השידוך

בס"ד

נו מה קורה?!? היא שלחה לי את אותה הודעה בפעם האולי מאה החודשיים האחרונים ואולי מאתיים אני כבר בכלל לא זוכרת ולא אוחזת וזה גם לא מעניין אותי, עוד שדכנית שחושבת שיש לה את הבחור שהכי מתאים לי בעולם, שלחתי לה הודעה בחזרה שיש לי תקופה עמוסה בלימודים, פרויקטים ויש עוד הצעה שממש דומה להצעה שלה ואני צריכה להחליט ובלה בלה ונגמר לי הביטריה ובזה הסתיימה השיחה שלנו והלכתי לישון 

ובבוקר חשבתי למי בכלל כבר יש כוח להיפגש, מצתי מה שנקרא.......
עברו כמה ימים והשבת שוב הגיעה והנה אני שוב על נספה חצי יושבת, חצי שוכבת. חצי עם ספר ביד וחצי עם קינוח ואימא שמפתחת אתי שיחה על גלגל החיים, הנכד שהיא מחכה לו (כאילו אני אשמה שהיא לקחה את הזמן שהייתה רווקה :)
ואני בקול חצי רטון, חצי מחויך, טוב אימא את יודעת שזאת בעיה שלך שהתחתנת מאוחר יכל להיות לך כבר נכדים אני לא אשמה ואז השיחה מתגלגלת שאני אולי בררנית ומה היה רע במשה, ואני עונה לה: אימא לא היה שום דבר רע במשה הוא פשוט...לא יודעת.. ... זה לא זה ........ סיכמתי במשפט המנצח שאין לי שמץ של מושג מה הוא בכלל אומר.
ובהחלטה שמתגבשת כבר תקופה הכרזתי די אני עושה הפסקה, יש עוד חיים מחוץ לשידוכים, בסביבה שלי טוב לי ולא חסר לי שום דבר חוץ משידוכים שרק מעיקים וגורמים לי לחשוב כמה אני בחורה אולי מסובכת אולי בררנית אולי סוג של בחורה שאין לה איזה מכסה מתאים, אבל האמת כבר לא אכפת לי, אין לי כוח לכולם, כלום כלום כלום.

אז אמרתי לה בשפה רפה אני הולכת לישון ונכנסתי לחדר, לפינה השקטה, החדר האהוב שלי, מתחת לפוך שנעים לי בו.
נרדמתי לי לתוך חלומות על אהבה שאולי תהייה לי יום אחד, על המושג זיווג האם הוא נכון או לא ואולי בכלל הפסדתי אותו
ו
למחרת קמתי ושוב התווכחתי על אותו ויכוח ישן שאני לא אוכלת טשולנט לפני השעה 11 והמשכתי לי וככה השבת נגמרה וכמו שלכל שבת יש מוצאי שבת זה כבר לא משנה כי המוצאי שבת הזה נגמר.
והנה התחיל לו שוב יום ראשון, שוב לימודים ועבודה ושוב אותם שיחות בטלפון עם החברה וניחומים אין סופיים שבסוף זה יקרה והיא תתחתן......
וביום ראשון עוד פעם זה קרה קיבלתי שוב הודעה מאותה חברה שדכנית, הפעם היא באמת באמת חפרה......נסתי לברר מה עם הצד השני אולי משם למצוא איזה פתח מילוט אבל מסתבר שהוא כן קצת בעניין...ורק הסתבכתי........
אמרתי לה בלי לחשוב פעמיים טוב מחר אני מסיימת את הלימודים בשעה 6 מצידי פגישה ב6 וחצי 7 ולא יותר משעה כי אין לי כוח לחזור מאוחר בלילה הביתה. 
ולא כ"כ משנה לי איפה זה רק שיהיה קרוב לתחנה או משהו כזה. אז היא קבענה לנו פגישה. בבוקר הוספתי לסנוויץ גם נרתיק קטן של איפור ושמלה של שבת ויצאתי לעוד יום ארוך. 

למחרת הגיע וגם השעה 6 הגיעה וממש לפני שיצאתי מהבית ספר התארגנתי קצת בשירותים, התלבטתי עם להוסיף גם איילנר או שאפשר להסתפק רק במסקרה, לא היה לי הרבה זמן להתלבט ובכל מקרה השידוך הזה ירד אז למה להשקיע, שכנעתי את עצמי שאני יפה טבעית ויצאתי לא לפני ששכחתי להחליף את הבגדים. 
הגעתי לבית מלון עם תיק שיש בו כמעט הכול כולל מחשב והמטען שלו, כמה מחברות, קלמר, ארנק, איפור ושקית עם שאריות של עוגיות שוקולד ציפ'ס שהכנתי.

נכנסתי וסרקתי את הסביבה במהירות, זוג נחמד בצד שבטוח לא יתחתנו (הבחורה לא בעניין זה ברור) מלצרית עם אף עקום (חבל שהיא לא עושה ניתוח יש היום מחירים טובים) והמלון דווקא נחמד שקט ומזמין. 

עוד לפני שחלפה בי המחשבה ששוב אני זאת שמחכה לבחורים הבחור נכנס מעונב, מתוקתק ומריח מעולה.....
קצת הרגשתי לא נעים אפילו לא הסתרקתי נסתי לסדר את הפוני קצת (מזל שיש לי שיער חלק לפחות שיחשוב שהשקעתי בפן) היי אמרתי בקול שקט הוא הסתכל עלי וחייך והלכנו לכיון הכורסאות
הוא התחיל לספר על עצמו האמת שלא ידעתי כלום לפני ממה שהוא סיפר, ניסתי את מזלי להרגיש קצת בעניין והימרתי על הגיל שלו, שאלתי 23 כן? למזלי צדקתי. 
הכורסאות היו מידי רחוקות אחת מהשנייה אז מטעמי נוחות אמרתי שאני עוברת לשבת לידו מבחינתי זאת לא היתה פגישה, במחינתי היה להחתים כרטיס לכל האנשים בעולם "הנה אני נפגשת ומשתדלת מה שנקרא......." 

אחרי 5 דקות התחיל להיות לי כבר חם והרגשתי מבולבלת, השיחה המשיכה יותר מידי טוב, הסמקתי, התביישתי ולא האמנתי שזה קורה לי
ופתאום עברו להם שעתיים והרגשתי שיצאתי מאיזה בועה חלומית לפני שהספקתי להתעורר הוא הזמין לנו מונית ואמר שאנחנו עוד צריכים לדבר על הנושא האחרון 
הבנתי שתהיה פגישה שניה (אבל מה הקשר עכשיו חשבתי)
עליתי לאוטובוס ודמעות של בלבול והתרגשות שטפו את עיני, מין התרגשות עצומה שחלפה לי בכל הגוף ולא הפסיקה....
אחרי מספר דקות קיבלתי תשובה חיובית ותו לא. אפילו לא רמז קל אם היה נחמד ואם בכלל אני חמודה...
יומיים שלא הצלחתי להפסיק לחשוב עליו, יומיים שלא הצלחתי להירדם כי אני בכלל לא במקום של להתחתן (אבל מי אמר שהוא בכלל רוצה אותי)

יום לפני הפגישה השנייה פגשתי חברה ואמרתי לה בחצי חיוך ניפגשתי עם בחור וזה זה, מהההה היא צעקה אמרתי לה לא אני לא יודעת אבל היה נחמד, גימגמתי כל מיני משפטים ואמרתי מי אמר בכלל שיהיה משהו כולה פגישה ראשונה....
והנה הפגישה השנייה באה...... מבולבלת לא יודעת איזה בגד לבחור, לבשתי אם כל מה שהיה נראה לי הכי יפה בעולם ויצאתי (פחדתי שיהיה חוסר פרופרציות בין המראה של הפגישה הראשונה לשנייה) אז השתדלתי להיות קלאסית אבל הכי מתוקתקת בעולם......
סיימנו את הפגישה עם מבט שמבטיח שעוד ניפגש.........
האמת שלא יכולתי לעמוד בעוצמות הרגש שהרגשתי הוא פשוט מושלם, זה לא הגיוני ובטח לא מגיע לי .....
חשבתי להוריד את השידוך לפני שאקבל תשובה שלילית ולא אצליח לעמוד בכאב הזה .... עד שיש אחד שמתאים ושיש כיון זה ירד......
התשובה הגיעה יותר מהר מהפעם הקודמת הוא אמר שוב כן..........
וככה המשכתי לפגישה שלישית שאחריה ידעתי שלא משנה מה יהיה אני רוצה להתחתן אתו !!!!!!! הרגשתי את זה בעצמות, בכל הגוף........ בכל הנשמה...........

א. אני מצטרף לכמה הנשואים שנמצאים כאן.. גם אני נשוי, הייתי כאן בעבר והנני כאן שוב כיום.

פתחתי את הניק רק בכדי להגיב על האשכול שאני מגיב עליו כרגע.
קצת "עצבן" אותי לקרוא כמה דברים באשכול הזה.
1. לשטויעס ולבעלה: 
ההבדל ביום רווקים לנשואים הוא לא ההבדל בין שכירות למשכנתא. אלא ההבדל ביניהם הוא אחד ויחיד: אלו רווקים ואלו עדיין לא. כל ניסיון לפרוט לאגורות את מהות ההבדל איננו אלא נפנופי ידים בעלמא.. 
2. בנושא האשכול:
חיי נישואין דורשים דלק ואנרגיות משלהם. הם לא יהיו טובים ומאושרים אם לא יהפכו אותם לכאלו. אין חיי נישואין מאושרים ללא עבודה. 
אבל, מי שנכון לעבוד, עובד, יודע לוותר על דברים שממש חשובים לו - ומוותר - אכן נכונו לו חיים שמחים ומאושרים.

אך החשוב מכל, ותסלחו לי על העוקצנות. "אוצי קוצי שמוצי פוצי פיצי" יש גם אחרי החתונה.. והרבה! אבל יש את זה בבית!! מי שכבר כן חי את החיים הללו, שממש מאושר בחייו - לא צריך לכתוב על זה ואת זה בכל מיני מקומות ובראש כל חוצות..
אם בעלך/אשתך ממש מלאך וחתיך וחמוד ויפה וקוצי ושמוצי - אזי תגיד/י את זה לו.. לא לפורומים באינטרנט...
אא"כ זו התקשורת שלכם.

תוקן על ידי Married ב- 05/07/2015 02:20:43