כוויות
כ ת י ב ה ו ע ר י כ ה :
יובל ירמיהו, מנהל אגף רפואה
טובה סרן, רכזת פיתוח הדרכה
אגף רפואה
© כ ל ה ז כ ו י ו ת ש מ ו ר ו ת
.............................. הקדמה ..............................
מדי שנה לקראת ל''ג בעומר ישנה עליה חדה במספר הילדים המפונים לבתי החולים. בתקופת ל''ג בעומר מספר הנפגעים
מכוויות הוא פי שלוש מבשאר ימות השנה!
כוויות הן גורם המוות הרביעי בטראומה!
כוויות יכולות להיגרם מחום/קור יתר, מחומרים כימיים והתחשמלות. במסמך זה נתמקד בפגיעות הנגרמות מחום יתר.
כוויה היא הפגיעה החמורה ביותר שאדם יכול לקבל, והמדע מחזק זאת. על אף שכוויה פוגעת בשכבות העור השונות וחלק
מקביעת רמת החומרה של הפגיעה תיעשה לפי דרגת הכוויה, זוהי טעות לחשוב שהכוויה היא פציעה של העור בלבד!
אדם שעבר טראומה - דריסה, יריה, נפילה מגובה או כל טראומה אחרת - גופו נכנס ל'נוהל מצב חירום'. האיברים והמערכות
יעבדו קשה כדי לסייע לנפגע לשרוד: כלי הדם הפריפריים שלו יתכווצו והלב יגביר את קצב ועוצמת הפעימות תוך הגדלת
תפוקת הלב על מנת לספק יותר דם וחמצן לאיברים החיוניים, הנשימה תיעשה מהירה יותר להגברת אספקת החמצן לגוף,
הכבד יגביר את ייצור המרכיבים במנגנון קרישת הדם, וכן הלאה.
לעומת זאת, אדם שנכווה משמעותית יגיב בצורה אחרת. בארבעים ושמונה השעות הראשונות מרגע הכוויה, הגוף מנסה 'לכבות
את המערכות' ולמות. נפגע שיש לו 20% כוויה - תפוקת הלב שלו תרד בכמעט 60% . יכולת הגוף להילחם בזיהומים תפחת מאד
ותהווה גורם מרכזי באחוזי התמותה בשלב בית החולים.
גורמים שישפיעו על חומרת הכוויה כוללים דרגה, שטח, מיקום, גיל הנפגע, מחלות כרוניות קיימות, פציעות נלוות, סיבוכים
נשימתיים ומצבים נסיבתיים נוספים.
............................... כוויות ...............................
קביעת חומרת כוויה
דרגת הכוויה
העור הוא האיבר הגדול ביותר בגוף. תפקידיו כוללים הגנה מזיהום מהסביבה החיצונית, שמירת נוזלים תוך מניעת 'בריחת' דם
ונוזלים מתוך הגוף וויסות חום הגוף על ידי העברת חום וקור.
ישנן שלושה שכבות בעור: האפידרמיס, השכבה החיצונית ביותר. הדרמיס, השכבה האמצעית המכילה כלי דם, עצבים בלוטות
זיעה ובלוטות חלב, והתת-עור (סב-קוטן) השכבה התחתונה המכילה שילוב של רקמה סיבית אלסטית ושומן.
כוויה בדרגה ראשונה פוגעת בשכבת האפידרמיס. העור יהיה אדום, והנפגע יחוש בכאב וברגישות למגע. פגיעה זו היא קלה
יחסית ובדרך כלל אינה מצריכה טיפול דחוף וחולפת לאחר מספר שעות.
כוויה בדרגה שניה פוגעת בשכבות האפידרמיס והדרמיס. העור יהיה אדום ויופיעו בו שלפוחיות שלמות מלאות בנוזל ו/או
רקמת עור משלפוחיות שהתפוצצו. הנפגע יחוש בכאבים עזים עקב הפגיעה בעצבים. קיים סיכון מוגבר להלם היפוולמי.
כוויה בדרגה שלישית פוגעת בשלושת שכבות העור וכן בכלי דם, בעצבים, בשכבת השומן ועוד. בכוויה דרגה שלישית, העור
נראה חרוך ומקבל טקסטורה של עור מעובד. הנפגע יסבול מכאבים חזקים כתוצאה מהכוויות בדרגה שניה שנלוות לכוויות
אלו.
שינוי תכונות העור בכוויות דרגה שלישית, יוצר גלד ובכוויות היקפיות הדבר יוביל לסיבוכים נרחבים כפי שנרחיב בהמשך.
כאשר הכוויה פוגעת גם בעצמות וגם באיברים פנימיים היא נחשבת לכוויה בדרגה רביעית. בכוויה מסוג זה יש הרס של שריר
וכמו בפגיעת מעיכה - יש שחרור של אשלגן ומיוגלובין אל הגוף. מיוגלובין הוא חומר רעיל לכליות. אבחנה זו אינה נעשית בשטח
ואין לה משמעות מבחינת הטיפול במתאר הטרום אשפוזי. מבחינת המטפל, כוויה בדרגה זו מאובחנת כדרגה שלישית.
זכור שהערכת דרגת הכוויה היא הערכה בלבד. מכיוון שכוויה היא תהליך מתמשך, קשה לדעת איך היא תיראה בעוד כמה שעות,
בעוד יממה. ככל שימשיך תהליך החימום יהיו שינויים בחלבונים שיגרמו לשינויים אחרים, וזה קורה גם לאחר ההרחקה מגורם
הכוויה. כוויה שטחית יכולה להמשיך ולהידרדר לכוויה בדרגה שלישית.
שטח הכוויה
השיטה המקובלת ביותר למדידת שטח כוויה היא שיטת התשיעיות, שיטה שפיתח חובש קרבי בארה''ב. בשיטה זו הגוף מחולק
לאחוזים, כאשר באדם מבוגר הראש והצוואר – תשעה אחוזים, כל זרוע ויד – תשעה אחוזים, כל רגל – שמונה עשר אחוזים,
אזור חזה ובטן – שמונה עשר אחוזים, אזור גב ועכוז – שמונה עשר אחוזים, ואזור המפשעה – אחוז אחד.
אצל ילדים ותינוקות החלוקה היא שונה משום שפרופורציות הגוף שלהם שונות ובעיקר – ראשם גדול יחסית לגופם.
באגף הרפואה ניתן לקבל תוכנה אינטראקטיבית להערכת שטח אחוזי כוויות לטלפונים ניידים עם מסך מגע.
שיטה אחרת להערכת שטח כוויות היא 'שיטת כף היד'. בשיטה זו גודל הכוויה נמדד כשכף יד של אדם מבוגר מקבילה לכאחוז
אחד משטח הגוף. שיטה זו פחות נפוצה, ומשתמשים בה בדרך כלל כדי להעריך כוויה שתופסת חלק מאיבר מסוים.
בכל מקרה, גם בהערכת שטח כוויה מדובר בהערכה ראשונית וכוללת בלבד, אך היא תיתן למטפל ולדרגים אחריו אינדיקציה
לגבי חומרת הפגיעה.
מיקום הכוויה
מיקום הכוויה מהווה גורם משמעותי בחומרת הפגיעה, ויותר מכך – בסיבוכים שעלולים להיגרם. כוויות באזור הפנים והצוואר
עלולות לסכן את דרכי הנשימה עקב נפיחות מהפציעה ושאיפת אדים לוהטים וגזים רעילים. כוויות באזור בית החזה יפריעו
לפעולת הנשימה. לכוויות בכפות הידיים וכפות הרגליים עשויה להיות השפעה על ההחלמה ועל יכולת הנפגע לתפקד. כוויות
באזור המפשעה וכוויות היקפיות בחזה או בגפיים מסוכנות אף הן.
זכור שגם כוויה שנראית קטנה – יכולה להיות משמעותית. היד הרובוטית המשוכללת ביותר אינה יכולה לשחזר את המבנה
שברא הקב''ה ואת התפקוד המלא. אם ניקח את העור שבגב היד ונבצע מתיחה מטה כלפי שורש כף היד, לא נוכל לקפוץ את
היד לאגרוף ללא תחושת מתיחה. כוויה קלה יחסית בגב כף היד שלא מתאחה כראוי, עלולה לא רק להגביל את השימוש ביד
אלא להשפיע לרעה על העבודה ועל שאר תחומי החיים: בכתיבה, בנהיגה, בפתיחת בקבוק ובביצוע הפעולות הרגילות של היום
יום.
גיל הנפגע
בנפגעים מבוגרים וקשישים, סיכויי ההישרדות וההחלמה מהפציעה פוחתים משמעותית.
בשנות השבעים היו אומרים שאם היית לוקח את גיל הפציינט ומוסיף את אחוזי שטח הכוויה, היית מקבל את אחוז התמותה
והסיכויים שהנפגע ימות. לפי החישוב הזה, אם יש לנו נפגע בן חמישים עם חמישים אחוזי כוויה, יש לו בערך 100% סיכוי למות...
היום, עם שיפור יכולות הטיפול והרפואה המתקדמת, נוסחה זו אינה מדויקת, אך עדיין נותנת אינדיקציה לחומרת המצב.
אם מדובר ב''צעיר'' בן 80 ולמרות שהכוויה אינה נראית רצינית ביותר, עבורו עלולות להיות לה השלכות חמורות ובהחלט יתכן
שעבורו זה יהיה מצב מסכן חיים כאשר אותה כוויה לבחור בן שמונה עשרה תהיה פגיעה קלה יחסית וחולפת.
מחלות כרוניות ופציעות נלוות
כאשר נפגע כוויות סובל גם ממחלות כרוניות או מפציעות אחרות נלוות לפגיעה, המחלה או הפגיעה עלולות לסבך את מצבו
ולעכב את החלמתו.
סיבוכים מערכתיים בכוויה
סיבוכים מערכתיים אפשריים בכוויה הם היפותרמיה, היפוולמיה וגלד.
היפותרמיה
כוויה עלולה להפריע ליכולתו של הגוף לווסת את חום הגוף. הרס של רקמות מפחית או מפסיק את יכולת העור להכיל את
הנוזל שבתוכו. תהליך הכוויה משחרר פלזמה ורקמות נוספות שדולפות לתוך הפציעה ואז הן מתאדות ובכך מסירות במהירות
אנרגיית חום. אם הכוויה היא נרחבת, איבוד חום גוף באופן לא מבוקר עלול לגרום להיפותרמיה.
היפוולמיה
הלם תת-נפחי הוא סיבוך פונציאלי נוסף של כוויה חמורה. אי יכולת של כלי הדם הפגועים להכיל פלסמה יגרמו למעבר של
חלבונים ונוזלים לתוך רקמת הכוויה. איבוד של חלבון הפלזמה יפחית את יכולת הדם למשוך אליו נוזלים מהרקמות הבריאות
דרך תהליך אוסמוזה תוך הפחתת התגובה הטבעית של הגוף לאיבוד נוזלים. זהו סיבוך רציני בכוויה חמורה שמתפתח במשך
כמה שעות. טיפול נכון בנוזלים יכול לטפל בסיבוך זה.
גלד
שינוי תכונותיו של העור תוך גרימת סיבוכים - בכווית חום בדרגה שלישית. כאשר הכוויה הורסת את – es קרוי גם אסקר
תאי העור העור יתקשה ויתכווץ מעל הפגיעה, תוך הגברת הלחץ על הרקמות הנפוחות שמתחתיו והפחתת זרימת הדם.
בכוויות היקפיות בבית החזה להתפתחות גלד ישנה השפעה שלילית על הנשימה. הגלד ימנע מבית החזה להתרחב כראוי,
ויפחית מאד את הנפח שהנפגע נושם בדקה. גלד באזור הצוואר מסוכן מאד עקב הלחץ על כלי הדם הגדולים ועל קנה הנשימה.
בכוויות היקפיות בגפיים העור מתכווץ, העור נעשה קשה ולא גמיש בזמן שהרקמה הפגועה מתחת לעור מתרחבת. נגרמת
חסימה של הורידים ובשלב ראשון עדיין יש זרימה עורקית, אך עם החמרת הבצקת אף היא נעצרת ונוצר 'חוסם עורקים טבעי'.
מצב זה בדרך כלל אינו מסכן חיים אבל מסכן גפה. בבית החולים יבוצע חיתוך של העור על מנת לאפשר את זרימת הדם, וחשוב
שהדבר ייעשה תוך פחות מארבע שעות מרגע הכוויה לפני שנגרם נזק בלתי הפיך.
............... שאיפת עשן וגזים רעילים ...............
שאיפת עשן וגזים רעילים מהווים את גורם המוות המרכזי בשריפות. שמור על כללי הבטיחות ואל תכנס לאזור שריפה!
שאיפת עשן מהווה סעיף מכריע בין חיים ומוות יותר מחומרת הכוויה. חשוד בשאיפת עשן במקומות סגורים, כאשר יש כוויות
באזור הפנים, גבות וריסים שרופים, אם הנפגע מבולבל או אגרסיבי, הנפגע מזיל או יורק רוק מושחר, הנפגע משתעל או צרוד.
בכל מקרה שאדם יצא מאזור שריפה במקום סגור או מרכב בוער – חשוד לשאיפת עשן וגזים רעילים.
גורמי השפעה בשאיפת עשן
toxin induced lung) שלושת גורמי ההשפעה בשאיפת עשן הם הגורם התרמי (חום), אספיקציה ופגיעה רעלנית בריאה
.(injury
גורם תרמי – עוצמת החום במקום השריפה תשפיע על הפגיעה, אך הדבר משמעותי יותר כאשר מדובר באוויר לח. לגוף יש
יכולת מסוימת לווסת את החום של האוויר הנכנס לדרכי הנשימה, לעומת זאת, אדים מעבירים חום פי 4000 יותר מאשר אוויר
יבש וחשיפה לאוויר חם ולח ולגזים לוהטים יגרמו לפגיעה קשה מאד.
אספיקסיה – חנק. חנק יכול להיגרם מחוסר חמצן באזור שריפה, כתוצאה מכוויות בדרכי הנשימה וכן ברמה התאית כתוצאה
מפגיעה מגזים רעילים כולל פחמן חד חמצני וגז ציאניד.
במקום שריפה אחוזי החמצן באוויר יורדים מאד. באופן תקין אחוז החמצן הוא 21% אולם במקום שריפה, במיוחד במקום סגור,
האחוזים יורדים מאד. במידה ואין הרעלת ציאניד, אינטובציה וחמצן יסייעו לנפגע.
בנוסף, בשאיפת אדים חמים ועשן לוהט נוצרת בצקת בדרכי הנשימה שמתחילה להתהוות מרגע שאיפת האדים החמים או
העשן הסמיך ועלולה להגיע עד לחסימה מלאה בדרכי הנשימה. מצב זה הינו מסכן חיים באופן מיידי ומצריך התערבות של
פתיחת נתיב אוויר מתקדם כמה שיותר מהר.
פחמן חד חמצני הינו גז בלתי נראה וללא ריח אשר האפיניות שלו להמוגלובין גבוהה משמעותית מזו של החמצן ולכן תופס את
מקומו. הטיפול הראשון הוא לתת חמצן בריכוז גבוה. הריכוז הגבוה דוחף את הפחמן החד חמצני ומאפשר לחמצן לתפוס שוב
את מקומו על ההמוגלובין.
לפחמן חד חמצני יש תקופת מחצית החיים של כארבע שעות, ואם נשאיר את האדם באוויר באחוז רגיל שקיים בחדר, יעבור זמן
עד שיצא הפחמן החד חמצני מגופו. במתן חמצן בריכוז של 100% אפשר להפחית את זמן מחצית החיים לכ 40-60- דקות. לאחר
מכן יש את האפשרות בשימוש בתא לחץ במידה וקיים חדר כזה במרכז טראומה, אולם זה לא יהיה גורם ההשפעה המרכזי.
גז ציאניד הוא חומר רעיל שנוצר כתוצאה מבעירה של חומרים מסוימים הנמצאים בבית/במשרד ובמקומות נוספים. גז ציאניד
כך שלמרות שאתה מספק חמצן לתא, התא לא יכול להשתמש בו. גם (creb cycle) חונק את התא. הגז הורס תהליכים בתא
הפראמדיק המוכשר ביותר בביצוע אינטובציות לא יוכל לעזור בדרך הרגילה משום שהאספיקציה היא ברמה התאית. בדומה
לרכב עם מיכל דלק מלא וצינור דלק הרוס, המיכל המלא לא יוכל להניע את הרכב, החמצן לא יוכל להכנס לתאים.
הדיאגנוזה נעשית על בסיס חשד, דבר שבעבר סיבך מאד את הטיפול ברמת בית החולים בגלל הסיכון שבטיפול המתקדם
שהיה ניתן. היום יש תרופה חדשה עם סיכון מופחת בהרבה, וכיום שוקלים להשתמש בה בקרוב במתאר הטרום-אשפוזי.
יש לפנות נפגע עם חשד לפגיעת גז ציאניד בדחיפות לבית החולים. זמן = תאים!
הוא נזק שקורה בשלב בית החולים, זהו תהליך קשה מאוד שעלול לקרות (Toxin Induced Lung Injury) נזק ריאתי רעלני
תוך 48 עד 72 שעות מרגע הפגיעה. במצב זה רקמת הריאה שחורה ופשוט מתפוררת. נפגע כזה יסבול מקשיי נשימה משמעותיים
אחוזי התמותה גבוהים מאד. .VDR והטיפול בו היא ברמת הנשמה בעזרת מכונת הנשמה מיוחדת ומורכבת מסוג
................................ טיפול ................................
סבב ראשוני
זכור – בטיחות תחילה! אין להתקרב לאזור האירוע כאשר נשקפת סכנה למטפל. וודא הרחקת הנפגעים מזירת האירוע.
הצעד הראשון בטיפול בנפגע כוויות הוא כיבוי מקור האש. השיטה האפקטיבית והמתאימה ביותר לכיבוי אזור בוער הוא בעזרת
כמויות גדולות של מים בטמפרטורת החדר, או גלגולו בתוך שמיכה על האדמה לחניקת האש.
בטראומה, אולם כל שלב בדרך כלל קשה יותר לביצוע. ABCDE- הטיפול בנפגע כוויות ייעשה לפי שלבי ה
בהקדם משום שגם כאשר יש בהתחלה נתיב אוויר, יתכן שבהמשך לא יהיה ניתן A- נתיב אוויר. דגש מיוחד הוא לטפל ב – A
לבצע אינטובציה כלל עם התפתחות הבצקות וחסימת דרכי האוויר. יש לשים לב לשיעול, צרידות, סימני מצוקה נשימתית, ריור,
סימני פיח סביב הפה והאף ולשים לב לזמן שהנפגע היה באזור השריפה, במיוחד אם מדובר באזור סגור.
בהקדם. חשוב לעקוב מקרוב אחר מצב הנפגע ALS כאשר ישנה אפשרות שנתיב האוויר של הנפגע מאוים יש לחבור עם צוות
קרובה, עדיף להיכנס לחדר מיון קרוב ALS ולדווח לדרג הבא על כל שינוי. כאשר נפגע כזה מפונה באמבולנס רגיל ואין ניידת
גם אם הוא לא מרכז טראומה על מנת שאינטובציה תבוצע בסביבה מבוקרת כאשר זה עדיין אפשרי, ורק אחר כך להמשיך
בפינוי למרכז טראומה.
נשימה. יש לשים לב לקושי נשימתי כתוצאה משאיפת עשן, לכוויות באזור בית החזה ולכל סימן של מצוקה נשימתית. בדוק – B
לכוויות באזור בית החזה, במיוחד כוויות היקפיות. זכור שנפגע עם כוויה היקפית באזור בית החזה הוא בסכנה ממשית ומיידית,
וככל שהוא יתקשה לנשום כך יתקשה המטפל להנשים אותו. נפגע זה זקוק לביצוע פעולת חיתוך העור על מנת לאפשר את
התרחבות בית החזה ופעולת הנשימה בדחיפות, ויש לפנותו למרכז טראומה מיידית.
עצירת דימום והערכת זילוח דם. עצור דימומים אם ישנם. בנפגע כוויות צפוי איבוד נוזלים מוגבר ויתכנו קשיים בהערת – C
מצבו. בדוק דופק ול''ד, אתר כוויות היקפיות.
התייחס לכל נפגע עם כוויות נרחבות כנפגע הלם וטפל בהתאם.
הערכת מצב נוירולוגי. נפגעי כוויה הם נפגעי טראומה, ויתכן שיש לנפגע פציעות אחרות בנוסף לכוויות. נפגעים עלולים – D
לקפוץ מקומות גבוהות בנסיון להימלט מאש, חלקים מהמקום הבוער עלולים להתמוטט וליפול על הנפגע, הנפגע עלול להיות
כלוא בתוך רכב בוער בת.ד. וכן הלאה. כוויה היא פציעה דרמטית ובולטת לעין, וחובה לחפש ולבדוק לפגיעות אחרות או לחשד
לפגיעות כאלה, במיוחד חשד לפגיעות מסכנות חיים יותר מהכוויה עצמה.
הערך את מצבו הנוירולוגי של הנפגע ותנועה/תחושה בגפיים. זהה וקבע שברים בגפיים. בחשד לפגיעת עמ''ש/עמש''צ בצע
קיבוע מתאים.
הפשטה וסביבה. הדגש הבא הוא להפשיט את הנפגע לגמרי. יש לבדוק כל סנטימטר בגופו. אם לא נעשה כן עדיין, יש – E
להוריד את כל הבגדים והתכשיטים – השארתם עלולה לגרום המשך נזק לנפגע. בדיקה מדוקדקת של כל הגוף עשויה לגלות
פציעות שלא התגלו קודם.
שליטה על הסביבה היא קריטית. נפגעי כוויה אינם יכולים לשמר את חום גופם בעצמם והם בסכנה גדולה להיפותרמיה. על
המטפל לעשות את כל מה שביכולתו כדי לשמר את חום גופו של הנפגע. הנח מספר שכבות של שמיכות, חמם את החדר ואת
האמבולנס ללא קשר לטמפרטורה בחוץ. באופן כללי, אם אתה המטפל הרפואי אינך חש באי נוחות מהחום – הטמפרטורה
אינה מספיק גבוהה עבור הנפגע.
סבב שניוני
ואת מצב הכוויה והצורך בנוזלים ובכמות הדרושה, חבישות ABCDE- בסבב השניוני נעריך שוב את מצב הנפגע לפי שלבי ה
איך לטפל בכאב. – ALS וקיבועים וברמת
קירור מקום הכוויה ייעשה על ידי הנחת האיבר הפגוע מתחת מים נקיים זורמים או הנחת האיבר בתוך נוזל עירוי סטרילי. זכור
שכוויה היא תהליך דינמי וברגע שהקירור האקטיבי מופסק, החום בתוך הרקמות ממשיך לגרום נזק נוסף. אין לבצע קירור
וזהו אזור קואגולציה ,(hyperemia) ' באמצעות קרח או מים קרים! הסיבה לכך היא שמסביב לכוויה יש אזור שנקרא 'היפרמיה
אם הדם לא ינוע – האזור ימות. אנו רוצים לנסות לגרום לכך שהדם . (stasis) שבו אין זרימת דם והדם עומד בו ללא תנועה
ינוע על מנת להציל את הרקמה. הנחת קרח או שימוש במים קרים מאד יגרמו לכיווץ כלי הדם באזור הכוויה, להרחבת אזור
הנזק הבלתי הפיך ולמוות של הרקמות.
לגבי השאלה שעולה – האם לפוצץ שלפוחיות? התשובה היא שבשטח – אין לעשות זאת. בטיפול בשלב המתקדם יותר בבית
החולים יתכן מאד שיפוצצו את השלפוחיות היות והנוזל שנמצא בתוך השלפוחית גורם ללחץ, והלחץ גורם לכאב. כמו כן, בתוך
הנוזל שבשלפוחיות ישנם חומרים הגורמים לגירוי ולדלקת שיחמירו את מצב הפגיעה. בבית החולים הרופא בדרך כלל יפתח
את השלפוחית, יסלק את הרקמה העליונה וישים אנטיביוטיקה ישירות על הכוויה. בכל מקרה מכיוון שבשטח בשטח אין תנאים
סטריליים אופטימליים, ומכיוון שאסור לחובש למרוח אנטיביוטיקה או כל משחה אחרת על כוויה לפני ההגעה לבית החולים,
פתיחת השלפוחית בשטח עלולה להכניס זיהומים ועדיף להשאירה כמו שהיא.
חבישה סטרילית של מקום הכוויה מסייעת מבחינת מניעת זיהומים וגם מבחינת הפחתת הכאב. כמעט כל אחד חווה פעם כאב
שיניים כתוצאה מחור בשן, כאשר הכאב מתחזק כשנשאף אוויר מעל לעצב החשוף. בכוויה בדרגה שניה אלפי קצוות עצבים
חשופים ומשבי האוויר הנעים מעליהם גורמים לכאב נוראי. כיסוי הכוויה תפחית במעט את רמת הכאב.
חבישת הכוויה תיעשה באמצעות תחבושת 'ברנשילד', 'ווטרג'ל' או תחבושת ייעודית לכוויות. תחבושות 'ברנשילד' ו'ווטרג'ל' הן
תחבושות סטריליות מכוסות ג'ל המיועדות לטיפול מידי בכוויות. התחבושות מסייעות להפחתת הנזק המתמשך לעור, להרגעת
כאבים ולהגנה בפני זיהומים. התחבושת סטרילית, גמישה, אינה נדבקת לכוויה וניתנת להסרה בקלות.
בהיעדר תחבושת ייעודית, יש לבצע את החבישה באמצעות תחבושת סטרילית שהורטבה בנוזל סטרילי. אין להניח תחבושת
יבשה על הכוויה מחשש להידבקויות.
כסה את הנפגע ושמור על חום גופו ועל פרטיותו.
מתן נוזלים
פתח וריד במידה והדבר אינו מעכב פינוי, ובכוויות שמכסות מעל 20% משטח הגוף – יש לפתוח שני ורידים. עדיף לא לפתוח
וריד דרך עור עם כוויה או בסמוך לה, אולם אם אין אפשרות אחרת ניתן לעשות זאת.
אחד הדברים שיחמירו את מצב הפגיעה היא מתן נוזלים בלתי מספיק כתוצאה מהתייבשות או היפוולמיה. מצד שני, גם מתן
יתר של נוזלים ישפיע לרעה על הנפגע. הסיבה לחשיבות הגדולה במתן נוזלים היא משום שכשאדם נכווה בכוויה קשה, ברגע
הפגיעה כלי הדם נפגעים, מתרחבים ומתחילים לדלוף, והנפגע זקוק לנוזלים רבים כדי למנוע התייבשות. לאחר זמן דליפת כלי
הדם פוחתת וכמות קטנה יותר 'בורחת' מתוכם, ולכן כמות הנוזלים שיש לתת לנפגע פוחתת. ב 24- שעות הראשונות בריחת
הנוזלים מכלי הדם היא גבוהה מאד, אולם לאחר 24 שעות היא פוחתת והכמות שיש לתת היא כמות לשמר את הקיים. לכן הגרף
יעלה בהתחלה בצורה חדה, אולם הוא ייטה לכיוון המאוזן לקראת 24 שעות. מסיבה זו הנפגע צריך לקבל כמות גדולה מאד של
נוזלים בשמונה השעות הראשונות, בשש-עשרה השעות הבאות הוא יקבל כמות גדולה אך מופחתת מהכמות הראשונית, ולאחר
24 שעות מתן הנוזלים מתייצב. כמובן שיתכנו שינויים בכמויות הנוזלים לפי הערכות חוזרות של מצב הנפגע, אולם זוהי הערכה
שנובעת מתוך נסיון לעקוב אחר אופן איבוד הנוזלים של הגוף ולתת מענה לפי הצורך.
ישנן נוסחאות רבות לחישוב מתן נוזלים בכוויות, שכולן מבוססות על הערכות לגבי כמות הנוזלים שנפגע כוויות צריך לקבל.
:Parkland formula הנוסחה המקובלת ביותר היא נוסחת פרקלנד
אחוזי שטח כוויה = כמות הנוזלים ב 24- שעות הראשונות X משקל החולה בק''ג X 4
4 לכל קילו, מכפילים את התוצאה באחוזי שטח הכוויה, וזה יתן את כמות הנוזלים שהנפגע צריך לקבל cc בנוסחה זו לוקחים
בעשרים וארבע שעות הראשונות. חצי מכל הכמות תינתן בשמונה שעות הראשונות, ואת החצי הנותר הנפגע יקבל בשש עשרה
השעות הבאות.
יש חשיבות רבה למתן נוזלים בהקדם וגם לביצוע רישום נכון של הכמות שהנפגע קיבל מכיוון שהכמות שניתנת בשמונה השעות
הראשונות היא מרגע הפגיעה ולכן אם הנפגע יגיע לבית החולים לאחר שעתיים – הוא יקבל את הכמות בשש השעות שנותרו.
לעומת זאת, נפגע שיגיע עם עירוי נוזלים, צוות בית החולים יכניס את הכמות שהנפגע קיבל לתוך החישוב הכללי של הכמות
שהנפגע צריך בשמונה שעות הראשונות ויתן לו את היתר.
מסיבה זו חשוב מאד גם לא להגזים במתן נוזלים בשטח – אם החולה מגיע לבית החולים והוא קיבל כבר את כל הכמות שהיה
אמור לקבל ביממה הראשונה בדרך, נוצרת בעיה.
ההמלצה למטפלים במתאר הטרום אשפוזי, שלא סביר שיהיו עם הנפגע במשך שמונה השעות הראשונות, היא לעשות את
:(quick eight method) החישוב הבא
משקל הנפגע בקילוגרמים כפול אחוזי הכוויה, לחלק את התוצאה בשמונה – והתוצאה שמתקבלת היא כמות הנוזלים
שהנפגע צריך לקבל בשעה.
............................... סיכום ...............................
אנשים רבים מאד נפגעים מכוויות בזמן ל''ג בעומר.
כאשר מדברים על סטטיסטיקות ומטפלים בנפגעים, חובה עלינו לזכור שאנו מטפלים באנשים! אנו מטפלים כעת בנפגע אחד,
תומכים במשפחה אחת.
אם נצליח לשמור על כללי הבטיחות ולהשפיע על המשפחה, הידידים, הקרובים ותושבי השכונה לעשות כך, אם נצליח למנוע
כוויות מאדם אחד, למנוע סבל מיותר מילד אחד... בכך נציל עולם מלא.
מקורות:
אגף רפואה
רח' ירמיהו 78 (פינת אהליאב) ת.ד. 36233 ירושלים 91361
טל' 02-5002020 פקס 02-5002025
