| נשלח ב-21/7/2015 14:59 |
 |
| |
השומר אחי אנוכי? (רציונליזציה של חטאים).
אני לא באמת יודע מה בדיוק היה בפרשת האדם ובניו ושות' בגן עדן, ומה בדיוק לא היה. אבל כל כך אהבתי את המשפט הזה, שזה מדהים! זה היה צריך להיות המשפט הראשון בתורה (ואכן הוא בין הראשונים, אחרי מעט רקע). איך שהאדם לא קולט את הטרגדיה שלו, אנחנו כל הזמן מכרכרים סביב מלים גבוהות, וקוד אתי, ורעיונות שאנחנו מאמינים, והקרבה, וכו'. אבל כשהאדם בוחר ברע, הוא יכול להיות כל כך מטומטם, שזו טרגדיה. אנחנו מכירים את זה מקרוב, כשהנשיא מטריד מינית, וראש הממשלה גונב מליונים, והמלמד בחידר מתעלל, והעסקן מנצל מצוקת אומללים, והמקובל עורך טיפולי פוריות אפקטיביים. באים התירוצים המפגרים: אני בדיוק הייתי צריך לשרותים והיא בדיוק התכופפה, אין לי מושג מה היה במעטפה ההיא, מה אני יודע כל דבר? הילד הזה? אני לא מכיר אותו, ייתכן שדיברנו פעם על משהו. לא יאומן איך שהאדם אותו אדם, האדם הראשון, כמה שהוא פרימיטיבי וערום, והחברים שלו הם נחשים וחיות השדה, לא מסוגל לציית לפקודה ואחרי זה טוען שהאשה אשמה, האדם השני מתנהג כמו אידיוט, הורג את אח שלו על רקע לא ברור, וכשאלהים בעצמו מגיע אליו הוא שואל "השומר אחי אנוכי???". זה כל כך ציני שזה נפלא לפתוח בו את התורה, החיים שלנו הם טרגדיה, כי אף אחד לא מגיע באמת לכנות, כל ההבדל מי מערים מגדלי צביעות גדולים יותר, ומכסה את האמת שלו ביותר שקרים וקודים אתיים שכשצריך מקנחים בהם וכשצריך זורקים. זה היסוד של התורה, אל תאמין בעצמך, וגם לא באף אחד אחר, דת האהבה והרחמים? אין דבר כזה, כי אין בני אדם כאלו. זה לא רק הנשיא וראש הממשלה, זה כולנו, כל אחד בנקודה שלו. כולנו חתיכת "השומר אחי אנוכי" אחד גדול. ועדיין, אנחנו המין המפותח ביקום. כואב הלב. לדעתי, גם הרב המקובל מהצפון, דמיין באמת שהוא עושה תיקונים, הוא לא אמר לעצמו: מתחשק לי, אז נלך על אשת איש, ועוד אחת, ועוד אחת, ייהרג ואל יעבור? כרת? לא מעניין אותי, אני לא מאמין בזה. בעולם של ימינו אדם יכול לארגן לעצמו תיקונים כאלו בלי להסתבך לא בהריסת הקריירה שלו, ולא בייהרג ואל יעבור, אני מניח שזה היה בתקציב של הרב, מה הוא צריך לטמא דוקא נשים נשואות? שלא רוצות בזה? ושבאו אליו במטרה טהורה של לתקן את נשמתן? זה הרי יותר גרוע מלערוף את ראשן כדעא"ש. אלא התשובה היא, אומר המשגיח, הרציונליזציה שלו עבדה דוקא דרך התיקונים והקבלה, הוא שכנע גם את עצמו שמותר לו, וזו הדרך שלו להירגע מהעבודה הקבלית הסיזיפית שלו, ושזה שכרו מכל עמלו, וכך גם אפשר לתקן רוחנית ולהידבק בזרעא דמשיח בן יוסף וכיו"ב (טוב, אני לא גאון כמוהו בקבלה). גם קין יכל להגיד: הבל שיגע אותי, לא יכלתי להתאפק, אבל הוא המשיך את המשחק שלו, ואותו דבר הרב המקובל עם העוצמות הגבוהות שלו, או כל אדם אחר בנקודות הקטנות שלו: השומר אחי אנוכי, דבריו (איבריו) של מרשי הוצאו מהקשרם, וכך הלאה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2015 00:22 |
|
| |
אליקים
אני משיב רק על אות א' כי כפי שכתבתי התכוונתי לדון רק על הפרשנות המקובלת ולא על עצם הגישה שלך, שכבודה במקומה מונח.
כמובן שאף אחד לא אמר שמענישים גוי. כל הנושא (כפי שהבנתיו) היה על יהודי, - על זה לא זכור לי שום חילוק בין מישהו שנמצא בקהילה פנימית או חיצונית ופשטות הדברים שתמיד פועלים נגדו בצורות המבוארות. (מורידין ולא מעלין, לא מורידין ולא מעלין, וכו').
אם התכוונת לגוי, ראה הודעתי הקודמת כמבוטלת.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2015 18:02 |
|
| |
כמדומני
א. איפה כתוב בתורה שכן מענישים מי שיצא לקהילה חיצונית? האם דוד ושלמה ניסו לגייר את מלכת שבא, או להכריחה לקיים שבע מצוות בני נח?
כמובן שבתוך קהילה יהודית אזי היהודים בקהילה החדשה של אותו אדם הם מחוייבים לבער את הרע מקרבם, ומנהיגי העם כולו חייבים בזה גם הם. אבל מי שחי במדינת הים? ומי שהוא גוי גמור, ואינו בתוך הארץ?
ב. זה אמנם לא נשמע לנו היום כך, אבל לשאול איפה כתוב בתורה שבע"פ, זה כמו לשאול איפה התורה שבכתב מדברת. התורה שבכתב לא מדברת והתורה שבע"פ אינה כתובה. אם אתה שואל מה צריך לעשות, אז יש את מוסרי השתורה שבע"פ. מיהם, והאם הם בכלל קיימים, או היו קיימים אי פעם? זה נושא לאשכול בפני עצמו. אני מאמין שהתורה שבע"פ היא המשך הנבואה, ובדיוק כמו שהנביא איננו צריך להסתמך על "מקור" אלא על ההגיון הפנימי של התורה ורוח דבריה ודברי הא-ל, כך בדיוק בתורה שבעל פה. (מבחינה מסויימת, מבחינת ה"מקור", המקור הוא הרבה פעמים "פוק חזי מאי עמא דבר". או אולי יותר מדוייק מה אומרים מוסרי התורה ולומדיה)
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2015 15:24 |
|
| |
אריאל,
נראה לי שחשוב לחלק בין המעשה לבין העושה. כלומר היהדות רואה במעשה מסויים חמור עד כדי מיתה, אבל השאלה האם העושה היה אכן מודע לגמרי למעשיו, ואולי היתה זו מעידה חד פעמית שאינה מעידה על מהותו כולה עד שניטול את כל חייו מכאן וכיו"ב, ולכן בפועל לא הורגים. זה פשר לימוד הזכות הקיצוני של "והצילו העדה".
כמדומני זו כוונת החזון איש ג"כ, שכתב שהתורה בקריטריונים שדרשה מנעה את ההריגה בפועל, אבל כן כתבה שעבירה פלונית עונשה מיתה לומר את רמת חומרת העבירה הזו. חושב שזו כוונתו, שהמעשה מצד עצמו ראוי למיתה, אבל העושה - לך תדע ומאן יימר ומי יכול לברר באופן כה מוחלט עד שניקח את כל חייו ועתידו מכאן.
תפיסה כזו של הדברים הופכת את היחס אליהם מן הקצה אל הקצה, כמו גם מבדילה את היהדות מהברברים הסוטים של דאעש מן הקצה אל הקצה.
הדוגמה מתפיסת המערב היא טעות לדעתי. "לא היינו מצטערים אילו היו מתים" זה רק בגלל שעת חימום וטיפה ברבריות שיש גם בנו, צימאון לדם ונקמה. תאר לך מי שאנס פעם אחת, ויצא מזה לתמיד, ואחרי שנים הוא איש טוב ונדיב שפעל שינויים גדולים לטובה בעולם וכו'. העדיין תזכור לו את מעשהו ההוא ותאמר שלא היית מצטער אם היה מת? חושבני שלא, זה היה כך אולי רק בשעת חימום. אז כשאתה עדיין בשעת המעשה, ואינך יודע כלל מה יהיה עם האיש הזה לו יתנו לו לחיות עוד, איך אתה בא והורג אותו ונוטל את כל עתידו וסיכוייו באחת?
מה תאמר על כריתת יד אדם לאחר גניבה אחת? שם תזדעזע. ומאותה סיבה שציינתי. לא פרופורציוני לקחת לאדם את ידו וכל מעשיה העתידיים משום גניבה אחת. שם קל לנו לראות את זה. ומה אם ההוא גנב את שארית לחמה של משפחה עניה, הוציא אותו על טיסה לחו"ל, והרס את המשפחה ההיא לגמרי. אז כבר כן נוכל "לא להצטער" אם תיכרת ידו. הרי לך שהכל תלוי בחימום. כך לגבי אנסים וכיו"ב. אין פה תפיסה אמתית, הגיונית, מבוססת, שמגיע על המעשה מוות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2015 15:04 |
|
| |
תפיסת היהדות (לא רק התנ"ך) היא שניאוף ראוי לעונש מוות. יתכן שאנו משתדלים למעט בעונש מוות אבל אלמלא בעיות מסויימות, היינו עושים זאת.
דוגמה מעולה לזה היא תפיסת המערב לגבי אנסים ופדופילים, אנחנו לא הורגים אותם אבל לא היינו מצטערים מאד אם הם היו מתים.
לגבי ניאוף, כיום היחידים שחולקים את התפיסה הזו הם המוסלמים הקיצוניים שלא הושפעו מההומניזם, בתחום זה הם זהים ליהדות.
_________________
לו יצווה איש לכל בני אדם כי יבחרו להם מבין כל המנהגים את הטובים ביותר - היה כל אחד, אחרי בדיקה מדוקדקת, בוחר את מנהגי אבותיו (הרודוטוס, ג, 38)
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2015 01:03 |
|
| |
כמדומני שבאסלם אין דין - תינוק שנשבה ביניהם וגדלוהו ואינו זריז לאחוז בדרכי המצות הרי הוא כאנוס. הנזכר ברמב"ם
תוקן על ידי לאמר ב- 23/07/2015 01:10:12
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2015 00:09 |
|
| |
| אליקים7241 כתב: |  |
.....באשר היהדות גזרה עונשים על כופרים, שפלשו - מבחוץ או מבפנים - לתוך מערכת מסודרת של אמונה, ולא שהמאמינים אמורים לצאת ולחפש כופרים כדי להענישם. "ובערת הרע מקרבך" (ההדגשה אינה במקור). מקרב עדת המאמינים. לא מקרבו.
|
|
בלי להיכנס לנושא המקורי של ההשוואה המדוברת של אריאל.
אתה לא יכול להגן על היהדות בשם פרשנות שלך שאינה מקובלת.
כתוב איפה שהוא בתורה שבע"פ שלא מענישים כופר שיצא לחיות בקהילה חיצונית?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2015 17:13 |
|
| |
בו"ל
האסלאם אינו שלוחה של היהדות אלא של האמונה היהודית ושל התנ"ך. היהדות אינה רק אמונה ותנ"ך. היא גם תורה שבעל פה והרבה מאוד יהודים שחיו ופעלו במשך אלפי שנים בינתיים. המונח שאריאל ביקש שלא נכניס לכאן "סנהדין קטלנית", מראה יפה מאוד כיצד חשבו היהודים על אותם נושאים. חז"ל גם אמרו שלקראת חורבן הבית הסנהדרין מיעטו בדיניהם. כללו של דבר, "היהדות" איננה כל קריאה בתנ"ך. ודאי לא קריאה בתנ"ך של אדם מבוגר בעל כוח ומיישם את הלימוד, ע"פ הבנה של ילד.
דעא"ש אולי איננו חמור מבחינה "אובייקטיבית", אבל חמור מאוד מבחינה סמלית - הוא מייצג חוסר כבוד לאנשים שנבראו בצלם אלוקים (הרעש התקשורתי לא צמח סתם), וכן הוא מייצג הריגה שלא בדין ובמשפט, ואף איננו דומה כלל ליהדות במובן של ענישת כופרים, באשר היהדות גזרה עונשים על כופרים, שפלשו - מבחוץ או מבפנים - לתוך מערכת מסודרת של אמונה, ולא שהמאמינים אמורים לצאת ולחפש כופרים כדי להענישם. "ובערת הרע מקרבך" (ההדגשה אינה במקור). מקרב עדת המאמינים. לא מקרבו.
ו-אריאל
בשל כל האמור, אני סבור שאין ראוי לאזכר את היהדות ודעא"ש כבעלי אג'נדה אחת, גם אם בעניין טכני ספיציפי הם דומים.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2015 09:38 |
|
| |
| ישיבישעאר כתב: | | לא כל כך הבנתי, התורה באה לספר בפרשת בראשית על הרוע והחטא של אדם הראשון ובנו קין, זו עובדה. אני לא ציינתי את הרוע, או שהוא הכרחי, אלא איך מתמודדים איתו. אתה בוחר לעשות משהו רע? תהיה אמיתי עם עצמך, אל תבלבל את המח בסגנון: השומר אחי אנוכי? וואלה לא יודע! אני אנסתי? מה פתאום? רק תיקונים קדושים, וכך הלאה.
|
|
על מה ולמה תלין על האדם? מי עשה את האדם?
ה וַיַּרְא יְהוָה, כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ, רַק רַע כָּל-הַיּוֹם. ווַיִּנָּחֶם יְהוָה, כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ; וַיִּתְעַצֵּב, אֶל-לִבּוֹ. ז וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה, עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמָיִם: כִּי נִחַמְתִּי, כִּי עֲשִׂיתִם. ח וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2015 00:30 |
|
| |
דעא"ש
אליקים האיסלאם הוא שלוחה של היהדות (הנצרות השתנתה והתרחקה אבל הם נשארו).
אריאל והנ"ל מה יש לכם נגד דעא"ש (אפילו להרוג הם ממעטים במקום להרוג הרבה אנשים הורגים מעט מאד עם הרבה רעש תקשורתי).
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2015 23:23 |
|
| |
הרוע של העולם? אולי החטא הסקרנות האתגר המרדנות כביכול של האדם. אבל לא רוע.
העובדה הברורה והחותכת. שאדם חיי 930 שנה. וראה בנים לנכדיו
קין כשמו בנה את האנושות את התעשיה את התרבות. ואת העולם.
והבל . למרות שהוא זכה לחיבת של ה' הוא נשאר והפך להבל.
צריכים ללמוד את הסיפור לפעמים אחרת. בו הרמזים הדקים עבים יותר מהבד בבית הבד.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2015 22:07 |
|
| |
לא כל כך הבנתי, התורה באה לספר בפרשת בראשית על הרוע והחטא של אדם הראשון ובנו קין, זו עובדה. אני לא ציינתי את הרוע, או שהוא הכרחי, אלא איך מתמודדים איתו. אתה בוחר לעשות משהו רע? תהיה אמיתי עם עצמך, אל תבלבל את המח בסגנון: השומר אחי אנוכי? וואלה לא יודע! אני אנסתי? מה פתאום? רק תיקונים קדושים, וכך הלאה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2015 21:11 |
|
| |
ישיבישער
הרשה לי לחלוק עליך באחת מהנחות היסוד שלך.
התורה לא באה לספר לנו על רציונליזציה=מציאת תירוצים לעבירות. בוודאי שלא רק על זה.
אפשר למצוא בתורה סיפורים על מעשים רעים. אפשר גם למצוא ניסוחים מתחמקים. להיכשל זה אנושי. להמציא תירוצים זה לא פחות אנושי.
אבל אנושי זה גם לחשוב, לאהוב את האמת, להודות על האמת, לעשות חסדים. לשמור מצוות. להיות בעל ערכים ואידיאלים.
ויש הבדלים בין חברה לחברה ובין תרבות לתרבות.
אחד הסיפורים המזעזעים בתנ"ך הוא אודות כרם נבות. המלך אחאב חמד את כרמו של נבות. נבות סרב למכור את הכרם למלך. המלך התעצבן. איזבל אשת אחאב שכרה עדי שקר, הביאה למותו של נבות המורשע בשקר, ואז אחאב קיבל את הכרם שלו (המשך הסיפור, כולל התגובה המפורסמת "הרצחת וגם ירשת", במלכים א כא).
למה אני מביא זאת כאן? מפני שבממלכת ישראל, אחד המלכים האדירים בתולדותינו, שהקים אימפריה אדירה וניצח ברוב מלחמותיו, לא היה מסוגל לקחת באלימות כרם של יהודי אחר. היה צריך לארגן משפט סרק, והיה צריך את אשתו הגויה של אחאב כדי להגות את הרעיון.
אז יש תופעות נוראות, כפי שהיו וכפי שיש. אבל יש גם הרבה טוב.
למה כתבתי את כל זאת? מפני שכאשר קראתי את דברי פותח האשכול הראשונים חשתי שהתורה כביכול באה לספר לנו על רוע האדם. ואני סבור שלא, והתורה שניתנה למשה אף הצליחה לחנך את העם היהודי ולהעלות אותו, עד שהיום סיפור כמו אודות המקובל מצפת מעורר חמת זעם - דווקא בהיותו יוצא דופן.
כמובן, זה לא אומר שהכל טוב. והיה זה דווקא גוי שניסח את הכלל ש"הכוח משחית", אבל כבר הנביאים התלוננו על העומדים בצמרת שעושים רע ולא צדק.
הרשו לי לסיים בציטוט המיוחס לרב קוק:
הצדיקים האמיתיים אינם מתלוננים על הרע אלא מוסיפים טוב.
לדון ברע יכול להיות חשוב, אבל כדי ללמוד להיות טובים יותר.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2015 16:56 |
|
| |
הרבה אנשים בימינו יחיו בשלום עם עונש מוות לאנסים ופדופילים. יתכן שיש להם התנגדות לעונש מוות בעצם, אבל אם יחילו אותו, הם ישמחו להעניק אותו לנ"ל.
אין אנשים בעולם המערבי שחיים בשלום עם עונש מוות לנואפים. לדעתם סקילת נואפים המקובלת בעולם המוסלמי היא רצח.
אני שואל: לאן הדרדרנו? איך זה שרק דאע"ש (המפלצתי בכל תחום אחר) נשאר עם הערכים שעליהם מחנכת אותנו התורה? ובבקשה אל תכניסו לפה את סנהדרין קטלנית.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2015 16:37 |
|
| |
ועכשיו אני עוזב את המחשב כך שלא אוכל לראות את תגובתך בשעות הקרובות
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2015 16:36 |
|
| |
אותי לימדו בישיבה שהנוסח של ד"ה (דיבור המתחיל), הוא הקובע את משמעות מה שנכתב אודותיו. גם כאן. ההערה היא לגבי עצם האזכור של "ביהדות" יחד עם "בדאע"ש".
|
|
|
|
|
