| נשלח ב-31/7/2015 17:47 |
 |
| |
חוקיות וחורבן
סליחה למי שכבר בט"ו באב, כמה מילים מאוחרות בעקבות ט' באב. הייתי מציע להעביר את הקו המחשבתי הבא. גם חורבן כמו כול דבר אשר קורה, קורה על פי חוקיות. כאשר הרמב"ם כותב על עולה וזבח כדבר חולף, מביא הוא את ירמיה, "ואמר ירמיה כי לא דברתי את אבותיכם ולא ציוויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח, כי אם את הדבר הזה ציוויתי אותם לאמר, שמעו בקולי והייתי לכם לא-לוהים ואתם תהיו לי לעם...". ודווקא ירמיה מכוכב בט' באב. גם בבית ראשון היה ברור כבר לחכמים כי הפסקת השחיטוֹת דופקת בשער הבית. אפשר לראות כי חכמים מחכמי יוון העתיקה כבר העריכו מעוט השחיטות בבית המקדש (השני). הרמב"ם כותב כי עניין השחיטות הועבר אל בני ישראל כי לא היו יכולים לגמול מייד מן ההרגלים אשר התרגלו אליהם כשגרו בין העמים אשר זבחו לאלילים. כמו שלא היה ביד בני ישראל לבוא מייד אל הארץ המובטחת, כי לא התחשלו בדי לגמול מן העבדות הרוחנית. בסוף בית שני כבר עמים מסביב היו מוכנים לחדול מן השחיטות, ואילו בעם ישראל נתקעו, ותקועים כבר אלפיים שנה. אז הלא חוקתי שבית השחיטות חדל? בפועל, יהדות היא הדת היחידה בה עבודת השם הרוחנית החליפה את פולחן הקרבן החומרי , אבל בחלומות היא עדיין תקועה. לפני השואה בהוגי דעות יהודים בלטו סוציאליסטים-קומוניסטים וחרדים. קומוניסטים התגברו על חלוימס פלאות חרדים, על הדוד בשמים אשר משגיח ומשנה סדר העולם ברצונו, אבל שפכו את יראת השמים, שפכו את התינוק עם המים המלוכלכים. בפתח השואה עמד העם היהודי עם ההבלים שלו. אחרי שהשגנו את המדינה, נשארנו עדיין עם אותם ההבלים. ויש לזכור כי דרך לגאולה שלמה היא אין-סופית, ודרך ל"פח" תמיד יותר קצרה. לדעתי, גורל המדינה והעם כרגע תלוי במהירות התקדמות ההשקפה היהודית, לעומקה ורוחבה. נ. ב. האשכול מה הוא חוק ההיסטוריה
_________________
תוקן על ידי ינוח ב- 31/07/2015 17:54:51
לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2015 00:37 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: |  | הוא מעביר את הדיונים לפסים |
|
שוב ירידה לפסים אישיים.
כמו הזכירו חכמים שליט"א, מביא זה בחוקיות אל חורבן הדיון.
_________________
לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2015 20:05 |
|
| |
יש
זה מה שיש -זו השיטה- העובדות לא מבלבלות את עודד. הוא קובע מה הן העובדות. הוא לא עונה כשלא נח לו כי אין לו מה לענות. הוא מעביר את הדיונים לפסים אבסורדיים ולא מבוקרים, כי שם הוא שולט בחומר ביד רמה. בעיקר בחומר שהוא ממציא. כי אז אינך יכול לסתור אותו
זו השיטה וזה הדרך כי רק בצורה כזאת אפשר לנצח בכל ויכוח.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2015 18:50 |
|
| |
וואו, רק עכשיו ראיתי את הדברים של עודד.
מדהים שהדברים נכתבו בידי מי שרואה את עצמו כהיסטוריון.
קודם ממציאים טקסט, ואז אומרים שעל אף שהוא מומצא, הרי שדברים דומים אפשר שייאמרו או ראויים להיאמר. ולבסוף מסיקים מהטקסט המומצא הזה מסקנה.
היסטוריון, כדאי לדעת, אמור להסתמך על ממצאים קיימים, ומהם להסיק את מסקנותיו. גזירת טקסטים מ'מסקנות' (כלומר הנחות קדומות) היא ההפך הגמור ממדע. לא רק שעודד גזר כאן טקסט מהנחותיו המוקדמות, הוא טוען כי הטקסט הזה מוכיח אותן. הכלי הראשון של כל מדען הוא הלוגיקה, ונראה שעודד זנח הן את הכלי הבסיסי של המדע והן את המתודה הבסיסית של ההיסטוריון.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2015 18:41 |
|
| |
| 932woland כתב: | |
כאן אני מרחיב במקצת לנושא שאינו ממין העניין שלנו אבל הוא מחובר לדברי אליקים וחשוב מאד כשלעצמו.
ח. הדברים הבאים נאמרו באחד מבתי הכנסת:
'מה מר גורל עמנו: הרעיון הלאומי אצלנו אינו פרי בשל וטבעי של התפתחות רצופה במשך מאות בשנים. לאחר תקופת תרדמה ארוכה קם הרעיון הלאומי מגלי חורבותיו בהוכיחו ששורשיו יכולים להוציא כוחות ולהביא לידי מאורעות כבירים בשטח היצירה המדינית. מתוך אמונה שלווה מצפים אנו לתקופה שבה תצית האש הקדושה של ההתלהבות למולדת את הלבבות שעייפו ואת הרוח שהפכה אדישה. לתקופה בה יוכיח את עצמו בפעולות גבריות האידיאליזם הלוהט של הנוער, ולעת בה תצמח מדינת העתיד, תוך כדי אחדות לאומית של עם טהור'.
ואם לא נאמרו במדויק כך, דומים להם אפשר שנאמרו וניתנים להאמר. יש בהם בסיס היסטורי מסוים, עליו נוסף לבוש רעיוני המשקף יפה את המחשבה בקרב קבוצות חברתיות אצלנו.
אבל הדברים האלו נאמרו ונכתבו. הנה המקור:
'מה מר גורל עמנו: הרעיון הלאומי אצלנו אינו פרי בשל וטבעי של התפתחות רצופה במשך מאות בשנים. לאחר תקופת תרדמה ארוכה קם הרעיון הלאומי מגלי חורבותיו בהוכיחו ששורשיו יכולים להוציא כוחות ולהביא לידי מאורעות כבירים בשטח היצירה המדינית. מתוך אמונה שלווה מצפים אנו לתקופה שבה תצית האש הקדושה של ההתלהבות למולדת את הלבבות שעיפו ואת הרוח שהפכה אדישה. לתקופה בה יוכיח את עצמו בפעולות גבריות האידיאליזם הלוהט של הנוער, ולעת בה תצמח קיסרות העתיד, תוך כדי אחדות לאומית של עם טהור, תחת צבעי הרייך הישנים שחור – לבן – אדום!'
[את השינוי סימנתי בקו. הטקסט לקוח מתוך חומר לסמינריון של הפרופ' טלמון באוניברסיטה העברית].
הפיסקה לקוחה מתוך עקרונות מפלגת העם הלאומית הגרמנית. אוקטובר 1920. זו היתה מפלגה לאומנית, בעלת ערכי לאומנות, מונרכיה, פולקיזם (רומנטיקה של הפולקלור, והאורגניות של העם), אנטישמיות, שלילת הסכמי וורסאי אשר סיימו את מלחמת העולם הרשונה בה גרמניה הובסה והושפלה. היא היתה מפלגת אריסטוקרטיה, קצונה בכירה, בעלי אדמות, יונקרים, תעשיינים עשירים של חבל הרוהר, והתקיימה ברפובליקת ווימאר עד עלית הנאצים ב 1933.
בולטים בפיסקה ביטויים רומנטיים, של חוויה רגשית: 'מאורעות כבירים בשטח היצירה המדינית', 'תצית האש הקדושה של ההתלהבות למולדת את הלבבות שעיפו ואת הרוח שהפכה אדישה', 'יוכיח את עצמו בפעולות גבריות האידיאליזם הלוהט של הנוער', 'אחדות לאומית של עם טהור'.
במקום בו מבקשים 'אחדות לאומית של עם טהור' אין מקום לזרים, ודאי לא לזר האולטימטיבי. ההמשך ידוע.
במהלך הזמן המודרני התגבשו באירופה קבוצות לאומיות, הגם שהיו נתונות תחת שלטון אימפריאלי זר. הצ'כים הם דוגמה טובה. יוצאי דופן היו שתי קבוצות. האחת היא קבוצת השבטים הגרמאניים, שהם בעלי יחוד עתיק משלהם, כמו הבוואריים, הסכסונים, הפרוסים. חלקם הקימו מדינות משלהם אבל הם לא התגבשו לעם אחד. הביטוי 'שבטים' אינו שלי. השתמש בו פרידריך אברט, הנשיא הראשון של רפובליקת ווימאר, ב 1919. הוא מעיד על האנומאליה של השבטים הגרמאניים ביחס לכל עמי אירופה האחרים. [חלק מן השבטים הגרמאניים הפכו להיות בעלי זהות נפרדת ונבדלת. השבט הגדול והידוע מכולם הוא הפרנקים שהתבוללו בגאלים ויצרו את פראנקיה, היא צרפת של היום].
עם זאת, שבטים אלו פתחו תרבות גרמנית משותפת הידועה ברמתה הגבוהה ובהשפעתה הרבה על התרבות האירופית והעולמית כולה.
אנומליה נוספת היא העדר גבול מותחם וברור של ההתישבות הגרמנית באירופה. הם ישבו מצפון לעמק הפו באיטליה [הם יושבים שם גם כעת] ועד לארצות הבלטיות בצפון, ממזרח צרפת [שם הצטרפו לצרפתים], ועד הוולגה, עמוק בשטח רוסיה.העדר גבול התישבותי מובחן וברור היא סיבה המונחת ביסוד שתי מלחמות העולם שערכה גרמניה במאה ה-20. מלחמת העולם השניה היתה רומנטית במובהק ובמידה רבה אי רציונאלית. בעיה זו עדיין לא לא נפתרה. הקמת השוק נמשותף והאיחוד האירופי הוא נסיון אמיץ לפתור את הבעיה הגרמנית הבלתי פתורה של אירופה, הקיימת מאז היווצרותה של אירופה שמעבר לים התיכון.
שאיפות של איחוד השבטים האלו עלו בעקבות מלחמות נפולאון והתגברו במהלך המאה ה 19. הרומנטיקה שימשה ביטוי עוצמתי לתנועות אלו. היא בקשה להראות כי היה עם גרמני קדום, חופשי ואציל, כפי שתאר ההיסטוריון הרומאי טקיטוס בספרו 'גרמניה'. העם הגיבור אשר ניצח והשמיד שלושה לגיונות רומיים בשנת 9 לספירה [שואת וארוס ביער טויטובורג]. והנה המובאה מן הפסקה שלמעלה: 'לאחר תקופת תרדמה ארוכה קם הרעיון הלאומי מגלי חורבותיו'. ומבין כל המעצמות הוא הראוי ביותר להקים מעצמה משלו ולפרוש את שלטונו על היתר. אבל דברים אלו הם המצאה פיקטיבית רומנטית, הבונה מציאות מדומה כתחליף למה שלא היה קיים כלל.
במקום איחוד מרצון, הוציא ביסמרק את האוסטרים מן המשחק, השתלט על היתר ויצר את הרייך השני ב 1871, בראשות המלך הפרוסי. גרמניה הפכה גם מעצמה מדינית, כלכלית מדעית ותרבותית מן השורה הראשונה. מאז חלה התגבשות מואצת, אשר התחזקה במאה ה 20. עד היום גרמניה היא איחוד, פדרציה, של מדינות שבטיות לשעבר.
הקבוצה השניה הם השבטים היהודיים, המפוזרים בין כל אומות העולם. הדמיון בין מצבם למצב השבטים הגרמאניים ניכר. יש להם דת יחודית משל עצמם, שפה ותרבות יחודית, והם נושאים זיכרון היסטורי משותף וחלום משותף לעתיד. אבל מצבם המעשי מפריד ומבדיל אותם לשבטים רבים, המושפעים עמוקות מתרבויות שונות. רצונם להתגבש מחדש לעם אחד אינו ודאי כלל.
גרמניה שימשה מחוז חפץ של היהודים שממזרח לה, אלו אשר סבלו מן האנטישמיות והרדיפות והנחשלות במזרח, ושאפו אל אותה גרמניה מתקדמת שהעניקה להם זכויות, ואשר בה ובתרבותה הצליחו להתערות באופן מרשים. [ב'פסל הדפוס' שהוקם בגרמניה, מופיעים שלשה סופרים ממוצא יהודי מתוך השבעה עשר הנזכרים]. אותה רומנטיקה גרמנית השפיעה גם על היהודים, המנסים כעת להתגבש בתהליך רב מאבקים ומכאיב. רומנטיקה זו מלווה גם בכסות משיחית אשר היא נגע האוחז בנו אלפים בשנים. הפצעים שהותירה בנו המשיחיות השבתאית והפרנקיסטית, הם עדיין ממאירים בגופנו ואינם מעלים ארוכה. מחמת אותן חוויות, איננו מסוגלים לראות ולהבין תהליכים גאופולוטיים ולפעול בהתאם. אבל כאן דברי מגיעים אל גבול הדיון הפוליטי.
כל הדברים האלו של סעיף ח' הם, כמובן, מחוץ לנושא שלנו אבל גלשו אליו, והם חשובים עד שראיתי לנכון להרחיב בהם.
עודד |
|
הואיל וכתבת, והואיל והנושא עלה שוב לדיון - אגיב גם אם באיחור:
ובכן, כדאי שתדע - שאני - שגדלתי בחברה דתית - ומחזיק באמונה דתית - כאשר קראתי את הפיסקה המעובדת שכתבת - שכביכול יכלה להאמר בבית כנסת - הרי שלמרות שלא ידעתי שלא מדובר בדבר אמיתי - הרי שצרם לי מאוד סופה של הפיסקה, ובפרט הביטוי בסוף "עם טהור". אינני שולט בנבכי מרחביה הגדולים של החברה הדתית, אבל ממה שאני מכיר - זה ממש לא סגנון החשיבה. אדרבה - החשיבה היא תמיד להרבות אמת בעולם, וגם אם תפיסת האמת שונה מהחילוניות - וגם אם לפעמים רוצים "מאוד מאוד" שכל החילונים יחזרו בתשובה, ושכל הגויים יכירו בערכו של עם ישראל - לא ראיתי אף פעם מישהו שחושב על החלק הגזעני שבזה כעקרון חותך. אמת, רבים סבורים שזה דבר חשוב. אבל אף אחד לא רואה בזה עיקרון בלתי מתפשר - הגיור נחשב בהחלט שרעיון שמקומו יכירנו ביהדות - וכ"ש החזרה בתשובה - ואין גם אף אחד שחושב שמישהו צריך לשלוט בעמים אחרים בכוח הזרוע או משהו כזה. למעשה, בדרך כלל - זה בדיוק כמו הקרבנות - משהו ששרד בתוך הטקסט הדתי עד העת המודרנית, ואנו היום מנסים לדעת מה לעשות איתו. זה לא אומר שדוחים אותו לגמרי, וגם לא שמקבלים אותו כפשוטו. במילים אחרות - זה יותר נתונים ללימוד והעמקה בבחינת "דרוש וקבל שכר", מאשר הוראות מעשיות. אם יש מישהו דתי שחושב אחרת, הוא מוזמן להגיב.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2015 14:28 |
|
| |
שלישי,זה לא יקרה כי ינוח מאמין בחוקיות אז הוא לא יקפוץ.
לפי ינוח,העולם מתחלק לשני סוגים של אנשים .
אלה שקופצים ואלה שלא קופצים.
הראשונים לא מאמינים בחוקיות והשניים מאמינים בחוקיות.
כמה טיפשים הפסיכיאטרים שלא קולטים את החוק הזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/9/2015 13:13 |
|
| |
| אפריםבן כתב: | | | אם אתה תקפוץ |
|
לא, תודה, כי מבין אני כי יש חוק. ואני מציע לך לוודא את זה, או להוכיח לאחרים שאין.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/9/2015 12:15 |
|
| |
ינוח,במחילה,אם אתה תקפוץ זה גם יהיה מקרי.כי במקרה קמת על צד שמאל דווקא בבוקר הזה ולא בבוקר אחר.
במילים אחרות:תבהיר את הנקודה שלך.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/9/2015 11:56 |
|
| |
| אפריםבן כתב: | | הכל מקרי.
|
|
אם תקפוץ ממגדל עזריאלי ותספר אחר כך כי לא היה חוק, אז בהחלט אאמין לך, במקרה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2015 16:02 |
|
| |
| אפריםבן כתב: | |
בקצרה,כל התאוריה שלך על חוק היא דמיונית.
העובדות דווקא מוכיחות את ההפך. הכל מקרי.
|
|
התאוריה של ינוח דמיונית וזה טוב, כי כל דבר מתחיל בדמיון.
לינוח יש בעיה בהצגת "החוק" בצורה ברורה ומובנת.
שום דבר איננו מקרי. ולכל דבר יש סיבה.
הבעיה העיקרית של ינוח היא, שהוא איננו יודע להצביע בצורה ברורה על הסיבה.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2015 21:56 |
|
| |
ינוח,הפסוקים שציטטת מפרשת האזינו הם חוק מר שמאפיין דווקא את הקורה לעם ישראל?
האם היפנים לא תקפו את ארצות הברית? האם גרמניה לא תקפה את אירופה?
האם גם שם זה בגלל שבורא עולם הבטיח שזו תוצאה של חוק שאין ממנו מנוס?אתם עשיתם כך אז תקבלו כך וכך?
ומה לגבי החוק שרק אם שמוע תשמעו ירד גשם ואם לא תשמעו תשרור בצורת? האם החוק הזה מתקיים?
בקצרה,כל התאוריה שלך על חוק היא דמיונית.
העובדות דווקא מוכיחות את ההפך. הכל מקרי.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2015 00:09 |
|
| |
| מיימוני כתב: | | הנסיון לחפש חוקיות ולטעון שיש חוקיות כזו בהיסטוריה, נראה שאין זו תיאוריה מדעית במובן הרגיל אלא הנחה פרשנית. הנחה זו מטבעה לא ניתן לדחות או להוכיח. אפשר רק לשאול אם היא מוסיפה להבנתנו את תחום המחקר, במקרה זה היסטוריה.
|
|
הלא דברי הנביאים הם הבנת חוקי הא-ל, ובמיוחד הנוגעים להיסטוריה, וצפיית העתיד לבוא היא מבוססת על הבנה זו.
ביחס לעם ישראל, כל ה"גיאופוליטיקה" עבור ישראל היא מתומצתת במלים הבאות עוד מעט ב"הַאֲזִינוּ",
"הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא-אֵל,
כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם; וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא-עָם,
בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם"
האם חסרות הוכחות "אמפיריות" לחוק המר הזה?
***בחירה חופשית?***
כול מה שקורה עם האדם, קורה על פי חוקי העולם שהם צורת העולם.
אז ממה חופשית? ממי?
יש משהו שלא תלוי בחוק?
אודה על תשובתך.
_________________
לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2015 18:30 |
|
| |
| רב_מחשבות כתב: | | רב מחשבות כתב:
הוא מניח שהדת מטרתה לתקן את הטעויות של העולם.
דבר זה אולי נכון להשקפות דתיות מסויימות, אבל לא לכולם, ולמיטב הבנתי לא לגבי הדת היהודית, ודאי לא לגבי ההשקפה היהודית המקובלת. העולם איננו טעון תיקון מעצם מצבו. העולם נברא כראוי, אלא שהאדם נדרש לקדם אותו. והדת נותנת כלים לעשות זאת. וכמ"ש "עושה שלום ובורא רע" - את השלום הקב"ה עושה ממש, אבל את הרע הוא לא "עושה" בפועל, אלא רק "בורא" את הרע, ומשאיר לאדם את האפשרות להביאו לידי "מעשה". אבל לא הקב"ה עשה את הרע.
אליקים,
מה שכתבת נכון רק לגבי קודם חטא אדם הראשון. האדם קיבל תפקיד לעבדה ולשמרה, ובחטאו הרס את עצמו וגורש מגן עדן. אולי מאז עליו לתקן את הקלקולים? נאמר לו "תן דעתך שלא תחריב את עולמי", והחריבו... מעתה עליו לתקן.
לשיטת הקבלה [היא נחשבת מקובלת וחלק מהדת היהודית. אתה יכול לחלוק עליה אם אתה רוצה אבל היא מקובלת על חכמים ואישים רבים, מה לעשות] תפקיד האדם לתקן חורבנות שהיו בעת הבריאה. שיטת הרמח"ל [ועוד?] שמקובלת מאד, שאכן מאז חטא אדם הראשון תפקיד האדם לתקן את החורבנות שנוצרו בחטא זה, רק כשזה יושלם יחזור התפקיד שהיה לאדם הראשון עצמו. |
|
"
להבנתי, מדובר אכן במעגל תמידי של התקדמות, בזמן שבכל התקדמות שוב עוצרים ומסתכלים לאחור, ומתקנים את מה שלא הושללם בשלב הקודם. אין כאן עולם "מקולקל", אלא עולם במצב "מתוקן חלקית", כאשר בכל שלב ושלב, אנו מוסיפים והולכים בשיפורו. אין "שלמות" אלוקית. רק הקב"ה לבדו מושלם. אנו שלמים רק במידה שאנו דבקים בו. כך למשל, אדם הראשון, הגיעה לשלמות גדולה, כאשר בראו ה'. אבל כבר באותו היום הוא חטא. אבל משמעות שלמותו הייתה פתיחה לסדרה חדשה של הצלחות, שתגיע לשיאה לאחר ביאת המשיח, ובזמן התיקון המלא של חטאו. חטאו נבע מעצם עובדת היותו בעל בחירה, שמציאות הבחירה כמובן תלויה בזה שהוא איננו יכול להכריע הכרעה שכלית חותכת בשאלה האם כדאי או לא כדאי לחטוא. ולכן כאן נדרשת יכולת לוותר ויתור זמני על מעשה מסויים, בכדי שבבוא הזמן יוכל להרוויח יותר ממנו. ("מה שנעשה לבעל התאווה ברוב עניין, נעשה לתמימי דרך ללא עמל" (אבן שלמה - ליקוטיחם מהגר"א))
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2015 18:20 |
|
| |
עודד
א. אתה כותב על ה"פיזיקה" של הקרבנות ושאר הרעיונות המיסטיים. אלא שאני מאמין, קודם כל, שגם בעבר לא חשבו אנשים עובדי אלים בצורה כזאת, וגם מה שחשבו, לא היה מתוך כוונה שזה החלק העיקרי בעבודת הא-ל. אלא חטאם של עובדי האלילים - וחטאם של עובדי עבודת ה' באש זרה - או בקרבנות שלא במקום - חטאם של כל אלו היה בהאלהת מעשיהם, ואיבוד המטרה המקורית של אותם מעשים (ראה ברמב"ם הלכות עבודה זרה פרק א'. לפי האמונה הזאת, שהיא המקובלת, הרי שהכל צמח מעבודת ה' כראוי. גם היום, רבנים רבים מדברים על כך שהיצר הרע "מתחפש" ליצר טוב. אבל אין מקום דבר זה בדיון כאן, רק רציתי להשוות, כדי להראות שזהו עיקרון כללי, ושגם היום הוא עדיין מוכר - לפחות בעיקרון שבו).
בכל מקרה - זה לא אומר שקרבנות הוא דבר "חסר משמעות" כפי שאתה מנסה להציגו. אני שב ומבהיר שדיברתי על "פסיכולוגיה של אמונה בעת העתיקה" ולא "פסיכולוגיה של האמונה" וגם לא "פסיכולוגיה של המאמינים". שכן אלו פסיכולוגיות שונות לחלוטין זו מזו. כמובן שאתה צודק שצריך להבדיל בין דיון באמונה (היום או בעת העתיקה) לבין הפסיכולוגיה שלה, אבל צריך גם לזכור שהם שניהם פנים שונים של אותו נושא. אם תבין את הפסיכולוגיה של מצב מסויים, לא תמהר לשפוט את השרוי באותו מצב - ומאמין, כאילו הוא התייחס ישירות לנושא שעליו דנת אתה, במקום ובהרגשה רחוקים משלו. אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו. רק כשתבין שבעצם הוא המשיך מסורת/רומה/פעל מתוך לחץ חברתי/כל דבר אחר, רק אז תוכל לומר את דעתך בנושא מעשיו.
ד. בהחלט. כך אכן כתבתי.
ה. אכן, אף אני אינני מקבל את הדברים הנשמעים בקישור, וכדאי לזכור שמדובר בדברי ילד צעיר. ובסך הכל, למה התייחס? לשאלה אם גוי מת מטמא. המראיין שם הציב בכוונה שאלה מכשילה. על כל פנים, לא כל דתי, וגם לא כל חרדי, מקבל גם דברים דומים לאלו בצורה כ"כ פשוטה. זה מתקשר גם לדברים שרציתי לכתוב ועדיין לא הספקתי.
ח. זה כבר נושא לאשכול אחר.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2015 12:56 |
|
| |
אלא מעתה 'קול גדול ולא יסף'.
הכי נמי דלא אוסיף הוא ?!
אלא דלא פסק הוא.
הפניה לספרו של יוחנן סילמן 'קול גדול ולא יסף. תורת ישראל בין שלמות להשתלמות'. הוצ. מגנס.
|
|
|
|
|
