| נשלח ב-21/10/2015 21:07 |
 |
| |
'מעשה בראשית' מהו?
ברמב"ם בפתיחה למורה הנבוכים "ודע, כי גם עניני הטבע אי אפשר ללמד בפירוש מקצת תחילותיהם כפי שהם, וכבר ידעת אמרם ז"ל ולא במעשה בראשית בשניים, ואם יבאר אדם כל אותם הדברים בספר, נמצא שכבר דרש לאלפי בני אדם. ולפיכך נאמרו גם עניינים אלה בספרי הנבואה במשלים, וגם חכמים ז"ל דברו בהם בחידות ומשלים, נהייה בעקבות כתבי הקדש. לפי שהם דברים שיש בינם לבין מדעי האלוהות קשר גדול, וגם הם סודות מסודות המדע האלוהי. " מבואר שהדברים שעליהם דברו חכמים כמעשה בראשית הם כלשון הרמב"ם 'דברים שיש בינם לבין מדעי האלוהות קשר גדול' ונראה שהוא כיון שהיחס המדעי למציאות הופך אותו לדבר מופשט, ולכן היחס אליו תלוי יותר בנטיית הלב, וכיון שמקום זה של החלק המופשט באדם חשוב יותר על ידי שיש לו בו יותר משמעות, וכיון שהתבונה היא משל האדם, לכן במקום הזה קל יותר לאדם להרגיש עליו בעלות, וכיון שהאדם כבר לא זר בו, הוא כבר פחות מייחס אותו לבורא בצורה ישירה ופשוטה. וכתוצאה מכך יש סכנה שגם היחס שלו לכלל המציאות גם הוא יהיה עם פחות משמעות למציאות לבורא. והוא הקשר למדעי האלוהות שיש בו, שלכן יש בהם סכנה וצריך להסתיר אותם מההמון.
ועדיין לא לגמרי ברור הקשר שבין שני הדברים האחרונים. ובשם הגר"א מובא בספר אקולידוס בהוצאת רבי ברוך שאמר "כפי מה שיחסר לאדם ידיעות משארי החכמות - לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה" ומבואר שסבר שאמנם החכמות חשובות אלא שאין הם חלק מהתורה אלא רק כרקחות וטבחות, וכמו שכתב הרמב"ם באגרת לחכמי לוניל.
ונראה שהוא כיון שיש בהם כדי להסיח דעת מהתורה ומהאמנה בה', ולכן רק בהיותם לטפלים יש להם קיום כדברי תורה בעצמם. ובשו"ע סימן רמ"ו סעיף ד' כתב ברמ"א ז"ל "הגה: וי"א שבתלמוד בבלי שהוא בלול במקרא במשנה וגמרא אדם יוצא ידי חובתו בשביל הכל (טור בשם ר"ת וע"פ ע"ל סי' רמ"ה ס"ו) ואין לאדם ללמוד כי אם מקרא משנה וגמרא והפוסקים הנמשכים אחריהם ובזה יקנה העולם הזה והעוה"ב אבל לא בלמוד שאר החכמות (ריב"ש סי' מ"ה ותלמידי רשב"א) ומ"מ מותר ללמוד באקראי בשאר חכמות ובלבד שלא יהיו ספרי מינים וזהו נקרא בין החכמים טיול בפרדס ואין לאדם לטייל בפרדס רק לאחר שמלא כריסו בשר ויין והוא לידע איסור והיתר ודיני המצות (רמב"ם סוף מדע ס"פ ד' מהל' יסודי התורה):" ומבואר בדבריו שסבר שאכן חכמות הם הפרדס של חכמת הנסתר, וכשיטת הרמב"ם בזה, אלא שמצד שני כתב שלא בזה יקנה העולם הבא ואין ללומדו אלא באקראי. ויתכן שהן הדברים הנ"ל, שאין ללומדם אלא כטפל שמא ימשך מדברי תורה לדברי הבאי, אלא שבצורה כזאת שהם אכן טפלים ל'בשר ויין' גם בהם עצמם יש מעלה וגם בהם יש קניין לעולם הבא. ובביאור הגר"א כתב על זה שם "ולא ראו הפרדס לא הוא ולא הרמב"ם" ועוד כתב שם "ולשון הרב אינו מתוקן שאם זהו הפרדס היאך אמר אבל לא בשאר חכמות [ואם הוא הפרדס] אין לך קיבול שכר גדול מזה"
ונראה מדבריו שסבר שאין מעשה בראשית אלא התוכן הפנימי שיש בהתבוננות במעשה בראשית, והוא ההתבוננות בשורשים הנפשיים הפנימיים שבכל דבר הכתוב בתורה דווקא ולא בדברים אחרים, ולא לימוד הטבע כמות שהוא, והוא כמו שבגמרא שם בחגיגה כל דבר נלמד דווקא מפסוקים מהתורה ולא מסברא לחוד, ולפי זה 'מעשה בראשית' הוא בעיקר דרשה ולימוד של מעשה בראשית שמוזכר בתורה. אלא שלשיטתו קשה מדברי המשנה שאומרת 'ולא במעשה בראשית בשנים' והגמרא דורשת את זה מלשון הכתוב 'למן היום אשר ברא אתה דורש' ומפורש שהדרשה היא עצמית ולא מכוח פסוקים לחוד, אלא שיש בכך הגבלה רק מזמן הבריאה. ויתכן שאכן מהמשנה עיקר הכוונה כהבנת הרמב"ם, אלא שבגמרא נראה שיש מקום להצטמצם רק בהבנת המבואר בתורה, וכנ"ל, והמטרה בזה הוא שבכך ממילא הלומד ניצול מחשש זה של דרישת קודם שנברא העולם, ולפי זה יש בגמרא זו הכרעה שרק בזה יש מצווה של לימוד תורה. וליישב את דברי הגר"א יתכן לומר שעיקר דבריו הם על ההלכה המעשית שכיום אין מעשה בראשית אלא בדרישת הכתובים לחוד. אלא שעדיין לא ברור כוונתו במה שכתב ש'לא ראו'. ודבריו צריכים יישוב.[אין לי הסבר] ובעיקר הדבר נראה שביחס בין מעשה בראשית ללימוד תורה, העיקר הולך אחר הכוונה.
וכמו שמבואר בגמרא בחגיגה שם בשני מימרות סמוכות ובאחת כתוב שאין מלמדים תורה לעכו"ם, ובשני שאין מוסרים מעשה מרכבה אלא לבעלי סוד. ומבואר שעיקר המעמד של דברי התורה שהוא עיקר החשיבות שיש בהם, הוא בכך שהיא מיוחדת לאנשים מסוימים, וחשיבות התורה הוא בכך שעל ידו ישראל נעשים ל'אנשי קודש', וכך הוא עיקר המצווה בלימוד הזה שהוא לא חכמה מופשטת אלא הוא מיוחד רק לישראל. והעיקר הוא הכוונה שהוא המשמעות בלימוד עצמו שהוא מעבר לידע לחוד. וכך הוא גם הסוד של מעשה בראשית שאמנם חומר הלימוד הוא גלוי לכול אלא שעדיין יש בו סוד פנימי, והוא מתקיים בכך שהרצון של הלומד מכוון להכרת הבורא על ידי הכרת בריאתו ולא כידע סתמי לחוד. והחלק הפנימי הזה נקרא 'דבר גדול' כיון שהוא מתייחס כל הזמן לבורא עצמו שאת עולמו הוא בא לחקור, ואין הקרוב אליו יותר מהמציאות הממשית ברמה העיונית שבה, שהרי אותה הוא הניח לפנינו בעצמו לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח. וכן מצינו גם בכל לימוד תורה, שהלומד שלא לשמה נוח לו שלא נברא, והוא הלומד שלא לשם מצווה אלא לידיעת החכמה. ונראה שבדומה לזה אפשר לבאר את מה שמצינו בגמרא סוגיות על רפואות שהיו מקובלים בזמנם, ונראה שהעיקר בדבר הוא שמירת הנפש והחשיבות בזה הוא בכך שהוא 'חיי הבריות' (לשון רב חסדא על תלמיד שהתרעם על כך שהוא מלמד דברים אלו) והוא חלק מהמצווה של 'וחי בהם', וכן 'נשמרתם מאוד לנפשותיכם' ועל אף שבפשטות הכוונה בעיקר על הנפש, בכל זאת בגמרא מבואר שהוא כולל גם את הגוף, ויש בו מצווה, ועיקר המטרה בסוגיות אלו הוא בכך שלימודם מביא לידי חשיבות לשמירת הגוף ובכך בהמשך גם לידי מעשה וקיום, ועל ידי זה הוא נעשה כמו כל לימוד תורה שהתכלית בה הוא 'גדול לימוד שמביא לידי מעשה'. ועדיין יש מקום לדון האם מברכים עליו ברכת התורה, ומצינו בזה כמה שיטות בגמרא בברכות האם רק על מקרא מברך או גם על משנה, ודעה נוספת שם סוברת שגם על גמרא מברך, וכך קי"ל. ומבואר שבסברא הראשונה יש מקום לומר שרק מה שניתן מיד ה' בבירור עליו הוא שיש לברך, ולבסוף התחדש שגם הגות החכמים ואפילו שאין בו הלכה פסוקה גם עליו יש חובה של ברכה, כיון שגם היא חלק מהמצווה, שהרי היא המביאה לבסוף גם לידי מעשה. ולפי זה במעשה בראשית היה מקום לברך, אלא שכיון שהוא לא מיוחד בעצמו 'לחיי עולם הבא' כמו שכתב ברמב"ם, וצריך שיהיה עיקר בשביל לטפל אותו אליו, לכן מסתבר שאין לברך עליו בעצמו. אלא שאין בכך לגרוע במצוות התלמוד תורה שיש בו. ונראה לפי זה שגם ללומדם במקום שאין מזכירים בהם דברי קדושה מותר, כיון שעדיין אין בהם קדושה עצמית שלא תלויה בדבר אחר. עוד כתוב בגמרא שם "תניא ר' יוסי אומר אוי להם לבריות שרואות ואינן יודעות מה רואות עומדות"
ומדבריו נראה שמה שנדרש ונתבע הוא עצם הראייה ולא ראייה מסוימת שכבר כתובה בתורה, ולפי זה המטרה בחקירה היא בכך שהאדם עומד על דעתו שלו ולא רק על המקרה שנמצא סביבו. ונראה מדבריו שמדובר בראייה של כל הבריות שהם אלו שאמורים לדעת יותר לעומק את מה שהם רואים, והוא בהכרח התוכן המופשט יותר במציאות שהוא מה שעומד בניגוד למקרי החיים ובניגוד ללאכול ולשתות ולשמוח לחוד, אלא שמצד שני התביעה היא לעמוד על הדעת, שהוא ההתבוננות שמוציאה מהפרטים דבר משמעותי לדעת עצמה שהוא הידיעה העצמית, ולא נוספת ידיעה עצמית ממחקר הטבע לחוד. ועדיין ניתן לומר שגם בידיעת המקרה היא יותר עצמית על ידי שהיא מופשטת ומדעית יותר, וגם בתשובתו שם רבי יוסי אומר 'הארץ על מה היא עומדת על עמודים' אלא שאין בידיעה זאת לחוד עניין נשגב. ונראה שמה שמבואר מכאן הוא שעיקר המעלה היא החקירה עד ההגעה לידיעה זו ולא הידיעה לחוד, כיון שרק בצורה זאת היא הופכת ל'תורה דיליה', שהוא המטרה העליונה שיש בכל לימוד של תורה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2015 07:19 |
|
| |
שלישי
בסוגרים יש להוסיף את דברי ר"ע שחלק על זקנים הראשונים (שאסרו על נידה להתקשט מהפס "בנידתה") ודרש בנידתה תהא עד שתבוא במים. משמע שלזקנים הראשונים די לחכות 7 ימים
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2015 01:42 |
|
| |
ורחץ במים את כל בשרו וטמא עד הערב.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2015 00:51 |
|
| |
| שלישישי כתבה: |  |
| maxmen כתב: | |
| שלישישי כתב: |  | | לא נכון.
אפשר להראות בקלות הלכות שנקבעו ע"י חז"ל והן רחוקות מהשכל "הישר".
|
|
אני מוכן לאתגר, תן לי הלכה אחת שהיא רחוקה מהשכל הישר ?
קח רק בחשבון שספר הלכה לבני אנוש בלתי אפשרי מתחילה (הדינמיות לא מאפשרת זאת) ככה שספרות ההלכה הם כלליים.
תוקן על ידי maxmen ב- 23/10/2015 16:17:00
|
|
1. ההלכה מתירה אשת יפת תואר.
הההלכה איננה מתירה גיור לשם נישואין.
איזה "שכל" אתה רואה בקבלת מי שנלקחת בכח וסביר להניח שתהיה לה שנאה למי שלקח אותה ולעם ישראל.
לעומת מי שמרצונה רוצה להינשא ליהודי?
השכל אומר שמה שנכון הוא נגד דעת ההלכה.
וצריך לאסור את אשת יפת תואר ולהתיר את מי שמרצונה רוצה להינשא ליהודי.
2. דיני טבילה.
יב [יג] נידה שנתנה שיערה בפיה, או שקפצה ידה, או שקרצה בשפתותיה, או שנמצא עצם בין שיניהכאילו לא טבלה. וכן שאר הטמאים. נתנה מעות בפיה, וירדה וטבלהטהרה מטומאת נידה, והרי היא טמאה על גב רוקה; ונמצאה ראשון לטומאה, כמי שנגע ברוק הנידה. וכן הדין בזב.
מה הקשר בין, עצם בין שיניה, חתיכת בשר בין השיניים, קשר בשיער ראשה, לבין מעשה הטבילה?
השכל אומר שאכן צריכה לרחוץ.
אבל מה הקשר בין שקורה במערכת הרבייה של האשה לבין מה שקורה בפיה?
3. לגבי הדינמיות של ההלכה.
אם חז"ל היו חושבים שההלכה צריכה להשתנות עפ"י תנאי החיים. הם היו קובעים הלכה לדורות הבאים שיש לשנות את ההלכה
עפ"י מה שמתחדש.
מאחר ולא קבעו כך, ההגיון אומר שלדעת חז"ל ההלכה איננה צריכה להשתנות.
4. האם הקביעה של חז"ל שצריך מקווה נכונה?
ב כל מקום שנאמר בתורה רחיצת בשר וכיבוס בגדים מן הטמאות, אינו אלא טבילת כל הגוף במקוה; וזה שנאמר בזב "וידיו לא שטף במים" (ויקרא טו,יא), כלומר שיטבול כל גופו. והוא הדין לשאר הטמאיםשאם טבל כולו חוץ מראש אצבעו הקטנה, עדיין הוא בטומאתו. וכל הדברים האלהאף על פי שהן מפי השמועה, הרי נאמר "במים יובא וטמא עד הערב, וטהר" (ויקרא יא,לב): בניין אב לכל הטמאים, שיבואו במים.
עפ"י התורה ברור דווקא שרחיצת בשר איננה במקווה.
רחיצת בשר עפ"י התורה היא בכיור ויש פסוק שמאשר זאת בצורה ברורה.
וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת לְרָחְצָה וְנָתַתָּ אֹתוֹ בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ וְנָתַתָּ שָׁמָּה מָיִם.וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם. "וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָחֲצוּ בַמַּיִם וְטָמְאוּ עַד הָעָרֶב."
|
|
1. אין טעם להפוך לדין חז"לי גזירת כתוב שמובנת מבחינה פסיכולוגית. הצלת נפשו של איש ישראל שיצא להלחם ע"פ אורים ותומים ע"י הפיכת הקשרים האסורים (שנרקמים בכל אירוע מהסוג הזה, עד ימינו אנו) למחייבים ומעיקים אפילו במחיר קבלת גוף זר אל העם עדיפה על פני זרם של נוכריות ידידותיות שחפצו בבן זוג יהודי. 2. להיפך. הניסיון להעמיד את הרחיצה בפני עצמה כדבר שכלי הוא היפך ההגיון. הרחיצה היא ריטואלית, ופרטי הדינים נועדו להנציח אותה ככזו. אין שום טעם להטביל אשה נידה במים מעבר לצורך ריטואלי שמוביל לפרישות. 3. הלכה כזו היתה מחריבה את היהדות. כל צרות וכל זה בעלי סמיכה היו עושים שמות בהלכה כראות עיניהם. ע"ע מנדלסון וחבריו שאפילו בלי ציווי להתאים את ההלכה לדור הצליחו להפוך את הדת לפולקלור ואוסף אגדות עתיקות. 3. ההיקש בין עבודת המקדש לטבילת הטמא לא ראוי להתייחסות. לגופם של דברים, לחז"ל היה כוח לבאר דברים שלא בוררו היטב בתנ"ך, שוב מהסיבה שהוזכרה לעיל. ברחיצה פולחנית עסקינן ולכן צריך לגדור אותה בפרטי דינים והגדרות ברורות. נשלח מהאנדרואיד שלי_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2015 10:57 |
|
| |
| maxmen כתב: | |
| שלישישי כתב: | | | לא נכון.
אפשר להראות בקלות הלכות שנקבעו ע"י חז"ל והן רחוקות מהשכל "הישר".
|
|
אני מוכן לאתגר, תן לי הלכה אחת שהיא רחוקה מהשכל הישר ?
קח רק בחשבון שספר הלכה לבני אנוש בלתי אפשרי מתחילה (הדינמיות לא מאפשרת זאת) ככה שספרות ההלכה הם כלליים.
תוקן על ידי maxmen ב- 23/10/2015 16:17:00
|
|
1. ההלכה מתירה אשת יפת תואר.
הההלכה איננה מתירה גיור לשם נישואין.
איזה "שכל" אתה רואה בקבלת מי שנלקחת בכח וסביר להניח שתהיה לה שנאה למי שלקח אותה ולעם ישראל.
לעומת מי שמרצונה רוצה להינשא ליהודי?
השכל אומר שמה שנכון הוא נגד דעת ההלכה.
וצריך לאסור את אשת יפת תואר ולהתיר את מי שמרצונה רוצה להינשא ליהודי.
2. דיני טבילה.
יב [יג] נידה שנתנה שיערה בפיה, או שקפצה ידה, או שקרצה בשפתותיה, או שנמצא עצם בין שיניהכאילו לא טבלה. וכן שאר הטמאים. נתנה מעות בפיה, וירדה וטבלהטהרה מטומאת נידה, והרי היא טמאה על גב רוקה; ונמצאה ראשון לטומאה, כמי שנגע ברוק הנידה. וכן הדין בזב.
מה הקשר בין, עצם בין שיניה, חתיכת בשר בין השיניים, קשר בשיער ראשה, לבין מעשה הטבילה?
השכל אומר שאכן צריכה לרחוץ.
אבל מה הקשר בין שקורה במערכת הרבייה של האשה לבין מה שקורה בפיה?
3. לגבי הדינמיות של ההלכה.
אם חז"ל היו חושבים שההלכה צריכה להשתנות עפ"י תנאי החיים. הם היו קובעים הלכה לדורות הבאים שיש לשנות את ההלכה
עפ"י מה שמתחדש.
מאחר ולא קבעו כך, ההגיון אומר שלדעת חז"ל ההלכה איננה צריכה להשתנות.
4. האם הקביעה של חז"ל שצריך מקווה נכונה?
ב כל מקום שנאמר בתורה רחיצת בשר וכיבוס בגדים מן הטמאות, אינו אלא טבילת כל הגוף במקוה; וזה שנאמר בזב "וידיו לא שטף במים" (ויקרא טו,יא), כלומר שיטבול כל גופו. והוא הדין לשאר הטמאיםשאם טבל כולו חוץ מראש אצבעו הקטנה, עדיין הוא בטומאתו. וכל הדברים האלהאף על פי שהן מפי השמועה, הרי נאמר "במים יובא וטמא עד הערב, וטהר" (ויקרא יא,לב): בניין אב לכל הטמאים, שיבואו במים.
עפ"י התורה ברור דווקא שרחיצת בשר איננה במקווה.
רחיצת בשר עפ"י התורה היא בכיור ויש פסוק שמאשר זאת בצורה ברורה.
וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת לְרָחְצָה וְנָתַתָּ אֹתוֹ בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ וְנָתַתָּ שָׁמָּה מָיִם.וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם. "וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָחֲצוּ בַמַּיִם וְטָמְאוּ עַד הָעָרֶב."
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2015 22:27 |
|
| |
עד שקראתי אותו חשבתי בתמימותי שהשם המפורש היה בעל כח מאגי, (מה שמזכיר את תפיסתם של מחברי פרקי היכלות, רח"ל) עכשיו משנגה עלי אור הדעת אני יודע שהוא העביר מסר פילוסופי, ושהפילוסופים העתיקים שלנו נזהרו מלגלות את אותו מסר להמון העם לא כי הוא עלול להחריב עולמות אלא כי הוא יכשיל אותם בדעות אסורות.
כנראה שהסכנה גדולה כל כך שאפילו לרמב"ם אסור לגלות מהם העניינים הרמוזים בו, או שהוא פשוט לא ידע.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2015 07:09 |
|
| |
ומה הצליח לבאר? מאומה.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2015 20:24 |
|
| |
ודאי, מטרתו לבאר את הסוגיא על השמות הקדושים (ולהרחיק את האמונות המאגיות)
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2015 07:24 |
|
| |
אריאל
הרמב"ם במורה לא הביא סתם קטעים צבעוניים
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2015 07:01 |
|
| |
אי אפשר לומר שהוא ידיעת הטבע של אריסטו דווקא כיון שאין בזה שום קדושה מיוחדת והרמב"ם לא מזכרי את הזה בשום מקום והרמב"ם מפורש מסתמך על הבנתו את דברי חכמים שהוא הדברים המפורשים בתלמוד ובמדרשים
מעיון בדבריו הגמרא מבואר שלא מדובר בעיון הטבעי הטכני לחוד והוא כבר מהמימרא הראשונה שם בחגיגה 'אדם הראשון מהארץ ועד השמים וכן 'מסוף העולם עד סופו' 'כיון שסרח מיעטו' וברור שלא הכוונה על גודל טכני אלא תפיסה פנימית פסיכולוגית
ולפי דעתי פירושו ברור כעין ההבנה בעץ הדעת וכעין תפיסת הילד שהוא רואה את עצמו כממלא את כל המרחב וכל העולם לא נברא אלא בשבילו ולבסוף הוא ממעיט בערך עצמו ומתקטן עד כדי התייחסות עצמית כמציאות טכנית לחוד בשר ועצם ולא נוכחות עליונה ונשמה בת שמים שממלאת את העולם כולו
וכך הוא גם בעניין העמודים שהבאת ושם מפורש לבסוף שהעולם עומד על עמוד אחד וצדיק שמו וברור שלא מדובר על תיאור של מציאות טכנית
וכן עניין האור שגנזו לצדיקים
וכך נראה לפרש את יתר הדברים שם
עניין הסוד הוא מה שנקרא היום פסיכולוגיה ופילוסופיה שמשולבים ביסוד בריאת העולם וביסוד הנפשי שבאדם שהוא הנברא העיקרי ולא צורות חיצוניות וטבע פיזי לחוד
בעניין שיטות הראשונים מה שנראה הוא שהרמב"ם במורה נבוכים והגר"א שווים בכך שלימוד מעשה בראשית ומעשה מרכבה הוא החשוב ביותר וכל הלימוד האחר טפל לו ולכן יש מקום לעסוק למי שיודע הדינים הנצרכים במשך רוב הזמן כיוןשבו הוא עיקר החלק לעולם הבא והשכר המרובה
אלא שבשו"ע בדברי הרמ"א וכך הוא ברמב"ם במשנה תורה נראה לענ"ד לא כך, ולכאורה כך נראה יותר בדברי הגמרא שהבאתי למעלה.
בדברי השו"ע נראה שמעשה בראשית ומעשה מרכבה הוא חלק ממה שנקרא 'חכמות' והוא לא מעצם לימוד התורה והחכמות הם בהבנה האישית של האדם וזה כולל את הבראשית שהוא הטבע וכן את המרכבה שהוא הפילוסופיה שהוא היחס לאלוהות וגם הוא חייב שיהיה בהבטה העצמית ובהבנת הלב של כל אדם ולכן אין בו קדושה עצמית של התורה כיון שהעיקר בו הוא ההגיון
ומסיבה זו אכן אין מקום לעסוק בו יותר מדאי אלא רק באקראי וכטפל לעיסוק בדברי התורה המפורשים, שהוא בעיקר הדברים שהיא מצווה, שהם המצוות המעשיות, ודווקא בו הוא עיקר החלק לעולם הבא, שרק בו נאמר 'גדול לימוד שמביא לידי מעשה'.
ולכן אמנם שמעשה מרכבה נמשל לדבש שבו יש את הטעם הגדול ביותר, וכל הטעם שבכל לימוד התורה מבוסס בעיקר על הטעם וההבנה הבסיסית הזאת כיון שהוא בנוי ומבוסס רק על היחס של הבורא לברייתו, אלא שהטעם הזה הוא מרוכז מאוד והוא ראוי רק בזמנים מסוימים מאוד, ויש גם אהזהרה שלא לעסוק בו יותר מדאי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2015 23:04 |
|
| |
יעקב, לפי הרמב"ם אריסטו הוא לא 'מה שיעלה במוחו של כל מבין', אריסטו הצליח לגלות את אמיתות הטבע כולן שכבר חז"ל ידעו אותן ורמזו אליהן במשליהם.
תלמיד, מי אמר שהרמב"ם צריך למסור מידע חדש? (פרט לעצם ביאור הסוגיא) מספיק קשה היה לו להתמודד עם האגדה הזו, ואתה רוצה להטיל עליו עוד עבודה?
אני מכריז בזאת על ביטול כל מה שטענתי בעמוד הראשון לגבי מעשה בראשית דחז"ל, וזאת כי אחרי שהסתכלתי בגמ' גיליתי שהציטוטים שהבאתי מהזכרון אינם מתייחסים כלל למעשה בראשית כי אם לשואל מה למעלה ומה למטה ועוד, ע"ש. (ומכאן תוכחת מגולה לכל החפץ לפסוק הלכה ע"פ זכרונו וה' הטוב יצילנו ממכשול וטעות אכי"ר)
אם נתבונן במה שהגמ' כן מגלה לנו על מעשה בראשית, נגלה שהרמב"ם אכן צדק בפרשנותו - הגמרא עוסקת בקוסמולוגיה, דא עקא שאין זו קוסמולוגיה דאריסטו (ארבעה יסודות, מזגים וגלגלים) כי אם קוסמולוגיה תמימה של יהודי בבל במאה החמישית. העולם עומד על שבעה עמודים, וי"א 12, וי"א 1 וצדיק שמו. יש מפרטים וטוענים כי הארץ עומדת על הים שניצב על ההרים שניצבים על העמודים. מתוארים הרקיעים ומה שנמצא בהם. יש קצת על הדברים הראשונים (=הבסיסיים) שנבראו בעולם (עשרה), ועל הדרכים בהם ברא אותם ה' (עשר) וקל למצוא כאן דמיון לעשר ספירות בלי מה בהן נברא העולם לפי ס' יצירה.
אם נתמקד נשים לב שכל מה שהבאתי פה (פרט לתיאור הרקיעים) עונה להגדרה יסודות העולם, ובירושלמי מוסיף עליהן עוד את האותיות בהן נברא העולם וכדו'.
אם כן אני נוטה לחשוב שמעשה בראשית שחז"ל עסק בשאלת בניין העולם, כיצד נברא ועל מה הוא עומד, תוך דרישת הפרשה.
ואני שב וטוען שספר יצירה נשען על מסורות חז"ליות מסוגיית מעשה בראשית.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2015 21:56 |
|
| |
אריאל
אין בפרק ההוא שום תוספת מידע אם לא שיש מאחוריו מסורת סודית
|
|
|
|
| נשלח ב-23/10/2015 16:16 |
|
| |
| שלישישי כתב: | | | לא נכון.
אפשר להראות בקלות הלכות שנקבעו ע"י חז"ל והן רחוקות מהשכל "הישר".
|
|
אני מוכן לאתגר, תן לי הלכה אחת שהיא רחוקה מהשכל הישר ?
קח רק בחשבון שספר הלכה לבני אנוש בלתי אפשרי מתחילה (הדינמיות לא מאפשרת זאת) ככה שספרות ההלכה הם כלליים.
תוקן על ידי maxmen ב- 23/10/2015 16:17:00
|
|
|
|
| נשלח ב-23/10/2015 14:40 |
|
| |
אריאל
ברמב"ם בפירוש המשנה מפורש שדבריו הם בעקבות הבנתו בדברי חכמי המשנה והגמרא, ומתוך דבריהם הוא הבין שמעשה בראשית הוא כלשונו מדע הטבע, וברור מכך שאין משהו ייחודי בהבנת אריסטו, אלא הוא הבנה של כל מבין שאותו הרי חכמים היו צריכים להגביל. ולכן אמנם שבמקרה בזמנו דברי אריסטו הם היו המדע המקובל, אלא שאין לכך כל משמעות.
עוד מצאתי קושי בדברי הגר"א הנ"ל מדברי הגמרא על בן זומא שנכנס לפרדס שהוא מעשה מרכבה וכנ"ל ושם בגמרא כתוב "בן זומא הציץ ונפגע, עליו הכתוב אומר דבר מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאתו" ונראה מכך שכשלונו היה בכך שהוא אכל הרבה מדאי מהדבש ההוא של מעשה מרכבה שהוא היחס האלוהות לעולם, והוא כדברי הרמ"א שכתב שהטיול בפרדס צריך להיות רק באקראי והעסוק הקבוע צריך שהוא יהיה רק בבשר ויין שהוא התלמוד וההלכה, ולפי זה כתב שאת החלק לעולם הבא קונים רק על ידי התלמוד שהוא העיסוק העיקרי בתורה.
אלא שבגר"א כתב שכיון שמעשה מרכבה ובראשית הם ה'דבר גדול' אם כן 'אין לך קיבול שכר יותר מזה' ולדבריו לא מבוארכל כך איך יתכן שדווקא בדבר שבו אין לעסוק באופן קבוע דווקא בו יש את השכר הגדול ביותר. ועוד שהרי כבר שנינו 'עשה תורתך קבע' 'והגית בם יומם ולילה' ובהכרח שהוא עיקר התורה ולא דבר אחר.
והדברים צריכים תלמוד
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/10/2015 12:23 |
|
| |
יעקב, לפי הרמב''ם מחקר הטבע הוא ממש לא 'פירוש עצמי ע''פ הבנתו של כל אדם' בתפיסה האריסטוטלית - ימי ביניימית היתה אמת אחת גלויה וידועה שביארה את כל תופעות הטבע העיקריות ע''פ כתבי הפילוסופים הקדומים. ולפי הרמב''ם אותה אמת מטאפיזית היא היא סתרי תורה.
תלמיד, בדיוק להפך. בקטע הזה מפרש הרמב''ם את סוד השמות הקדושים לפי התפיסה האריסטוטלית ביותר שתיתכן. הוא נלחם בכל פירוש שמעניק לשמות כח מיסטי שהוא ומפרש שכל הסיפור הוא ביטוי של עניינים מסוימים בכוחותיו של ה'. נניח, שם של 12 אותיות היה 'שכינה נשואה לה' '.
השמות הוסתרו כפי שכל הדעות הפילוסופיות האמיתיות מוסתרות מפשוטי העם, הנשים וקטני הדעת. כלשונו, "כאשר היו בני אדם פרוצים לומדים זה השם בן י''ב אותיות ומשבשים בכך את הדעות, כפי שיארע למי שאינו שלם אם ידע שאין הדבר כפי שהיה מדמה מקודם - לפיכך העלימו גם שם זה".
ועוד שם "אין ספק כי אותם המלים מורים על עניינים בהכרח, אותם העניינים קרובים לאמיתת השכלת עצמותו יתעלה באופן שביארנו". זה ברור אפוא.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/10/2015 11:16 |
|
| |
שאל אותי פעם אחד מחברי הפורום - מניין שאלוקים הוא שעושה כל דבר בעולם (כנראה שאלתו התבססה על ההנחה שאם יש אלוקים אזי הוא בראשם של בני האדם - ועל כך שאל - מי אמר שיש משהו מעבר לזה)?
ואצטט כאן את תשובתי:
"
מבחינתי, הכתוב "הלא אב אחד לכולנו הלא א-ל אחד בראנו" - מסמל עיקר גדול באמונה: "אב אחד לכולנו" - מאחד את כל האנושות לכדי חטיבה אחת, שבה כולם ערבים זה לזה, ו"א-ל אחד בראנו" - מוסיף לחטיבה זו את כל העולם כולו. כלומר: הואיל והוסכם - אף על המדענים - כי כל העולם נוצר מ"מפץ גדול" אחד, אם כן, הרי ברור שכאשר התפתח בעל חי, או אדם, הרי שהוא התפתח באופן כזה שיד ימין ויד שמאל יעבדו במקביל. לא זו אף זו: גם הרגליים יעבדו במקביל לידיים. לא זו אף זו: שני זוגות אלו יעבדו במקביל לפעולת הלב, המוח והנשימה. לחוכא ואיטלולא יהיה ניסיון לומר שהם עובדים בנפרד (מה שאגב לטענת כותב הספר "", מאפיין את החשיבה היוונית הקדומה, שלפני ). משהוסכם שיש "אלוקים" שהוא זה שאירגן את כל אברי הבעל-חי לעבוד ביחד, וכמו שביארתי לעיל, הרי שעלינו להקיש מכאן גם לכלל המציאות כולה, שאורגנה מן הסתם על ידי אותו "אלוקים" - לכדי מערכת פעילה המשרתת בחלקה האחד את חלקה האחר. זה כמובן טענה הרבה יותר רחבה והרבה פחות מוכחת, אולם היא ניתנת להיטען, וכשלעצמה היא סבירה ומובנת. אם כי יש בה חיסרון - הקושי לבודקה. אבל כאן צריך להתייחס לנקודה אחרת: הקשרים הפסיכופיזיים בעולם. למעשה, זו טעות להסתכל על זה כך, אלא אם כן אנו מאמינים בישויות רוחניות, שהרי אם אין, אז אין לדבר על קשרים "פסיכופיזיים" אלא על קשרים בין האדם לטבע, שהרי האדם הוא היחיד המכיל ישות רוחנית כלשהיא - לפי הדעות השוללות רוחניות נבדלת. ואז אמנם יש שאלה גדולה - מי אמר שהעולם - הפיזי - "עובד" יחד עם האדם - הרוחני - כמערכת אחת? זו אכן שאלה שתשובתי עליה היא מה שכתבתי דלעיל, אבל חשוב להבחין שאין מדובר על פסיכו פיזיקה המשוטטת בעולם אלא על קשר בין האדם לעולם הפיזי.
"
ומכאן - אעבור לשאלת מעשה בראשית - הואיל וכאמור, יש קשרים פסיכופיזיים בעולם. והואיל והקב"ה נתן תורה. והואיל והקב"ה ודאי סיפק את מקסימום המידע הנצרך. והואיל ואם יש מידע שלא סופק, הרי הועבר במסורת בעל פה, באמצעות חברת אנשים, או בכל דרך אחרת. לכן אמורה להיות דרך לגלות את הקשרים הפסיכופיזיים בעולם. וזה נקרא מעשה בראשית.
אבל מהו מעשה בראשית? אז כאן שוב - אני מאמין שבדיוק שכמו שהידיים והרגליים של בעל חי לא פועלים בנפרד, כך גם "משיב הרוח ומוריד הגשם" - הרוח והגשם אינם מנותקים משאר העולם, כל העולם פועל כמערכת אחת. אבל כאמור , אין ישות פסיכופיזית בעלת גוף פיזי שגילויו ילמד אותנו כיצד היא פועלת. אלא הפסיכופיזיוּת (הוא"ו בשורוק) הינה עצם הקשר בין הגשמיות לרוחניות. והוא אמור להיות דבר הניתן להילמד. והוא עניין מעשה בראשית.
מהו בפועל וכיצד מגלים אותו? לחז"ל כנראה היתה מסורת. היום אולי יש מי שסבור או יודע שיש בידו מסורת. עכ"פ סביר שהיו להם סברות וידיעות לגבי המציאות, שלדעתם אמורים להסביר ענייני טבע. אם מחפשים את מקורם בתורה - הרי שהייתי מוצא את רמזיהם במעשה בראשית, בכל סיפורי הניסים הפזורים בתנ"ך - ומן הסתם גם בניסים הגדולים של יציאת מצרים. לי אישית אין מידע כיצד לקשר בין הדברים. זה מצריך, לדעתי, היכרות עם המדע ועם ידע תורני כאחד. זאת בשל העובדה שכיום אנשי הידע התורני בדרך כלל לא בקיאים במדע. כמובן, אם יש איש תורני שמסוגל להוציא ידע מדעי מהתורה, הרי זה טוב, אבל גם אז לא ייתכן שזה יבוא תוך התנגשות עם המדע. המדע בסופו של דבר איננו אנטי-מעשה בראשית.
אבל בסופו של דבר מי שרוצה ללמוד "תורה", אזי לימוד המדע לבדו איננו בעיניי לימוד מעשה בראשית. אמנם לא הכל שחור-לבן, וודאי ללימוד מדע יש ערך מעין הערך שבלימוד מעשה בראשית. ובדיוק כמו שמחפשים "סגולות" בכל דבר שיש בו "מעין הערך" של משהו, אזי אפשר גם ללמוד מדע בתור "סגולה", שיש בה מעין הערך של "מעשה בראשית".
זאת כמובן מלבד העובדה שקישור בין התורה לבין המדע, יש בו ערך גדול - לכל דור ולדורנו בפרט, הן עבור האמונה, הן עבור חכמת התורה (שהייתי חושב שתשפיע גם על ההלכה), הן עבור קידום העולם המעשי, והן עבור דרכי שלום - עם כל מי שאיננו מחזיק בדברי תורה - יהודי ושאינו יהודי.
כבר היום אנו יודעים על דברים רבים - שבעבר נראו מופרכים - אך אנו יודעים היום בבירור שיש להם מציאות ממשית ו"עובדת" - טלפון וחשמל, רדיו, טלביזיה וכו'. ואין צורך להאריך. היום גם הפסיכולוגיה מתקדמת כך שאנו יודעים גם לא מעט על העולם הנפשי - אם כי עדיין איננו יודעים "ממש" כיצד הוא מתקשר לעולם הפיזי.
אני יכול לשער שמעשה בראשית ומעשה מרכבה אמורים להיות תכלית החכמה, ושידיעתם כראוי ויישומם הרי הוא הדבר המועיל ביותר בעולם, פשוטו כמשמעו. אבל מי יעמוד בסוד ה'?
(לא עליך המלאכה לגמור ואי אתה בן חורין להיבטל ממנה)
|
|
|
|
|
|
