר זה מה שה' רוצה", אלא אנו צריכים לחיות את החיים כפי שהם, לא לדחות כוחות "קטנים" מפני גדולים, שהרי הקב"ה משווה קטון וגדול, אלא לזכור שיש מטא-מערכת שמטפלת גם בכוחות הקטנים, ושהם (הכוחות הקטנים) מהווים חלק בלתי נפרד מעולמו של הקב"ה, ומאידך עלינו לזכור שהקב"ה שולט בכל הכוחות האלה. אבל זה לא אומר שהם חסרי משמעות, בדיוק כמו שהתורה לא אמרה שע"ז היא חסרת משמעות. ואני אישית מאמין שאם היו לומדים את אמונות הע"ז כראוי, היו יודעים לקשר אפילו בינם לבין המדעים החדשים, אבל אני מזהיר את כל מי שרוצה להשתמש בדבריי שאין הכוונה שאם ניתטפש (כלומר נעשה את עצמנו טיפשים) אזי נצליח להבין את המדעים בצורה יותר מתאימה, אלא אם נתחכם ונתגדל בחכמה, ע"י הסתכלות באמונות הישנות ללא זלזול הכי קטן באמונות הישנות, וללא זלזול הכי קטן במדעים החדשים - ורק אם זה יהיה ללא זלזול באמונות הישנות ובמדעים החדשים - אז ורק אז נוכל להגיע לבניין של קשר בין האמונות העתיקות לעולם החדש. על זה מתבססת גם שיטת הלימוד של הגר"א ללמוד הכל מהמקור לפי הסדר, ולא לדלג, אלא שטועים - לדעתי - אלו שמקפידים להישאר ברמה של מה שהיה בעבר, ולא לחפש כיצד להתקדם. המקור חשוב כדי לכוון, אבל אנחנו אנשים אחרים, ומחובתנו להוסיף את שלנו.

דברים כאלו וכמו אלו שלהלן, חשובים כדי למנוע ירי כוחותינו על כוחותינו. לצערנו, רוב האנשים בימינו לא לוקחים אותם בחשבון, ועל כן נוצרים דיונים שבמקרים רבים הם מוזרים ומשונים, ואינם מקדמים את האדם לא באהבה ולא ביראה (ומה שעשה הרמב"ם ושאר הפילוסופים היה פשוט כדי לענות לפילוסופיה המקובלת בימיהם), וגם לא מקדמת את האדם בתורה ובחכמה, כי איזו חכמה זו לדון בכל מיני ישויות בדיונם שהיו מתאימים גם לישויות כמו מפלצת הספגטי המעופפת. ואחר כך מתלוננים למה החילונים מזלזלים. צריך לחפש הגיון גם בתורה. כמדומני שיש לזה רמז גם בכלל של מייסדי הפורום: "יושר אינטלקטואלי – גם בתורה".

ב. בתורה וגם בתנ"ך לא תמצאו שום מקום שאומר "תדעו לכם שאין הרבה אלוהים". זה פשוט שאלה לא רלוונטית. מה שחשוב זה איך אתה מבין את א-לוהים, ולא האם אתה מאמין בו. כך לפחות בימיהם, שכולם היו מאמינים בא-ל כלשהוא. "ה' אחד" - הכוונה - היחיד בעל הכוחות הגדולים שמסוגל לעשות דברים כמו שעשה "במצרים לעיניך". "אין עוד" הכוונה אין מי שיכול לעמוד כנגדו. האיסור לעבוד עבודה זרה אין פירושו איסור להיות מטומטם, סליחה על המילה. האיסור לעבוד עבודה זרה פירושו איסור "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני" - לא לפסוח על שני הסעיפים. להית עקבי באמונה. איזה אמונה? אמונה בה'. אבל התורה לא מחפשת מעריצים. התורה מחפשת את המוח והלב. התורה מחפשת את התרבות. ניתן לראות זאת למשל בפסוק (שאמנם נאמר בתוכחה, ובכל זאת) "ואותי יום יום ידרושון ודעת דרכי יחפצון, כגוי אשר צדקה עשה ומשפט אלוקיו לא עזב ישאלוני משפטי צדק קירבת אלוקים יחפצון". או "...לא יאמרו עוד ארון ברית ה' ולא יעלה על לב ולא יזכרו בו ולא יפקודו ולא יעשה עוד. בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' ונקוו אליה כל הגויים לשם ה' לירושלים ולא ילכו עוד אחרי שרירות ליבם הרע" לכן הדרישה של התורה היא לגשת לעולם מתוך הבנה שיש כוח גדול - לצורך העניין - אותו כח שהוציאנו ממצרים - שהוא גם ברא אותנו ואת העולם כולו - ושיש לו מטרות מסויימות ויש לו דרישות מאיתנו, ושכל זה מנוהל לכיוון מסויים של "לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה". אבל זה לא אומר שאין עוד כוחות תחתיו (האם למשל אנחנו איננו "כוחות" הנמצאים "תחתיו"? אלא שאנו צריכים לבין שאם אנו רוצים לקחת חלק בתכנית הכללית של אותו כוח גדול, הרי שעלינו לשמור את התורה והמצוות, אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים לזרוק החוצה את כל הדברים שאיננו יודעים לקשרם לתורה ומצוות, אלא אם כן - אלא אם כן אנו רואים בעינינו את עדיפות התורה בדבר מסויים - או שאנו רואים שהדרך החיצונית עלולה לפגוע בעיקרון חשוב יותר - כלומר שאנו רואים שהוא חשוב יותר - של התורה. כך עכ"פ לדעתי.

ג. גם האתיאזם עלול לסבול מאותו פיצול של התאיזם = הפוליתאיזם, אם לא יחכם לתת מקום לכולם בתרבות אחת, כלומר מאוחדת. אם האתאיזם לא מאפשר צמיחה מקסימלית של כל חברה, של כל מדע, של כל דבר שיהיה - איזה ייתרון יש לו על הפולותיאיזם? ייתכן שיש אבל ייתכן גם שלפולתיאזם יש ייתרון עליו. החכמה היא בלדאוג לכל חלקי התרבות, שזה הפולותיאזם עושה לפחות ע"י נתינת כוח לאל, שהוא ידאג לכל דבר. אבל אתיאסט שאיננו נותן דאגה לכל דבר - יש לו חיסרון מול הפוליתאיסט.