אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה

נתאר לעצמנו תמונה מדומיינת: גורם כלשהו – נניח עיתון נחשב, או עסקן חילוני/דתי/חרדי חשוב – מתייצב מול האומה ומטיח האשמות קשות מאין כמותן בגדולי הדור: "אתם, מרנן ורבנן, אתם ורק אתם, צדיקים וחסידים ועמלי תורה, מעכבים את מהלכי בניין הבית השלישי. אתם, ה'גדויילים', אחראים. זה אתם, זה לא אנחנו. לא הציבור".

נקל לשער איזו מהומה היתה פורצת, אל מול דברי הכפירה ומשפטי הנאצה הללו. ה'גדויילים'??? לא ייתכן! שקר וכזב! ומה עם פשוטי העם, הרחוקים מתורה וממצוות? והעם שבשדות? ומחללי השבת והחג לתיאבון? וזוללי הנבילות והטריפות להכעיס? והמשתחווים לצלם ולבצלם? הייתכן?! שומו שמים!

יהיו אמנם כאלה שינסו להרגיע, באיזכור דברי חז"ל, שדור שלא נבנה בו הבית, כאילו נחרב בימיו. נכון, יכול להיות שהדור כולו אשם. אבל בוודאי לא רק גדולי הדור, פני העדה. לא יתכן שאשמים רק אותם 'יהודים יפים' שמתהדרים כדרכם של תלמידי חכמים בפראקים מהודרים ומגבעות הומבורג, או בחלאטים ובקישע'ס ושטריימלים וספודיקים, אשכנזים ומזרחיים. מרנן ורבנן, שֹרי התורה, ראשי ישיבות ואדמו"רים, חברי מועצות למיניהן.

התקשורת החרדית בוודאי לא היתה מושכת ידיה מן המהומה. כותרות ענק על 'דיבורי שחץ', ו'אישומים קנטרניים', ועפרא לפומיה, ושר"י, ועוד פנינים נוטפות מור ולבונה, אהבת ישראל מזוקקת.

עקומים בהליכות עולמים

אבל מה לעשות, שכדברים הללו בדיוק היו בפי ראש ישיבת וולוז'ין, רבי נפתלי צבי יהודה ברלין (1817-1893), הלא הוא הנצי"ב, שנודע באהדתו הנלהבת לתנועת חובבי ציון. אלמלא אמר זאת הנצי"ב בספרו, ספק אם ניתן היה לומר את הדברים הנוקבים הללו בפומבי.

וכך כתב בהקדמתו לפירושו לספר בראשית: "והענין דנתבאר בשירת האזינו על הפסוק 'הצור תמים פעלו... צדיק וישר הוא', דשבח 'ישר הוא', נאמר להצדיק דין הקדוש ברוך הוא בחֻרבן בית שני, שהיה 'דור עקש ופתלתֹל'; ופירשנו, שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא היו ישרים בהליכות עולמים. על כן, מפני שנאת חינם שבלבם, חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה', שהוא צדוקי ואפיקורס, ובו על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך ההפלגה, ולכל הרעות שבעולם, עד שחרב הבית".

והדברים אכן מדהימים. נוקבים ויורדים חדרי בטן. "שנאת חינם שבלבם"! אוי לאזניים. ולמרות שנכתבו דברים נכוחים אלה לפני כ-150 שנה, הם מייצגים להפליא את מצב הדור. הרי זה בדיוק מה שקורה במקומותינו. בדיוק כך: גדולי הדור מאשימים את זולתם שאינם בעלי אותה 'השקופע' –רק בשל היותם בעלי 'השקופע' שונה – שהם צדוקים ואפיקורסים, לא פחות. "מהרסי הדת". וכל כך למה? – הנצי"ב: "שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה'". לא כדעתם! כמה נורא. כמה מזעזע. כמה אמיתי. הכל בגלל ה'השקופע' האחרת. (למי שאינו מתמצא בקודם החרדיים: ה'השקופע', כלומר: ההשקפה, היא מילת קוד להשקפת עולם בדלנית).

וכי לא בעינינו ראינו רבנים ולבלרים חרדים, השוללים את התואר רב מתלמידי חכמים ענקיים, רק מפני ש'השקופע' שלהם שונה? וכי לא באזנינו שמענו רבנים גדולי תורה שמכנים יהודים נקיי כפיים וברי לבב העובדים את ה' באמונה ובתמימות, בתארים כגון אפיקורסים ורפורמים? האם לא שמענו נתזי שנאה מפי 'חכם' שהועמד בראש מפלגת ש"ס החרדית-ספרדית, אשר הלעיז כלפי ציבור שומרי מצוות שאינם מאנשי שלומו: "בוחרי הבית היהודי הם עמלק ויילכו לגהינום"? כלום שכחנו כיצד רבנים היושבים ראשונה במלכות התורה ותלמידיהם, מחלקים זה לזה תארים מכפישים משפילים בנוסח: זקן ממרא? מחבלים ושויינאים? ותלמידיהם מיידים מעת לעת לפעמים גביעי לבניה ו'סטנדרים' זה בפרצופו של זה?

האם לא נתקלנו בספרים שמהדורתם הראשונה הביאה פנינים מרהיבות מחוכמתו של מרן הראי"ה קוק, אך שמו ופניניו הושמטו במהדורות הבאות, רק בשל ענייני 'השקופע' נלוזה? (כאן יש לזכות הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שהוא כפה על המצנזרים להדפיס את הספרים מחדש, עם כל הטקסטים שצונזרו, והוסיף שהמצנזרים אינם מגיעים אפילו למדרגת ציפורנו של הראי"ה קוק). האם לא שמענו על אדמו"רים קנאים בהונגריה וראש ישיבה בפולין, שטענו שהציונות – הכללית והדתית – הינה "העמלק של דורנו", ואגב כך מנעו מצאן מרעיתם בימי האימה להציל עצמם ולברוח ארצה, וסופם שעלו השמיימה דרך ארובות אושוויץ?

והרשימה ארוכה, לדאבון הלב. הליטאים מזלזלים בתורתם של חכמים ספרדים, ושל תלמידי חכמים 'מיזרוחניקים', מתוך יוהרה מנופחת הגורסת שרק להם מונופול על תורת אמת; ו'גדויילים' אחרים מאמינים שחוג מסויים בעם ישראל מצוי בכלל מחוץ לגדרותיו של כרם ישראל, והינו רק "הכי קרוב ליהדות", ולראיה: "הם הרי אינם ישנים בסוכה!"...

חישוב מסלול מחדש

אלה בזים ל'תורה הספרדית'; אלה מגחכים על 'הפילפולים והבילבולים' של האשכנזים; ואלה רומסים ברגליהם את תורתם ופסיקתם של כל מי שאינו מאנשי שלומם. וכבודה של התורה מתגולל כדומן על פני השדה, רח"ל. וכך מקיימים כולם בצוותא חדא ובהידור רב, את תיאורו המצמית של הנצי"ב: "מפני שנאת חינם שבלבם, חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה', שהוא צדוקי ואפיקורס".

(אגב, היחידים שאינם בזים לתורתם של תלמידי חכמים שאינם מאנ"ש, ואינם מחרימים תורתו של חוג כלשהו, ומסוגלים להכיל את כולם, הם דווקא 'המיזרוחניקים', שלעולם לא יסלקו את כתביהם אפילו של גדולי מחרפיהם, ממש כך, ויתייחסו ביראת כבוד, לעיתים עד כדי התבטלות, לבעלי כל הכיפות, כל המגבעות, כל השטריימלים וכל המצנפות; אולי מפני שהחב'רה האלה פשוט אינם יודעים לשנוא מפני שלא לימדו אותם מקצוע זה בבתי המדרש שלהם).

וכך מידרדר הדור בעטייה של ההנהגה הרבנית, על פי הנצי"ב, "לכל הרעות שבעולם". עכשיו מובן מדוע בן דוד עדיין אינו בא, ובניין הבית השלישי מתעכב.

הפתרון לשנאת חינם מונח מאז החורבן בהישג יד, ושמו - אהבת חינם. כפי שהיטיב לנסח מרן הראי"ה: "ואם נחרבנו ונחרב העולם עימנו על ידי שנאת חנם, נשוב להיבנות, והעולם עמנו יבנה, על ידי אהבת חינם" (אורות הקודש ג' שכ"ד). אילו זכינו היו מאורי הדור מכל החוגים מחשבים מסלול חדש בג'י.פי.אס. הרוחני שלהם, מקבלים את האמת ממי שאמרה, מקיימים את צו הנביא: "והאמת והשלום אהבו", מאהיבים תורה על הבריות, והכל היה נראה ושמע אחרת. אילו...