| נשלח ב-7/9/2015 12:29 |
 |
| |
הכהנים הגדולים בימי בית שני ו"אין ברירה"
ידועה היא מחלוקת החוקרים, אם מחלוקת הפרושים והצדוקים היתה מחלוקת דתית - מחלוקת על נאמנות לתורה שע"פ ולחכמים, או שהיא היתה מחלוקת פוליטית - מחלוקת על השלטון, והשליטה על בית המקדש ואוצרותיו, והמחלוקות ההלכתיות נוצלו על ידי הצדוקים, רק כדי לנגח את הפרושים. אחת המחלוקות הידועות בין הצדוקים והפרושים היתה באם על הכהן הגדול ביום הכיפורים להבעיר את הקטורת לאחר שנכנס לקודש הקדשים, או לפני כניסתו. לדעת הרמב"ם במספר מקומות, הצדוקים כפרו בתושע"פ, והם בהגדרת אפיקורסין, (ראה הרמב"ם בפירושו למשנה, אבות א,א, הלכות תשובה ג,ח, הלכות שחיטה ד,טז, הלכות עבודת יום הכיפורים, א,ז). לדברי יוזפוס (קדמוניות היהודים", (ספר יח, א,17), "בשעה שהם /הצדוקים/ מגיעים לשלטון הם נוהגים שלא מדעת וגם מאונס לפי מה שיאמר הפרושי שאם לא כן לא היו ההמונים סובלים אותם"). לדברי הרב מאיר דן פלאצקי, ("כלי חמדה", פרשת דברים סי' ג, ג) השלימו החכמים עם עבודת (יום הכיפורים של) הכהנים הגדולים (הפסולים) של ימי בית שני, מפני "שאז /היתה/ יד הצדוקים תקיפה ולכן לא היה עצה בזה", ו"כיוון דהיתה יד המלך תקיפה ומינה אותו היו מוכרחים החכמים להסכים, דאם לא כן לא יהיה לנו כהן גדול". אף אם נאמר שהכהנים הגדולים הצדוקים עשו את עבודת יום הכיפורים כהלכת הפרושים, ולא הקטירו בחוץ (ראה תוספתא יומא פרק א הלכה ח, ירושלמי פרק א הלכה ה, אך גם ראה בבלי יומא יט,ב: "... הוא פורש ובוכה - שחשדוהו צדוקי, והם פורשין ובוכין - דאמר רבי יהושע בן לוי: כל החושד בכשרים לוקה בגופו. וכל כך למה - שלא יתקן מבחוץ ויכניס, כדרך שהצדוקין עושין ..."), עדיין תשאל השאלה: הרי הם נהגו כהלכה לא בגלל אמונתם, אלא בגלל פחדם מתגובות הציבור, ומדוע לא מצאנו בתלמודים כל דיונים בכשרותה של עבודה שנעשתה ע"י כהן גדול שאינו מאמין בתורה שבע"פ, אך בגלל פחד מהציבור עשאה כהלכה. האם מצאנו הסבר דומה להסברו של ה"כלי חמדה" במקורות אחרים? ראו יונה עמנואל, "כהן גדול צדוקי או רשע", "המעין" כג, עמ' 27-38.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/9/2015 12:55 |
|
| |
הפיוטים "מראה כהן" יסודם בתיאור שמעון הצדיק בשירה "שבחי אבות עולם" מאת בן-סירא:
מה נהדר בהשגיחו מאהל ובצאתו מבית הפרוכת
ככוכב אור מבין עבים וכירח מלא מבין בימי מועד
וכשמש משרקת אל היכל המלך וכקשת נראתה בענן
כנץ בענפי בימי מועד וכשושן על יבלי מים
כפרח לבנון בימי קיץ וכאש לבונה על המנחה
ככלי זהב בבית אציל הנאחז על אבני חפץ
כזית רענן מלא גרגר וכעץ שמן מרוה ענף
- בפיוטים "מראה כהן" שנכתבו בגלות יש הן געגועים והן שאיפה לעבודת הכהן הגדול בבית המקדש
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2015 12:46 |
|
| |
ירוחם על שכתב יוזפוס: הם נהגו כהלכה לא בגלל אמונתם, אלא בגלל פחדם מתגובות הציבור, שאלת: איך בדיוק הציבור ידע? הרי זה נעשה לפני ולפנים? צדקת. דברי יוזפוס אינם מתייחסים לעבודת יום הכיפורים בלבד, אלא לכל העבודות בבית המקדש, שהיו
רוב המחלוקות בין הצדוקים והפרושים, ראה צחי צוייג,"הבייתוסים" : http://www.echad.info/seminar/boethusians.pdf מעמ' 16. לא התכוונתי לכתוב שהם תמיד הקטירו בפנים, שהרי שכשהיה כה"ג צדוקי שלא פחד מההמונים הוא היה נוהג כהלכת הצדוקים, והיה מקטיר בחוץ, כפי שמשמע ביומא יט,ב, אלא שמגמרא זו גם משמע שבדרך כלל הם היו מקטירים כמנהג הפרושים, ולדברי יוזפוס כך היה גם בעבודות בבית המקדש האחרות, ראה יומא כב,ב, ומשנה סוכה ד,ט: "... ולמנסך אומר לו הגבה ידיך! שפעם אחד נסך על גבי רגליו, ורגמוהו כל העם באתרוגיהן", וברש"י שם: "שפעם אחת נסך על רגליו - לא עירה הצלוחית לתוך הספל, ושפך המים על רגליו, לפי שהיה צדוקי, ואינו מודה בניסוך המים".
ראה כאן: https://db.tt/lmQjcm4I _______________ ישיבישער <איזו נפ"מ הלכתית יש בכשרותה של הקטורת?> התוכל להסביר את שאלתך?
תוקן על ידי נישטאיך ב- 09/09/2015 12:47:40
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2015 12:39 |
|
| |
ישיבישער >אבל יש כהן גדול אחד, והוא כמובן לא רוצה לעשות מחדש, ואי אפשר למנות משהו אחר< ראה במשנה יומא א,א: "שבעת ימים קודם יום הכפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פרהדרין, ומתקינין לו כהן אחר תחתיו, שמא יארע בו פסול".
תוקן על ידי נישטאיך ב- 08/09/2015 12:54:30
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2015 12:26 |
|
| |
התשובה בשו"ת חתם סופר
תוקן על ידי נישטאיך ב- 08/09/2015 12:38:05
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2015 12:26 |
|
| |
נישט
למה יגרע?ראה את תרוצו של אריאל. וראה תרוצי בהמשך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2015 12:23 |
|
| |
ירוחם
<הרי אם הוא צדוקי, הוא נשבע לא לקיים את דברי התורה לפי הבנתו הצדוקית והרי כל הנשבע לא לקיים את התורה שבועתו אינה שבוע<?
ראה רבי עקיבא איגר בחידושיו ליומא יח,ב,(כבר הובא ע"י עקביא), וכך נשאל גם החתם סופר (שו"ת חלק א (אורח חיים) סימן קעו), וראה שם את תירוצו. _____________
יש3
תודה.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2015 10:06 |
|
| |
על שאלת ירוחםשמ
רבי עקיבא איגר מסכת יומא דף יח עמוד ב שם מתני' והשביעוהו. הפר"ח בס' מים חיים בפ"א מהלכות עיה"כ הקשה דמאי מהני השבועה הא לפי דעתם היו טועים הפרושים והם אנוסים בדעתם ואפשר שהיו נשבעים לשקר כדי לקיים מצות הקטורת כתקונה לפי שיטתם ותירץ דכיון שהיו יודעים דמשביעים לכל כה"ג איכא מאן דחמירא ליה שבועה ולא היה מכניס עצמו בכך. וע"ש עוד תירץ בע"א.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2015 08:35 |
|
| |
הדיון התלמודי שהוא רצה למצוא הוא על מינוי כה"ג חדש שאינו כופר (גם אם זה לא היה אפשרי בזמנו) או על השאלה מה מרצה במקרה כזה (לכאו' רק עם היום ואז הריצוי הוא רק בסוף היום).
אמנם, אני לא מצפה למצוא בתלמוד דיונים הקשורים למציאות במקום אחר ובזמן אחר. אני מצפה למצוא דיונים תיאורטיים ודיונים שקשורים למציאות באותו מקום ובאותו זמן. זה כמובן יכול היה להיות דיון תיאורטי, אבל יש המון דיונים תיאורטיים אפשריים שלא נמצאים בתלמודים.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2015 08:22 |
|
| |
| יש3 כתב: |  | אם צריך לעשות שוב הכול מחדש.
נניח שאחרי שפתאום באמצע היום הוא פולט שהוא כופר. מה הדין? |
|
יכול להיות שצריך, אבל יש כהן גדול אחד, והוא כמובן לא רוצה לעשות מחדש, ואי אפשר למנות משהו אחר, לכן שוב נשאלת השאלה איזה דיון תלמודי רצה נישטאיך למצוא?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2015 07:35 |
|
| |
חולין קלב: שכל כהן שאינו מודה בעבודה אין לו חלק באכילה, אך הקרבן לא נפסל
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2015 07:02 |
|
| |
יש
יתכן שלא יהיה נאמן לטעון כך... כלומר שהוא באמת כופר. וגם אם נאמין לו הרי זה מכאן ולהבא.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2015 07:00 |
|
| |
נישטאיך
העלית שאלה מעניינת ותמה אני על עצמי שמעולם לא הבחנתי בה.
אני משער שהתשובה לשאלה היא מה שנאמר גם לגבי מצוות פרטיות, שגם לגביהן הדין הוא שכופין את האדם עד שאומר "רוצה אני".
מי שכפו אותו בית דין, גם במלקות, לאכול כזית מצה בליל פסח, יצא ידי חובתו. מי שגירש את אשתו בכפית בית דין, במלקות, עדיין היא נקראת "מגורשת לרצונו" והגירושין חלים.
מדוע זה כך - הרי זו שאלה מעניינת שדנתי בה בעבר. אם ניקח כבסיס את דברי הרמב"ם:
רמב"ם הלכות גירושין פרק ב
אין אומרין אנוס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחוייב מן התורה לעשותו כגון מי שהוכה עד שמכר או נתן אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו או עד שנתרחק מדבר שאסור לעשותו אין זה אנוס ממנו אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה. לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל רוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות ויצרו הוא שתקפו וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו.
אזי ניתן לפרשם בשני כיוונים:
א. סתם אדם רוצה לשמור מצוות ורק במקרה הפרטי הזה הוא מסרב. כיון שיש סתירה בתוך נפשו, אזי הגילוי של רצון שדחק בבחירתו הצידה הוא גילוי אמיתי אם כי כפוי.
ב. אפשר להוסיף נופך מטפיזי בסגנון החסידי. בכל אדם יהודי ניצוץ אלוקי שרק מחכה לפרוץ החוצה וכו'.
מה מבין ההסברים האלו יכול להסביר לנו מדוע חז"ל, כלומר הפרושים, לא חששו שעבודת הכהן הגדול תהיה פסולה מחמת לבו שחפץ לעשות כדברי הצדוקים שהרי הוא אנוס בדבר? זו שאלת נישטאיך ואפשר שהתשובה היא שחז"ל סברו שגם הצדוקי מבין יפה שהצדק איתם ולא איתו, וכאשר הוא עושה מה שהוא אנוס לעשות, לנהוג לפי הפרשנות של חז"ל, הוא בעצם עושה, אם גם לא ברמת הכוונה הכי מעולה, את חובתו. שהרי יש כאן הצטרפות של הבנה ואמונה באמת לצד אונס שדוחק בו לעשות את הנכון גם לדעתו שאינו רוצה להודות בה לעצמו. זה דומה לדגם הראשון של הסבר בדברי הרמב"ם.
אמנם צריך בירור אם צער הכהן הגדול שאינו יכול לעשות כפי שהיה רוצה לפי אמונת הצדוקים בכלל פוסלת. מה הנימוק לזה? (מהי כוונה פוסלת בעבודת המקדש, ומהי עבודת פוסלת בעבודת יום הכיפורים, ומה הכוונות שאנו יכולים לייחס מבחינה פנומנולוגית לכהן הגדול הצדוקי)?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2015 19:15 |
|
| |
אם צריך לעשות שוב הכול מחדש.
נניח שאחרי שפתאום באמצע היום הוא פולט שהוא כופר. מה הדין?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2015 18:37 |
|
| |
| נישטאיך כתב: | | הרי הם נהגו כהלכה לא בגלל אמונתם, אלא בגלל פחדם מתגובות הציבור, ומדוע לא מצאנו בתלמודים כל דיונים בכשרותה של עבודה שנעשתה ע"י כהן גדול שאינו מאמין בתורה שבע"פ, אך בגלל פחד מהציבור עשאה כהלכה. |
|
איזו נפ"מ הלכתית יש בכשרותה של הקטורת?
|
|
|
|
|
