| באור פרק כב פסוק א-ב "וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמרי. ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא ויקץ מואב מפני בני ישראל" צריך להבין, מדוע התורה אומרת "וירא בלק" ולא "וירא מואב", הלא מואב הם שפחדו, כמו שכתוב בהמשך הפסוק? ועוד, מדוע רק מואב פחדו ולא מדין, והרי באמת מדין הם שמתו בסוף ולא מואב? יש לפרש על פי דברי חז"ל, שבלק מנסיכי מדין היה, ורק מחמת פחד ישראל, המליכו מואב את בלק למלך עליהם. לכן כאשר התורה אומרת "וירא בלק", הכוונה בזה לפחד של כל עם מדין. והתורה הזכירה גם את הפחד של מואב, שהרי מואב ומדין היו אויבים זה לזה, וכאן אנו רואים שהם בשלום זה עם זה, ומבארת התורה ששני העמים פחדו מעם ישראל, והפחד המשותף מישראל גרם להם להשלים ביניהם. פרק כב פסוק ח "ויאמר אליהם לינו פה הלילה והשבותי אתכם דבר כאשר ידבר ה' אלי וישבו שרי מואב עם בלעם" יש לדקדק, מה ההדגשה "פה"? וכן, מה ההדגשה "הלילה"? ועוד יש לדקדק, מהו "כאשר ידבר ה'", היה לו לומר "אשר ידבר ה'"? יש לומר, כי "פה" הכוונה שילינו איתו במלונו של בלעם. ולכן אמר "כאשר ידבר ה'", דהיינו, שתיכף ומיד כאשר ידבר ה' אליו הוא יאמר להם מה ה' אמר לו, ואם הם ילינו במקום אחר, לא יוכל להשיבם מיד את דבר ה'. והוסיף ואמר "הלילה", כי גם אם הציע להם ללון במלונו, מן הטעם האמור, מכל מקום, בגלל שהיה צר עין נתן להם ללון במלונו רק לילה אחד. פרק כב פסוק ט "ויבא אלקים אל בלעם ויאמר מי האנשים האלה עמך" צריך להבין, מדוע שאל אותו ה' "מי האנשים האלו עמך", הייפלא מה' דבר? ועוד יש לדקדק, מדוע ה' שואל "מי האנשים האלה עמך", האם לא די לשאול "מי האנשים האלה"? ועוד יש להבין, מהי התשובה שהשיב בלעם, "בלק בן צפור שלח אלי", הרי ה' שאל מי הם, ולא שאל מי שלח אותם? חז"ל פירשו, שבלעם בתשובתו התכוון לומר שאינו מכיר את האנשים האלה אלא בלק שלח אותם אליו. ועוד יש להבין, למה הוסיף את תארו "מלך מואב" ולא נסתפק בהזכרת שמו? ויש להסביר, שהרי בלעם אמר להם "לינו פה", שהכוונה שילינו במלונו של בלעם. והקב"ה הקפיד על כבודו של בלעם, שהיה נביא של האומות, ולכן שאל אותו "מי האנשים האלה עמך", מדוע הכנסת אותם להיות יחד עמך, במקום המיוחד לך, הרי אין זה מכבודך. ועל כך ענה בלעם, שכיבד אותם משום כבוד מלכות, שהרי שהם שלוחים של בלק בן ציפור, הידוע כמלך מואב. | האור החיים כלשונו פרק כב פסוק א-ב צריך לדעת לאיזה ענין תלה הראיה בבלק ולא בבעלי המגור שהם מואב. ב' למה לא פחדו אלא מואב ולא מדין, ומה גם שהמדינים להם יאות הפחד, כי המה אבדו ולא מואב, ומזלייהו יחזה את אשר יקרה להם (מגילה ג.). ונראה על פי דבריהם שאמרו (במד"ר כ) שבלק מנסיכי מדין היה, אלא שמחמת פחד ישראל עשאוהו מואב מלך עליהם, מעתה במאמר 'וירא בלק', גילה הפסוק פחד ומורא מדין כי אז באותו מצב היה גדול נסיכם של מדין, והגם שלא הזכיר בפירוש המורא, מובן הוא בזכרון מעשה ישראל לאמורי, שהם תוקף כל יושבי הארץ. והזכיר אחר כך מגור מואב גם כן דכתיב 'ויגר מואב', ומאמצעות שני מוראים עשו שלום ביניהם, 'ויאמר מואב לזקני וגו'', וכן אמרו ז"ל (שם) וז"ל והלא המואבים נלחמים עם המדינים דכתיב 'המכה את מדין בשדה מואב', ושנאה ביניהם מעולם משל לב' כלבים וכו', עד כאן, הרי ששניהם פחדו, וטעם הכנעתם של מואב שקבלו מנסיכי מדין למלך עליהם ולא להיפך מפני שמואב היו צריכין לעצתן, לפי שנתגדל משה ביניהם כאומרם ז"ל (שם), ולזה נכנעו להם והמליכו נסיכם. פרק כב פסוק ח דקדק לומר תיבת 'פה', אולי שנתכוון לומר להם שילינו אתו במלונו, וגמר אומר הטעם 'והשיבותי וגו' כאשר ידבר וגו'', דקדק לומר 'כאשר' ולא אמר אשר ידבר וגו', נתכוון לומר טעם שאומר להם לינו פה עמו, כדי שתיכף ומיד כאשר ידבר ה' אליו ישיבם דבר, מה שלא יהיה כן כשיהיו חוץ למלונו. ואמר 'הלילה', אולי שאמר כן לצד צרות עינו, שלא נתן להם אכסניא אלא ללילה אחת. פרק כב פסוק ט צריך לדעת למה שאל אותו ה', הממנו יבצר כל דבר, עוד צריך לדעת למה הוצרך לומר תיבת 'עמך', ולא הספיק במאמר 'האלה', עוד צריך לדעת תשובת בלעם שאמר 'בלק בן צפור וגו'', וכי שאלתו יתברך היתה מי שלחם, שאלתו היתה מי הם. ורבותינו ז"ל (ילקוט) הרגישו בדקדוק זה, ואמרו וז"ל 'מי האנשים וגו'', אמר אותו רשע איני יודע בהם, אלא בלק בן צפור שלח אלי, עד כאן, פירוש מתוך הדברים שאמר 'בלק וגו' שלח וגו'', מובן שנתכוון לומר איני יודע וגו' אלא בלק שלח וגו'. עוד צריך לדעת למה הוצרך לומר לו 'מלך מואב', ולא הספיק בזכרון שמו. ונראה שכוונת מאמר ה' היא על פי מה שפירשנו בפסוק 'לינו פה', שילינו עמו בחדרו המיוחד לו, לזה בא מאמרו יתברך ואמר לו 'מי וגו'', לשון השפלה, על דרך אומרו (שמות ג, יא) 'מי אנכי וגו'', כמו כן אומרו 'מי האנשים האלה', שהכנסת אותם למקום זה עמך בחדר המיוחד לך, לדבר עמך מלאך האלקים, כי יקפיד ה' על כבוד בלעם בערך האומות, כיון שהוא נביא עליהם, וכמו שמצינו שהרג הקב"ה את האתון משום כבודו של בלעם, ועיין בפסוק שאחר זה 'ויאמר אלקים'. והבין בלעם דבריו ואמר, טעם שעשה להם כבוד זה, הוא לפי שהם שלוחי מלך, והוא אומרו 'בלק בן צפור', פירוש הידוע לנסיך מדין, ועוד לו שהוא מלך למואב, 'שלח אלי', פירוש האנשים האלה, ובשביל כבוד המלכות עשיתי אותם עמי, ובזה נתיישבו כל הדקדוקים. |