| נשלח ב-21/9/2015 13:06 |
 |
| |
ראיה לכאורה לאיחורו של קטע מסוים בזוהר
מפורסמים דברי הזוהר על כך שהדין ביום הראשון של ראש השנה הוא דינא קשיא וביום השני הוא דינא רפיא. אלה דברי הזוהר בעניין: "תנן 'ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו', יום ביומו מאי הוא, אלא הני תרי יומין דראש השנה. אמאי תרי יומין, בגין דאינון תרי בי דינא דמתחברן כחדא, דינא עלאה, דאיהו קשיא, בדינא תתאה, דאיהו רפיא ותרווייהו משתכחי". (פרשת פנחס רלא:). אמנם היום השני של ראש השנה אינו מן התורה אלא נוצר מחמת הספק אימתי קידשו בית דין את החודש, אבל מובן שהזוהר נותן טעם פנימי לכך שמשמיים סובבו שעם ישראל יעשה את ראש השנה יומיים. תקנו נא אותי אם אני טועה, אבל נדמה לי שאין בזוהר טעם לכך שבני חו"ל עושים את חג השבועות יומיים, או את ליל הסדר יומיים, ומה נשתנה ראש השנה? כנראה שאין זה מתקבל על הדעת לתת טעם פנימי ליומיים חג השבועות או לפעמיים ליל הסדר וכיו"ב בזמן שבארץ ישראל עושים אותם רק יום אחד, וזהו יחודו של ראש השנה, שאותו עושים יומיים בכל העולם, לרבות ארץ ישראל. השאלה היא האם אמנם בימיו של רשב"י ותלמידיו עשו כולם בארץ ישראל את ר"ה יומיים? מסתבר שממש לא. בגמרא (ביצה ו. ועוד) כתוב: "אמר רב חיננא בר כהנא אמר רב: מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר". רש"י שם מסביר שתמיד, או כמעט תמיד, הגיעו העדים ביום השלושים לאלול ובית דין קידשו אותו, וכך הפך הוא לא' תשרי, ורק הרחוקים, שלא יכלו כבר ביום טוב לדעת על כך, עשו, מספק, שני ימים. אבל בבית דין וסביבותיו הקרובים עשו את ראש השנה רק יום אחד. אמנם מצאנו במסכת ראש השנה (כא. כב:) כמה מקרים בהם כן עיברו את אלול, וראש השנה היה יומיים גם בבית הדין המרכזי, אבל אלה מקרים ספורים. ובכל מקרה, מקרים אלה אירעו כנראה לאחר שנאמרו דברי רב הנ"ל [כדי שלא תהיה סתירה בין הגמרות]. גם לאחר שניתקן לוח השנה, על פיו אנו עושים כיום את מועדי השנה, כנראה שבארץ ישראל נהגו, עד ראשית תקופת הראשונים, ראש השנה יום אחד בלבד. כך כותב בעל המאור (ביצה ג. בדפי הרי"ף), הובאו דבריו בבית יוסף (או"ח סי' תרא). אם כן, בימי רשב"י ותלמידיו תמיד, או כמעט תמיד, במרכז היהודי - מקום מושב הסנהדרין וסביבותיה היה ראש השנה יום אחד בלבד. האם כאשר זה מצב העניינים יש מקום לדרוש מפסוק את שני ימי ראש השנה ולדבר על שני סוגי דינים באותם ימים? נ.ב. הרמב"ם (קידוש החודש ה ח) כותב: "ולא עוד אלא אפילו בירושלם עצמה שהוא מקום בית דין פעמים רבות היו עושין יום טוב של ראש השנה שני ימים טובים, שאם לא באו עדים כל יום שלשים נוהגין היו באותו היום שמצפין לעדים קדש ולמחר קדש". לפי דברי הרמב"ם, יש בהחלט מקום לומר שאם פעמים רבות אירע שבירושלים עצמה עשו את ראש השנה יומיים, גם אם היו שנים לא מעטות שלא עשו אלא יום אחד, יש לתת טעם פנימי לאותם שנים בהם עשו יומיים, שאז היה העולם זקוק גם לדינא רפיא. אבל דברי הרמב"ם קשים מדברי רב בביצה שם, ולא מצאתי מי שעמד על כך.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/10/2015 11:27 |
|
| |
לא כל דבר שלא מבינים יש בו סוד-.רזין- כשהאומר את הדבר הלא מובן גם הוא בעצמו לא מבין זה רזין דרזין.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/10/2015 11:17 |
|
| |
כעת ראיתי בביאור הגר"א לרעיא מהימנא (ישנו בהיברובוקס) שכותב משהו על חסרונה של הלבנה. לצערי אינני מבין בזה כלום, אבל אני מבין שיש בזה סוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/10/2015 02:28 |
|
| |
יש איזשהו מחקר של פרופ' יהודה ליבס על הארמית של הזוהר. נדמה לי שהוא מסיק שאין זה נכון לטעון שהיא משובשת, או שיש בה שיבושים, אלא זהו מן ניב ייחודי.
אגב, על הזוהר שהביא אריאל "וְכַד לָקַת בְּחֶסְרוֹנָהּ, סִימַן רָע לַיִשְׁמְעֵאלִים", מה הכוונה שהלבנה לוקה בחסרונה? הרי ליקוי לבנה מתרחש אך ורק באמצע החודש, כאשר הלבנה במילואה.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2015 20:47 |
|
| |
בחג שמתי לב לביטוי 'צלא דמהימנותא'. בארמית צל הוא טול (זהו המעתק הרגיל כאשר בערבית יש ט').
מי שהמציא את הביטוי לא ידע מספיק טוב ארמית. הוא ניסה להפוך את המילה העברית 'צל' לארמית בסגנון התלמוד הבבלי (מה שקרוי היום ארמית בבלית), ויצא לו 'צילא'.
[אגב, מעבר של השורש טל"ל מארמית לעברית יש בנחמיה ג "יטללנו".
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2015 02:03 |
|
| |
עקביה ,
אכן לא שמתי לב,
וכדאי הוא הרמבם כר"ש לסמוך עליו.....
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2015 01:37 |
|
| |
אנוכי לא הבנתי.
יש מאות מקורות לשמות, ציטוטים וקטעים מאוחרים בזוהר כידוע, כמפורט בספר 'מטפחת ספרים' ועוד וכנזכר מעט בדברי המגיבים לעיל.
אני מכיר 2 אפשרויות.
1. להאמין ש(לפחות) חלקים מהזוהר נכתב מאוחר מאוד.
2. (כנראה שיטת רח"ו) להאמין שכל הדברים הנ"ל נכתבו בנבואה ע"י רשב"י, כולל שמות חכמים מאוחרים ואמרותיהם, שזה סוג נבואה ש(כמעט) לא מצאנו גם אצל נביאי ישראל.
יש עוד אפשרות שלא שמעתי עליה?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2015 01:36 |
|
| |
מה בדיוק? הלא הבאתי שם מתוך דברי הרמב"ם שציטטת את הקשור לנושא שהעליתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2015 01:15 |
|
| |
הלא כן?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2015 01:03 |
|
| |
יש בדברי הרמב"ם האלה תוספת, ככל הנוגע לנושא האשכול, על הדברים שהבאתי בפתיחת האשכול?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2015 00:51 |
|
| |
וכן כתב הרמב"ם: "יום טוב של ראש השנה, בזמן שהיו קובעין על הראיה, היו רוב בני ארץ ישראל עושין אותו שני ימים מספק. לפי שלא היו יודעין יום שקבעו בו בית דין את החוֹדש, שאין השלוחין יוצאין ביום טוב: ולא עוד אלא אפילו בירושלים עצמה, שהוא מקום בית דין, פעמים רבות היו עושין יום טוב של ראש השנה שני ימים; שאם לא באו העדים כל יום שלשים, נוהגין היו באותו היום שמצפין לעדים, קוֹדש, ולמחר קוֹדש: והואיל והיו עושין אותו שני ימים ואפילו בזמן הראיה, התקינו שיהיו עושין - אפילו בני ארץ ישראל - אותו תמיד שני ימים בזמן הזה שקובעין על החשבון. הנה למדת שאפילו יום טוב שני של ראש השנה בזמן הזה, מדברי סופרים". (הלכות קידוש החודש פרק ה)
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2015 00:18 |
|
| |
שוב גיגלתי וראיתי את הקטע הזה:
שורשיו של הלוח המוסלמי, הנקרא גם "הלוח ההִגְ'רִי", נעוצים בלוח ערבי שהיה מקובל בתקופה הקְדַם -אִסלאמית, תקופת הגַ'אהִלִיָה. קביעת הלוח ההִגְ'רִי הלוח המוסלמי -נעשתה על ידי החַ'לִיפַה השני עמראִבְּן אלחַ'טַאב, ששלט באומה המוסלמית בין השנים 644- 634.
שמותיהם של 12 החודשים בלוח ההִגְ'רִי הם: מֻחַרַם, צַפַר, רַבִּיע אַלְאַוַל, רַבִּיע אַלְאַחַ'ר, ג'וּמַאדַא אַלְאוּלַא, ג'וּמַדַא אַלְאַחִ'רַה, רַגַ'ב,שַעְבַּאן, רַמַדֿאן,שַׁוַאל, ד'וּ-אַלְקֵעְדַה, ד'וּאַלְחִגַ'ה.שמות אלה, מקורם בלוח הערבי הקְדַם-אִסלאמי.
ראש החודש בלוח המוסלמי נקבע כל פעם על פי התבוננות של שני עדים בירח. לעתים, בראשי חודשים שבהם קשה להבחין במוֹלד הירח, עשויים לחוּל שינויים בקביעת ראשית החודש ברחבי העולם המוסלמי. ובגלל הצורך בקביעת ראש החודש על ידי עדים, לא ניתן לקבוע במדויק את תאריכי החגים אלא רק לִצְפּוֹת את מועדם בקירוב.
בתקופת הגַ'אהִלִיַה היה נהוג לעבֵּר את השנה, אך באִסלאם נאסר עיבּוּר השנה. הקֻרְאַן מנמק זאת:
"עיבור השנה אינו אלא הוספה בכפירה, ויותעו בו הכופרים: שנה אחת יחללוהו ושנה אחת יקדשוהו, וכך לא יחרגו מן המספר שקידש אלוהים, אך יחללו את אשר קידש אלוהים. הם השתבחו במעשיהם הרעים, ואולם אלוהים לא ינחה את קהל הכופרים." (סוּרת ההצהרה [אלתַוּבַּה] 9, פס ' 37)
(המרכז לטכנולוגיה חינוכית, מאמר 'לוחות השנה' מחבר הקטע הוא כנראה צאלח סואעד)
אמנם השאלה היא למה עניינו כל כך את רשב"י בני העם הנידח היושב במדבר ערב, ולא הבבלים שמנו גם הם לירח. וזאת תופעה אפיינית לכל הזוהר - הוא מתעניין למדי בבני ישמעאל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2015 23:58 |
|
| |
המתענין בנושא ספריו של פרופ' גרשון שלום ופרופ' י תא שמע.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2015 23:50 |
|
| |
אריאל יפה מאד.
אני לא ידעתי על כך, וגם אם אולי כן שמעתי פעם, לא שמתי לב.
לתועלת המעוניין, הקטע נמצא ברעיא מהימנא פרשת כי-תצא דף רפא:
תוקן על ידי עקביה ב- 26/09/2015 23:51:24
תוקן על ידי עקביה ב- 26/09/2015 23:53:35
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2015 20:10 |
|
| |
אולי נוציא אוסף של כל הקטעים המאוחרים.
אה, כבר עשו את זה...
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2015 17:08 |
|
| |
ראיתי עכשיו עוד קטע מאוחר, ומסתמא הוא ידוע: וְסִיהֲרָא, אִיהוּ טוֹב וָרָע, טוֹב בְּמִילּוּאָהּ. וְרַע בְּחֶסְרוֹנָהּ.וּבְגִין דְּאִיהִי כְּלִילָא מִטּוֹב וָרָע, מוֹנִין בָּהּ יִשְׂרָאֵל וּמוֹנִין בָּהּ בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל. וְכַד לָקַת בְּמִלּוּאָה, סִימָנָא לָא טַב לְיִשְׂרָאֵל. וְכַד לָקַת בְּחֶסְרוֹנָהּ, סִימַן רָע לַיִשְׁמְעֵאלִים. וּבְהַאי (ישעיה כט) וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו, חָכְמָה דְּיִשְׁמְעֵאלִים.
|
|
|
|
|
