חומש חיבוטי הנפש
בשנים האחרונות בהגיע תקופת חשוון יודע אני שמתחיל זמן הבלבול. בכל תפוצות ישראל מתחילים מחדש את מחזוריות חמשת חומשי תורה, זמן מרענן- שנה חדשה, מחזור חדש, מחשבות ורעיונות חדשים.
בשנים עברו גם אני הייתי מתענג על הזמן הזה, שניים מקרא עם רש"י רמב"ן ושאר פרפראות היו שובים את ליבי ושואבים אותי לתוך העולם הקסום של בעלי האגדה, שמנתחים ומסבירים ומפרשים את פסוקי המקרא כיד ה' (?) הטובה עליהם.
אבל מאז שאכלתי מ'עץ הדעת' נענשתי בעונש חמור כגזירת ה' "ביום אכלך ממנו מות תמות" , ואם במוות הפיזי מובא בספרים שרוב בני האדם חווים עונש 'חיבוט הקבר', במוות רוחני חווים את עונש 'חיבוט הנפש', ושלא מן הניסיון ארשה לעצמי לומר שגדול האחרון מן הראשון.
במה דברים אמורים- חומש בראשית, מלא בסיפורים, רעיונות, ומסרים (מוסווים משהו), שלאדם שלא בא במגע עם הביקורת המדעית הדברים בהירים מאירים ומעירים.
אבל אחר ההיכנסות בשער לעולם הביקורת (לאו דווקא ביקורת המקרא, אלא מכל סוג שהיא), הלוליינות והביצועים המרשימים בתוך עולמו המחשבתי שנדרש לעשות 'האדם המאמין' (עכ"פ שרוצה להאמין כמו כל מי שנולד לתוך העולם הזה והחליט שהוא שם), הם כבירים ומלווים בתהליך ניסיוני של שכנוע עצמי ולרוב משאירים את הדעת במצב של 'ספק קפוא' ואת הנפש פצועה ובעיקר עייפה.
להלן קטע מתומלל מתוך בליל המחשבות שרצות לי בראש בזמן קריאת התורה, וכיאה לתמלול מחשבות הדברים יובאו באופן קצר, ומרמז וקצת מבולבל.
"בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ, משהו פה לא מריח לי טוב הרי כתוצאה מהמפץ נוצרו אלפי גלקסיות למה לציין נקודה קטנה כ"כ ביקום. בעצם אפשר לומר שהשמים והארץ הם משל לחומר בכללותו, אולי אלוקים כתב את זה לאנשים פרימיטיביים. ערב בוקר ושוב ערב ובוקר ואז שבת, אבל בעצם זה לא ממש הזמנים שלנו היקום התפתח על פני מיליארדי שנים, כן נכון אבל אתה לא זוכר מה הרב נדל אומר זה רק משל לתקופות של זמן, גם יש לו ראיה חזקה אור ביום הראשון מניין חייב להיות שזה אנרגיית המפץ שהאירה. אבל מוזר א"כ איזה הבדלה הייתה צריכה להיות בין האור הזה לחושך. וגם זה לא כ"כ ממשמע מהפסוקים שהעולם (ועדיין לא נגענו אפס קצהו במדרשי חז"ל). הנה אנחנו מגיעים לבריאת האדם, חול צורה ונפיחה משל לאבולוציה, נו טוב אבל מה עם חווה היא מהצלע לא, הא נזכרתי הרמב"ם כותב שצלע זה צד היא הייתה דבוקה לו בגב 'יצור חד תאי', אבל כתוב 'אחת מצלעותיו'. "וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו" מעניין מה הצורך בקריאת שמות לחיות ואני לתומי חשבתי ששפה מתפתחת עם הזמן ופה כתוב שה' הביא לו את כל החיות לקריאת שם, כנראה שעברית זו שפה מיוחדת 'לשון הקודש', מעניין לשמוע את משה ובני ישראל במצריים מדברים עברית אחרי מאתים שנה אצל פרעה. ריבונו של עולם למה דווקא עלי תאנה זה מגרד וזה יתייבש להם בעוד יומיים, ואם אתה כבר תופר אז יש לך חוט ומחט מה רע באריג לחורף שמתקרב. מתושלח הלוואי והייתי חי כמוהו ואם לא ממש לפחות חצי זה היה מגניב, מעניין איך הם חיו כ"כ הרבה זמן, לפי האבולוציה אנחנו צריכים להשתבח עם השנים לא להתדרדר. יתכן שזה לא שנים שלנו זה תקופות, נו אז כשמחבר הספר הגיע לימי האבות הוא שכח שהוא כותב את מניין השניים באופן אחר. נח בונה תיבה כל החיות נכנסות שם איך יכול להיות, יש מיליונים, היה נס אולי, בעצם קראתי פעם מאמר שבדק שהיה מקום לכווולם, ואז כל העולם טבע במים כל ההרים עד למעלה, מאיפה באו כל המים ולאן הם נעלמו, מה עם חוק שימור החומר. נו זה לא מממש בכל העולם זה רק במזרח התיכון. מה לנח ולקורבנות הרי לא היית עבודה זרה אז בארץ, כנראה שנח ידע את קבלת הרמב"ן והוא כיוון בהרבה שמות ועניינים. מה עם הקשת אני חשבתי שזו תופעה פיזיקלית מה עד אחרי המבול היא לא קרתה, כן מה הבעיה זה לא מצב הכרחי. נדלג לסדום גופרית משמיים מה זה, כנראה מטאורים היום יותר קל להבין את זה מפעם תראה איך המדע עובר לשירות התורה".... יש עוד אבל בטח כבר נמאס לכם.
גם למי שדילג על בליל מחשבותי אני רוצה להציג מספר שאלות
א. האם רק אני מרגיש שלפעמים [הדגשתי לפעמים כי הרבה פעמים אני מאמין בפרשנות העצכחי"ת] אני משקר את עצמי או שזו תופעה כללית ?
ב. האם יש דרך לבחון אם אני מאמין באמת במה שאני חושב שאני מאמין או שאני משכנע את עצמי להאמין?
ג. מסתבר שלאדם החושב תהיות שאלות ספקות ובירורים יהיו מנת חלקו כל ימיו עלי חלד, אבל האם בקריאת פרשת בראשית שנת תשפ"ה, השאלות יפחתו אחרי תהליך בירור [או שכנוע עצמי], או שגם אז במקום לרקוד בשמחת תורה מחשבותיי ירקדו וירצדו במוחי מאימת 'חומש חיבוט הנפש' העומד להתחיל?
