דרשת יוהכ"פ תשעו: על התשובה האינטלקטואלית

הראי"ה קוק, אורות הקודש, כללות התורה והמקצועות:

"כשעושים את התורה למקצוע מיוחד בחיים, אז נתבעים כל המקצועות שבחכמות העולם, כדי להשלים את האישיות השלמה הכוללת.

אבל כשעולים עד הרום של הכרת התורה בתור נושאת כל ההכרות, כל התוכנים, כל היש, דכלא בה, אז המקצועות כולם מתענפים ממנה, ומשובע טובה הכל מרווה.

בזמן האמצעי, שלא בא עדיין האדם והעולם לאותה המדרגה של שאיבת הכל ממקורה של תורה, אבל כבר בא לידי צמאון הכללי, עד שאי אפשר לו להיות נסגר במקצוע מיוחד, צריך הוא להיעזר ע"י מקצועות המדעים, בעומק האמונה שמידי יום ביומו יוסיף  אורה בנועם הכללי של התורה, ויתקרב יותר לאותה המדרגה של שאיבת כל הטוב, כל הכרה, כל חכמה, כל השקפה, וכל עושר רוחני, כל ברכה וכל שפעת חיים, משדיה של תורה.

וכפי אשר תתגבר אמונתו בקרבו, יטהר רוחו, ושקידתו העליונה הרוחניות והמעשית תגדל, ותחשפנה לו צפונות כוללות כל ממקורה של תורה.

ואז ימצא ברכת אבות, ברכת הכל, בנעימת ירושתה של תורה מורשה."

מיימוני
[ראשית, מזמן לא קראתי הודעה שלמה שלך - המשך כך (או אם נתנסח בסגנונך - אייקון ירוק)].
אשמח לשמוע מהו גרעין האמונות לדעתך.
להבנתי הגרעין הוא מאוד מאוד מצומצם: ה' הוא האלוקים, היחיד, והוא ציווה את עם ישראל במצוות.

הערה קצרה:

אני סבור גם כן שיש מה שניתן לכנות "גרעין" אמונות של היהדות. ולפי דעתי, בכל מה שקשור לתפיסת האלוקות, יש צדק בדברי קויפמן על האלוקים הטרנצנדנטי שאינו כפוף לכלום, אם כי הוא גם אוהב חסד ומשפט ועוד כפי שכתבתי באשכולי החביב עלי "לך דומיה תהלה".

אבל לא זה הנושא כאן. לא עבורי. אם כי כל הרוצה לכתוב יבוא ויכתוב.

מה שכתבתי, ואחר כך מצאתי בשם הרב קוק, הוא שאין חובה להישאר עם אמונות ילדותיות. ולכן, ובזה אני מוסיף כנראה על דברי הרב קוק, צריך לחנך שיש משמעויות שנחשפות ככל שמתבגרים ומחכימים.

מה יהיה התוכן שמגלה החכם - יבואו החכמים וידונו. מסתבר שאי אפשר להסביר זאת לילדים וגם לא למי שמקפידים להישאר ילדים בכוח.

אבל עבור אלו שיגיעו למצב של נבוכים מודרניים, מקבילים במצוקתם לזו שמתאר הרמב"ם, עבורם כתבתי שמן הראוי להתחיל בגיל הילדות עם התובנה שיש רמות בתפיסת האמונות כפי שיש רמות בנושאים חשובים אחרים.

תודה על תשומת הלב.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

ירוח
שהעם יבחר גוף כזה

ירוח
השופט אשר יהיה בימים ההם, ובהיעדרו השופט האחרון (במציאות העכשווית זה התלמוד לדעת הרמב"ם)

בעב
איני יודע מה הר"מ ראה כתורה ומה לא. בעניי איני מבין איך בכלל ראה את מבנה העולם הטכני כתורה ומדוע הביאו. מה לשלמות הידע ולתורה? אני נוטה להסביר לעצמי שהכללת תמונת העולם נינה פסיכולוגית (כמו בחומש), אבל אני חושש שאני מרמה את עצמי

השומרונים?
הנוצרים?
הנוצרים המקיימים מצוות? (איני זוכר כרגע את שמם)

בעל,
אינני יודע למה חשוב לך כ"כ לאחד את הגישות השונות שרווחו בין חכמי ישראל בכל הדורות.
מבחינתי, היהדות היא התורה - חמישה חומשי תורה.
אח"כ יש את הנביאים והכתובים, שכל אחד מהם הדגיש נקודות מסוימות ופחות הדגיש נקודות אחרות, ויש את חז"ל, שלא נשכח שמדובר באלפי אנשים (כ-2400 כמדומני) שגם הם הדגישו נקודות מסוימות ופחות הדגישו נקודות אחרות, ויש את הגאונים, וחכמי ימי הביניים, והאחרונים, והחרדים והדתיים-לאומיים, ועצכ"ח ובח"ח.
כל מי שנשען על הבסיס של התורה שבכתב, כלומר חמישה חומשי תורה, הוא חלק מהיהדות.
חז"ל האמינו שקיימים שדים, אבל אני לא חושב שהאמונה שלהם מחייבת אותי. חז"ל מחייבים אותי (מסיבות שונות, ולא בגלל גדולתם) רק לפירוש ההלכתי של המצוות.
עובדה היא, שהמגדיר של יהודי דתי (כיום, וברוב הזמנים מאז חז"ל) הוא מי שמקיים את ההלכה של חז"ל. בשאלות הגותיות, אין הגדרה סגורה. עובדה היא שגם הדתי-לאומי וגם החרדי, שמאמינים בדברים שונים, רואים אחד את השני כיהודים כשרים (אחרי סינונים של פוליטיקה), וכנ"ל גם לגבי חסידים ומתנגדים.
אז מיימוני מאמין במשהו, ומעניק פירושים לדברי חז"ל בסגנונו הוא. זה לא כ"כ חשוב אבל זה לפעמים יפה. אחרים מפרשים את דברי חז"ל בצורות אחרות, וכל עוד הם נשענים על התורה שבכתב - הם חלק מהיהדות.

בעב
קיום מצוות ה' שהתגלמו בתורה בגלל מחוייבות להוראות ה' זה רע?