| באור פרק כג פסוק ו "ולא אבה ה' אלקיך לשמוע אל בלעם ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלקיך" מן הלשון "ולא אבה" משמע שבאמת היה מקום לשמוע אל קללת בלעם, וזאת בגלל החטאים שהיו בבני ישראל. אך בכל זאת ה' "לא אבה", ומדוע - "כי אהבך ה' אלקיך", כלומר, לא מצד שהיו בני ישראל ראויים, אלא רק בגלל שה' אהב אותם. פרק כג פסוק י "כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע" מהי ההדגשה "מכל דבר רע"? יש לפרש, כי למרות שיש עבירות שהן קלות ועונשן קל, בכל זאת אמרה התורה "ונשמרת מכל דבר רע", מכיוון שמלחמה היא שעת סכנה, ואז מתעורר קטרוג על האדם והוא עלול להיענש, לכן בשעת סכנה צריך שמירה גם מעבירות קלות. פרק כג פסוק כד "מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לה' אלקיך נדבה אשר דברת בפיך" "מוצא שפתיך תשמור", כלומר, תמתין מלנדור עד שתוכל לקיים הנדר, ורק אז תידור ותקיים מיד. וכך הלל הזקן היה עושה, היה מביא את הקרבן לעזרה, ורק כשהוא בעזרה עם הקרבן, היה נודר ומקדישו לקרבן, כדי שלא ייכשל בנדר שלבסוף לא יוכל לקיימו. פרק כד פסוק יז "לא תטה משפט גר יתום ולא תחבל בגד אלמנה" שמא נאמר שמכיוון שצוותה התורה לחוס על הגר, נטה את הדין לטובתו, לכן אמרה התורה "לא תטה משפט", שגם כשגר מגיע לדין, אסור להטות את הדין לטובתו. ומיד ממשיכה התורה ומביאה מקרה שרק בו יש לפעול מתוך רחמים ולנהוג באופן שונה משאר המקרים: "ולא תחבול בגד אלמנה", שאצל שאר האנשים מותר לקחת משכון שלא בשעת ההלואה ואילו אצל אלמנה אוסרת התורה לעשות זאת. פרק כה פסוק טז "כי תועבת ה' אלקיך כל עושה אלה כל עושה עול" מהו שהדגישה התורה "כל עושה אלה"? התורה אסרה לעשות עוול במידה ובמשקל, "אבן ואבן" "איפה ואיפה", ועל כך הוסיף הכתוב "כל עושה עוול", דהיינו, לא רק העוול הזה המוזכר בכתוב, אלא כל סוגי העוול הדומים לו. פרק כה פסוק יח "אשר קרך בדרך" מהו לשון "קרך"? יש לבאר לפי מה שאמרו חז"ל, שהענן היה מכסה על בני ישראל, ולא היה מקומם ידוע לאחרים. ואם כן, כיצד ידע עמלק היכן נמצאים בני ישראל? אלא שנתקל בהם בדרך במקרה. וזהו "אשר קרך". | האור החיים כלשונו
פרק כג פסוק ו אומרו 'ולא אבה', פירוש, הגם שהיה מקום לשמוע מצד ענפי החטא שהיה בלעם נאחז בהם, אף על פי כן נתרצה ה' בלא טעם ולא שמע וגו', ונתן הטעם 'כי אהבך ה'', פירוש, לא לצד שהיית ראוי לדבר זה, ועיין מה שפירשתי (לעיל ב, ל') בפסוק 'ולא אבה סיחון'. פרק כג פסוק י פירוש, הגם שיש דקדוקי עבירות שה' לא יעניש עליהם, ואם יעניש יהיה עונש קל, מודיע הכתוב שבשעת הסכנה שהוא בזמן שיוצאים על אויביהם, צריכין שמירה מכל דקדוקי עבירות, כאומרו 'מכל דבר רע וגו''. פרק כג פסוק כד ואומרו 'מוצא שפתיך תשמור וגו'', פירוש, תמתין מלהוציא הנדר מפיך עד שתוכל לעשות, פירוש לקיים הנדר, אז תדור ותקיים הנדר סמוך לנדרך, והוא אומרו 'ועשית כאשר נדרת', וכן היה הלל עושה שהיה מביא קרבנו לעזרה ואומר
וכו' (פסחים סו.). פרק כד פסוק יז פירוש, שמא תאמר כיון שציוני ה' על הגר, אטה דינו לזכותו, תלמוד לומר 'לא תטה וגו'', וגמר אומר 'ולא תחבול בגד אלמנה', פירוש, רק בדבר הזה אני מצוך להטות לזכות שלא תחבול בגד של אלמנה שלא בשעת הלואה, הגם שכל חוץ ממנה יחבול בגדיהם.
פרק כה פסוק טז פירוש 'כל עושה אלה', אבן ואבן, איפה ואיפה, כל עושה עול הדומה לאלה, שלא תאמר שגזירת הכתוב היא על שני דברים אלו ולא על דומיהם, תלמוד לומר 'כל וגו''. פרק כה פסוק יח יתבאר על פי דבריהם ז"ל (ר"ה ג.) שאמרו שהענן היה מכסה על ישראל ולא היה מקומם ידוע לעולם אלא כשמת אהרן נסתלקו ענני כבוד ובא הכנעני וילחם עם ישראל, ואם כן תקשה מנין ידע עמלק מקום חניית ישראל לבא אצלם להלחם עמם, לזה אמר 'אשר קרך', פירוש יקר מקרהו וידע מחניהם בדרך.
|
