מי שנכנס לפה בד"כ אלו אנשים שהחיים היפים שלהם מנוקדים בהרבה גוונים של אפור ושחור. התמודדויות עם מחלות נפש והנלוות להן הן קשות יותר מהתמודדות עם אוברדראפט בבנק. בתחילת החיים שלי כאפרפרה, שמרתי באדיקות על כל הפיצ'יפקעס בתוך הידיים. בשלב כלשהו כשהחלטתי שאני פחות או יותר ברווז במטווח התחילו לברוח לי דברים מהידיים. צרות חדשות לא החליפו את הישנות אלא נורו בלי קשר על לוח הבאבלס שלי. אז בתחילה שיתפתי באונס. התחלתי עם המשפחה הקרובה והמשכתי עם הידידות שלי כשהרגשתי חייבת להתבכיין. עם הזמן נוספה לזה עקרות, בעיות מטבוליות, ניתוחים שונים, אפילפסיה ועכשיו הפרעות אכילה. היו גם דברים קטנים ולא נחשבים כמו פיטורין, אובדן כושר עבודה וילד חולה כרוני אבל הפכתי להיות אפאטית לחבילות שצונחות עלי. רק מה, נהיה לי צורך לשתף בזה.
בשבוע האחרון רציתי לארגן אסיפת כיתה. עזבנו את הסמינר לפני 7 שנים ומאז לא נפגשנו. המייל הראשון שקיבלתי היה אבל יש בנות שטרם נישאו או שהם מתמודדות ואת לא יכולה לדעת על אילו יבלות תדרכי. אוקיי. יבלות. לא נראה לי שיש אישה אחת בכיתה שלי שסוחבת קיטבג על הגב כמוני. עניתי להן שלא באנו לעולם הזה כדי לחגוג וכולן מתמודדות באופן כזה או אחר ואם נתחיל לחשבן חשבונות ניאלץ לסכור את הפה לעולם. אז האסיפה קרמה עור וגידים. ולי נהיה צורך מטורף לשתף את החברות הצפונבוניות שלי במעט ממה שאני עוברת. לעשות מין משחק הכרות מחודשת בו כל אחת מתמצתת בכמה מילים את ההווה שלה. השאלה היא, אם יש מקום לשחק את הילדה הגדולה היפה והשווה שלומדת רפואה ומצליח לה בחיים, או לספר מאיפה התחלתי ולאן הגעתי. שתפסקנה להתבכיין שהן הולכות שנתיים עם אותה חצאית, תצאנה מהבועה ותבנה מה זו התמודדות. מצד שני לא יודעת, כאילו מה הקטע לחשוף על עצמי את כל הזבל. זה מטלטל מדי. לא?
מה אומרים? מכירים את הצורך לשתף אחרים בקושי? זה נורמלי? עד כמה, אם בכלל? וגם, לשתף ת'חברות או לא? (מי יודע אולי ירחמו עלי ויעשו לי מגבית )
סיהרה, דיברת על החילונים שלא מסתירים, עיתון הארץ חולק עלייך (הכתבה חלקית בשל שאיני מנוי שלהם),
הפרטים של מטופלי הנפש בקופות החולים עלולים לשמש נגדם
הרפורמה בבריאות הנפש מאלצת מטופלים לקבל עליהם אבחנות פסיכיאטריות מחמירות, שזמינות לגורמים שאינם קשורים בטיפול ועלולות לצוץ בראיון עבודה, בתביעת ביטוח או בסכסוך גירושים
"אתה נכנס למערכת הממוחשבת של הקופה ומקיש כל שם שתבחר", מספרת ל"הארץ" פסיכולוגית קלינית. "כיוון שאין לך את הכרטיס המגנטי שלו קופץ לך למסך חלון שבו כתוב 'הנך מנסה להיכנס לתיק מטופל שלא ביקר אצלך ו/או הגיע ללא כרטיס מגנטי. אם ברצונך להיכנס לתיק לצפות בכלל הנתונים אנא נמק/י את הסיבה'. אני כותבת שהוא שכח את הכרטיס או סתם מקשקשת משהו ואז התיק הרפואי שלו, על כל האבחנות הרפואיות והנפשיות, עולה באופן...
היה כדאי שכן תשתתפי בקבוצה הכללית, ומצד שני להתחזק על ידי שיעורי תורה, אין לחילונים יותר מדי מה למכור.. בהחלט יתכן סיעתא דישמיא בקבוצה של חילונים, וגם אם את קונה מקפיא או דירה מחילוני.. וגם אם תרגישי קרירות, בהמשך יהיה חמימות, זאת הבריאות שלך ! ואת סוחבת שק כבד על הכתף שלך ! שלא תדרדרי לנו במידרון ... אל תסכני את הבריאות שלך בבקשה ! אסור לך לעשות את זה !
מחללים שבת גם על ספק קל (ספק ספקא)
ועוד לפני שאת נפגשת עם החברות חשוב שתשפכי מה שיש לך על הלב לאדם חי נושם ומגיב, ויותר חשוב שתדברי עם מישהוא על הצורך הבוער בך להחשף ושכולם יגידו חלילה שאת משוגעת וכו וכו
תתייעצי ותדברי על כך, עד שתגיעי למסקנא שאת יכולה לבחור מה להגיד, ובעיקר מה לא להגיד, אל תגידי כלום, זה לא התפקיד שלך לחנך את העולם, יש בספרי מוסר את שער השתיקה..
ואם את רוצה לחנך את העולם ועוד לעשות מזה כסף תיפני בבקשה לסופר חיים ולדר, הוא יעזור לך להוציא ספר דליקטס
יש בך עוצמה ובגרות ... להסתכל על החיים בהסתכלות רחבה ומעמיקה ! על אף\בגלל המערכת שהקב"ה הטיל עליך להתמודד ובע"ה תחזיקי מעמד
1. כדאי לך לשאול את עצמך מה היה כ"כ מדהים בקבוצה החילונית ?
ומה זה נתן לך איזה אפשרויות כלים וכו
אולי תוכלי לקבל את אותם תובנות בצורה שונה גם אם לא בצורה הכי מקסמילית !!
2. מה מפריע לך לקבל את החושבים אחרת ומבקשים להסתיר או לשתף את מי שמתאים אנשי מקצוע חבר\ה קרוב\ה וכו בן משפחה
דברי חוכמה כתבת.
מה שהיה כיף בקבוצת התמיכה החילונית היא ההרגשה שכולנו יחד וכל אחד לחוד. אנחנו בקבוצה אחת שנוסעת בהילוך גבוה ויש לה יציאות באין כניסה, אנחנו גאים בהיותנו כאלה וגאים בזה שאנחנו מאתגרים. מצד שני לכל אחד הבעיה שלו. הרקע שלו. צורת ההסתכלות שלו על המצבים השונים.
הקבוצה הזו היתה כחלק ממערך של אשפוז. אז היו בה גם פעילויות תרפויטיות כמו תנועה ואומנות, ואחר כך בהתכנסות הקבוצתית הציג כל אחד את החוויה שלו.
אי אפשר לעשות את זה לבד. אני יכולה לשבת ולדבר עם עצמי ולהגיע לתובנות, אבל מפוצלת ב"ה אני לא אז יש בי רק קול אחד. אינני יכולה לשמוע ולקבל זוויות נוספות של מבט או תובנות שעובדו במוח אחר משלי.
ולשאלתך מדוע אני מזלזלת במי שלא מוכן לעזור לעצמו, אתה ב א מ ת חושב שצריך תשובה? בוא נחליט שסרטן זה סוד. אז נעשה דיאטת ענבים ונהיה בריאים? שום דבר לא הולך אם לא מטפלים בו. ואם לטיפול משותף יש השפעות חיוביות והשלכות מרחיקות. אז למה לסבול? בשם טהרת המשפחה?
יש בך עוצמה ובגרות ... להסתכל על החיים בהסתכלות רחבה ומעמיקה ! על אף\בגלל המערכת שהקב"ה הטיל עליך להתמודד ובע"ה תחזיקי מעמד
1. כדאי לך לשאול את עצמך מה היה כ"כ מדהים בקבוצה החילונית ?
ומה זה נתן לך איזה אפשרויות כלים וכו
אולי תוכלי לקבל את אותם תובנות בצורה שונה גם אם לא בצורה הכי מקסמילית !!
2. מה מפריע לך לקבל את החושבים אחרת ומבקשים להסתיר או לשתף את מי שמתאים אנשי מקצוע חבר\ה קרוב\ה וכו בן משפחה
נשלח ב-12/6/2015 01:14
א. אני מוכנה לעשות כל מה שעוזר לי.
ב. אני מאמינה שזיווג או כל דבר אחר שמגיע לי אני אקבל גם אם ידעו שאני חולת נפש כי דבר ראשון אנחנו מצווים על ונשמרתם לנפשותיכם. בעבורי זה צורך. אז השם ידאג לי.
אני בזה לאנשים שמסתירים מכל העולם את זה שהם רחמנא ליצלן לוקחים ריטאלין... זה רק בציבור שלנו. בציבור החילוני זה מה זה לא ככה.
הייתי בקבוצת תמיכה המאוכלסת בחילונים. היה מדהים מצד אחד אבל זה דרדר אותי רוחנית מצד שני אז הפסקתי למרות התמיכה שזה נתן לי. אין ס"ד במקומות כאלה.
אבל ההסתורה שבתוך ההסתורה של הציבור החרדי גורמת לי להתפלץ לפעמים.
כשאני מגיעה לפסיכולוג ויש לפני בתור חרדים הוא סוגר אותי במטבח. אם יש אצלו חילונים הוא מזמין אותי לשבת על הספה להמתין כמו בת אנוש. מה הבושה? אנחנו באותה סירה!
פניתי לעזר מציון. אין בשר. חרדים לא מוכנים לחשוף את עצמם. על בעיות הרבה יותר קטנות משלי הם שומרים מתחת לכרית אז לבנות קבוצת תמיכה לא בא בחשבון. והפורום הזה היה יכול להיות ממש נחמד, אם הוא היה קצת יותר פורה ופעיל.
המשיכי לכתוב על עצמך וירוטאלית , זה נראה לי מצוין עבורך . בנוגע לקבוצת תמיכה - אולי תנסי לברר דרך עזר מציון על אפשרות של הקמת קבוצה שכזו באזור מגוריך .
תוקן על ידי תרפיה ב- 11/06/2015 15:25:46
נשלח ב-11/6/2015 14:15
האמת שעד היום באמת נחשפתי וחשפתי רק במסווה ווירטואלי. צודקים האומרים שזה יכול רק להזיק. שידוכים וזה...
מה אני צכה את זה. אני משתוקקת לקבוצת תמיכה. מקום בו לכולם יש בעיה כזו או אחרת ואפשר לפרוק ולשמוע ולהתחבר. אין לי חברות בכלל היום. קשה לי למצוא מישהי שמתקשרת איתי באותה שפה. ועצוב שבציבור החרדי אין קבוצות כאלה.
מצד אחד אפשר מאוד להבין את הרצון שלך להוציא דברים החוצה, לספר, לשתף, לקבל תמיכה מאחרים. אך מצד שני, כאמור מבחינה פרקטית יש דברים מסוימים שקשורים לחוויות אישיות רגישות שלך, שלא כדאי לספר לאנשים שמכירים אותך כי זה יכול לגרום לך נזק קשה מאוד ובלתי הפיך בעתיד.
בנוסף, אל תשכחי שלא כל האנשים מסוגלים להכיל כ"כ הרבה קשיים הקיימים אצל האחר, בדיוק בגלל זה לא לכל אחד מתאים להיות מטפל, יש אנשים רבים שפשוט לא יודעים איך להגיב לשמיעת מצוקות כה קשות של אנשים אחרים, ואת עלולה למצוא את עצמך מתאכזבת מ(חוסר?) תגובתם של האנשים אותם את משתפת...
נראה לי שהמדיום של פורומים באינטרנט, כמו פורום מעולה זה, (ובטוח יש עוד הרבה טובים) הוא פיתרון מצוין, כי מצד אחד את משתפת אנשים במה שעובר עלייך, ומקבלת תמיכה והזדהות עם הקושי שלך, יש כאן בפורום אנשים שבעצמם סובלים ממצוקות, או אנשים שזהו תחום עיסוקם. ומצד שני את נשארת באלמוניותך ואינך מזיקה לעצמך.
ו...כל הכבוד לך על לימודי הרפואה. שיהיה לך המון בהצלחה.
נשלח ב-11/6/2015 09:14
שלום סיהרה , אני מעריכה אותך על הגבורה בה את מתמודדת בכל כך הרבה חזיתות וכלל לא קלות . את ממש לוחמת ,ובעז"ה תתגברי על הכל . בנוסף למה שכתבו קודמי להרגשתי , את מביטה בכאן ועכשיו . נראה לי שכדאי לאמץ מבט בוגר יותר . רווח מול הפסד עכשיו . ורווח מול הפסד עתידי כשהעתיד גדול מהעכשיו . העכשיו זה רגע - והעתיד הוא הרבה מאד רגעים .
חשבי מהי המטרה שלך בלספר לכולם -לפוצץ את הבלון של המיוחדת ? מה אכפת לך להשאר מיוחדת, שירצו בקרבתך אולי , או בקרבת ילדיך . אם חשוב לך לדבר על קשייך - קחי לך ידידות אמת ! ותדברי ותדברי . תפתחי סידור ותתפללי . כתבי לך ספר תהילים משלך - אם הצורך לדבר עדין קיים . אם מקנאים בך -התפללי שלא תעלה קנאת אדם עלי . אולי תיטיבי עמן , כך שתפחת קנאתן . את מוצאת בהן קנאה - יכול להיות שהן משקפות לך קנאה שקיימת בתוכך ? נראה לי שמרוב רצון להוכיח להן ש... את שמה לב פחות להיזקים האפשריים .
תרגישי טוב והמון הצלחה .
נשלח ב-11/6/2015 08:21
תודה, יועצת ופנרס. א. אני לא חושבת שיש הרבה אנשים שבמשך שנה אחת חטפו כל כך הרבה. יהיו שיגידו אחרת אבל לדעתי קל יותר להתמודד בחזית אחת גדולה ולא בכמה פחות גדולות. זה מתיש להלחם על בריאות הגוף והנפש שלי, בריאות הגוף של הילד, שלמות המשפחה ופרנסה (מי מטומטם להעסיק חולת נפש שניסתה להתאבד לו מהחלון במשרד) ב. אהבתי את המשפט האחרון של פנרס. העובדה שלמישהו אחר כרתו את היד לא מונעת מהאצבעות שלי לכאוב. היא לא מונעת. נכון. אבל גם לא מכניסה לפרופורציות? לא עוזר לך להתמודד עם הכאב כשאת יודעת שיש מישהו שסובל יותר ממך? ג. שמרתי על קשר עם 2-3 בנות מהכיתה. אני שחקנית אלופה ונהיה לי שם של מצליחנית עשירה ויפה, סמל לקנאה ואני שומעת לא פעם אה, היא החיים שלה דבש למה שהיא לא תגיב כך וכך. או שהן קוראות לי 'גבירתי'. מה אני צכה ת'עיניים שלהן במזוודה שלי. היא כבדה גם ככה. בא לי לפוצץ את הבועה הזוהרת שהן חושבות שאני כי נמאס לי להרגיש כנר על הגג.
היי סיהרה, ראשית בהצלחה רבה בלימודי הרפואה. אתגר לא פשוט בכלל לאישה דתית.
אני מבינה מאד את הצורך לשתף, יש בזה משהו שיכול לעודד ולרפא ( דאגה בלב איש ישיחנה) אבל מרצון לשמור עליך תשאלי את עצמך כמה דברים,
מדוע את שיפוטית כל כך לגבי אנשים אחרים, מדוע לא ייתכן שכמו שאת סובלת גם הם סובלים, ייתכן מאד והם נראים נהדר, מכניסים משכורות גבוהות ומתמודדים בערוצים אחרים, אדם יראה לעינים...... ואין לנו יכולת לדעת מה קורה בנבכי הנפש,
שנית, תשאלי את עצמך מדוע כל כך חשוב לך שיידעו עליך מה שאת נושאת? מה יעשה לך השיתוף ואיזה מחיר את עלולה לשלם עליו. את יודעת שסוד בין 3 כבר לא סוד ומי יודע ככיצד דברים ייצאו ויתגלגלו ללא שליטה שלך.
)
