| באור פרק ח פסוק ו "קח את הלוים מתוך בני ישראל וטהרת אותם" רש"י מפרש: קחם בדברים. ויש לפרש את דבריו, שנצטווה להבדיל את שבט לוי משאר ישראל, מכיוון שיש צורך בטהרתם יותר מבני ישראל, לכן נדרש שיהיו במחנה לבדם. פרק ח פסוק כ "ויעש משה ואהרן וכל עדת בני ישראל ללוים ככל אשר צוה ה' את משה ללוים כן עשו להם בני ישראל" צריך להבין, מדוע כפלה התורה בלשונה "ויעש" "כן עשו"? ועוד יש להבין, מדוע בתחילת הפסוק נאמר "וכל עדת בני ישראל", ובסופו נאמר רק "כן עשו להם בני ישראל"? כאשר כפלה התורה ואמרה "כן עשו" התכוונה לבכורות. התורה מציינת את מעלת הבכורות, שלמרות שהכהנים לקחו את מקומם בעבודת בית המקדש, הם דקדקו לעשות כמו שה' צווה. וזו מעלה גדולה, כי לפי הטבע, אדם שלוקחים ממנו תפקיד חשוב, לבו יכאב ולא יקפיד על כל הפרטים. לכן בסוף הפסוק לא כתוב "וכל עדת", כי סוף הכתוב מתייחס רק לחלק אחד מבני ישראל - הבכורות. פרק ט פסוק כ "ויש אשר יהיה הענן ימים מספר על המשכן על פי ה' יחנו על פי ה' יסעו" התורה מספרת בשבח בני ישראל, שגם כשנחו רק ימים מועטים, בכל זאת מיד כשענן עלה ונסע, נסעו בני ישראל אחריו. "על פי ה' יחנו", הכוונה בזה להשוות נסיעה לחנייה, לומר, כמו שחנו על פי ה' והשלימו בדעתם עם מנוחת הדרך, כך גם היה בנסיעתם, למרות שנחו רק מעט. פרק י פסוק ב "עשה לך שתי חצוצרות כסף מקשה תעשה אתם והיו לך למקרא העדה ולמסע את המחנות" צריך להבין, מדוע צריך את החצוצרות להודיע על המסע, הרי המסע היה תלוי בענן וכל ישראל היו רואים אותו? יש לומר, כי מכיוון שלא כולם היו נוסעים יחד, אלא קודם נסע דגל יהודה, ואחריו בני גרשון נושאי המשכן ואחריו דגל ראובן וכו', לכן היה צריך את החצוצרות, כדי שכל אחד יידע לפי החצוצרות מתי הוא צריך לנסוע. פרק יב פסוק טו "והעם לא נסע עד האסף מרים" יש לדקדק, מדוע התורה תלתה את העיכוב בבני ישראל - "והעם לא נסע", למרות שהדבר היה תלוי בענן, ואם כן היה צריך לומר "ולא נסע העם"? אלא להודיענו שגם בני ישראל מצד עצמם היו חפצים להישאר ולחכות למרים - הן כדי לכבד אותה, והן משום שידעו שאם הם יסעו בלעדיה לא יהיו להם מים, שכידוע, שבזכותה של מרים היו להם מים. | האור החיים כלשונו פרק ח פסוק ו פירש רש"י קחם בדברים. ונראה שנתכוין לומר שיבדילם מישראל, ולעשות להם מחנה לויה, לצד הצורך בטהרתם יותר מבני ישראל, והעד מה שגמר אומר 'וטהרת אותם', הרי שבצרכי טהרה הכתוב מדבר. פרק ח פסוק כ יש להעיר למה כפל לומר 'כן עשו', עוד שינה שהתחיל לומר 'כל עדת' וגמר אומרו 'בני ישראל'. ונראה שנתכוין בכפל 'כן עשו בני ישראל' על הבכורות, ובא להחזיק טובה לבכורות יותר, הגם שנטלו מקומן בעבודת בית אלקינו עשו ככל אשר צוה ה', הגם כי כפי הטבע אנושי יכאיב לבם ולא ידקדקו עשות ככל פרטי המצוה, ולזה שינה במאמרו מלשון שהתחיל לדבר בו 'כל עדת בני ישראל' ואמר 'בני ישראל', כי לא על כולן מדבר הכתוב כאן אלא על פרט אחד כאמור. פרק ט פסוק כ גם זה מספר בשבח ישראל שהגם שלא יחנו לפוש אלא ימים מועטים, יסעו בהעלות הענן. ואמר 'על פי ה' יחנו', ואין שייכות לזכרון שניהם אלא למסע, נתכוון להשוות הנסיעה לחניה, לומר כשם שעל פי ה' יחנו ברצון והשלמת דעת לנוח מהדרך, כמו כן ברצון השלם היו נוסעים הגם שהיו נוחים זמן מועט. פרק י פסוק ב צריך לדעת למה הוצרך לחצוצרות למסע המחנות, הלא עיני כל ישראל על הענן, וכשיראוהו נוסע נוסעים. ואולי כי לצד שלא היו נוסעים יחד אלא יקדים דגל יהודה, ואחריו בני גרשון נושאי המשכן, ואחריו דגל ראובן וכו', לזה היה צריך לחצוצרות כדי שכל אחד ידע הזמן בדיוק שיסע בו בזה אחר זה.
פרק יב פסוק טו
תלה הדבר בעם, ולא אמר ולא נסע העם, להודיע כי העם הסכימו לבל יסעו עד האסף מרים, והגם שהדבר היה תלוי בנסיעת הענן, התורה מעידה כי גם הם היו חפצים בעכבה לכבדה, ומה גם אם היה ידוע להם, כי בזכותה היה המים להם (תענית ט.), בודאי שישב שם העם על המים. |
