הרב שטיינזלץ.
אחת מהפרשיות הכי סוערות באותם שנות הבוסר שלי בכתיבה פולמוסית ב"העדה".
הסיפור מתחיל ביצירות הגדולות של הגאון החסיד רבי עדין שטיינזלץ (אבן-ישראל) שנפטר ביום שישי ערב שבת קודש. הוא חיבר מאות ספרים גדולים ומהותיים, באותם שנים המהותי והגדול ביניהם היה פירושו של הרב שטיינזלץ על הש"ס, אבל היו ספרי מחשבה לא פחות חשובים שיצאו באותו זמן.
מישהו היה לו חשוב לפסול אותו ואת חיבוריו. ה'מישהו' הזה שאת מניעיו טרם הובררו דיים, לקח לעצמו פרויקט והתחיל לעבור על ספריו, חיבוריו, מאמריו ושיעוריו של הרב שטיינזלץ וליקט כל מה שאינו מריח אווירה ישיבתית סטנדרטית, הוא אסף ציטוט כאן ורעיון שם, חתך מילה וקטע מכאן וצירף לשם, דברים שיכולים ליצור זעזוע. ובנוסף נולדו עוד עשרה קדושות חדשות: קדושת צורת הדף; חשיבות עמלות התורה מול הרחבת מעגלי לומדי תורה; חילול הלימוד ע"י הוצאת לימוד הגמרא מקבוצת אליטיסטיים להמון; הבנת סוגיות בגמרא בדרך אחרת ממה שעלה בישיבות המסורתיות; איסור האנשת דמויות בחז"ל; זו תקדים, וחדש אסור מן התורה וכו' וכו' - והנה יש "כתב האשמה" ברור נגד הרב שטיינזלץ.
טענו המון טענות נגדו ונגד ספריו, אבל יש ובעיקר סאב-טקסט... מה זאת אומרת?! איך הוא מעיז?! הוא גאון פנומנלי, ובספריו הוא משלב רעיונות מחשבה, פילוסופיה, חסידות, קבלה, המון מדע והוויות העולם, שבעולם הישיבות לא הכירו, לא ידעו, ואף פיתחו 'אידאולוגיה של התנגדות' לכל זה, הייתכן?; הוא גם חב"ד'ניק ונערץ על ה'רבי' האדמו"ר הרמ"מ מליובאוויטש שהיה אז בשיא תפארתו, כאשר אחרים מקדשים נגדו מאבק קדוש; הוא גם מסתובב אצל המיזרוחניקים, ומטשטש את "קדושת ההבדלה" שרבים עמלו קשות ליצור חיץ בין שומרי התורה והיראה; בקיצור: ער איז נישט פון אונזערע וצריכים לחסל אותו.
לא יודע למה, ויש הרבה שיש להם הבנה מה הביא למה, מה היא, מה הם הסיבות, ומה מונח מאחורי כל זאת, ואני לא יכנס לכך כאן. אבל הרבנים הליטאים בבני ברק, ובראשם הגאון רבי אליעזר מנחם מן שך, שהיה ראש לעולם התורה הממסדי, וניהל בשנים ההם מאבקים אדירים לבנין זהות השקפה וממסד פוליטי וארגוני למה שהוא ורוב ראשי הישיבות הליטאים שאיתו חשבו, שזה נצרך – הוא הראשון שנטפל להרב שטיינזלץ.
הרב שך יצא בקול תרועה גדולה נגד הרב שטיינזלץ, ועיתון "יתד נאמן" ואתו עמו כל מיני עלונים המשרתים את ההתאגדות הפוליטי של עולם הישיבות הליטאי, התחרו ביניהם מי יתקיף יותר את הרב שטיינזלץ, וכמובן הביאו משפטים וציטוטים, ברובם למחצית לשליש ולרביע שלא יבינו את ההקשר, חלקם ערוכים בכוונה עוינת, חלקם מגמתיים, והנה ישנו מערכה על טהרת התורה, על מסירת התורה בטוהרה וניקיונה, מאת לוחמי מלחמות ה' נגד הבעל דעות נפסדות כביכול, התורן.
*
חשבו חכמי בני ברק בעצמם, מי יכול להיות שותף שלנו למערכה על שמירת טהרת ישראל וניקיון מסורת התורה? אם לא העדה החרדית וסאטמאר!?...
וכמובן יצאו הסוכנים הכפולים מרבצם, אלו שגם פה וגם שם, או כאלו שתמיד אוהבים אקשן, שתמיד צריכים להיות בצד שאומר לא, אסור, פיגול, טמא, כפירה ומינות...
הבד"צ של העדה החרדית ישבה בהרכב מלא לדון בסוגיה. בראש הביד"צ ששימש כגאב"ד ירושלים היה מרן הגה"ק רבי משה אריה פריינד, לימינו הראב"ד בשעתו, מרן הגאון רבי ישראל משה דושינסקיא, חברי הביד"צ הגאון רבי ישראל יעקב פישר, הגאון רבי בנימין ראבינאוויטץ, הגאון רבי יעקב בלוי והגאון רבי משה שטרנבוך שיבלחט"א, כיום הראב"ד.
היה דיון ארוך, במהלכה הביאו את כל הציטוטים, את כל הנימוקים, כל דרשות הרב שך וההולכים אחריו; נפרסו כל מאמרי יתד נאמן ועלונים השונים, ועמד שם בין השאר הגאון רבי שמחה בונם וולדנברג, מו"צ העדה החרדית בשכונת עזרת תורה, והשמיע נאום ארוך וכולו רושף רשפי אש קודש... הכל היה ברור עם תוצאה אך מתבקשת... חיכו רק לטיוטה של מכתב המחאה של הבד"צ.
ופתאום הכל השתבש.
חבר הביד"צ הגאון "רבי בנימין הצדיק", שתמיד היה יושב ושותק, ונחשב היה כאביר גדולי ההשקפה, חכימא דיהודאי, קנאי של אמת, קרא ואמר: "העדה החרדית איננו צריכה להיכנס במאבקים של "דגל התורה" וחב"ד! יש לנו הסתכלות אחרת במערכה על קדושת וניקיון מסורת התורה - לא מפיהם אנו חיים"...
רבי בנימין הצדיק פתח במונולוג ארוך ותיאר את האיש הרב שטיינזלץ וסיפור חייו. הוא סיפר עליו, על המשפחה הקומוניסטית ממנו הוא בא, על מסירות נפשו בגיל עשר ללחום נגד אימו שרוצה ללמוד תורה על טהרת הקודש בלבד, מלחמתו האיתנה באימו כשבגיל 18 היא רצתה להפנותו לאוניברסיטה והוא בטהרת רוחו רצה ללמוד דווקא בישיבה קדושה, כך הוא סיפר על האיש ופעלו. והפטיר רבי בנימין הצדיק: חזקה על איש כזה שיש לו מסירות נפש למען תורה על טהרת הקודש שלא תצא תקלה מתחת ידו!!!
בחב"ד מספרים, שהגאון הפוסק רבי יקותיאל פרקש שהיה תלמיד מובהק של הדיין "רבי בנימין הצדיק" כשהיה "ראש הישיבה" בישיבת "תולדות אהרן", ואתו עמו המשפיע הרב חיים שלום דייטש באו להגן על הרב שטיינזלץ, כשהבינו שזה רצונו של ה'רבי' האדמו"ר הרמ"מ מליובאוויטש. רבי יקותיאל שכנע את רבו להתבונן על התפילות של הרב שטיינזלץ, ובמיוחד על התפילות של שבת קודש, כאשר הוא מבלה שעות אחרי שעות ארוכות בעבודת התפילה. רבי בנימין התעניין וביקש שיתארו לו את התפילה, וביקש ומצא עדויות נוספות מתושבי קטמון שסיפרו לו על התפילות הללו.
רבי בנימין פנה לחברי הביד"צ ואמר להם: מקובלנו (וכן איתא ב'כתב סופר'), שגדלות בתורה יכולה לשכון בלב נכר מן השפה לחוץ כתורתו של דואג. אבל גדלות בתפילה ושפיכת לב לריבונו של-עולם לא תוכל לבוא בלב זר. העידו בפני, בו בהרב שטיינזלץ, שמתפלל בכל יום שעות ארוכות בהתבוננות ועבודה גדולה בניגונים והשתוקקות. בדקו ומצאו שכנים הדברים.
לדעתו המהדהדת של רבי בנימין הצטרף רבינו הגה"ק מהרי"ם דושינסקיא, וכל הדיינים נטו לקבל את דבריהם, וידחו הדיינים מלקטרג עליו.
מיד ותוך כדי כך הרימו טלפון להרב שטיינזלץ, ומעתה התנהל דיון נקי ותכליתי על הציטוטים שלכאורה הפלילו, על משמעותם של משפטים שנשמעו מסובכים ובעייתיים. הרב שטיינזלץ התחייב לתקן אותם, אחרי שצוות ת"ח מנקיי הדעת ינפו את הדברים ביחד אתו, ואף גם זאת התחייב לקבל בחזרה את הספרים ולשלוח מהדורה מתוקנת לכל אחד ואחד. הביד"צ גם קבעו שבפירוש הש"ס לא רואים בעיה, וביטלו את הביקורת שהושמעו כלפיה.
זה קרה כבר בחודש סיון תשמ"ט, ומיד באה מודעה מטעם "המכון לפרסומים תלמודיים" בירושלים אשר בראשו עומד הרב שטיינזלץ, בה נאמר בין היתר: "...כי באחרונה עוררו הגאונים חברי בד"ץ של העדה החרדית שליט"א ... אודות הספרים תלמוד לכל, דמויות מן המקרא ונשים במקרא שלצערינו שלטו בהם סופרים זרים ונשתרבבו בהם דברים שאין רוח חכמים נוחה מהם ואסור לפרסמם ... ולכן מי שיש בידו הספרים הללו נקרא להחזירם ויקבל את כספו חזרה".
מודעה זו פורסמה בהסכמת הרב שטיינזלץ, אבל הרב שטיינזלץ לא הסתפק בכך ופירסם מודעה אישית ברוח זו ובה נאמר: "גילוי דעת" בעקבות הוכחת הגאונים הבד"צ דהעדה החרדית שליט"א, תודתי נתונה להם על שהעמידוני על האמת שרבים מן הדברים בספרים אחדים שפורסמו על שמי נכתבו שלא כדת. והנני מפרסם בזה שאתקן כל הראוי תיקון בס"ד בהתאם להוראות גדולי הדור שליט"א. ואני חוזר ומבקש מכל אשר הללו נמצאים ברשותם, להחזיר אלי, ואחזיר תמורתם ובינתיים שלא ישתמשו בהם כלל. הנני מודה שנית לחכמי הדור שהטיבו עמדי בזאת. על החתום: עדין שטיינזלץ
אואו אואו... וויי וויי וויי, העדה החרדית לא מיישרת קו עם "בעלי ההשקפה" הבני ברקים... "יתד נאמן" לקח לעצמו תפקיד לתקוף בכל יום את העדה החרדית והביד"צ, עסקנים ורבנים, וחלק מהם שהם גם זה וגם זה, נתנו דרשות דופי נגד העדה החרדית ורבניה: איך זה? אתם הצ'אלמרים?! מה זה? איך ייתכן שאינכם משווים קו עם הרב שך, עם יתד נאמן - נורא ואיום.
ויש גם הדלטורין מביננו, האנרכיסטים מטבעם, הם תמיד נגד ההנהגה, וחובבי האקשן הירושלמים הידועים, ותמיד יש את ההסברים... ברייטשטיין אשם, כי היה פעם אצל הרבי מליובאוויטש... זה אשם והוא אשם, והעיקר מה זה שאומרים כן, ולא לא?!
עיתון "העדה" עמד בחזית והשיב מלחמה השערה. באותם שנים הייתי כותב שם פרקי היסטוריה ותולדות הישוב הישן, ולפעמים מאמרי השקפה. את הטון הראשי במערכה נתן הרה"ח ר' צבי ראובן דוידוביטש במאמרו "לא מפיהם אנו חיים". הוא התפלמס בטוב טעם ודעת להסביר דבר פשוט והגיוני: להעדה החרדית יש דרך והשקפת חיים, יש לה רבנים גדולי תורה שמנווטים את דרכה, יש להם דעת תורה ברורה וצרופה, איננו חיים על השקפת עולמה של בני ברק וראשי ישיבותיה הליטאים, עם כל השקפת חייהם הציבוריים, לא מפיהם אנו חיים!
כמובן שיתד נאמן הבעירו והגדילו את האש, רצו להביא חרם על העדה החרדית, על כך שאיננה מתכופפת לדעת ראשי ישיבות הליטאיות בבני ברק (והצליחו בזה כמו שהצליחו בעוד עשרות ניסיונות שלהם ושל חבריהם מזמן לזמן...).
אוי אוי, איך אני נזכר באותו מוטקע המשוגע מבני-ברק, במקורו צ'אלמר עם משפחה רבת תמנונים, ובבני ברק נהפך חברה'מאן אצל הצ'ולניקים של 'דגל התורה' ומהווה אצלם איזה שהוא דמות ומאן-דאמר, איך היה צורח ומתפתל בכעס כאשר זכרתי לו את אותו "לא מפיכם אנו חיים"... איזה השתוללות שהביא המון שמחה...
*
עם סאטמאר הייתה סיפור אחר, לסאטמאר הרי היה מחלוקת לא פשוטה עם חב"ד, וחכמי בני ברק הצליחו אחרי השקעה של כמה שבועות וחודשים לרתום אותם למאבק נגד הרב שטיינזלץ. וכאן נוצרו שני תקדימים, שכמותו לא חוותה העדה החרדית מעולם.
רבני סאטמאר יצאו בהוראה משלהם וקול קורא נגד הרב שטיינזלץ. זה היה תקדים, שרבני סאטמאר יתערבו בנושא של ארץ ישראל במקביל או נגד העדה החרדית, זה לא קרה מקודם. הם הסבירו, שזה לא נוגע לארץ ישראל כי הספרים מופצים בכל העולם, ועוד כל מיני דברים.
תקדים יותר מובך היה, שלראשונה יצא מכתב עצמאי של הגאב"ד רבינו הגה"ק רבי משה אריה פריינד, שבהיותו חסיד סאטמאר הצטרף לדעתם של רבני החסידות בארה"ב וגרם לכאורה לפיצול דעות בתוככי הביד"צ.
בסופו של דבר היה אז הנהגה אחראית בתוככי העדה החרדית שידעה להתמודד יפה עם המשבר והתקדימים הללו לשעתן. רבינו הגאב"ד הגה"ק רבי משה אריה פריינד הבהיר במכתב להרב הרפנס בארה"ב את דעתו התואם את דעת הבד"צ; חבר הבד"צ החדש שהצטרף אז, ה"ה הגאון רבי אברהם דוד הורוביץ מלפנים גאב"ד שטרסבורג ומח"ס 'קנין תורה' הבהיר את דעתו שכתב באופן עצמאי עם עוד רבנים מו"צים בהכוונת הרב וולדנברג, וביטל אותו; גם הגאון האדיר בעל 'שבט הלוי' רבי שמואל הלוי וואזנר חזר בו מהמכתב שכתב לרבני בני ברק, והישיר קו עם העמדה העקרונית של העדה החרדית, שעל ההו"ל לתקן מושגים בעייתיים, ובזה נגמר הסיפור.
לדעתי, בפרשה זו הונחו זרעי הפורעניות של ההרס הפנימי שמחלחל בשנים האחרונות בתוככי העדה החרדית, בפרשה זו נוצרו שני תקדימים מסוכנים, ומאז התופעה הזאת פשתה וחוזרת על עצמה, ואוכלת כל חלקה טובה ב"העדה החרדית".
ההתערבות של רבנים מחו"ל היה תקדים שלא קרה מקודם, ומאז זה קרה וקורה עם כל התוצאות... מאז, כל מיני עסקנים מאכערים ומכובדים מצליחים להחתים רבנים בחו"ל על נושאים בוערים בארץ ישראל וגורמים מבוכה, דילמות וקשיים גדולים להנהגת התורה ואיחוד דעות היהדות הנאמנה בדברים העומדים על הפרק ובעיות השעה.
אך יותר חמור מכך היה, שלראשונה נגרם פיצול דעות בתוככי הביד"צ, דבר שהפך לנורמה ואבן נגף באחידות העדה החרדית ועמדה מלוכדת על שמירת ההנהגה בדעת תורה.
כמו אז, גם היום, האחראים עליהם הם אותם אנשים, אותם דמויות, ועם אותה אידיאולוגיה, אבל היום אין את אלו שהשכילו להתגבר על כך, והתוצאות בהתאם...
*
בדיחת התקופה. אני זוכר, שכמנהג הבוחשים באקשן, ברכלנות ובסערות התקופה, פנה יהודי ירושלמי להרה"צ ר' פנחס בריזל (מצדיקי ונקיי הדעת, והיה מהמקפידים והמהדרים ביותר על חומרות בפסח...): מה אתה אומר על ענין השטיינזלץ? - אני יאמר לך דבר פשוט ואל תדון אותי על כך... אמנם כל השנים הקפדתי לקנות שטיינזלץ מבית מרקחת שסמכנו עליו שמביא לנו נקיים וטבעיים מסדום... אלא שבשנים האחרונות אי אפשר להשיג את השטיינזלץ (שטיינזלץ באידיש הוא אבן מלח – הַלִיט), ומאז אני משתמש במלח גס רגיל בהכשר הביד"צ...
שמואל פפנהיים
נשלח מהאנדרואיד שלי
