הקשר בין מוסריות לאמונה בא-ל

עודד

התבונה של האדם היא אמנם תבונה סופית, ולפיכך מוגבלת. אבל בדיוק כשם שאדם יכול לדבר אל אדם, ולהבדיל - בדיוק כמו שחתול יכול לדבר אל חתול - כך תבונה יכולה לדבר אל תבונה. לכן האדם התבוני יכול לתקשר עם התבונה האינסופית, וליצור איתה דיאלוג. זה מה שעשו הנביאים, זה מה שעשה, בין השאר - אברהם. 

(לגבי מה שכתבת על אלוקים שהוא "בפועל", כבר עניתי על כך, ובכל מקרה זה נושא לאשכול אחר)

מעשה יכול להיות לא מוסרי - כאשר הוא מונחה ע"פ 'אינטרס צר' של האדם, הוי אומר כאשר האדם מעמיד את התבונה הפרטית שלו כמטרה בלעדית. תבונתו שלו היא אמנם תבונה סופית, ולפיכך גם האינטרס 'צר' וסופי. לא כך הדבר כאשר אדם מונחה ע"י התבונה האינסופית באמצעות דיאלוג איתה. אדם שמונחה ע"י התבונה האינסופית, ועל פיה שופט כל ריב וכל נגע, אדם זה הוא אדם במלוא מעלת האדם, ומעשה שנעשה ע"פ התבונה האינסופית הוא המעשה המוסרי ביותר האפשרי. 

לא מדובר בצו קטיגורי המונחה ע"י שיקול אנושי צר של האדם הפרטי, אלא במעשה שנבדק ע"י גדולי עולם - לאברהם נאמר "נשיא אלוקים אתה בתוכנו". ואנו יודעים שגדולי עולם בכל הדורות ראו דברים באופן שונה ממה שאנו מכירים. 

מאחר ואנו מוגבלים, ייתכן שנטען על מעשה שהוא אינו מוסרי, ואף על פי כן, כאשר בא אדם, ש'הוכיח את עצמו', כלומר אנו ראינו שוב ושוב איך שמטרותיו אינם מטרות אישיות שלו, אלא הן נבדקות על ידו פעם אחר פעם - מול התבונה האינסופית, ולמצער מול התבונה המקסימלית שאנו יכולים לעקוב אחריה - אדם כזה כאשר יאמר לנו על מעשה שהוא מוסרי, אנו נתייחס לדבריו ברצינות גם אם לנו הדברים נראים אחרת.

כדאי לזכור, שבזמנם של אברהם ויצחק - "קרבן" - ואפילו "קרבן אדם" - איננו דבר כה מוזר ו/או פלילי. ההפך הוא הנכון. אנו צריכים לזכור, שבזמנם, להשתחוות לא-ל, ליקוד אפיים ארץ, גם בפישוט ידיים ורגליים. לומר בקול קבל-עם ועדה דברים בשמו של הא-ל. לנסך יין, מים, שמן וכל דבר אחר על גבי מצבה ומזבח. להעלות עולות חטאות ושלמים, לבנות בתי מקדש, לבנות פסלים בדמות אלהים אחרים, להשתחוות להם, לחבקם ולנשקם, לנהוג בהם (בפסלים הדוממים) יראת כבוד גדולה, לזבוח ולקטר להם. ועוד פעולות רבות, היו מעשה יומיומי, שאדם אינו משקיע בו מחשבה מעבר לכך ש"נו, הרי השמש זרחה בבוקר, איך לא נשתחווה לה". האדם הטיפש והאדם החכם, האדם העשיר והאדם העני, האדם הצדיק והאדם הרשע, האדם המוסרי ושאינו כזה - כולם כולם התנהלו בדרכים אלו כדבר הטבעי ביותר לאדם, בדיוק כשם שאנשים היום נוהרים להיכל התרבות ולבתי הקולנוע, לתערוכות ולסדנאות, למוזיאונים ועוד. אי אפשר למתוח ביקורת על אדם שחי אז והקריב קרבן, או חשב שעליו לעשות זאת - כאילו עשה דבר לא ראוי. אפשר כמובן לטעון שהוא טעה, ייתכן גם שהוא היה פזיז (אפשר להיזכר גם בדברי ראובן שאמר ליעקב "את שני בני תמית אם לא אביאנו אליך" (את בנימין). זה נחשב בעיני חז"ל לאמירה פזיזה, אבל בודאי לא לא-מוסרית. האם ראובן אינו מרחם על בניו? בודאי שהוא מרחם, אבל כאן יש אינטרס כולל, אינטרס של דאגה לאוכל למשפחה גדולה, בכדי שלא ימותו כולם ברעב. איזה אינטרס עמד לפני אברהם? אינני יודע, אבל בדיוק לכן אני כותב כאן כל כך באריכות על כך שהמנטליות שלהם הייתה שונה משלנו, מה שמקשה עלינו מאוד להבין אילו שיקולים עמדו לפניהם, אילו אפשרויות עלו בדעתם, ואילו מחשבות ורגשות היו נגישים לתודעתם בהזדמנויות שונות, ובאופן ספיציפי בהזדמנות המדוברת.). אבל לקרוא לו "רוצח"? אין לי אלא להעתיק את הדברים שכתבתי קודם, אליהם לא התייחסת כלל.

עמית,
חשבתי שמי שכותב את הדברים הבאים גם מבין אותם. התבדתי.

"שהרי אם ושכנתי, הרי זה הקב"ה.. ואם זה בתוכם הרי זה הם..
ובקיצור ישראל וקוב"ה כולא חד.. "

"אתה כבר אלוקי. אתה רק צריך לגלות את זה."

החיים הם רוחניים וגשמיים גם יחד.. הרופא הוא שליח גשמי לתיקון הגוף..

כשאתה שואל על "תיקונים של גלגולים" אתה בוודאי שואל על תיקונים רוחניים..

אם דווקא ברופא אתה מתעניין, אני מניח שגם הכרת התודה לרופא יש בה משהו מהתיקון הרוחני.. ובנוסף להשפעתו של הרופא על הילד בגשמיות וודאי מתלווה אליה גם השפעה רוחנית ואפילו ההתכנסות של המטופל עם הרופא יחד למטרה טובה יש בה להועיל עד ארבעה גילגולים כמדומני..

קיצור אם אתה באמת רוצה להבין, אז לפני שאתה לוחץ על הכפתור "שלח", תבדוק שבאמת שאלת שאלה שאתה רוצה באמת לדעת עליה תשובה

גם הפסוקים הנ"ל כבר נמצאים על בנין האו"ם.. ולא מהיום התחילה ההתגלות של לב מלכים ביד ה'.. מעצמות העולם כבר במצב של אחדות והשאיפה לשלום ולמוסריות עולמית כבר הוכרזה כמבוססת על האמונה בה' והשאיפה למימוש הפסוקים הנ"ל של אחינו ישעיהו הנביא.. וכבר התחילו בכך.. אלו לא רק סימני גאולה אלא התחלתה במציאות.. מצד הטבע האנושי, ובעליה מדרגה לדרגה וילכו מחיל אל חיל.

עמית

ירוחם, המוסר האנושי הוא ביטוי של המוסר האלוקי, וכל אדם מבטא אותו באופן שבו המוסר האלוקי נקלט ומצטייר בו.
גם בתוך אומות העולם יש שכל ורגש שהמקור שלהם הוא שכלים ומידות אלוקיות.

ואנחנו בני ישראל, נבחרנו לשדרג את כולם, כממוצעים בינם ובין הבורא, כמו אח גדול שמלמד את אחיו הקטנים.

לא כדבריך שהמוסר האנושי סותר את המוסר האלוקי, אלא כדברי שהוא משתלשל ממנו, והסקאלה גדולה.. גם עשיו כמו שנמצא בעליונים הוא דבר קדוש, רק שבהשתלשלות כאן למטה יכול להצטמצם ולהיות בהעלם יותר ויותר, אבל בבסיסו הוא טהור וקדוש..

כן שלישישי, שכר ועונש הוא אחד מיסודות האמונה בא-ל.. לכן מחלות וכל שאר הדברים הרעים לא עלינו הם דברים המעוררים לתשובה, שצריכים לחזק אותנו בהידבקותנו בה' ובדרכיו..
אתה יכול לתלות כל עונש קל גם בחטא העגל הישן שהרי כל הפורענויות יש בהם תשלום על חטא העגל.. וכל ילד יש לו גלגולים קודמים.. והורים..
העונשים האלו הם כפרה בעצמם, אמנם בנוסף לקבלת העונש יש להיטיב דרכינו באופן כללי, ואף לנצל הזדמנויות של מחלה לבדיקת מזוזות או הפצת התורה וקיום המצוות בבתי הרפואה.

בקיצור, גם הדברים הרעים האלו הם בסיס לתיקון ולשיפור ועד למעמד ומצב של שלימות שבה לא יהיו יותר מחלות וגם לא מות.

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.. ויקחו לי תרומה.. זהב.. זה"ב = זה הנותן בריא.. ובחודש אדר בריא מזלנו.. חודש טוב..

תוקן על ידי עמית_חן ב- 09/02/2016 11:45:38