| באור פרק לא פסוק ז "ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ כי אתה תבוא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותם" יש לדקדק, מדוע אמרה התורה "תבוא" ולא אמרה "תביא"? יש לומר, כי אין לנקוט לשון "תביא", מאחר שהקב"ה הוא אשר יביא את עם ישראל, כמו שנאמר "ה' אלקיך הוא העובר" וכו'. לכן אמר "תבוא", דהיינו שיהושע יבוא בראשם. וקשה, שהרי לקמן בפסוק כ"ג אומרת התורה "כי אתה תביא"? יש לומר, כי שם בא הכתוב להדגיש שיהושע לבדו ינהיג את בני ישראל ויעמוד בראשם, כי יש רק מנהיג אחד לדור, אבל בוודאי שהקב"ה הוא המביא את בני ישראל. פרק לא פסוק יז "וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכל ומצאוהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה" בא הכתוב לומר, שאם הקב"ה יידע מהצרות שיש לעם ישראל, מיד ברחמיו הרבים יסלק מהם את הצרות. לכן מודיע הקב"ה שיסתיר פניו כביכול, כדי לא לדעת מצרותיהם של ישראל. ממשיכה התורה ואומרת "ואמר ביום ההוא וגו'", כלומר, שגם בני ישראל עצמם יידעו שהצרות הרבות שפוקדות אותם הן בגלל 'הסתר הפנים' של הקב"ה. פרק לא פסוק כז "הן בעודני חי עמכם היום ממרים היתם עם ה' ואף כי אחרי מותי" יש לדקדק, מהו "עמכם"? יש לפרש על פי מה שאמרו חז"ל "צדיקים במיתתם קרוים חיים", כלומר, צדיקים גם לאחר שמתו הם נחשבים לחיים. זהו שאומר הכתוב "הן בעודני חי עמכם", כלומר, עתה אני גם "חי" וגם "עמכם", ואילו לאחר מותי אשאר "חי" אף שכבר לא אהיה "עמכם". ועוד יש לדקדק, מהו "הייתם" לשון עבר? משום שייתכן שהרהרו בתשובה באותה שעה, ותיכף ומיד אינם עוד רשעים אלא צדיקים גמורים. וכמו שאמרו בגמרא שהמקדש אשה בתנאי שהוא צדיק גמור, הרי היא מקודשת, למרות שהוא ידוע כרשע, מאחר שאנו אומרים שמא אותה שעה הרהר בתשובה והרי הוא צדיק. | האור החיים כלשונו
פרק לא פסוק ז
'כי אתה תבוא', ולא אמר תביא, כי ה' המביא אותם, כמו שאמר למעלה 'ה' אלקיך הוא העובר וגו' הוא ישמיד', אלא שהוא יבוא בראשם. והגם שאמרו ז"ל (סנהדרין ח.) בפסוק שאמר בסוף הפרשה (לקמן פס' כג) 'כי אתה תביא', שאמר הקדוש ברוך הוא דבר אחד לדור, לפי שמשמעות 'תבוא' סובלת גם כן אחרים עמו, לזה רצה הקדוש ברוך הוא שיפרש דבריו, ולעולם כוונת משה היתה להעיר כי ה' הוא המביא, נמצאת אומר אמר 'תבוא' לקבוע המעשה בשם כי הוא המביא, ואמר 'תביא' לשלול זולתו ממין האנושי. פרק לא פסוק יז הכוונה כי אם יתן ה' דעתו לדעת הצרות אשר יבואו עליהם, יהמו רחמיו ויסלק חרון אפו, לזה הוא מודיע כי יסתיר פניו, ובזה ימצאוהו צרות רבות. ואומרו 'ואמר ביום וגו'', פירוש שישערו בדעתם לרוב הצרה שרואין שאין זה אלא לצד הסתרת פני מהם, והוא אומרו 'הלא', פירוש ודאי שעל שאין אלקי בקרבי מצאוני וגו' שאם היה בקרבי לא היו כל כך צרות באין עלינו, וצא ולמד שאמר הנביא (שופטים י, טז) 'ותקצר נפשו בעמל ישראל' כביכול. פרק לא פסוק כז יתבאר על דרך אומרם ז"ל (ברכות יח:) צדיקים במיתתם קרוים חיים, והוא אומרו 'בעודני חי עמכם', פירוש בעוד שהחיים שלי עמכם, הא למדת שאחרי כן הוא חי גם כן אלא שאינו עמהם. ואומרו 'הייתם' לשון עבר, כי אפשר שהרהרו תשובה באותה שעה, וכדין המקדש אשה על מנת שהוא צדיק גמור, אף על פי שנמצא שהיה רשע גמור אנו אומרים שהיא מקודשת, שמא הרהר תשובה באותה שעה (קידושין מט:).
|
