הטקסונומיה של חז"ל

לא פעם הלומד גמ' מתחבט בהגיון המיוני של חז"ל. מיונים רבים מייחסים חשיבות לשם (ראה למשל סוכה יג. לגבי שינוי השם במרריתא דאגמא), אבל בדרך כלל המצב ברגיעה יחסית, מדובר במיונים שניתן לחיות איתם. אבל לא תמיד זה המצב.
         הנה דוגמה במסכת סוכה. סוכה לו: משנה: אין אוגדין את הלולב אלא במינו דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר אפי' בחוט במשיחה ... גמ': ...............(במינו-) אמר רבא אפי' בסיב אפי' בעיקרא דדיקלא  וטעמא דר' יהודה לאו משום הדר הוא דהא אוקימנא דלא בעי הדר אלא משום דבעי מינו: ואמר רבא מ"ט  דרבי יהודה קסבר לולב צריך אגד ואי מייתי מינא אחרינא הוה חמשה מיני (רש"י-  ועובר משום בל תוסיף): ואמר רבא מנא אמינא לה דסיב ועיקרא דדיקלא מינא דלולבא הוא דתניא (ויקרא כג, מב) בסוכות תשבו סוכה של כל דבר דברי ר"מ ר' יהודה אומר אין סוכה נוהגת אלא בד' מינים שבלולב והדין נותן ומה לולב שאין נוהג בלילות כבימים אינו נוהג אלא בארבעת מינין סוכה שנוהגת בלילות כבימים אינו דין שלא תהא אלא בארבעת מינין אמרו לו כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל אינו דין  לא מצא ארבעת מינין יהא יושב ובטל והתורה אמרה בסוכות תשבו שבעת ימים סוכה של כל דבר וכן בעזרא אומר (נחמיה ח, טו) צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן (רש"י: לאו ד' מינין נינהו)  ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות (ועשו) סוכות ככתוב ורבי יהודה סבר הני לדפנות עלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות לסכך ותנן מסככין בנסרין ד"ר יהודה אלמא סיב ועיקרא דדיקלא מינא דלולבא הוא ש"מ ומי אמר ר' יהודה ארבעת מינין אין מידי אחרינא לא והתניא סיככה בנסרים של ארז שיש בהן ד' טפחים ד"ה פסולה אין בהן ד' טפחים רבי מאיר פוסל ורבי יהודה מכשיר ומודה רבי מאיר שאם יש בין נסר לנסר כמלא נסר שמניח פסל ביניהן וכשירה מאי ארז הדס כדרבה בר רב הונא דאמר רבה בר רב הונא אמרי בי רב עשרה מיני ארזים רש"י: והדס חד מינייהו במסכת ר"ה (דף כג.): הן שנא' (ישעיהו מא, יט) אתן במדבר ארז שיטה והדס וגו': והנה הגמ' במסכת ר"ה דף כג. אמר רב יהודה ד' מיני ארזים הן ארז קתרום עץ שמן וברוש קתרום (דעה זו חולקת על סוגייתנו, תוס' בסוכה, ת.ט.) אמר רב אדרא דבי רבי שילא אמרי מבליגא ואמרי לה זו גולמיש ופליגא דרבה בר רב הונא דאמר רבה בר רב הונא אמרי בי רב עשרה מיני ארזים הם שנאמר (ישעיהו מא, יט) אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדו ארז ארזא שטה תורניתא הדס אסא עץ שמן אפרסמא ברוש ברתא תדהר שאגא תאשור שוריבנא הני שבעה הוו כי אתא רב דימי אמר הוסיפו עליהם אלונים אלמונים אלמוגין אלונים בוטמי . אלמונים בלוטי אלמוגין כסיתא א"ד ארונים ערמונים אלמוגין ארונים ערי ערמונים דולבי אלמוגין כסיתא

למי שלא היה כח לקרוא- לר' יהודה הסכך צריך להיות ממין של ארבעה מינים (למשל גזע דקל או גזע אתרוג) והגמ' מתקשה אם כן איך ר'יהודה מכשיר בסיככה בנסרין של ארז ותירץ התרצן – וכי אינך יודע שארז הוא ממינו של הדס? הרי פסוק מפורש הוא שארז הינו מין הדס. הפסוק(ישעיהו מא) מדבר אודות הגאולה שבה אשים מדבר לאגם מים ואתן במדבר צמחיה "אֶרֶז שִׁטָּה, וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן; אָשִׂים בָּעֲרָבָה, בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר—יַחְדָּו".
הגמ' הבינה שכל המנויים בפסוק הינם לפחות מין דומה בכדי שנכלול את הארז כמין הדס ונכשירנו לסכך.
חושבני שמיותר להזכיר שהארז של התנך הינו עץ חסון הנתפס כהיפך מאזובי הקיר (מלכים א פרק ה) ואף שימש לבנין ביהמ"ק (מלכים ב פ"ב) יחד עם ברושים ואלגומים (שם) שנמנו (לפחות ברוש במפורש) בגמ' כאן כחלק ממשפחת ההדס.

ברור שיש "נסרין של ארז" הייתכן שההדס שלנו הוא ממשפחת הארזים? האם מישהו מכיר הדס שאינו רך כקנה אלא גזעו דומה לארז וניתן לעשות ממנו נסרין (לא ממש של ד' טפחין כבארז בסוגיה אבל משהו שנראה כנסר)? איך ניתן לבנות על פסוק שניתן להתפרש בצורה ישרה ופשוטה כמדבר על צמחים שונים כמאגד את כל הנזכרים בו למשפחה אחת כאשר החוש מעיד ההיפך?

ועוד בדברי רבי יהודה במסכת סוכה לא.- לב. באתרוג מי בעי רבי יהודה הדר והתניא ארבעת מינין שבלולב כשם שאין פוחתין מהן כך אין מוסיפין עליהן לא מצא אתרוג לא יביא לא פריש ולא רמון ולא דבר אחר כמושין כשרין יבשין פסולין ר' יהודה אומר אף יבשין וא"ר יהודה מעשה בבני כרכין  (רש"י: שאין דרין על מקום פרדסין ואין דקלים מצוים שם שהיו מורישין את לולביהן לבני בניהן9 אמרו (להם) משם ראיה אין שעת הדחק ראיה קתני מיהת רבי יהודה אומר אף יבשין כשרין מאי לאו אאתרוג לא אלולב אמר מר כשם שאין פוחתין מהן כך אין מוסיפין עליהן פשיטא מהו דתימא הואיל ואמר רבי יהודה לולב צריך אגד ואי מייתי מינא אחרינא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי קמ"ל אמר מר לא מצא אתרוג לא יביא לא רמון ולא פריש ולא דבר אחר פשיטא מהו דתימא לייתי כי היכי שלא תשכח תורת אתרוג קמ"ל זימנין דנפיק חורבא מיניה דאתי למסרך.

ובקיצור - לרבי יהודה היתה הוה אמינא שמי שאין לו אתרוג יקח פריש או רימון.

איזו הוה אמינא זו, לא מצא אתרוג יביא פרי אחר? האם לפי ההוה אמינא גם אם אין לו תפילין מעור יביא קוביות פלסטיק עם נייר כרומו ועליו מודפסות הפרשיות? אין לו קמח יאכל פריכיות אורז?

והאם ר' יהודה יאמר (להוה אמינא) אין לו הדס יביא ענף רענן של ארז?

תוקן על ידי תלמידטועה ב- 25/09/2015 09:11:13

ת"ט איני יודע מה אתה מחפש לנסות להאמין שלחז"ל רימון ופריש כשרים או כמעט כשרים למצווה אני רק הראיתי שבני אדם סיווגום יחד אולי כי כולם מצויים באותה עונה (להם לא היה כל כך הרבה פירות בעונה זו) או כל סיבה אחרת שאינה בהכרח קשורה לסיווג הפרי

כי זה כמו לזהות אריה עם נחש רק בגלל שהיו יחד במכת ערוב

דרך אגב, ההדס שיח ירוק עד, שבעבר היה מצוי בעיקר במורדות יערות, ומאחר שחז"ל זיהו אותו עם עץ עבות, למה שלא לזהות אותו עם ארז אם יש ברייתא המונה אותו עם מיני ארזים?

בער
לא העלית ארוכה למכתי, איך הם דומים

ת"ט והוספה גם בבא בתרא קלז על עניין ממוני (חלוקת יורשים) אמרו ודווקא אתרוג אבל פריש או רימון לא וזה אומר שבעיניהם זה היה מין / סוג דומה ואמנם רשב"ם מחקו וכתב שפירוש של שטות הוא אבל הוא גירסת ראשוני ספרד כולם (כולל הרי"ף והרמב"ם) ועוד הרבה.

אפריון עשה לו המלך שלמה, המלך שהשלום שלו, מעצי הלבנון, המד"א ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים (שיר השירים רבה). פירש תורה תמימה: יש לפרש שהכוונה עפ"י מ"ש דשטה הוא אחד מי' מיני ארזים, והלבנון מגדל ארזים כמ"ש כארז הלבנון, וא"כ ליחס לשם עצי הלבנון עם עצי שטים. עיקר הקושיה הינה שההדס עץ פרי ואילו הארז אילן סרק, אם-כי לפי החלוקה המדעית הדס ואקליפטוס מאותה משפחה, ואולי חז"ל החשיבו עצי פרי רק אם שכיח שהפירות נאכלים ע"י אדם.

תלמיד ,בד מינים היו זמנים שלא היה בהשיג יד לכן דיברו על תחליפים לזיכרון,
ואכן נפסק בשולחן ערוך דבר מחודש שאם אין להשיג רק פסולים יטלו ולא יברכו,