ספר דברים; שמונת הפסוקים האחרונים...וחמשת הראשונים?

"רוב? אני חושב שבא"י (בניגוד למדבר סיני) יש רוב. "
בשטח כיבוש ותיעוד יהושע. לא בערבות מואב.

לגבי הפירוש לפסוק: "במדבר בערבה" מן הסתם הכוונה: "במדבר", באיזה חלק של המדבר - בחלק הערבה שבו. אין צורך לציין בערבות מואב, משום שהוא מציין נ"צ מדוייקים. 
"מול סוף" - מה שצמח זה רק תיאור לצורך הכרת המקום. האם לא היה נחל? אולי דווקא כן היה נחל, או שהיה ליד הירדן. או שמסיבה אחרת צמח שם סוף (נניח שהיה שם מעיין/ות גדול/גדולים, או מי תהום. זה אולי נשמע טפשי, אבל אני רק כותב כדי להוציא את הראש שלנו מהריבוע של מה שאנו מכירים). 
למה צריך לציין איפה זה היה? לא יודע, אבל זה לא דבר מוזר. זה דבר מקובל בין בני אדם, שמציינים איפה נעשו דברים חשובים.
"אחד עשר יום מחורב" - אתה טוען שחסר את המילה מרחק, אבל זה דרכו של המקרא להשמיט מילים כאשר אפשר להבין אותם מתוך העניין וההקשר. למה צריך לדעת כמה זמן לקחה הדרך? זה לא תיאור זמן אלא תיאור מרחק. גם בחז"ל נמצא כזה דבר, שמודדים מרחקים לפי כמה ימי הליכה לוקח לעבור אותם.
"עד קדש ברנע" - אכן היה עלי להסביר, שהכוונה שהדרך אינה ישרה (כי ייתכן שהייתה דרך אחרת שכן ישרה, אבל זו לא), וקימורה של הדרך מגיעה עד קדש ברנע. וזה גם עונה לשאלה שקדש ברנע אינה בדרך מסיני לערבות מואב, מה גם שאיננו יודעים בוודאות היכן היה סיני.

רוב? אני חושב שבא"י (בניגוד למדבר סיני) יש רוב.
פירושך לא מובן. "במדבר" - ערבות מואב אינן מדבר. "בערבה" - תמיד כתוב "ערבות מואב"; "הערבה" המיודעת היא שם לאזור כללי. "מול סוף" - לא ברור מדוע מעניין אותנו מה צמח שם, וגם לא ברור מדוע צמח סוף אם לא היה שם נחל. לא ברור מדוע צריך לציין לנו במדויק איפה היה המחנה, ובמיוחד שציון המקום מתייחס למקום נאומו של משה, שלא נעשה בכל המחנה אלא במקום מסוים. גם היו נותנים לי נ"צ של 14 ספרות של מיקומו של משה בעת הנאום, לא הייתי מבין למה - וכי הקורא הוא מפעיל של חימוש מונחה מדוק שמעוניין לפגוע במשה או במחנה?!. "אחד עשר יום מחורב" - חסרה המילה 'מרחק'. בנוסף, לא ברור מה הצורך לדעת כמה ימים לקחה הדרך. "עד קדש ברנע" - לכאו' "עד" מציינת את סוף הדרך מחורב דרך הר שעיר, ולדבריך סוף הדרך אמור להיות ערבות מואב. בנוסף לכאו' קדש ברנע היא לא בדרך מסיני דרך הר שעיר (אם כי כאן תוכל לטעון כדברי הקדמונים שקדש ברנע היא פטרה).

כל? לא. הרבה - כן.
רוב?
כיוון שהפסוק אינו ברור בכלל הרי שהעובדה שאנו לא מכירים את המקומות האלה היא בעלת השפעה.
לפי הפירוש שלי הוא ברור מאוד
העניין הוא שמסתבר שהמחנה עמד באמצע שום מקום, ולא כל פינה שלו עמדה ליד מקום עם שם ידוע
אין הכי נמי, הגבול הוא "בערך"

יש

האם לדעתך יש לנו מידע על כל הערים והמקומות שהיו שם? זה אני בטוח שלא. 
שמות כמו "סוף" ו"חצרות" אינם כה מיוחדים, ואין סיבה להניח שלא היו עוד מקומות בשמות דומים. זו בדיוק הסיבה שהבאתי דוגמאות כמו גבעתיים, רמת גן וחולון.
לא צריך להיות מ"ר שנקרא די זהב. יכול להיות דונם שלם שזה שמו. מחנה ישראל היה, יש לזכור - גדול.

אליקים
זה לא בלתי אפשרי, אלא רק מאוד לא סביר. העניין הוא שיש לנו לא מעט ידיעות על הגיאוגראפיה המקראית ואין לנו שום מקור על שמות כאלה באזור. לעומת זאת יש לנו ידע על שמות כאלה במקום אחר. מוזר שדווקא במקום אחד באה רשימה שכזו של מקומות בלתי מזוהים או מזוהים במקום אחר. ועוד לא ברור מה מטרת הרשימה הזו. אתה מציע שהיא באה לתחם בדיוק את מחנה ישראל כי ערבות מואב זה לא מספיק מדויק, אבל האם חמשת המקומות האלה ישבו בדיוק על גבול המחנה - האם היה מ"ר מדויק שנקרא די זהב?! כאמור זה ייתכן אבל מאוד לא סביר.

בו"ל ויש

ספר דברים נכתב במרחק אלפי שנים - ממני, ואני מניח שגם ממכם. ברוח הבדיחות כאן, אם ישישים כמוכם לא מצליחים לדלות מזכרונם את המקומות "הנידחים": "סוף" באזור ערבות מואב (שכתבתי שייתכן שאין זה שם מקום אלא תיאור צמחייה), או "פארן" וחצרות" באותו אזור, איננו אומר שהם לא היו קיימים. האם ידעתם שיש, למשל, יורק ישנה ויש יורק חדשה (=ניו יורק)? כנ"ל דלהי ישנה ודלהי חדשה, ואני מניח שיש עוד דוגמאות. האם גם לא ייתכן שבשתי מדינות תהיינה ערים בנות שם  שמשמעותו אחת, למשל "גבעתיים" או "רמת גן" או "נתניה" או "חולון"? כדאי לזכור שאז היו כמה מדינות שונות באזור (אדום, מואב, עמון, ועוד). האם "חצרות" הוא שם כל כך מוזר שלא ייתכן ששני עמים בנו ערים וקראו להם בשם זה? 

מקס

1. גש לארון הספרים, תוציא ספר, ותצטט כאן מה כתוב על כריכתו הקדמית, האחורית, ועל פני חמשת הדפים הראשונים בספר (אתה יודע, אלו הכמעט ריקים).
2. ספר דברים איננו עיתון. ואפילו בעיתון כתוב מי ומה אמר ומתי. ראה סעיף 1 לעיל.
3. איזה בניין נפל? והאם הגר"א הוא לא מבעלי ההשקפה? האור החיים הזה כלל אינו פשט. אולי פשט רחוק.

אם מישהו לא הבין את ההומור, הרי זה אתה. כנראה שבפעם הבאה אצטרך לשים לך איזה סמיילי להבהרה (כנראה שבחוג למקרא ממש קר כי בחוגים שאני מכיר משתמשים בתנור).

יש3 - אתה מתחיל לפתח תסמינים מואדיביים מעוררי חשש - כבר עברו תשעת הימים, מומלץ לגדל קצת חוש הומור... (כמובן תוך שמירה על סיוג אקדמי קריר!) 

רעיון מוזר. האם כל ספר דברים הוא דברים שדיבר משה? לא, ואם כן כנראה שהכותרת "אלה הדברים אשר דבר משה". בנוסף, וכפי שכתבתי לעיל, נראה שהפסוקים בסוף פ"ד הם כותרת לנאום השני שתופס את רוב הספר, ועל פי הכותרת הזו הנאום נאמר בעבר הירדן.
בכל אופן, טוב לדעת שדוקטורנטים עילאיים שכמוך מוכנים להתייחס לשאלותיהם של בני תמותה. אני יכול רק לקוות שלא תסיים את הדוקטורט כי אז תהפוך כבר לד"ר, וללא ספק לא תתייחס עוד לאף אחד אחר...

עקביה
במוקדם או במאוחר מבין כל כותב פה שמקס הוא לחלוטין לא בר שיח.

לפני שנים רבות נמצא באחד מחדרי הפנימייה של אחת הישיבות, לא עליכם ולא עלינו, העיתון 'יום ליום'. להלן שיחה שהתנהלה בין המוצא הזועם של העיתון לבין החשוד המרכזי בהברחת העיתון אל הישיבה:

יפה. הבאת הסבר של ראב"ע ורדצ"ה. הסברתי למה הוא לא טוב, ותגובתך היא שכך גם כתב הגפ"מ וייינפלד זצוקללה"ה. זה ממש עונה על השאלה שלי. אני מקווה שאת הדוקטורט שלך אתה לא כותב ככה.

(השלמת מידע לגבי ציוני המקומות התמוהים בפס' א)
שניים מגדולי המחַקרים (הפרופיסורים [!] גרארד פון-ראד ופטר קרייגי - שניהם זצוק"ל) וכותבים בגילוי לב שפשר ציוני המקומות בפס' א הוא אכן תמוה ולא מובן, וזאת במסגרת חוסר-הפשר הכללי של פס' א-ה (מה עניין 11 יום מחורב? למה חשוב "אחרי הכותו"? מה זו "התורה הזאת" אותה ביאר משה? ומה הקשר לפס' ו?)