הקטע הבא הוא פיילוט לפני שאשלח מאמר לעיתון, ברצוני לדעת האם הקטע יעניין עניין ציבורי.
אני כותב את השורות הבאות ע"מ לידע את הציבור וב"ה לעזור במשהו לתיקון המצב והחטאת כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר תמצא את עמי
זה כבר כ15 שנה שאני מוכר ארבע מינים לפני סוכות ברחובות. אציין שאני ושותפי למכירה עושים כן שלא על מנת לקבל פרס וכי כל הרווחים נשלחים לצדקה. במהלך שנות מכירתי אני עברתי שתי שנות שמיטה. בשתי השנים המצב היה דומה.
רקע:
מכיוון שרוב האתרוגנים הם מאנ"ש אין וכמעט שום פרדס אשר מסתמך על היתר המכירה (אשר משום מה צבוע בצבעים מזרוחניקים). כמעט כל הפרדסים מסתמכים על תקנת אוצר בי"ד.
בגדול נסביר את עניין אוצר בי"ד כך: הפירות הם הפקר וכל דיני קדושת שביעית חלים עליהם. אך העם איננו יכול לדאוג להבאת הפירות ולביצוע הפעולות המינמליות ההכרחיות ע"מ שיהו אתרוגים על העצים לכן הבי"ד בתור נציגי העם שוכרים מישהו (בעל הפרדס) שיעבוד בשבילם כשכיר\קבלן ויביא את הפירות לנקודת חלוקת הבי"ד. הבי"ד פועל בתור נציגי העם ובימי קדם לא היה מקבל שכר על פעולתו אלא היה מקבל את המימון מקופת הציבור השוטפת המממנת אותו, אך כיום הדבר לא ריאלי, ולכן הבי"ד גובה את שכר הטירחה מאת לוקחי החלוקה. נאמר בקצרה כי עניין הבי"ד איננו חלק מבחינה הלכתית אך רוב מניין ובניין של רבני ישראל סומכים עליו, המאמר הקצר הבא הוא אליבא מ"ד שאוצר הבי"ד אכן תופס.
הבעיות:
הבי"ד:
הבי"ד אמור לייצג את כלל עם ישראל שהפרדס שייך לו. ובכן ממה שראיתי רוב האנשים לפחות ברחובות קנו הכשרים מאת הבי"ד של הקריות. נשמע מוכר? זהו שלא. אין הכוונה לקריית אתא וקריית ים אלא לקריות החסידים של אשדוד מדובר בבי"ד אשר הוקם ע"י רבני קהילות גור, ויזניץ ובעלז בעיר.ממה שראיתי כנראה שלבי"ד הנ"ל יש משמעות עבור החסיד האשדודי הממוצע אך אני קניתי מאת האתרוגן גרוס ליד חדרה. לא ממש צמוד לאשדוד ולא מובן איך הבי"ד הנ"ל מייצג אותי את ציבור יושבי חדרה או כל ציבור שקשור לעיסקה שעשיתי.. הבי"ד הנ"ל של הקריות איננו מוכר בכלל ולא ידעתי על קיומו מחוץ למסגרת אוצר בי"ד של האתרוגים.
הייצוג של בי"ד:
כאמור הבי"ד אמור לייצג אותי ואת כלל ציבור הצרכנים אך למעשה הגוף הזה לא מייצג אותי לאורך כל השבע השנים ולא את האינטרסים שלי. וודאי לא תופתעו לגלות שמכיוון שבאמת הבי"ד הזה לא בא לייצג אותי המחיר של האתרוגים בשנת השמיטה עולה עד פי 3!! על אתרוג שעולה בשנה רגילה 17 שח השנה שילמנו השנה כ50 ₪. גם את ציבור הצרכנים הבי"ד לא מייצג שכן סוחרים כמוני לא יכולים לאפשר לעצמם שלא להעלות מחירים או להוריד בסחורה. לרוב הסוחרים מורדים איכות וכך אנחנו עשינו.
סחורה בפירות שביעית
כל מי שקונה כל שנת השמיטה מאוצר הבי"ד יודע כי לא קונים סחורה זו אלא מתחנות חלוקה שבה המוכרים הם שליחי בי"ד. אני ושאר חברי הסוחרים לא נתמנינו להיות שליחי בי"ד. אף אחד לא ביקש ממני רשות או סיכם איתי תנאי שליחות. יתרה מזו כל אתרוג שלא מכרתי בא על חשבוני ולכן לקראת סוף המכירה המחירים יורדים, שכן המוכרים בשוק אינם עובדים אצל הבי"ד הם מוכרים וסוחרים כמו כל שנה. הציבור עצמו גם הוא קונה מהם ולכן גם הוא סוחר בפירות שביעית.
דרכי המכירה
כאמור לעיל בפירות שביעית אתה משלם עבור הטרחה ולא עבור הפרי. לכן רוב הפוסקים מחייבים מחיר אחיד עבור כל הפירות בלא קשר ליופיו של הפרי ונמוך ממחיר השוק. גם אם נלך לפי אותה דעת מיעוט כי אדם עבור פרי יפה ישמח יותר להשתתף בהוצאות הבי"ד הרי מן הראוי שהקונה יהיה שמח באתרוג שקיבל. אלא שמשום מה, למרות שכל שנת השמיטה בתחנת חלוקת הבי"ד אפשר לבחור בידיים באגסים היפים יותר באתרוג חייבים לקנות בקופסא סגורה. לאמור הבי"ד יכול לברור אתרוג יפה ולדרוש תשלום גבוה עבורו אך לך אסור להסתכל על האתרוג לפני המכירה. למה?
התשובה כנראה היא כי פעם באמת כל האתרוגים באו בקופסא סגורה ובמחיר אחיד ושילמת רק עבור הוצאות הבי"ד. אך היום שאנו משלמים לפי טיב הסחורה המכירה בקופסאות סגורות היא חוכא ואטלולא! שמא תאמרו מכיוון שהמשמוש של הבודק פוגם בהדר? ובכן כל שנה רגילה האתרוגים מצליחים לשרוד את המשמוש בלי נזק והשנה הם נאסרים? מה עוד שאפשר לשים בשקית. מה עוד שהקופסא לרוב מזיקה לפחות לאתרוגים הבאים עם פיטם (נשבר בקלות). הדבר יוצר בעיות אצל הלקוחות שצריכים משום מה לקנות חתול בשק בלי שום סיבה נראית לעין.
העבודה בשדה
הטענה הבססית שלי שמבלי קשר לתפקוד הבעייתי של הבי"ד, בשנת שמיטה לא יתכן שרוב הצרכנים לא ישימו לב לכך. בואו נניח שאוצר הבי"ד הוא פתרון שתופס בשנת השמיטה (בניגוד לדעת הרמב"ם למשל). מה מותר לעשות בשדה לשליחי הבי"ד? לדעת הרב קוק מותר רק לאסוף פירות וכן פעיליות הכרחיות לשימור העץ ותו לא. חולק עליו החזון איש ומוסיף להתיר גם פעיליות שישמרו על הפירות הקיימים על העץ (לאוקמי פירא) למרות שמבחינה עקרונית הפירות הם הפקר. גם לפי שיטת החזון איש מותר לעשות פעילות שתשמור רק על הפרי קיים, מוסיף עליו הילקוט יוסף ומורה כי מותר לעשות פעיליות ע"מ שהפרי יהיה כשר שהרי זהו עיקר מטרת קיומו. אך מניין ההיתר לנקות ולייפות את הפירות על מנת להשיג אתרוגים יפים שביפים? האמת היא שבשעת הדחק היו מי שהתירו גם את זה והתירו כל פעולה שתגרום לגריעה משמעותית בייבול. לא אכנס לדיון בעניין זה אציין שרוב רובם של הפוסקים אוסרים פעיליות אלו, וגם המתירים מתירים רק בדוחק.
תמוהה אם כן התנהגותם של רוב רבני ישראל שמהדרים אחר אתרוג יפה ומזלזלים במצוות השמיטה!!! מן המפורסמות הוא שכששאל החזון איש לגבי איסור גילוח בחוה"מ ענה שבעיינים רגילות המזוקן איננו נראה יפה אך יש לו יופי הלכתי. לצערי המון מן הרבנים מסוגלים לראות את היופי ההלכתי של הזקן בחוה"מ אך לא יכולים להסתכל על היופי המקביל אצל האתרוג.
קדושת פירות השביעית
כידוע ישנו איסור לסחור בפירות שביעית ולהוציאם לחו"ל לצורך מסחר (יש מי שאסר אפילו לצורך פרטי. אם כן מניין ההיתר למכור את האתרוגים ליהודי התפוצות? גם כאן יש מי מתיר באם יאכלו אותם או יחזירו האתרוגים לארץ לפני הביעור אך כולנו יודעים כי בציאות זה לא קורה.
מה עושים עם האתרוג
בעיה זו חשים הרבה מן הקוראים מאמר זה ברגעים אלו ממש. מה עושים עם האתרוג לאחר החג? בינתיים הם מתייבשים אצלי בבית ומחכים עד שיבוא שכן גואל שמשוגע על ריבת אתרוגים ויצילני מביטול "לאוכלה ולא להפסד"
סיכום
ישנם שבע בעיות שונות המתרחשות באתרוגים של השנה השביעית שבאים מתוך בי"ד ואין פוצה פה ואין מצפצף. כל הבעיות הללו היו נפתרות באם היינו משתמשים באתרוגי היתר מכירה ונקווה שעד השמיטה הבאה רבנים אשר מסוגלים לכך יצילו את עם ישראל מעוון.
נניח כי היתר המכירה לקהילות מסויימות הוא בבחינת יהרג ואל יעבור, אז מה הפתרון? הפתרון הוא פשוט לא לקנות אתרוג! כן פעם בשבע שנים נהיה כמו פעם- דהיינו אתרוג אחד לקהילה. זה יכול להיות מאחד ומרנן ובעיקר מונע מעוון.
מקורות – לא הבאתי שכן אני רוצה לשלוח את הקטע הבא למקור ראשון וכו' אם משיהו ירצה מקור ספיציפי אביא בכיף