ממיטב ההקלטות של יאשה חפץ למוסיקה תזמורתית או קאמרית
.
נשלח ב-24/8/2015 15:50
דרך אגב, לענ"ד, הכנר המפורסם הגדול ביותר במאה השנים האחרונות היה הנריק שרינג, אולם יאשה חפץ השפיע יותר מכל על התפתחות הכנרות המודרנית. מכל מקום, כנרים שהיו מוסיקאים טובים יותר מכל השמות המפורסמים הופיעו, אם הופיעו, במקומות צנועים יותר, שרוב המוסיקה הקלאסית המבוצעת באולמות הקונצרטים הגדולים בינונית.
נשלח ב-19/8/2015 20:41
מי שהחליטו על החרם על שטראוס היו חברי התזמורת הפילהרמונית שהחרימו אותו באופן ספונטני כביטוי להתנגדות למשטר הנאצי, וזה היה שנים לפני הקמת מדינת ישראל. לאחר קום המדינה, התזמורת הפילהרמונית רצתה לבצע יצירות שלו בקונצרטים, והאפיזודה עם חפץ לא היתה אלא נקודה בשרשרת סערות ציבוריות סביב הנושא במשך עשרות שנים. זה שהשתמשו בחפץ, שהיה האדם המזוהה ביותר עם הקונצ'רטו לכינור של מנדלסון, לביצוע יצירה של שטראוס, יש בזה יותר מקורטוב של ציניות. חפץ בטח סבר שהוא מגן על הדמוקרטיה ועל חופש האמנות, בלי להכיר את נבכי העסקונה הישראלית. לא פלא שאח"כ לא הגיע לארץ להופעות במשך שנים רבות.
נשלח ב-19/8/2015 20:06
מם80 כתבה:
סביר להניח שחלק מההנהלה של התזמורת הפילהרמונית של אותה תקופה שיכנע את חפץ להכניס יצירה של ריכרד שראוס לתכנית ושהוא לא עשה את הדבר מיוזמתו, ככה שההנהלה של התזמורת הפילהרמונית דאז היא זו שלא היתה רגישה למאזינים פשוטים. מכל מקום, הנה כתבה מאותה תקופה על הנושא (כולל דעות של מאזינים פשוטים):
זה מוזר! מפני ששר החינוך ביקש ממנו לא להשמיע והוא סירב (שר החינוך (והתרבות?) היה האחראי מטעם הממסד על דברים כאלו. מן הסתם גם תקציבית...) ואתה טוען שמהתזמורת שכנעו אותו שכן!? נו בוודאי! הם לא היו חוטפים כמו שהוא חטף לבסוף! (זו תגובה עוד לפני הקריאה במה שקישרת. נראה לאחר מכן אם אכתוב משהו אחר...)
סביר להניח שחלק מההנהלה של התזמורת הפילהרמונית של אותה תקופה שיכנע את חפץ להכניס יצירה של ריכרד שראוס לתכנית ושהוא לא עשה את הדבר מיוזמתו, ככה שההנהלה של התזמורת הפילהרמונית דאז היא זו שלא היתה רגישה למאזינים פשוטים. מכל מקום, הנה כתבה מאותה תקופה על הנושא (כולל דעות של מאזינים פשוטים):
ליאשה חפץ לא היתה רגישות ביחסים בין אדם לחברו, כתוצאה מהיותו ילד פלא שהופיע בקונצרטים מגיל 7, ושל המשמעת הנוקשה שהחזיק בה על מנת להצליח להתמיד להיות חפץ, ושל היותו אמריקאי שוביניסט. מאידך, מדינת ישראל רחוקה מלהיות מופת לרגישות ביחסה לניצולי שואה.
תוקן על ידי מם80 ב- 19/08/2015 16:16:02
נשלח ב-19/8/2015 14:26
הצד האפל שלו הרביעי בישראל, בשנת 1953, כלל חפץ ברסיטלים שלו את הסונאטה לכינור מאת ריכרד שטראוס. באותו זמן ראו רבים בשטראוס מלחין נאצי, ויצירותיו היו אסורות, באופן לא רשמי, להשמעה בישראל, יחד עם אלה של ריכרד וגנר. אם כי עברו אז פחות מעשר שנים מאז השואה ועל אף פנייה של הרגע האחרון מצד שר החינוך הישראלי, חפץ טען כי "המוזיקה עומדת מעל גורמים אלה... לא אשנה את התוכנית שלי. יש לי זכות לקבוע את הרפרטואר שלי." במשך מסע הופעותיו התקבלה הסונאטה של שטראוס בדממת מוות. חפץ הותקף אחרי הרסיטל שלו בירושלים ליד בית המלון שבו שהה, על ידי אדם שחבט בזרועו הימנית במוט ברזל. כשהתוקף החל לברוח, הזעיק חפץ את מלוויו, שהיו חמושים, "תירו באיש הזה, הוא ניסה להרוג אותי". התוקף נמלט ומעולם לא נמצא. התקרית הגיעה לכותרות העיתונים וחפץ הכריז שהוא לא יפסיק לנגן את שטראוס. איומים המשיכו להגיע, מכל מקום, והוא השמיט את שטראוס מן הרסיטל הבא ללא הסבר. הקונצרט הבא שלו בוטל לאחר שזרועו הימנית החלה לכאוב. הוא עזב את ישראל ולא חזר אליה עד 1970.
שאלו פעם את דויד אויסטרך מיהם לדעתו גדולי הכנרים. הוא השיב: "נתן מילשטיין, מישה אלמן היה ביניהם, אידה הנדל, ובלי להצטנע גם אני ביניהם". שאלו אותו: ומה עם חפץ? אויסטרך השיב: "יש כנרים ויש חפץ".
נשלח ב-19/8/2015 00:33
הדיסקוגרפיה של חפץ הינה אוסף ההקלטות הגדול ביותר שמוסיקאי כלשהו הקליט אי פעם.
נשלח ב-18/8/2015 23:45
אני חושב שדיסקוגרפיה של חפץ (RCA) היא ענקית בהשוואה לכנר אחר.
נשלח ב-16/8/2015 11:53
לכל אחד מהכנרים וירטואוזים הגדולים היתה תכונה שייחדה ואפיינה אותו. אנסקו - מוסיקליות, הוברמן - רגישות, קרייזלר - מתיקות, אלמן - צליליות יפה, סיגטי - הבנה, פרנצ'סקטי - ליריות, מילשטיין - העמקה, מנוחין - ענוה, אויסטרך - עדינות, שרינג - אמנות, שטרן - כריזמה. ליאשה חפץ היו שלש תכונות: משמעת, שליטה טכנית, ושאיפה לשלמות, שהצירוף שלהן היה תמיד נוכח בנגינתו, מה שעשה אותה למדהימה. גם אם יש כיום כנר צעיר המוכשר כמו חפץ, או אפילו מוכשר יותר, יהיה לו כמעט בלתי אפשרי להתעלות על הביצועים של חפץ למוסיקה רומנטית מאוחרת, מהסיבה הפשוטה שחפץ נולד סמוך לתקופה הרומנטית המאוחרת וזו היתה המוסיקה שגדל עליה ועל-כן ניגן אותה באופן בלתי-אמצעי, ואילו כיום מוסיקה רומנטית רחוקה מהכנרים המודרנים כשם שמוסיקת בארוק היתה רחוקה מהדור של חפץ, למרות שרובם אהבו לנגנה.
נשלח ב-16/8/2015 00:56
שיחות מעניינות עם יצחק פרלמן ומוסיקאים אחרים על יאשה חפץ:
