| נשלח ב-6/7/2015 19:47 |
 |
| |
בקורת על סדרת "ממלכה במבחן"
אמרו רבותינו: אין אומרים לאדם בקּרו [בדיקת הבהמה ממום, להקרבה על המזבח] גמל, בקרו חמור, אלא בקרו טלה בקרו עגל.
לאמר: דברים שהם פגומים מעיקרם, אין טעם לבקרם. אלא את הדברים הטובים והמעולים, אותם יש לבדוק ולבקר.
בימים האחרונים, קראתי את אסתרק ומהללאל ומאד נהניתי מהעלילה וגם מהמסר. אבל מאידך גיסא, מצאתי כמה חסרונות ופגמים, שכדאי להעיר עליהם.
להפתעתי, גיליתי פורום פעיל ותוסס שעוסק בסדרה, ואני חושב שזה המקום המתאים.
בתחילה חששתי מאיסור לשון הרע אבל נמלכתי בדעתי שהדבר מותר מכמה טעמים. אני מקווה שהמחברת לא תקפיד עלי ותמחל לי.
עד כאן הקדמה ועכשיו לענין עצמו.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2020 16:38 |
|
| |
יש גם עוד כמה נהרות
כמו ההוא של האלנורק, באטראגן משו..
ההוא שמהללאל נפל לתוכו(אה לא.זה היה המניאר),
ועוד אחד שברח לי מהראש..
בקיצור,
הביקורת היתה מנוסחת ממש יפה:)
עם חלק הסכמתי ועם חלק לא.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2015 19:49 |
|
| |
סתירות ותמיהות => אני מסכים שאפשר ליישב חלק מהסתירות/תמיהות שהעליתי. אבל סיפור יפה צריך להיות פשוט והגיוני, ולא דבר שיש לפלפל ולתרץ בדוחק.
לדוגמא: רידה צודקת. אולי משום מה הריגול הכוזרי לא גילה איפה הנסיכים. אבל כאשר כל הקאוורים רואים את איסתרק שופט בתחרויות, כל הדפלומטים במדינות השכנות מוזמנים להפגש עם איסתרק, והם באים ומתנות בידם, אנחנו מצפים שיקרה משה. וזה לא קורה.
לדעתי, הסופרת היתה צריכה "להעלות הילוך", לא למתוח את השבי כמו מסטיק, ולהריץ את האירועים בקצב מהיר יותר. היא היתה יכולה לוותר גם על הזמנת מנהיגי המדינות השכנות, למרות שכך נפספס את פרשת ספר התורה של המלך אהרן והמסר החשוב של רבי קאה-הי שליט"א בענין היחס של אנשים שונים ותרבויות שונות.
וכן בריחת מהללאל, גם פה האירוע נמתח מדי הרבה זמן, ומתעוררת השאלה: כל תושבי כוזר החדשה היושבים באיזור הגבול, שמעו על מיכאל, ורק איסתרק ומרגליו לא שמעו דבר [חוץ ממס שפתיים בסוף הספר]
שבי הנסיכים => "איסתרק" טוענת שגם יחידת הקומנדו חזרה למישורי הפלאט בדרך חתחתים. זה לא מסתדר, כי מדובר באותה יחידה שהסתובבה בגבולות כוזר "בלי להותיר גבעול רמוס". ולכן, כל הסיפור עם עגלת חביות היין והנערה המשוגעת, הוא חסר פשר.
במבט שני, נראה לי שאני יודע מה הנחה את הסופרת: היא רצתה ליישם את תבנית "השוטר הטוב והשוטר הרע". כדי לגרום לאיסטרק להתחבר לקאה-הי היא היתה צריכה לשלוח אותו במסע "ריכוך" הכולל השפלה וסבל. וכדי שזה ייראה לנו טבעי ולא נשאל שאלות, גם מיכאל נאלץ לעבור מסע דומה.
לדעתי זה מיותר, כי הקרב בנקרת באטר יכול למלא את תפקיד ה"מרכך", ולא היה צריך להמציא עוד כמה פרקים מיותרים.
עוד אירועים תמוהים => המפגש בין רובן מן הגי לשכירי החרב הרומאים מתואר בצורה לא טבעית. שכיר החרב רואה אותו, ובמקום להרוג אותו הוא מתחיל לפטפט כמו סבתא זקנה. כמובן שמשואל מסיח את דעתו ומזנק עליו [כשרגליו פשוטות קדימה, דבר בלתי מציאותי] העיקר שהסוף היה טוב.
גם המפגש ביער מעט משונה: אני יכול להרחיב ולהסביר למה התנהגות של כל השחקנים בזירה איננה טבעית [המורדים הבורחים, שכירי החרב הרודפים, נפתלי והעגלון] אבל שובו נא וקראו את הפרק בצורה ביקורתית, ותראו את זה בעצמכם.
אחר-כך, כאשר המורדים שומעים שדיאלידיאן יסרב למסור את החותם הגדול לגד בליאטר, הם מזדעזעים: "הם היו מוכנים לחשוב כל רע על דיאלדיאן, אבל לא על סירוב לקיים בקשה מפורשת של מלכו". כאשר קראתי את זה, הרגשתי שמי שכתב את זה לא קרא את פרקי הספר הקודמים.
עוד דוגמא: כאשר השליח חוזר ממסעו אל הרופא שבהרים, דיאלדיאן מבקש שיראו לו את החבילה עם תמונות הנסיכים, הוא פותח אותה ונדהם מהתוצאה היפה. נראה שהסופרת שכחה שהשליח אל הרופא הוא האדם שקנה את התמונות מהצייר.
יש בספר גם סיטואציות סבירות, אבל דביקות יותר מדי: למשל: בקייטנת גד בליאטר, הכל לומדים "משלי" אחרי התפילה, וגם רובן ופנרס שאתמול התעמתו יושבים יחד ולומדים בחברותא. אשרי עין ראתה כל אלה!
עוצר => בספר שמואל, כאשר הנביא שמואל רואה את שאול אומר לו ה': זה יעצור בעמי. מכאן למדנו ששאול עצמו היה העוצר, ולא יהונתן בנו. יהונתן היה יורש העצר [עי' ספר שופטים פרק יח שם מופיע הביטוי יורש עצר]
מלוכה, כוללת שני חלקים: ממשלה ומעמד. המלך הוא גם המושל שעל פיו יישק דבר, והוא גם בחיר העם. לעיתים, יש הפרדה: המלך איננו יכול למשול, ואז אדם אחר מושל ולמלך נשאר רק הכבוד והמעמד. במקרה זה, אפשר לקרוא למושל "עוצר", כי העצר מתייחס רק לשלטון המעשי ולא לכבוד המלוכה.
אתיל-כאזאראן => הספרים אינם לפני, אבל נדמה לי שההסבר מופיע בספר "איסתרק" לקראת סופו. עד אז, הבלבול היכה שורש.
נראה שהסופרת קראה את המחקרים על שושן העתיקה, שם היה את העיר שושן, ובתוכה הבירה [=הארמון.] הסופרת החליטה להעתיק את המודל הזה בתוספת שכלולים: הארמון בתוך אתיל שבתוך כאזאראן. למה?! ככה.
לטעמי, יותר פשוט ויפה להצמד לאמת: העיר איטיל השוכנת על גדות הוולגה [מה רע בשם הזה? למה צריך להמציא את השם מניאר?!]
שמות לטיניים => הנה עוד שמות לטיניים: בסטיאן מקאן, אולה, טיפיאס, גאלן, שלהבת אלטיק, דומני שגם לשכיר החרב של דיאלדיאן [שנרצח ע"י הכושי] יש שם לאטיני. ונדמה לי שגם לצייר. ואיך אומרים מישור בלטינית? פלאט.
לפי ויקיפדיה, הכוזרים הם מגזע תורכי. אפשר לגגל מעט על תורכיה, ולבנות "ערכת שפה" מתאימה בלי להעתיק שמות ספרדיים.
אגב, נזכרתי בעוד סתירה בספר: כאשר השליח חוזר ממסעו אל הרופא שבהרים, דיאלדיאן מבקש שיראו לו את החבילה עם תמונות הנסיכים, הוא פותח אותה ונדהם מהתוצאה היפה. נראה שהסופרת שכחה שהשליח אל הרופא הוא האדם שקנה את התמונות מהצייר.
בולאן => זה היה שמו של המלך הכוזרי שהתגייר, ולא יוסף כפי שהמחברת כותבת.
תוקן על ידי אור_היום ב- 07/07/2015 19:50:31
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2015 19:48 |
|
| |
ראשית, הבהרה: "צוות הממלכה" הודיע לי שהפורום מיועד לבנות בלבד. אני מכבד את זה, ומבין את ההחלטה למנוע ממני להשתתף בדיוני הפורום.
אני שמח שהותר לי, לפנים משורת הדין, למצות את הדיון באשכול הזה.
ולעניננו, אני שמח לראות שדברי עוררו התענינות, ותודה לכל המשתתפים בדיון המעניין.
לא אשוב על כל טענותי, אלא אוסיף מה שיש לי לחדש.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2015 15:04 |
|
| |
הי, ברוכה הבאה!!!
קודם כל נהנתי מהניתוח.
אני מתחילה מאסתרק- מסכימה רק עם 2.
באמת מוזר שהשמועה נשארה אצל כל המלכים חוץ ממנו.
1. אסתרק ענתה.
3. אני מכירה אנשים בדמות של כלב. הם לא מעוררים אצלי לעג. אצלנו קוראים להם- יהודים של הבעל שם טוב. יהודים טובים, פשוטים,תמימים, שאוהבים את ה' ולאו דווקא חכמים או ממעמד נחשב.
הקווארים- לא אכפת לי מה היו באמת. היא בנתה כאן משהו הגיוני. אנשים שעוסקים בתרבות וברצח גם יחד. זה מקובל. מוכר.
היו דמויות בספר שהוצגו קיצונית והתייחסתי לכך באשכולות ישנים.בעיקר אסתרק שלאחר השינוי. השינוי בו היה קיצוני מידי. לא הגיוני. אבל בסטיאן אנושי, אולה אנושי, שלוואן אנושי, קנז אנושי ולא מושלם כמו שיש שרואים אותו. הוא ציני ומתנשא יחד עם הצדיקות שלו. ישבתי יום אחד עם יקוואל על מלא דמויות בספר וכמעט לכל אחת מצאנו מישהו כזה בדיוק מהחיים שלנו. וכל אחת מעצמה עלתה על אותם דברים. מרוב שהן אנושיות.
4. אני יכולה להסכים חלקית. הוא מידי מרשה לעצמו שם להיסחף. אבל לא קיצוני כמו שאת מתארת. יש אתגורם ההפתעה של היחס הטוב. יש שנאה לעבר. יש גיל של מרד. יש בלבול. הבחור מבולבל. מרגישים את זה.
5. היחסים עם כלב היו נראים לי הכי טבעיים. דווקא המעבר שאת מתארת. חלק מהבלבול. רגעים סותרים. מתאים לדמות האיפולסיבית שהיא יצרה לו בהתחלה (ונעלמה בהמשך הספר). הוא רואה התנהגות ומגיב בהתאם.
הוא זקוק נואשות לחבר ולתת אמון במישהו. אבל הוא גם חושד במי שסביבו. יש לו את הקאוורים ואין לו אותם. הוא מתגעגע הביתה אבל גם לא. אלו רגשות סותרים שקיימים בו כל הזמן והם באים לידי ביטוי במערכת היחסים.
6. לא ראיתי שום סתירה בסיכום שלך. וחוץ מזה, קאה צועק כי זה לא הסירוב להתחתן עם הלה. זה שהוא מסרה לקאה. זו פגיעה בגאווה שלו. מהרגע שהוא הסכים לפנות אליו, סרוב זו השפלה.ולא משנה כמה הוא רצה או לא רצה את זה בהתחלה.
למהללאל נתייחס עוד מעט.
האמת, העלית פה מלא נקודות על אסתרק ומלא על מהללאל.זה יהיה מאוד קשה לעקוב אחרי הדיונים על זה.
גם 6 נקודות על אסתרק זה הרבה לאשכול אחד בזמן אחד.
הייתי מציעה לחלק לפחות ל2 אשכולות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2015 14:36 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2015 14:17 |
|
| |
אתם מדברות גם על מהללאל או רק על איסתרק?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2015 01:08 |
|
| |
ורק הערה קטנה שרציתי להוסיף- זה אמנם נורא נחמד לדון על כל הדברים האלה, עם זאת, צריך לזכור שבסופו של דבר מדובר בספר דמיוני, שנכתב ככזה, ועל כן הסופרת יכולה להמציא מה שבא לה (זה בעצם נוגע בעיקר להערות הטכניות).
ואמנם הזכרת זאת בתחילת דבריך, ובכ"ז ראיתי מקום להזכיר זאת שוב, כיוון שבסופו של דבר, אף אם נראה ערך בדיוק כמה שיותר וכתיבה מבוססת מציאות, יש גבול כמה ניתן לעשות זאת בספר שהוא כולו עלילה דמיונית.
נשלח מהאנדרואיד שלי
תוקן על ידי רידה ב- 07/07/2015 01:22:15
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2015 01:04 |
|
| |
| אור_היום כתבה: |  |
ולסיום, כמה הערות טכניות.
1. תארו לכם שבתקראו ספר על יהודי בגדד, ולשוטר יקראו ג'ורג' ולשכן הערבי יקראו פליקס. זה צורם, נכון? זה מה שאני הרגשתי כשקראתי ספר על הכוזרים שמלא שמות לטיניים: לאבו מטריאס, הוסטרס, דיאלידאן, קפחבר [זה שמו של האינקויזיטור הראשי באחד הספרים שקראתי על אנוסי ספרד] ועוד ועוד.
2. הספר כולו, מכנה בתואר "עוצר" את ממלא מקום המלך. וזו טעות! עצר = שלטון. עוצר = מושל. המלך עצמו הוא העוצר, ואם המלך איננו ראוי למשול, מי שמושל בפועל הוא העוצר. ממלא מקום המלך איננו עוצר, אלא יורש העצר.
3. כאזאראן-אתיל-אתיל-כאזאראן, גם אתם התבלבלתם? זה נראה כמו שכלול וסיבוך של שושן-שושן הבירה. אבל למה לסבך? מה לא טוב באתיל? לפי ויקיפדיה, אתיל היא עיר ששכנה על הוולגה. |
|
1. השם של האינקוויזיטור קצת מזעזע (למרות שכוזר הייתה הרבה לפני כן), אבל כוזר היא ממלכת גרים. יש להם הסטוריה מפוארת משל עצמם בנוסף ליהדות שלהם, כך שמסתבר שיש להם שמות ייחודיים. 2. יש רמות שונות בשלטון. מלך הוא המושל בהיררכיה הגבוהה ביותר, ויורש העצר, כשהוא מגיע לגיל מתאים, מושל בתפקיד העוצר, שהוא סוג של משנה למלך. 3. שוב הייתה מועילה קריאה נוספת... אתיל, עיר האבן הכחלחלה, היא הבירה בה גרים משפחות האצולה. סביב אתיל בסוג של פרוור משתרעת כזאראן, העיר של האנשים הפשוטים יותר שמסונפת לעיר הבירה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2015 00:58 |
|
| |
מסכימה איתך, רידה... וסוף סוף יש לי על מי לבזבז את הניסוחים שלי:-) כמה כייף שיש כאן אשכול רציני. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2015 00:58 |
|
| |
| אור_היום כתבה: | |
ולסיום, כמה הערות טכניות.
1. תארו לכם שבתקראו ספר על יהודי בגדד, ולשוטר יקראו ג'ורג' ולשכן הערבי יקראו פליקס. זה צורם, נכון? זה מה שאני הרגשתי כשקראתי ספר על הכוזרים שמלא שמות לטיניים: לאבו מטריאס, הוסטרס, דיאלידאן, קפחבר [זה שמו של האינקויזיטור הראשי באחד הספרים שקראתי על אנוסי ספרד] ועוד ועוד.
2. הספר כולו, מכנה בתואר "עוצר" את ממלא מקום המלך. וזו טעות! עצר = שלטון. עוצר = מושל. המלך עצמו הוא העוצר, ואם המלך איננו ראוי למשול, מי שמושל בפועל הוא העוצר. ממלא מקום המלך איננו עוצר, אלא יורש העצר.
3. כאזאראן-אתיל-אתיל-כאזאראן, גם אתם התבלבלתם? זה נראה כמו שכלול וסיבוך של שושן-שושן הבירה. אבל למה לסבך? מה לא טוב באתיל? לפי ויקיפדיה, אתיל היא עיר ששכנה על הוולגה. |
|
לגבי ההערות הטכניות- 2. מעתיקה מויקיפדיה: "עוצר הוא שליט בפועל. במלוכה, עוצר מקבל בדרך כלל את השלטון בשל היעדרו של המלך, אי-יכולתו למלוך עקב נסיבות שונות, בדרך כלל בריאותיות, או מפאת גילו הצעיר של המלך החוקי." כך שזה חצי נכון. אמנם כמו שאמרת היה נכון יותר לקרוא לאיסתרק יורש העצר, אך אפשר להבין מהיכן הגיע הכינוי עוצר. כי זה לא המלך עצמו. 3. ע"פ ויקיפדיה עיר הבירה של כוזר היתה איטיל. כך שכנראה משם הגיע השם שהסופרת נתנה לעיר הבירה בספרים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2015 00:55 |
|
| |
| אור_היום כתבה: | |
ועתה, נעבור לספר מהללאל. רובו שלספר מהללאל כולל שתי סיטואציות עיקריות: הבריחה, והחדירה לארמון.
על הבריחה אעיר בקצרה שהיא מתוארת בצורה ארוכה וטרחנית מדי. את הרעיון הבנו אחרי שני התחמקויות מוצלחות, ואין טעם להוסיף עוד ועוד ועוד. גם ההתנהגות איננה טבעית. שוטר אומר למהללאל: "הזהר, אני חמוש", והוא עונה: "גם אני חמוש". נו באמת.
אבל נתמקד בנקודת השיא: החדירה לארמון. כולנו קראנו וחיכינו כל רגע שהאמת על מיכאל המזויף תתגלה. המלך איסתרק מקבל עוד רמז ועוד רמז, גם איזדרו מזהיר אותו וגם פנרס, וגם מיכאל עצמו מתנהג בצורה חשודה מאד. שום דבר איננו עוזר. האירוע הפאתטי נמשך ונמשך כמו מסטיק. מיכאל צריך להספיק להתיידד עם יקוואל, ולהסגיר את אשר. עד אז אסור לנו להפסיק עם הפארסה. בסוף הסיפור נגמר עם הפתעה: יונה ממיכאל האמיתי בבבל. שכוייח.
וכל זה, מתובל ברעשי רקע: איזדרו ואל-קבעין והידרת ששולח זרעי חרדל. [רמז מטרים מטעה! גם אתם חשבתם כמוני שהידרת יהיה השליח לרצוח את איסתרק? בסוף לא יצא כלום מהידרת ו17 גרעיני החרדל שלו. זה נכנס לספר מסיבה פשוטה: הסופרת קראה באותו יום את שרלוק הולמס וזרעי החרדל שהקו-קלוקס-קלאן שלחו, והחליטה לשלב את המוטיב הזה בספר]
כשקראתי את פרקי השיא של מהללאל, נאלצתי להפסיק את הקריאה באמצע המתח. ציפיתי והשתוקקתי לקרוא את ההמשך, אבל פתאום חשבתי לעצמי: רגע, מה אני במתח? הרי הסופר שולף שפן מהכובע על כל צעד ושעל, ואין טעם להיות במתח לראות איזה שפן יישלף הפעם. לא מדובר בשחמט אלא ברוורסי [משחק רב תהפוכות]. |
|
1. מסכימה, תיאור הבריחה אכן ארוך, אבל כל שלב בו משפיע משהו על מהללאל. על איזה מהקטעים היית מוותר לגמרי? מה משם מיותר? כל העניין כאן הוא העבודה הפנימית והשינוי שהוא עושה בעצמו מתוך המאורעות שהוא עובר. 2. זה קטע שבאמת מובן יותר בקריאה נוספת: חיילי הפיאן שעוצרים אותו שייכים למחתרת ומנסים לנהוג בו כבוד תוך כדי שהם מציגים לקהל שהמבוקש נתפס. לכן הם נשמעים קצת מגוחכים: "אל יעלה על דעתך לברוח, יען כי אני חמוש"  אוח... ציטוט מתוק!3. איסתרק כן מנסה לבחון אותו ומארגן לו מסיבת חברים. כן קצת תמוה שהבחורצ'יק לא מספר לו את מסקנותיו מהאירוע. 4. דווקא אהבתי את העניין עם היונה (ועם זאת אני מסכימה עם דבריך): כמה שמהללאל ינסה לשחק, בסוף משהו לא צפוי ישבש את העסק. לא הכל בידיים שלו. 5. מאכזב לשמוע שזרעוני החרדל הם לא רעיון מקורי (או אולי הם היו סימן מוסכם בתקופה הזאת בהסטוריה?), וההתייחסות אליהם תגיע רק בספר הבא. 6. האמירה בנוגע לשפנים נכונה לגבי כל ספר דמיוני. אני לא חושבת שמ. קינן מגזימה יותר מאחרים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2015 00:49 |
|
| |
הו, אסתרק, היה למה לחכות  אין על הניסוחים שלך.. בגדול מסכימה ממש, ורק מוסיפה על 2 שגם ייתכן שהקשרים עם המדינות הנוספות לא היו חמים מידי, וכאמור לא ברור עד כמה מידע עבר ממקום למקום. כך שאם המדינות לא ראו צורך מיוחד לעדכן את כוזר, הגיוני למדי שהשמועה לא הגיעה לשם. נקודה נוספת שהייתי רוצה לחדד- בכל עלילה אין מקום לתאר את כל פרטי העלילה. כך שאפשר להניח שיש עוד מאורעות שקרו ולא תוארו. כך למשל עם נקודה מספר 1, עם השובים. ואפשר להתייחס לכך בעוד נקודות שהועלו.. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2015 00:40 |
|
| |
| אור_היום כתבה: | |
ועתה. נעבור לדוגמאות מהספר "איסתרק".
נפתח בפרשת שבי הנסיכים שהיא עיקר הספר. לדעתי, העלילה איננה אמינה , וגם ההתנהגויות מוזרות ואפילו דוחות.
1. יחידת קומנדו מובחרת לוקחת את שני הנסיכים בשבי. השובים חוזרים היישר אל מישורי הפלאט, בלי להותיר עקיבות, ולוקחים עימם את המשרת כלב. אבל את שני הנסיכים, האוצר היקר ביותר, הם מעבירים בצורות מוזרות: בעגלה עם חביות יין ובתחפושת נערה משוגעת. למה?! למה צריך את זה?! הספר מדי דק וחייבים להוסיף לו כמה פרקים?!
2. מנהיגי האיזור כולם יודעים שאיסתרק נמצא אצל הקאוורים, כולם באים לקבל את פניו ולברך אותו, וגם נותנים לו מתנות. רק השכנים הכוזרים לא ידעו ולא שמעו היכן הנסיכים.
3. כל הדמויות מוצגות בצורה מוקצנת: הקאוורים, שבט נוודים עלוב, הפך לעם מודרני וחכם, ציוויליזציה בנוסח המילניום השלישי, קולטורה שאין כמוה אפילו בפריז.
קאה-הי, המנהיג הקאוורי, הוא גאון הפסיכולוגיה והאסטרטגיה, מין שרלוק הולמס ואיסר הראל וזיגמונד פרויד יחד. בניגוד מוקצן למנהיג הזקן [שכחתי שמו] שמתואר כגוש שומן רוטט ומזוהם, פיסח שאתמול נשברה לו שן.
אשתו רנה, היא גאון מבהיל שעולה אפילו על קאה-הי. היא יודעת לצפות מיליון מהלכים קדימה. כבר מיום לידת בִּתָּה הלה, היא תכננה איך להשיא אותה לאסתרק ולברוח.
כלב, המשרת, מתואר בצורה מוקצנת כאדם נלעג ומעורר רחמים ובוז.
4. בואו נדבר על ההתנהגות של איסתרק. היא נראית לכם טבעית? אני הרגשתי שזו התנהגות מלאכותית שהסופר אילץ לשם הסיפור. הוא נופל בשבי, איננו מבקש שיודיעו לאביו, ובמקום זאת הוא מפתח יחסים עם הקאוורים. את אחיו מיכאל, הוא בכלל שכח. מיכאל איננו מוזכר אפילו במילה אחת! רק אחרי שהסופרת סחטה עד תום את הלימון ששמו "הצגות הקאוורים התרבותיים", היא נזכרה שהגיע הזמן לשלב את מיכאל בסיפור.
האמת היא שבנקודה הזו, אפשר ללמד זכות, כי הרומן של אסתרק עם הקאוורים היא הנקודה העיקרית בספר, ולכן אולי לגיטימי שהסופרת העדיפה לחדד את המסר, גם אם בצורה מלאכותית.
5. הסיטואציה שאיסתרק מזדעזע מספר התורה המונח בארגז המפואר, היא מלאכותית, וכן יחסי האהבה-שנאה עם כלב המשרת, שכוללים כמה וכמה סיבובים מיותרים: רגע אחד הוא חושד בו שהוא בוגד, ורגע אחר-כך הוא מרחם עליו.
6. פרשת הנישואין להלה רצופת סתירות וחוסר עקיבות: רנה, האם הכוזרית, תכננה את הנישואין, ואפילו דיברה עם קנז, אבל איסתרק איננו יודע משום מה [קנז התחיל לספק לו ובדיוק קאה-הי נכנס לחדר. אהה]. קאה-הי עדיין לא שמע על הרעיון, אבל הבת הלה כבר מתכוננת. בסוף, קאה-הי מסכים לרעיון בדוחק רב, ומציע אותה לאיסתרק בתורת "הצעה כשרה". אבל איסתרק איננו יודע שזו הצעה כשרה, ומסרב. קאה-הי שלא תכנן את הנישואים ורק בקושי הסכים להם, פתאום כועס מאד, על הרס התוכנית לאלף את איסתרק [מה הקשר?]. קנז צועק על איסתרק שדחה את ההצעה הכשרה, ואז איסתרק מקבל את ההצעה וקורא לקאה-הי "אבא".
מזל טוב. |
|
1. לא מסתבר שיחידת הקומנדו וכלב עברו את הגבול בדרך רגילה. הדרך פשוט לא מתוארת. 2. מסכימה לגמרי. למרות שבדוחק ניתן להסביר שלא הייתה אז תקשורת להעביר את המסרים האלה. 3. זה נכון. חלק מהדמויות שלה מושלמות מדי. אבל לא כל הדוגמאות שלך משוללות הגיון: רנה הכינה את ביתה לשמש בת כוזרית נאמנה, וידעה שהיא תחתן אותה עם הכוזרי הראשון שיזדמן לה. למזלה היה זה איסתרק. 4. מטריאס פולט לאיסתרק בסיום הטבח בנקרת באטר שאביו וודאי יפסיד אי אלו אדמות או שבויים, וזה מוטב מאשר לגרום לרצח כל מי ששרד. הוא אומר זאת כדי לשכנע את איסתרק ללכת עם השובים. איסתרק בטוח שמתנהל משא ומתן סביב החטיפה, ולא מעלה בדעתו שאביו אפילו לא יודע מיהם שוביו. ועל אף דברי הסנגוריה שלי יש אמת בדבריך. מדי הרבה זמן עובר על איסתרק בשבי והוא אפילו לא תוהה מדוע השבי לא מגיע אל קיצו. 5. היחסים המשתנים עם כלב התמיהו גם אותי. יש שינויים שלא הבנתי בדיוק מה גרם להם. 6. מסכימה חלקית. קנז מסתובב מחוץ לאוהל, במטבחים, קרוב לרנה משגיחת הכשרות. יצא לו לדבר איתה, לתכנן איתה דברים. הוא בטוח שגם לאיסתרק יצא לדבר איתה מתישהו אבל הוא לא מודע לכך שלא. עד כאן מובן. בהמשך רנה מהמרת על כל הקופה במהלכים שלה, וגם מצליחה בכולם. קצת פתטי. יש קשר לאילוף של איסתרק, כי חתונה עם ביתו הכשרה (רגע, איך קאה חושב שאיסתרק מודע לכך שהיא יהודיה?) היא סימן אחרון לכך שליבו של איסתרק עם העם הקווארי. אבל לקרוא לו אבא באמת היה מהפך מוגזם, גם אם נימוסיהם של בני האדם שונים זה מזה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/7/2015 22:53 |
|
| |
ראשית, הניתוח יפה מאד, וההקדמה גם היא מביעה היטב את מה שרצית להעביר. הסברת יפה מה אנחנו מצפים מספר, והסבר כזה כצוב הוא ממש נכס... לחלק מהדברים אני מסכימה וחלק לא. יהיו שיגידו שזה כי אני משוחדת בגלל שאני כל כך אוהבת את הסדרה, אבל אני מאמינה שאני אגע גם בנקודות נכונות אובייקטיבית. אני יגיב בנפרד על איסתרק ועל מהללאל... נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/7/2015 20:11 |
|
| |
ולסיום, כמה הערות טכניות.
1. תארו לכם שבתקראו ספר על יהודי בגדד, ולשוטר יקראו ג'ורג' ולשכן הערבי יקראו פליקס. זה צורם, נכון? זה מה שאני הרגשתי כשקראתי ספר על הכוזרים שמלא שמות לטיניים: לאבו מטריאס, הוסטרס, דיאלידאן, קפחבר [זה שמו של האינקויזיטור הראשי באחד הספרים שקראתי על אנוסי ספרד] ועוד ועוד.
2. הספר כולו, מכנה בתואר "עוצר" את ממלא מקום המלך. וזו טעות! עצר = שלטון. עוצר = מושל. המלך עצמו הוא העוצר, ואם המלך איננו ראוי למשול, מי שמושל בפועל הוא העוצר. ממלא מקום המלך איננו עוצר, אלא יורש העצר.
3. כאזאראן-אתיל-אתיל-כאזאראן, גם אתם התבלבלתם? זה נראה כמו שכלול וסיבוך של שושן-שושן הבירה. אבל למה לסבך? מה לא טוב באתיל? לפי ויקיפדיה, אתיל היא עיר ששכנה על הוולגה.
|
|
|
|
|
