דעה אישית בעניין הרבנים,וקצת הסתכלות מכיוון אחר

חג שמח,ויהי רצון שהשם יתברך ירחם עלינו ויגאל אותנו גאולת עולם בקרוב ממש.
הנני בעל תשובה(לפחות משתדל להיות כזה. קראתי מה שנכתב לגביי ר' ישראל שניאור,ולגביי ר' עמוס לביא,ור' מאיר אליהו,ובכלל הנושא של מה עדיף בקיאות או חריפות,ואם זה מתקיים בהם או לא וכו',או כל מיני השוואות לרבנים כאלו או אחרים.
מבלי להביע דעתי האישית,אני אציין משהו שנשכח מעיניי רבים,אף על פי שהדברים ידועים ומפורסמים כדברי המסילת ישרים.
ה
העיקר בעבודת השם זה הלב.כמו שנאמר: 'רחמנא ליבא בעי', הקב"ה רוצה את הלב של כל אחד ואחד.כשאדם משקיע את כל כוחותיו בעבודת השם,כשהוא מוסר את הלב שלו לקב"ה,אין למעלה מזה,ולא משנה מה יצא מזה אם גאון או חריף או בקי,או שניהם ביחד סיני ועוקר הרים.השם יתברך לא מתרשם מחכמה או מאחד האלמנטים שצוינו כאן,אלו כלים שניתנו במתנה בכח ושצריך להוציא אותם לפועל,אך הם לא המטרה עצמה אלא אמצעי בלבד.כמ"ש חכמים:'תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים'
הדברים גלויים לכל ומפורסמים בכל מקום,וכולם יודעים אותם כדברי המסילת ישרים,אלא שלא שמים על זה דגש לפעמים.דוד המלך היה גאון הגאונים כמו שמספרת הגמרא,ושהלכה כמותו בכל מקום,אך בכל אופן היו חכמים ונבונים יותר ממנו,כגון:'מפיבושת,אחיתופל,דואג,וכו',אבל בכל זאת הוא נבחר להיות משיח השם,בגלל הלב,בגלל החסידות,בגלל המידות,אע"פ שהיו יותר ראויים בחכמה.

משה רבנו בחר בו השם כי נתן עיניו להיות מיצר על ישראל,שוב מידות,לב,גדלות של השם.
חלילה שלא יובנו דברי שלא צריך אם כך לעמול בתורה,ולהשקיע בהבנתה,אלא שהעמל כפי הכוחות עם כוונה טהורה לעשות רצון השם ולהתחבר אליו אין למעלה מזה,כמו שאומר הרמח"ל:'הנחמד והנרצה ביותר הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה',וכן רבות דובר על חסרון השלמות של הלומד ועוסק במצוות שלא לשם שמיים,בן אישי,רמב"ם ועוד.

קטונתי באמת קטנותי מכולכם כאן,נדמה לי שכולם כאן בקיאים ומתמצאים יותר ממני וכו',ואחרון שבכם בחכמה אני יכול להיות תלמידו,כי אחרי הכל אני זמן די מועט ביחס אליכם בדרכה של תורה.

אך למסקנה: לעניות דעתי נראה לי שאם יותר ידברו על הענייניים האלו של דבקות בהשם,אהבת השם,קיום המצוות משמחה,התבטלות לקב"ה,חיבור להשם,אהבת ישראל וכו',ומקביל לעמל תורה המצב של כולנו רוחנית יהיה הרבה יותר טוב.
לפעמים זה נראה מהצד שנותנים ביטויים יותר לחיצוניות ודברים בעלמא,משבחים אנשים שהם יודעים 4 מסכתות בע"פ,או על כמה קושיות שהם העלו ותירצו אותה בדרך מתוכחמת כזו או אחרת,ושוכחים שלרוב האדם רק הוציא מהכח לפועל מה שהטביע בו הקב"ה,אע"פ שהוא ראוי על כך שהוציא מהכח לפועל,עדיין זה לא סוף פסוק.בבחינת 'אם צדקת מה תיתן לו'?
וכי השם מתרשם מחכמה?וכי הוא מתרשם מפלפולים בלבד?או משינון כמה מסכתות בע"פ,אלו וודאי חשובים כשהם משמשים אמצעים וכהכנה לרצון השם האמיתי-כמו שכתוב:'תנה בני ליבך לי'

אשמח לשמוע את דעתכם בעניין.
תודה רבה חג שמח,אוהב אתכם

אביתר, שלום,

שמחתי לקרוא את דבריך הקרובים ברוחם לספר מסלת ישרים, פרק בביאור מדת הענוה וחלקיה, הנחתם במאמר הירושלמי: מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסוליתה. האם לימוד גדול או מעשה גדול זו שאלה עמוקה שנחלקו בה רבי טרפון ורבי עקיבא ככתוב במסכת קידושין דף מ:, וכדאי לעיין בפירושי התוספות ור"י הזקן לסוגיה.

רבי ישמעאל אומר: הלמד על מנת ללמד, מספיקין בידו ללמוד וללמד, הלמד על מנת לעשות, מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות. הרישא של המשנה מתייחסת להולכים בדרכי רבי עקיבא ותלמידיו שתורתם אמנותם, והסיפא להולכים בדרכי רבי טרפון ותלמידיו, מעלת אנשי המעשה. בכל זאת, יש עניין הדורש ביאור.

ושמרתם ועשיתם. פירש רש"י ושמרתם זו משנה. אם שמירה הוא הלימוד למעשה ועשיה קיום המצוות, אזי מה הכוונה בללמוד וללמד?

לענ"ד התשובה הינה שללמוד וללמד הינן מצוות מיוחדות. ללמוד, שנאמר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך, פירש רש"י: ומה האהבה, והיו הדברים האלה, שמתוך כך אתה מכיר בהקדוש ברוך הוא ומתדבק בדרכיו. וללמד, שנאמר ושננתם לבניך ודברת בם, פירש רש"י: לשון חדוד הוא, שיהיו מחודדים בפיך, שאם ישאלך אדם דבר לא תהא צריך לגמגם בו אלא אמור לו מיד, והתלמידים קרויים בנים. וכן נאמר בתהלים. ללמוד, שנאמר כי אם בתורת ה' חפצו. וללמד, שנאמר ובתורתו יהגה יומם ולילה. פירש רש"י: בתחלה היא נקראת תורת ה' ומשעמל בה היא נקראת תורתו. 

אין אדם למד תורה אלא ממקום שלבו חפץ. אם חפצך לעסוק בחסידות, כגון דבקות בהשם יתברך, אהבתו, אהבת ישראל, קיום מצוות משמחה, התבטלות לקב"ה, וכו', אזי חזק ואמץ ויהי רצון בעזרתו יתברך שתזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות.

תוקן על ידי מם80 ב- 08/10/2015 16:43:31

ל-"אח רחוק",יישר כוחך על הדברים המאלפים
אני חושב שאנחנו באותו כיוון חשיבה,אני רק אחדד את דבריי ואומר: זה לא שאין מעלה וגדולה לאדם השלם בידיעת התורה,והוא תלמיד חכם וכו',אלא אדרבה מעלתו נשגבה עד מאוד,מי אני בכלל שאכריז עליהם בראש חוצות.הרב עובדיה זצ"ל מביא בספרו ענף עץ אבות שאלה שנורא אהבתי: הרב זצ"ל עמד על ההתנסחות של חז"ל שאדם שלא לומד על מנת לקיים את המצוות,נוח שנהפכה שלייתו על פניו ולא יצא לאויר העולם-בעניין הזה הרב אומר כי מכיוון שבא מלאך ומלמד את האדם תורה במעי אימו כמו שאמרו חז"ל,אם רק ללמוד הוא רוצה,אז שישאר שם במעי אימו,למה בא לזה העולם?לקיים מצוות מעשיות כתפילין,ולולב וכו'.
אם כך איני אומר שלא צריך ללמוד אדרבה,איך אדם יהיה ירא שמיים וקונה רצון בוראו אם לא ילמד,וככל שילמד רק יגלה מדעת השם יתברך,כמ"ש:'אין בור ירא חטא,ולא עם הארץ חסיד'.-אם אדם לא ידע כיצד לקיים את המצוות ומה באמת רצון השם האמיתי,גם אם יהיה לו רצון אמיתי לקיים את מצוותיו בשלמות לא יצליח ואולי יבוא לעשות מעשים שהם הפך רצונו יתברך אע"פ שכוונתו הייתה טובה.
חז"ל אמרו:'תלמיד חכם שאין בו דעה,נבלה טובה הימנו', 'כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו,אינו תלמיד חכם',ועוד דברים שראיתי ממאמרי חכמינו שאיני זוכר אותם לצערי.מכל אלה יוצא שיש מציאות שאדם יהיה תלמיד חכם,אבל העיקר חסר מן הספר.
אני חושב שגם הידור מצווה כאתרוג מהודר וכו',אדרבה זה מצדיק את דבריי-כי כשאדם מהדר במצוות הוא מראה בזה שהוא חפץ במצוות השם,שהשם ומצוותיו חשובות בעיניו. אדם שאוהב אישה באמת ישקיע בה מהמעשים היותר משובחים עד איפה שידו מגעת ולא יחפש להוציא עצמו ידי חובה בלבד,בכך הוא מגלה את אהבתו אליה.
(כל מה שאמרתי לגביי האתרוג זה באופן שמחשבתו הראשונה היתה באמת משום הידור מצווה,ולא לכבוד אישי וגאווה ח"ו)
לסיכומם של דברים עמל בתורה הוא חשוב,ומעלתו של תלמיד חכם היא לאין שיעור כמו שנאמר:'עין לא ראתה זולתך אלוקים יעשה למחכה לו',כל זה באופן שהוא יודע לפני מי הוא עמל,ומה תכלית הלימוד,ושהלימוד מביא אותנו למידות טובות ומעשים טובים,והתבטלות קמי קודשא בריך הוא.
שהרי 'גדול תלמוד שמביא לידי מעשה'.

אך לפעמים יש תחושה שהלימוד הוא העיקר,והעיקר זה להיות תלמיד חכם והעיקר הוא כמה מסכתות אתה יודע,כמה משניות וכו',וזה דבר טוב לכשעצמו שיש את התנאים הנזכרים לעיל,אך בלא זה?נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו ולא יצא לאויר העולם.
בעיני רבים הדבר יכול להיות מאוס כשרואים אדם שלומד תורה,אך מעשיו אינם נאים,ומתנהג שלא כיאה לו,ומזה יכול לצאת חילול השם נוראי.ולעומת זו,אדם שלא כל כך למד,אך מה שיודע עושה באימה ויראה כבוד אהבה ושמחה,אין למעלה מזה,ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמים.

אביתר היקר