| באור פרק טז פסוק יד "אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו" צריך להבין, מדוע דתן ואבירם הזכירו את אי הגעתם לארץ ישראל לאחר שהזכירו "להמיתנו במדבר", הרי אי הגעה לארץ ישראל הוא עוול קטן יותר לעומת "להמיתנו במדבר"? יש לומר, כי הם התכוונו לומר למשה שהם לא באים אליו, לא רק בגלל הסיבה שהוא גורם להם דבר רע, "להמיתנו במדבר", אלא הם לא באים אליו אפילו בגלל חסרון הטובה, שהבטיח להם לעלות אותם לארץ ישראל, ולא קיים. פרק טז פסוק כה "ויקם משה וילך אל דתן ואבירם וילכו אחריו זקני ישראל" מדוע נכתב "ויקם", ואם משום שמשה ישב, מה התורה באה ללמדנו בזה? יש לפרש, כי הקב"ה נותן כבוד למי שהוא עניו, והוא משפיל ומכניע את הגאה. משה שהשפיל עצמו, כאשר הלך אל דתן ואבירם הרשעים, שהשפילו אותו, עליו נאמר "לפני כבוד ענוה". ואילו דתן ואבירם, עליהם נאמר "לפני שבר גאון". פרק יז פסוק ו "וילינו כל עדת בני ישראל ממחרת על משה ועל אהרן לאמר אתם המיתם את עם ה'" צריך להבין, מה מקומה של מילת "לאמר" כאן, הרי בני ישראל באו והתלוננו על משה ואהרן? יש לומר, כי בני ישראל בתלונותיהם לא אמרו במפורש "אתם המיתם את עם ה'", אלא בני ישראל התלוננו תלונות שונות, ועל זה התורה אומרת "לאמר אתם המיתם את עם ה'", כלומר, שכוונת תלונות בני ישראל היא לומר למשה ואהרן "אתם המיתם את עם ה'" - אתם גרמתם למותם. פרק יז פסוק יא "ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטורת" מאחר שאמרו שסיבת מיתת מקריבי הקטורת היא בגלל הקטורת, אם כן, בקטורת יש משהו מסוכן. לכן הראה להם משה, שאהרן גם מביא קטורת, מחוץ לזמנו וחוץ למקומו, ובכל זאת לא נפגע כלל, ולא רק זה, אלא גם עצר את המגפה, ועל ידי זה יודו כולם כי הכל מאת ה'. פרק יז פסוק כ "והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח והשכותי מעלי את תלונות בני ישראל אשר הם מלינים עלי" בני ישראל ראו מה עשה ה' לקרח ועדתו, ומדוע לא הספיק להם המינוי של משה ללא סימן משמים? יש לומר, משום שחשבו שאת קרח בלעה האדמה, משום שדיבר נגד משה וחלק על משה, וה' נקם את ביזוי כבוד נאמנו, אך ייתכן שעצם טענתו של קרח שה' יבחר בשאר שבטים נכונה. לכן היו צריכים סימן מיוחד למינוי של משה. פרק יח פסוק ח "וידבר ה' אל אהרן ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי לכל קדשי בני ישראל לך נתתים למשחה ולבניך עד עולם" יש להבין מהו לשון "ואני"? יש לפרש, כי הקב"ה רצה לומר, בגלל שהטלתי עליכם שבט לוי לשאת את עוון המקדש, לכן הקדמתי לתת לכם את משמרת תרומתי, "לכל קדשי בני ישראל". | האור החיים כלשונו פרק טז פסוק יד קשה, אחר שאמרו 'להמיתנו במדבר' מה מקום להתרעם על מדרגה קטנה ממנה, ורש"י ז"ל ישב בדוחק. ואולי שנתכוונו לומר ששלילת הליכתם אצלו, לא לצד גדר הרעה שקבלו ממנו שהוציאם להמיתם במדבר, אלא אפילו לצד העדר הטוב המובטחים ממנו לבד, והוא אומרו 'אף לא אל וגו'', פירוש אף לצד לא אל ארץ וגו' לטעם זה לבד 'העיני האנשים וגו'', ומכל שכן שסבבם הקרבת הנזק. פרק טז פסוק כה צריך לדעת טעם אומרו 'ויקם', ואם להודיע שהיה יושב מה יצא לנו מהודעה זו. אכן ירצה על דרך אומרו (משלי טז, יח) 'לפני שבר גאון', 'ולפני כבוד ענוה' (שם טו, לג), ואמרו ז"ל (שמו"ר מה) השפלתי הגבהתי, והוא מאמר הכתוב 'ויקם משה' קימה היתה לו במה שהלך לדתן ולאבירם האנשים הרשעים אשר חרפוהו ולא רצו לבא אצלו, והשפיל עצמו הוא והלך אצלם, עליהם נאמר 'לפני שבר גאון', ועל משה 'ולפני כבוד ענוה'. פרק יז פסוק ו צריך לדעת אומרו 'לאמר', אחר שהתלונה היא על משה ועל אהרן מה מקום לומר 'לאמר'. ואולי כי העם לא אמרו הדברים ככתבן, 'אתם המיתם את עם ה'', אלא אמרו דברי תלונות שכונת כללות דבריהם היא 'אתם המיתם וגו'', לזה אמר 'וילונו וגו'', וכוונת תלונתם היא לאמר להם 'אתם המיתם וגו''. פרק יז פסוק יא להיות שאמרו כי סיבת השרופים היתה בשביל הקטרת הקטורת שהוא סבב מיתת עם ה', לזה הראה להם כי הגם שהקטורת היה חוץ לזמנו וחוץ למקומו, אדרבא עצר המיתה מעל ישראל, ובזה יצדיקו כי הכל מעשה ה', כי הוא ממית לחייב באין סובב, ורבותינו ז"ל (שבת פט.) אמרו כי דבר זה למדו מס"מ בעלותו לקבל תורה. פרק יז פסוק כ ולא הספיק כל מה שעשה ה' בקרח, אולי שהיו חושבים כי מה שאירע לקרח הוא על שדיבר נגד משה וחלק עליו, וה' ינקום נקם על כבוד נביאו נאמן ביתו, ולעולם אפשר שיבחר בשאר השבטים לשרתו, לזה צוה ה' לעשות מבחן המטות. פרק יח פסוק ח טעם אומרו 'ואני', נתכוין לומר כי בעד מה שהטלתי עליכם לשאת עון המקדש וגו', גם אני כבר הקדמתי לתת לכם בעד זה 'משמרת תרומתי לכל קדשי בני ישראל'. |
