המתודה היהודית

המצאת השפה החינוך והחקלאות ולוח שנה

שאנו אומרים המצאה אנו מתכוונים שכל פרט בהווה ממציא אותו מחדש כלומר הוא לא מחוייב להם, ולכן אנו לא דנים ומתווכחים מה היה בעבר ומתי הומצאה משהו, אותו דבר המקרא לא בא לספר לנו מתי בזמן זה היה, המקרא אומר לנו בהווה למה מתישהו זה הומצאה ואתה יכול כמובן לא לקבל אותה ולכן והיות שיש לך בחירה בכך אז אתה בעצם ממציא את זה מחדש כלפיך וכלפי צאצאיך לדורי דורות. שוב אני שם דגש לעובדה הפשוטה שכל פרט בהווה הוא אדם הראשון התנכי לצאצאיו הוא ולכן המקרא מדבר עמנו (נותן לנו את תבונותיו) עכשיו כלומר אנו השחקנים המקראיים בהווה.

אנו למעשה כופים בכפיה על צאצאינו את השפה ואת החיתול ואת הלוח שנה (כלומר לישון בלילה ולהיות ער ביום בזמן שאפשר לישון יומיים ולהיות ער יום כלומר הלוח השנה והמצאת יום ולילה זה גם לא חוקי טבע בטבע הדינמית) והשאלה היא כמובן למה ובאיזה זכות ? האל אמרנו כבר נתן לנו את החופש כלומר יכולנו לבחור להיות אחרת כנ"ל, אז למה אנו כהורים כופים עליהם בכפיה את החיתול וכו' ? התשובה היא בדרך כלל שהיא לטובתם (ואני רוצה שתספרו כמו טובות אנו מביאים לפרט עד שהוא נחנק מרוב הכוונות הטובות שבני אנוש המציאו לו, על דרך "הדרך לגיהינום רצופה עם מלא כוונות טובות") ואנו נשאל כל הזמן מי קובע מהי הטוב, בכל אופן אומרנו כבר שטוב לו שלא נברא כלל לכל הדעות, ולכן צריכים אנו מאוד להיות נזהרים בקביעת הטוב.

הטוב אם היא טוב או לא נקבע כמו במעשה בראשית שהאל כביכול רואה שזה טוב אז הוא משאיר אותו על קנו, ולכן אם אנו כופים עליו שפה אז צריך לשאול האם זה טוב. לכאורה כמו כל המצאה אנושית (אפי' כל המצאה טבעי על ידי הטבע האקראי) בהכרח היא טוב ורע, אותו דבר השפה על דרך "החיים והמוות ביד הלשון" כלומר עצם השפה יכול להרוג בנו אם אמרנו מילה לא נכונה לאיזה בריון שכונתי. ולא צריך ללכת רחוק מדי, אפי' סתם מילה לא במקום עם ידיד עם הורה והורה עם בנו ואיש לאשתו וההפך תלמיד מול רבו וההפך, יכול לחרבן לך את החיים שלמעשה עדיף היה כבר שלא היית לנו שפה. יש כזה מיתוס שחוסר ההבנה של שפה גרם להפצצת האטום על הירושימה.

מצד שני השפה מביא לנו כל כך הרבה טובות, שאפי' הטבע נוצר על ידי שפה - משכנע אותנו המקרא, אז אייך אפשר לוותר על שפה ? במיוחד שאתה יודע שבלי שפה אתה לא יכול לחנך ולהעביר תובנות לזולתך, ככה שכל מטרת החיים ומשמעות החיים האישים שלך, לעולם אי אפשר להשיג, הרי בדיוק בשביל זה הומצאה השפה בכדי לשרוד אישית + התפתחות התבונה. אז מה עושים אם שפה שיחד עם הטוב הוא מביא את הרע ? התשובה היא שנקבל את השפה אבל בתנאי שלעולם לא נהיה דוגמטיים כלומר לעולם נדע שהשפה היא אמצעי ככה שלעולם לא נקפיד על מילים ככה לא ניפגע מהשפה ונקבל מהשפה רק את הטוב שהיא צריכה ואמורה להביא לנו.

אחד הדברים הכי מסוכנים בשפה היא כמובן הדוגמטיות, כלומר האדם כבר כל כך רגיל לשפה שהוא מאבד את שכלו ולא מפעיל אותו ככה שהוא לא שם לב שזולתו עם השפה היפה או עם הכתיבה היפה פשוט עובד עליו ומנצל אותו ומשכנע אותו להיות שלו.  אנשים לומדים אייך לדבר נכון בכדי להצליח לעבוד על אחרים, אם זה פוליטיקאים ואם זה סתם פרסומות, או אפי' אנשי מדע ואקדמיה שחלקם בהחלט מטעם המשטר או מטעם האינטרס הכלכלי הצר, ידברו בשפה שההמון לא מכיר ומכאן שליטה על המונים והפיכת ההמונים לעבדים, קצרה הדרך. אותו דבר כלפי אנשי דת וחינוך מדברים עם שפה שרוב ההמונים לא מבינים אותה ולכן גם שם שליטה ברוח ההמונים היא טוטלית. אותו דבר שאנו מגיעים לנושא משפט ודינים ופלילים, המשפטן תמיד ידבר בשפת חרטומים ככה ששוב האדם ההמון נשאר עבד מול המשפטן וככה בענייני רפואה וכו' וכו'. על כן נדרשת מכל אנשי המקצוע – ואפי' חובה, לתת להמונים את החשיבה הבסיסית של התחום, כלומר אי אפשר לטעון כלפי אדם, שאתה לא מבין את השפה והמקצוע ולכן תן בי אימון מוחלט.

אני לא מכיר תחום אחת שאי אפשר היום לעבוד על הזולת עם השפה. ולכן נדרש מהאדם הפשוט וכן מאיש המקצוע, שיבינו את החשיבה הבסיסית של התחום. לא מספיק כמו שעושים אנשי המדע שנותנים הרצאות במדע הפופולרית, צריכים שבכל מקצוע, מכלכלה עד משפטים, שההמונים יקבלו את הבסיס החשיבתית. אין מצב שאיש ההמון לא ידע שהבנקים מזיפים כספים מאין. אין מצב שאיש ההמון לא יידע מה חשיבתו של השופט ברק שטוען שאפי' לנשום אין לפרט זכות מוקנה כלומר הוא צריך לבקש רשות מהשופט ברק בכדי לנשום. (בוודאי ששניהם - הבנקאי והשופט, לא רוצים שההמונים ידעו מיזה ולכן הם מדברים בשפת חרטומים, אחרת ההמונים יכניסו אותם לכלא)

ברצוני לומר שאף איש לא צריך להכיר את המקצועות בפרוטות כלומר לרדת לפרטי פרטים, הוא צריך לפחות לדעת את החשיבה הבסיסית של התחום ועל מה היא בנויה.

מה שאני מנסה לעשות ליהדות, אותו דבר צריכים לעשות בכל מקצוע ותחום. שלא יהיה מצב שמשפטן או כלכלן או רופא או איש דת או איש מדעי החברה, יצליח להפוך את ההמונים לעבדים. זאת הדבר המינימלית שאנו חייבים לעשות, אם רצונינו בחירות האדם.

ובכן נחזור לנושא שלנו ונתחיל עם נושא החינוך.

                                                           החינוך

כאמור אנו משוכנעים שעקרונית השפה היא דבר טוב אם לא נהיה דוגמטיים כלפיו, ולכן אנו חושבים לכפות על צאצאינו את השפה, לכאורה לטובתם. בשביל מה צריכים שפה בהורות ? כמובן בשביל חינוך, ואז השאלה מי אמר שצריך בכלל לחנך ובאיזה צדק לכפות חינוך ? למה לא לתת לברירה הטבעית לפעול ?

המקרא לא מזכירה את החינוך לפני הרצח הראשון, יותר נכון אפי' אין הטפת מוסר מצד ההורים על הרצח.

הרצח

אנו אחרי שאדם הראשון ואשתו מחליטים בשביל נצחיותם האישית ומסיבת הטוב להיטיב, להוליד ילדים, ואנו אחרי שיש כבר שתי אחים שיש להם את כל כדור הארץ ואת כל היקום בשבילם.

ואז מחליט אחד מהם שהם צריך לתת לאל קרבן. ואז גם האח השני נותן קורבן לאל, ודווקא השני נענה, כלומר יש לו הצלחה יותר גדולה מאחיו (חז"ל)

המקרא כפשוטו, רוצה ללמד אותנו את עומק האיסור של לא תנחשו ולא תעוננו, כלומר האדם מנחש שהצלחתו היא בגלל שהוא נתן קורבן לאל, ואז אם אחיו מצליח יותר אז הוא מקנא ואז הוא פשוט הורג אותו מתוך קינאה. כלומר שניהם חושבים שאולי קורבן לאל מטיב עמם, אבל במציאות הכל אקראי לגמרי כלומר אפי' עם ידע טוב בחוקי הטבע, לא מובטחת הצלחה ביקום דינמי. מה שכן מתברר שבחוקי בעלי חיים הטהורות יותר קל לצמוח מול חקלאות, חקלאות צריך ידע יותר מקצועי ועוד הוא תלוי בממטרים וגשמים שהם דיי אקראיים, מה שאין כן אצל רועי צאן שהאינטואיציה והניסיון האישי מספיקה לצמיחה טובה.

אבל קין והבל חשבו שזה בגלל האל, ואז הקנאה בכפליים, כי באמת מה יש לקין לעשות להצליח הרי הוא תלוי באל הדמיוני שלו. אם ידע שהאל לא אשם רק בחירתו להיות רק חקלאי היא הטעות, אז היה בוחר בשתיהם כלומר גם להיות חקלאי וגם רועה צאן כמו אחיו וכן אחיו אותו דבר. אבל במקום לראות את הבעיה, הם זרקו את סיבת ההצלחה ואי ההצלחה על האל (מסכן האל שבהכל מאשימים אותו).

זה הלימוד הפשוט של הפסוקים במקרא, אבל חז"ל שחיו כבר בזמן שבני אנוש כבר לא הקריבו קרבנות אז מה הטעם להמשיך לפרש את המקרא כפשוטו הרי זה לא רלוונטי, ולכן הם דורשים את הסיפור לכיוון אחר לגמרי אבל על אותו בסיס חשיבתית. (עוד נסביר אייך בכלל אפשר לדרוש דברים שלא היה, אבל כבר עכשיו ברצוני שנבין שגם הסיפור המקראי לא בהכרח היה כלומר העיקר הם התובנות שהמקרא רוצה לתת לנו ולכן אם התובנה הנקודתית כאן לא רלוונטית אז נדרוש אותו על פי הרלוונטיות ונוסיף לסיפור כל העולה על רוחינו הרי לא הסיפור העניין רק התובנה והמסר התוכני. מכאן תבינו את הטיעון של הרשב"ם מול סבו רש"י - שהודה לו לבסוף, שצריך לפרש על פי הרלוונטיות המתחדשות בכל דור) והנה:

דרשה אחת טוענת שהם רבו על אישה, כלומר כמו התרגיל לעיל על חוקי המשפחה שאלנו מה יקרה אם יש אישה אחד בשביל שתי גברים, האם אפשרי לעשות את חוקי המשפחה ? הרי אחד מהם בוודאי לא יסכים שזולתו ייקח ( מלשון קידושין) את האישה לו לנצח, ולכן הקידושין לא קבילים, כלומר מותר לגבר הרווק לשכנע אותה להתחתן עמו ולהתגרש מחברו וכן חלילה וחלילה.

חז"ל טוענים שהם רבו על האימה או על אחות אחת שהיית להם.

המסר החז"לי כאן היא דיי פשוטה שאם אתה דוגמטי לגבי חוקי המשפחה במצב שהחוק לא קביל, אז אתה גורם לרצח והנה קין רצח את אחיו על כך. במצב כזה האימה או האחות לא יכולה להתחתן כלומר לא יכולה ללכת אחרי חוקי המשפחה, הן צריכות לחשוב יחד עם הגברים שכל אחד מהם יזכה לשרידות אישית, רק בדור הבא שתהיה כבר מספיק בנות ובחורים, אז אפשר לשמור על חוקי המשפחה.

ברצוני שנבין שלעולם לא היה מצב כזה באמת, אבל המקרא וחז"ל רוצים לומר לנו את מה שאמרתי לעיל שאם לא נדאג שכל בחורה וכל בחור ישיג את זוגתו, אז לעולם לא תהיו בטוחים בחוקי המשפחה שזה אומר שבהחלט אפשרי שמישהו יפתה את אשתך או את בעלך ואז הגברים לא יכולים להיות בטוחים בשרידותם האישית. מכאן החובה (ההלכתית, אני מדגיש הלכתי כי כל הלכה היא המלצה\תובנה ולא כפיה כי כאמור אין ביהדות משטר ושוטר) על ההורים לדאוג לבן\ת לשידוך, מכאן המנהג לשלם לשדכן אפי' שהוא לא רוצה לקחת כסף (נגיד שדכן קרוב משפחה או אח או אחות ששידכו, המנהג היא לשלם בכל מקרה).

ולכן צדק קאנט עם הצוו הקטגורי שלו, שכל חוק קבילה אך ורק שכל אדם מסכים עמה, ולכן אם יש רווקים שלא משיגים נשים, אז כל אלה שיש להם נשים, לא באמת בטוחים כלומר בקיצוניות מחשבתית אפשר לומר שהאישה לא שלהם, או בסוף מישהו ירצח את חברו על כך ואת זה המקרא בא - על פי חז"ל, לומר לנו.

הדרש החז"לי הבא היא כדלהלן: קין והבל החליטו שכדאי חלוקת העבודה, אתה - אומר קין להבל אחיו, תעסוק בצאן ואני יהיה חקלאי. כלומר האדמה שלי ומה שמעליה כמו בעלי החיים זה שלך. כלומר הם המציאו את הקניין לראשונה על פי חז"ל. (עוד נראה שעל פי המקרא הקניין המציא דווקא נח, ואת הקרבנות לאל האחים המציאו כנ"ל)

למחרת קין דורש שכר חודשי או שנתי מאחיו הבל על זה שהוא עם צאנו דורך על האדמה שהיא שלו (מזכיר לכם את הארנונה שהעבדים המודרניים משלמים למשטר הדמיוני ?!). הבל אחיו אומר לו: מה חשבתה שיש לי ולצאני כנפים ?, אבל קין כמו כל מי שמאמין בקניין (למשל ג'ון לוק חושב בהחלט שמותר להרוג אדם שפולש לקניין שלי), מרגיש צודק והורג את אחיו כי הוא לא רוצה לשלם לו דמי שכירות.

אגב: אני מעוד חובב מדעי הטבע ובמיוחד בעלי חיים, ושמתי לב אינטואיטיבית - מרוב סרטי טבע שראיתי, שלרוב הטורפים, הם הם דווקא אלה שיש להם קניין כלומר יש להם איזור מחיה כבוש כביכול. ודווקא אלה הלא טורפים, להם אין איזור כבוש רק הם נודדים ממקום למקום. כלומר לעולם זה שממציא את הקניין הוא דווקא הטורף והרוצח, ואלה הנודדים, הם אלה הנטרפים. הטורפים צריכים חינוך ותירגול ולכן ההורים צריכים מקום\קניין, ניקח לדוגמא את עיט ההרפיה (העוף החזק ביותר מבין העופות הדורסים בעולם), אם אחד מצאצאיה לא ילמד לצוד או לא יצליח לצוד בטריטוריה של הוריו, ההורים ירצחו אותו. לא שישלחו אותו מהטריטוריה שלהם, רק פשוט ירצחו אותו כי בטריטוריה שלהם צריכים לדעת לצוד (מזכיר לכם את הגברת הנודעת מרגרט תאצ'ר ?! שאמרה שימותו העניים מתחת לגשר. אתם בהחלט צודקים) ואם אתה לא יודע לצוד, אנו נביא צאצא אחר שכן יידע\יצליח לצוד ואתה יהיה לו רק לנטל (מזכיר לכם את אבי שמחון ?! נכון אתם צודקים)

כמובן צריך לבדוק את זה מדעית ולכן אני לא קובע עובדות כלפי הבעלי החיים, אבל כלפי האדם המקרא (וחז"ל) בהחלט חושבת שהרוצח הוא דווקא זה שחושב שאפשר קניין אבסולוטית בטבע (אפי' שלאחרים אין) ולכן הוא חושב שמוצדק להרוג. לא צריכים הרבה רק ללמוד היסטוריה בכדי להבין את פשטות הדברים. האמת מי צריך היסטוריה, לא מספיק את גירוש הסודנים ? כלומר אנו חושבים שארץ ישראל קניינינו הפרטי (רק בחלום ובדמיון הארץ קניין הפרטי שלנו, הרי אפי' מים ומי גשם אסור לנו כפרטים לאגור על פי החוק ומי מדבר על דריכה בארץ בלי ארנונה ומי מדבר על לישון באיזה חור שעולה לנו חצי משכורת) ולכן מותר לתת להם – לסודנים, למות מרעב. בזמן שארץ ישראל שלנו בתנאי הכנסת אורחים (עוד נגיע לאברהם אבינו המקראי ונבין למה המציא את הכנסת האורחים על פי החשיבה שלו שאין קניין אבסולוטית בטבע, כלומר הקניין יכול להיות קביל אך ורק עם הכנסת אורחים כי לפעמים לא צולח לאדם בנחלתו ולכן הוא לא ימות מרעב וייצא לציד אם הכל קנוי לזולת, ולכן המציא את הכנסת האורחים כלומר בלי הכנסת אורחים אין קניין. בהמשך המקרא נוצר הדינים של מתנות עניים כלומר כל אדם מראש חייב הלכתית להשאיר לקט שכחה ופאה כלומר העני לא צריך אפי' את רשות בעל השדה בכדי לקחת את חלקו, זה התנאים הבסיסיים לקניין בארץ ישראל).

חז"ל אומרים ומרמזים בהרבה מקומות שצדיקים לא אוחזים במקום אחד מאותו סיבה, וזה מה שהציל את היהודים בכל הדורות. בדיוק כמו הנטרפים בבעלי החיים שנודדים, ככה עדיף לצדיק ולאיש התבוני לנדוד ממקום למקום במקום לאחוז במקום אחד ולהיות טורף. ולכן באמת הבל בחר להיות רועי צאן במקום להיות חקלאי שמצריך קניין והקניין הדוגמטי מביא את הרצח והרוצח הוא דווקא זה שחושב שאפשר קניין אבסולוטי עד כדי כך שהוא – קין, דורש – מאחיו הבל, מרוב חוצפתו תשלום חודשי על עצם הדריכה על האדמה.

בכל אופן אייך שלא נפרש את סיפור הרצח המקראי הראשון, אנו צריכים להבין אייך אפשר בכלל לרצוח, אוקיי הבנו את הסיבה אבל אפשר למנוע את יצר הכעס והרציחה ? כלומר אנו יודעים אולי מה גרם לו את הכעס ואת השנאה, אבל האם אפשר לשלוט בכך ולא להיות רוצח אפי' שבא לנו לרצוח מתוך כעס ? כאן נכנס נושא החינוך. כלומר המצאת החינוך.

במקרא אנו רואים כנ"ל שההורים לא מטיפים לו מוסר על כך, דווקא האל פתאום צץ משום מקום ומטיף לו מוסר. ההורים לכאורה מבינים שזה המצב האנושי כלומר לילד יש דם חם ולכן אי אפשר למנוע את הרצח, ולכן נמנעים להוליד יותר כי באמת למה להוליד אם זאת התוצאה ?

אבל האל (שזה התבונה האישית של קין) לא נותן לו מנוח, הוא חושב שאם אפשר לרצוח, זה אומר שאני מסכים לכאורה שאפשרי לרצוח ולכן כל מוצאני יהרגוני, כלומר במקום שמותר לרצוח אז אתה יודע שאתה עלול להירצח ואז השאלה בשביל מה כל עמלך בעולם הזה ? הרי אם לא ירצחו אותך אז ירצחו את צאצאיך אז בשביל מה להוליד ? בכדי להוליד בשביל שרידות אישית נצחית, אתה לא יכול לחשוב על האפשרות לרצוח לעולם הרי לבסוף הם לא ישרדו אם רצח מותר. ככה צריך לחשוב כל אדם ראשון - לצאצאיו הוא, בהווה. הרי יסתכל אחורה בזמן ויראה מה יצא מכל צאצאי האדם הראשון התנכי וככה בדיוק יהיה המצב אצל צאצאיו עד אלפי שנים בעתיד אם לא ינסה לתקן זאת.

משכנע קין את עצמו, שמאותו חשיבה תבונית יוצאת שכדאי לשלוט בכעס ולא להסכים לרצח כלומר כאן הוא פתח פתח של תשובה שאם הוא לא מסכים לרצח, אז הוא לא ירצח יותר ולכן כביכול האל מקבל את התשובה שלו כלומר קין מרגיע את עצמו שאפשר מהיום לקבל את הצו של לא תרצח ואז אף אחד לא יכול להרוג אותי. הרי להרוג אפשר רק את מי שמכיר ברצח אבל מי שלא מכיר ברצח אסור להרוג אותו על פי החשיבה שלו.

מכאן המליצה החז"לית שאדם ראה את קין בנו יוצא מלפני האל (כביכול כמובן) בשלום, אז שאל אותו מה עשיתה שיצאת בשלום ? וקין ענה לו: אמרתי לו שאני מתחרט כלומר אני מבין שאסור לרצוח ולכן אין טעם לרצוח אותי (הרי עוד לא האמינו בדיביליות של גמול\נקמה), אדם אביו התחיל לבכות למה הוא לא חשב על זה כלומר למה הוא לא ביקש תשובה מהאל. (אני מדגיש שוב ושוב כל דיבור עם האל במקרא = שווה חשיבתו של השחקן המקראי, אין שום אל שמדבר ועוד נסביר את זה בכל הזדמנות בהמשך) כלומר אדם וחוה לא מולידים אחרי הרצח כי הם האמינו שאי אפשר לחזור בתשובה כלומר הם חשבו שהאדם הוא סטטי ולכן רוצח נולד רוצח. בניגוד לקין שהבין שהאדם הוא דינמי ולכן הוא בהחלט יכול לא להיות רוצח ולכן כן אפשרי להוליד ולחנך ככה שלא יהיו יותר רוצחים.

וקין באמת מתחתן ומוליד (בניגוד להוריו שלא רצו להוליד יותר בעקבות הרצח ודיי בצדק הרי בשביל מה להוליד אם כעס אקראי יכול להביא לרצח בין צאצאיהם ?! אבל קין שמשוכנע אחרי שקיבל את האות מהאל שזה – האות, מטפורה על המצאת התשובה כלומר תשובה וחרטה יכולה להחזיר את החשיבה התבונית למקומה ולכן הוא לא מפחד שיהרגו אותו או צאצאיו יהרגו אחד בשני ולכן הוא באמת מתחתן ומוליד כלומר לא במקרה המקרא מחתן אותם מיד אחרי התשובה\האות שקיבל) וקורה לבנו בשם "חנוך" כלומר מלשון חינוך לומר שאפשר לחנך את הבנים לא ללכת אחרי הכעס האקראי כלומר אפשר לשלוט בברירה הטבעית. ואת זה למד מדיבור האל הקודם של לפני הרצח (.הלוא אם-תיטיב, שאת, ואם לא תיטיב, לפתח חטאת רובץ; ואליך, תשוקתו, ואתה, תמשול-בו. ) הוא גם בונה לו עיר לומר: חינוך וסביבה אנושית תבונית ימנע את הרצח כלומר קין ממציא כאן את החינוך ואת הסביבה החברתית.

שוב ושוב, שום דבר מכל זה לא בהכרח חייב להיות נכון עובדתית היסטורית, הראיה שהיא לא סיפור היסטורי אמיתי, תבינו מיזה שאתה לא בונה עיר לבן יחיד עם סבא וסבתא. כלומר גם המקרא לא דואגת לעמוד עם הסיפור האגדתי בעקביות כלומר המקרא לא יכולה לספר על בנית עיר במצב נתון כזה שקיים רק סבא וסבתא ובן וכלתו ונכד. והבינו זאת לעומק. המקרא רוצה להעביר לנו תובנות אייך ולמה הומצאו כל זה ולמה אתה ממשיך לקיים את ההמצאות האלה הרי כנ"ל אתה הוא זה השחקן המקראי בהווה. וזה גאונותו של המקרא. המקרא כנ"ל יודעת שכל אדם בהווה הוא אדם הראשון לצאצאיו הוא ולכן הוא מתחיל עמו בכל זמן ובכל מקום. כלומר אתה לוקח את התובנות מהעבר איתך לעתיד ולא את הסיפור ההיסטורי שלא רלוונטיים רק לפנסיונרים.

נחזור לנושא המצאת החינוך.

ובכן קין ונכדו של אחיו שת - וחנוך בן ירד, המציאו את החינוך. מהי חינוך ואם הם המציאו אותו או ההורים שלנו כפו עלינו חינוך, השאלה היא האם נמשיך לאמץ את החינוך כלפי צאצאינו כלומר אנו בהווה הרלוונטיים כאן ולא מה שהם המציאו, ולכן אנו צריכים להחליט האם כדאי ומותר לכפות חינוך על צאצאינו הרי בסוף כל סוף כמו השפה כך החינוך יכול להביא אותנו לאבדון במיוחד אם אנו נותנים למשטר לחנך את צאצאינו אז המשטר מנצל אותם לאינטרס שלו ומרוב חוצפתו של המשטר הוא עוד חושב שהוא הוא ההורה העליון (אם המשטר חושב שהוא ההורה העליון ?! שהוא יוליד לעצמו על ידי נשים פונדקאיות בכסף מלא, כלומר למה אנו פראיירים להוליד ולעמול ולפרנס וכו' וכו' למשטר הדמיוני ??!! אני מקווה שהבנתם את האבסורד של אנשי האקדמיה מטעם. צריכים לשלוח אותם לחלם אולי שם הם ראויים להיות).

ובכן למה לחנך ומהי חינוך, והשאלה העיקרית היא האם אפשר לחנך בכלל. וכאן המקרא טוענת שכן, בדיבור הראשון של האל (התבונה האישית של קין) עם קין, המקרא טוענת שכן, ואני אנסה להסביר את זה על פי השפה המודרנית ואני הביא לכאן מאמר שכתבתי בעניין והנה:

                              הקונפליקט הנצחי

              בין התבונה\השכל\הדעת שלנו, לבין הרצון\הרגש\האינסטינקטים שלנו.

                                                      פלסטיות המוח

הנחה ראשונה: התבונה והשכל הן התפתחותית אצל כל אדם. שזה אומר שהוא מחכים כל רגע ויום במשך כל חיו.

הנחה שניה: המוח מפלסטי. כלומר הוא מעצב את המוח על פי דעתו העכשווי. שזה אומר שבגיל הינקות, אחרים - ההורים והסביבה החברתית וכדומה - מעצבים לו את מוחו. בגיל הבגרות הוא יכול לעצב את מוחו מחדש = פלסטיות המוח.

התוצאה: רגשותיו ורצונותיו והאינסטינקטים שלנו כבר מעוצבים כפלסטלינה, ודעתינו ושכלינו מאוחרת לה. ולא רק זה, דעתינו ושכלינו היא דינמית ובעיקר התפתחותית, כך שאנו מחכימים בכל יום יותר ויותר מניסיון החיים מלימוד וכדומה, כך שכמה שנעצב את מוחינו מחדש ?! לנצח נילחם מול התבונה והשכל החדש שהשגנו והחכמנו.

אפשר לעצב את המוח מחדש על ידי תרגול. אבל למחרת נצטרך שוב לעצב את המוח מחדש על פי דעתינו ותבונתינו החדשה.

האדם המאושר באמת הוא זה ששכלו תואמים לרגשותיו אבל קשה מאוד להשיג זאת אך ורק עם תרגול נצחי = חינוך עצמי נצחי.

סיכום:

השכל מאוחרת מעיצוב מוחינו במשך כל חיינו. מכאן הקונפליקט הנצחי בין שכלינו לרגשותינו.

עד כאן בקצרה

-

בהרחבה.

מי לא מכיר את הקונפליקט הנצחי בין תבונתינו ושכלינו ודעתינו לבין הרצונות והרגשות ובעיקר האינסטינקטים שלנו ?

מנין הקונפליקט הנצחי שלנו בין הדעת השכל לבין הרצון והרגש ובעיקר לבין האינסטינקטים שלנו. כל אחד מכיר את הבעיה שהוא מגיב לפעמים בטיפשות במקום להגיב עם השכל והתבונה אפי' שהוא יודע בדעתו ובשכלו מה באמת צריך לעשות.

הרבה קולמוסים נשברו כבר על לנסות להסביר את הבעיה או חלק מהבעיות. יש היום שחושבים לומר שאין רצון חופשי בכלל כי ראו בחקר מדעי המוח שהמוח מגיב לפני הרצון, כלומר רצו לפתור את הקונפליקט עם זה שנאמר שאין רצון חופשי והכל קבוע מראש על ידי חוקי הטבע.

ובכן, מה עומד מאחורי זה ? התשובה היא "פלסטיות המוח" !!

אחד מפלאי הבריאה היא המוח בכלל, כמכונה משוכללת ביותר, אבל בעיקר פלאות הבריאה היא דווקא בפלסטיות המוח, כי שם האדם הוא כמו האלוהים. כלומר פלסטיות המוח נותן לאדם לעצב את מוחו ולהיות אדם טוב או ח"ו חיה טורפת. מצד שני דווקא בגלל שהמוח היא מפלסטית הוא צריך לחנך את עצמו תמיד עד יום מותו. ונסביר בקצרה מהי פלסטיות המוח.

כל אחד יודע מהי "פלסטלינה" פלסטלינה אפשר לעצב להרבה צורות והם דיי מחזיקות הרבה זמן בכל זאת אפשר לשנות כל הזמן את הצורות וזה סגולת הפלסטלינה שצריך להתמיד בעיצוב הצורות שאנו מעוניינים בהם.

מצד זה יכול להיות בעיה רצינית שכל צורה חדשה יכול לשנות את כל הצורה הקודמת, בכדי לשמור שלא יקרה דבר שכזה אז המוח מחולק לשלושה חלקים, ימין ושמאל ואמצע.

ימין ושמאל של מוחינו הם העיצוב הקבוע של גיל הינקות ממש, שם נחקקים\מעוצבים החושים על פי החינוך והסביבה. בגיל הזה מעצבים את חושינו החדים או הפחות חדים, כלומר, כל אחד וסביבתו מעצבים לו את החושים שלו.

אמצע המוח מקבל הכל מה שאנו מקבלים במשך היום אבל לא נחקק ולא מעצב. למעשה הכל עובר מאמצע המוח ואנו וסביבתנו מחליטים מה יחוקק במוחינו הקבוע.

אמצע המוח היא מקום שאנו קובעים מה תהיה הצורה הדיי קבוע של המוח שלנו בחלקים הקבועים של המוח "ימין ושמאל". דוגמא פשוטה שנבין זאת היא מספר טלפון שקיבלנו ממישהו והזיכרון היא פונקציה שלנו לזכור אותו או לא לזכור אותו, אם היא חשובה מאוד אז נזכור אותו לעולמים כלומר חקקנו אותה לתוך הזיכרון הקבוע. ואם זה לא כל כך חשוב אז לא נזכור אותו. בקיצור אמצע המוח הוא המקום הזמני ששם אנו מקבלים הכל ואחר כך אנו אלה שמחליטים מה תהיה חקוק ומעוצב כקבוע.

הרצון והרגש והאינסטינקטים הם פעולה מוחית על פי אייך שהיא מעוצבת. כלומר הרצון באמת היא פעולה מוחית שבא לפני הרצון, אבל המוח עצמו מעוצב על ידי חינוך של עצמינו ושל סביבתנו וכמובן על פי הורינו.

עכשיו אנו מגיעים לבעיות הבעיות שלנו.

התבונה והדעת של האדם היא התפתחותית, כלומר ניסיון חיים של כל אחד מפתח לו את תבונתו ואת דעתו ושכלו.

יוצא מכך שכל הזמן הוא צריך לעצב את מוחו על פי התובנות החדשות שלו שמגיעות מתוך לימוד וניסיון חיים.

מכאן הקונפליקטים הנצחיים בין המוח המעוצב כבר לבין הדעת והשכל וניסיון חיים החדשה שלנו.

מי שמבין לעומק את פשטות הדברים האלה, יהיה המאושר שבבני אדם.

האדם ודעתו מאוחרים לעיצוב המוח במשך כל חייו ולכן הוא רודף אחריו כל הזמן, הוא מבין שבמצב כזה וכזה צריך להגיב נכון כך וכך, אבל מוחו כבר מעוצב על פי תובנותיו של האתמול.

ניתן דוגמא לתינוק שעיצב (על ידי הסביבה וכו' וכו') את מוחו כך שנטיות המיניות שלו הם דווקא לגברים (הומו בל"ז). מבחינתו זה טבעי ודיי בצדק הרי הרצון היא פונקציה מוחית שעוצבה עוד לפני שהבין שלצורך שרידותו הנצחית הוא צריך דווקא שנטיותיו יהיו כלפי נקבה. אותו דבר הפוך, תינוקת שמוחה כבר מעוצבת לנטיות מיניות דווקא לבנות. מבחינתה זה דיי טבעי ובצדק הרי מוחה התעצבה עוד לפני שהבינה שלצורך שרידותה הנצחית היא צריכה דווקא לרצות גבר.

שדעתינו ושכלינו טוען משהו, כמו, אני צריך להתחתן ולהקים משפחה בשביל שרידותי האישית. מצד שני אין לי משיכה מינית לבנות. זאת דוגמא של קונפליקט קריטית באמת בין שכלינו ותבונתנו לבין רצונינו ורגשינו, שלכאורה חייב הכרעה מעשית. אין כאן מקום להתפנק ולוותר לרצון ולרגש כי אז אני כמת דמי כי כל העומד למות כמת דמי וזאת הסיבה היחידה שבני אנוש מגבילים את עצמם לאישה אחת לכל חייהם. כלומר אפי' אדם רגיל שנטיותיו הם לבנות הוא גם מוותר על חיי גן עדן ומגביל את עצמו לאישה אחת לכל חייו, בזמן שכל הגיל שהיא מושכת אותו הם בקושי עשרים שנה והוא בוודאי היה מחליף לצעירות יותר כל עשור.

ברצוני לומר שהתנהגות האדם בכל מצב שהוא בנטיותיו המניות שלו הוא בעצם מוותר מסיבות דעתניות ושכליות על רצונותיו ורגשותיו. גם כהומו וגם כרגיל הוא היה מעדיף לחיות בגן עדן ומוותר על כך רק בגלל תבונתו ודעתו.

אותו דבר לגבי שאר הדברים הקריטיים שהאדם יודע שהוא צריך לעשות אבל רצונותיו לא כל כך מסכימים לו כמו לקום בבוקר או לעבוד או להיות אדם טוב יותר שהוא בעצמו מדעתו יודע מהי טוב יותר מבחינתו.

בכדי שהאדם יצליח באמת ושיהיה מאושר באמת יש רק ברירה אחת. לעצב את מוחו הקבוע על פי תבונתו ושכלו כך שרצונותיו יהיו מתואמים לצרכיו השכליות שלו.

אייך עושים את זה ? פשוט הרגל נעשה טבע !! לימוד שחיה או לרכב על אופניים או נהיגה וטיס וכדומה מורגש מאוד ההבדל בין לדעת לבין הרגל נעשה טבע. אפשר לדעת הכל, על כל מקצוע אבל עד שלו הפכנו אותו לטבע שני שלנו ?! אז לא יעזור לנו כמה אנו יודעים וכמה אנו חכמים.

אותו דבר לגבי רצונות ורגשות לא ראויים מבחינת דעתינו ושכלינו העכשווית. כלומר כל זמן שרצינונו ורגשותינו לא פועלים על פי שכלינו ודעתינו ותבונתינו ?! אז אנו סובלים ולא מאושרים.

אבל אם הצלחנו להפוך את תבונתינו לטבע שני ? אז כל רצונינו תואמים עם שכלנו ותבונתנו אז אנו מאושרים לגמרי.

האדם שיצליח להשיג זאת, הוא הוא המאושר שבבני אדם.

אבל יש בעיה כפי שאמרנו לעיל. התפתחות הדעת והתבונה היא טבע והזמן כופה עלינו. ולכן לעולם האדם צריך לרוץ אחריו כלומר צריך כל הזמן לעצב את מוחו כך שהטבע שלו ורצונתיו יהיו כאלה שתואמים את דעתו ותבונתו החדשים שהגיע אליהם.

זאת הסיבה שאנשים לא רוצים לעזוב את האמונות הקדומות שלהם שמה יצטרכו לעמול שוב ושוב על עיצוב המוח.

אבל בכל זאת עדיף התפתחות הדעת האישית עם הסבל של החינוך העצמי מחדש כל פעם, מי להישאר דוגמטי בדעותינו ומחשבותינו וגם לסבול כל החיים מרצונותינו הילדותיים כי כל השנים לא רצינו להשתנות כלומר לתרגל את מוחינו כך שרצונינו יהיו טבע ממש כפי שתבונתינו דורשת.

לסיכום עניין זה:

אדם הכי מאושר = ששכלו ודעתו תואמים לרצונתיו ולרגשותיו.

אדם הכי סובל = שרצונותיו ורגשותיו נוגדים לתבונתו ודעתו.

וכל זה בגלל פלסטיות המוח. מצד אחד זה נפלא כי אחרת היינו נשארים ילדים לעולם כלומר רצונותינו ורגשותינו היו נשארים ילדותיים לעולם. מצד שני קשה לנו לחנך את עצמינו כל הזמן מחדש.

בשביל זה הומצא החינוך האישי. ביהדות החינוך חייב להיות אישי ולא חברתי כלומר לא מספיק חוק חברתי או נורמה חברתי כי אז האדם סובל כל חייו מהנורמה החברתי שנוגד את רצונותיו האישים שלו. ולכן טוב יעשה האדם שיחנך את עצמו אישית ולא להתרגל לעשות מה שהחברה עושה ויסבול כל חייו. "חנוך לנער על פי דרכו" היא הסמל היסוד של החינוך היהודית.

בברכה

ובכן אפשר לחנך בדיוק כמו שהאקראיות מחנכת אותנו בלי חינוך דעתנית הרי בסוף כל סוף לכל אדם - מחונך או לא מחונך, יש רצונות, השאלה היא איזה רצונות ובזה אפשר לשלוט כלומר מראש לחנך את עצמינו לרצות טבעית דברים ראויים ולא לתת לאקראיות לעצב את מוחינו ואת רצונותינו.

ולכן שאנו חוזרים לדון ברצח, האם מותר או אסור, אז כבר לא הרצון והכעס פועל כאן רק התבונה כלומר אנו לא אוטומטיים אקראיים כמו קין, רק אנו שולטים בכעסים כי אנו מחונכים ואז עוברת הדיון לדיון דעתנית. האם מותר לרצוח או לא. ובכן מה דעתכם מותר לרצוח ? בוודאי כל אחד יאמר שלא כי כך הוא חונך וזה כבר אינטואיטיבית ברורה בהחלטיות, אבל על פי הצדק הטהור זה בכלל לא נכון, מי ששולל את הטבע מזולתו ככה שזולתו הולך למות מרעב, אז בוודאי מותר לו להרוג את מי שמונע ממנו את הטבע. הרי לא המצאת הקניין הדוגמטית ולא החינוך הדוגמטי מחייב אותו למות מרעב. אותו דבר לגבי הצוו של לא תגנוב על דרך "לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב" (משלי) כלומר כל בר דעת מבין שלמי שאין קניינים עליו לא חל הצו של לא תגנוב ולא תרצח כי הוא לא ילך למות בגלל המצאת הקניין. הרי אין לא תגנוב אצל מי שלא מכיר בקניין הרי רק המצאת הקניין צורך את הצו של לא תגנוב, לפני כן אין לא תגנוב חל עליו. (בדיוק הפוך מחשיבתו הדיבילית של ג'ון לוק שחושב שדווקא שמירה על הקניין מתירה את הרצח ואת השבי ואת העבדות, הרי העבד לא נהרג ולכן הוא מהיום עבד ושיגיד תודה רבה שלא הרגו אותו. כלומר זה שהוא נכנע במלחמה על הקניין ולקחו אותו בשבי ולא הרגו אותו, מצדיק על פי לוק להפוך אותו כעבד לנצח).

אם ככה אז מה מונע את הרצח ? הרצח נמנע מעצם העובדה שאנו תבונית מבינים שאם רצח אפשרי ? אז מה לי חיים הרי כל מוצאני יהרגני כמו שקין בכה לאל, מה עוד אין טעם להוליד יותר כמו שאדם וחוה חשבו אחרי הרצח. ולכן הרצח היא לא שאלה של אסור או לא אסור, זה שאלה של כדאיות. כלומר בשום מקרה בעולם לא כדאי לרצוח.

אבל מי יאמר לאדם לא לרצוח את הקם להורגו או השולל ממנו את הטבע ?! כלומר אי אפשר לחוקק חוק אבסולוטי של לא תרצח הרי לא תאמר לאדם למות מרעב או לתת לרוצח להרוג אותו. ולכן המקרא שותקת ולא אוסרת את הרצח עד אחרי המבול ושנגיע לשם נבין למה.

לסיכום עניין זה.

הרצח לא כדאי בשום מקרה אפי' במקרה שהקם להורגך, כי אז לנצח תהיה סיבה להרוג ואז בשביל מה לחיות ועוד להוליד ? כלומר בכזה עולם אנושי לא כדאי לחיות בכלל הרי לא תשיג את שרידותך האישית ובוודאי לא את התפתחות התבונה לדורי דורות שלא תשיג כנ"ל. אבל מבחינת הצדק הטהור בוודאי מותר לרצוח את הבא להרוגך ובוודאי את המונע ממך את הטבע שהוא גם בא להורגך בעצם. כלומר כל מי שבדעה שאפשרי רצח, הוא מסכים שנרצח אותו, לאנשים כאלה הנביא קורה "בשר חמורים" אבל כאמור לעיל האדם התבוני יוותר על הזכות ויברח למקום אחר כלומר יהיה נד ונד העיקר לא לרצוח. זאת הסיבה העמוקה שהיהדות זה אלפי שנים נגד הלאומניות ונגד החזרה לארץ ישראל בכוח החרב. כי מה הטעם בלאומניות אם אתה ואני אישית לא משיגים את שרידותינו האישית רק איזה ישות דמיונית שנקראת ישות היהודית קיימת, (היא – הישות הדמיונית, כמובן לא תתקיים, כמו שאר הישויות הדמיוניות בהיסטוריה שנכחדו מאז המצאת החברה הדמיונית, כלומר כל זמן שהישות היא העיקר מול הפרט, שם הישות תחרב לבסוף כי איפה שאין לפרט שרידות אישית, חזקה ששם הישות מתבטלת, כי בסוף כל סוף, כל ישות קמה כאמצעי לפרט ואם לפרט אין שרידות אישית, הוא - הפרט מבטל את הישות)

המצאת החקלאות ולוח השנה.

הסברנו למה כדאי שפה ולמה צריך חינוך ולמה הם כדאיים וכמובן הזהרנו מהדוגמטיות שאומרת שאם נהיה דוגמטיים, אז השפה והחינוך הם דרך לאבדון.

בשביל חינוך צריך שפה ובשביל שניהם צריכים מקום. כלומר אתה לא יכול להיות לקט\צייד, אתה ממציא את החקלאות. את החקלאות ממציא כמובן אדם הראשון ובניו. קין בחר בחקלאות באדמה והבל בחר להיות רועה צאן. בכל אופן הם צריכים מקום לחקלאות וכמובן בשביל החינוך הצאצאים.

את לוח השנה המציא חנוך בן ירד, אבל המקרא כבר משתמשת עם הלוח שלו בתחילת הבריאה שזה הלוח של השביעיות כלומר כל שש ימים שבע וכל שבע שנים שמיטה וכו' וכו' כפי שמוזכר בספר חנוך ובספר היובלות.

לא נעסוק בפרטי הלוח, אנו נעסוק על עצם הלוח. הלוח נצרך בשביל החקלאות כלומר שכל אדם יידע את ענות השנה בחקלאות. הלוח היא לוח מאוד קלה, ככה שכל אדם פשוט ידע אותה. כלומר לא היו צריכים את כל הבלגן שיש היום בלוחות המודרניות יותר כלומר הלוח שמשי או הלוח ירחי או הלוח היהודי המורכב משתיהם. הלוח נצרך לא רק לשם החקלאות רק לעצם המצאת היום והלילה היא נצרכה לדור ההוא. כלומר לא פשוט היא לחנך דורות שלמים לישון בלילה ולהיות ער ביום, אפי' שזאת נראה לנו כל כך טבעי שיש שמש ואור ולכן עדיף טבעית להיות ערים ביום. לא כן המציאות. המציאות היא שכל אדם בצעירותו צריך לעמול הרבה להתרגל לסדר מופתי שכזה. ויש הרבה שכל חייהם לא מצליחים בכך. במיוחד מאז מציאת החשמל ובזמנם מאז מציאת האש שום דבר כזה לא טבעי, הכל פונקציה של חינוך של ההורים וכמובן חינוך עצמי קשה (ויש שאצלם החינוך קל יותר אבל לא ניכנס לנושא כרגע), בכל אופן כולם נכנעים לסביבה והחברה כלומר מאז המצאת היום והלילה והלוח שנה, אין אדם ביקום שלא נכנע לו. וזה המשמעות שחנוך בן ירד לא מת כלומר המצאתו היא נצחית ולכן כביכול הוא נצחי. (אדם הראשון שהמציא את חוקי המשפחה, לא אומרים שהוא חיי כביכול כי המצאת חוקי המשפחה עוד לא ניצחה לגמרי הרי הישויות הדמיוניות עוד חושבות שהם ההורים העליונים מול ההורים האמיתיים, ככה שרוב בני אנוש מולידים לישות הדמיונית במקום לנצחיותם האישית (גיוס הרווקים והרווקות בכפיה למען המולך\המשטר, תוכיח זאת), אבל מה שכן אפי' הישויות הדמיוניות נכנעו לחוקי המשפחה כלומר מחשבתית אין קיום לשום ישות דמיונית  בלי חוקי המשפחה. אפי עם חוקי המשפחה לעולם הישות לא נצחית, לא צריכים ראיה יותר טובה מהישות הישראלית הקדומה שלא נשארה ממנה זכר. כלומר אנו נקראים יהודים ושרדנו אך ורק כי לא הפכנו את עצמינו לישות בניגוד לישות הישראלית שנכחדה דווקא בגלל שהם הפכו את הישות לעיקר מול הפרט ואסרו את ברית המילה מאותו סיבה לומר שהפרט טפל לישות. עוד נרחיב בעניין ברית המילה ולמה היא הומצאה על ידי אברהם אבינו)

אבל אל נשכח שהלוח של חנוך בן ירד וכן של היהודים היא לא אוניברסלי לכל הכדור, הרי אם היהודי צריך לשמור את האביב כראש החודשים, אז בחצי הדרומי של הכדור יהיה דווקא סתיו באותו זמן ולא אביב, וכן היום והלילה לגבי שבת בקו התאריך ששם יהיה שבת ביום הבא. מילא שבת שהיא לא אוניברסלי, ידוע לכל ולא כל כך משנה וקריטית, אבל לגבי שמור את חודש האביב בשביל החקלאות זה מאוד משמעותית הרי מה נחגוג בפסח באוסטרליה, את האביב או את האסיף ?! (חכמי הגלות פסקו שהולכים אחרי ארץ ישראל אבל לא כך יהיה ביום שכל בני אנוש יחלקו את הארצות לכל פרט כמו בארץ ישראל ככה שיהודי יוכל לגור בכל העולם וכן ההפך כל הפרטים בלי הבדל גזע יכלו לגור בארץ ישראל כלומר לא יהיה כבר קדושת הארץ מול קדושת כל כדור הארץ על דרך עתידה ארץ ישראל להתפשט לכל הארצות (חז"ל, וזה עומק חשיבתם ובאמת ככה יהיה לבסוף שכל הפרטים יבינו שבלי חלוקת כדור ארץ והיקום כולה לכל פרט, אין החירות רק קלישאה של העבדים המודרניים, כלומר אין חירות באמת בלי הטבע), אז יהודי האוסטרלי יצטרך לשמור את חודש האביב האמיתי אצלו שזה אומר הפוך באותו זמן מארץ ישראל שבארץ יהיה באותו זמן סתיו חג האסיף. אותו דבר אם נקדש את היום והלילה שהם הם המקדשים את הימים ולכן יום השביעי היא קדוש, אז מה לדעתכם יהיה בקטבים האם נשמור שבת שנה שלימה כי שם היום והלילה לוקח שם שנה שלימה ואם ככה אחרי שש שנים נשמור שנה שביעית כשבת ? כלומר התלות של הלוח באור והחושך כלומר שקיעה וזרחיה קובעים לנו את היום והלילה, מביא לאבסורד ואם נהיה דוגמטיים לעניין, אז הדוגמטי באמת יעשה שבת כל שבע שנים מרוב טיפשותו. לכאורה והיות ששבת היא העיקר במילא לא ההאור והחושך קובעים את היום  רק כל עשרים וארבע שעות קובעים לנו את היום והלילה ולכן שבת יהיה בקטבים אחרי שש פעמים 24 שעות למשך עשרים וארבע שעות. כל זה נותנת לנו עוד דוגמא מהי דוגמטיות. ובימות המשיח האמיתי באמת יכול להיות שבכל מקום יהיה שבת על פי שעות והשעון הרי מה יותר נכון לעשות מלעשות ששבת יכנס באותו שעה בכל ימות השנה ולא ללכת אחרי השקיעה שאז כל שבת נכנסת ויוצאת בזמן אחר. אני אומר בימות המשיח הכוונה שכל בני אנוש יפסיקו להיות דוגמטיים, זאת המושג של ימות המשיח היהודית, לא כמו שחושבים שיבוא איזה משיח ויכפה על מישהו משהו, כי משיחים מסוג כזה היית לנו כבר מספיק ומספיק צרות הם הביאו לאנושות ולפרט.

אנקדוטה: פעם שאל אותי חכמולוג: מה ? אתה מאמין שבית המקדש השלישי תרד מאש מהשמים ?! אני: בוודאי שלא. החכמולוג: אז מה פירוש האגדה הזו ? אני: חכמינו רוצים לומר לנו שאתה לא בונה יותר בית המקדש והבן זאת לעומק.. אני מספר את זה לאלה שעולים להר הבית אפי' על חשבון דם יקר של אנשים נשים וטף, בשביל הטיפשים והרוצחים האלה נאמר שבית המקש ירד משמים כלומר אל לכם לעלות להר ועוד על חשבון הקרב דם ?!

ובכן נחזור ללוח

בחלוקת העבודה, רוב בני אדם לא צריכים את הלוח שנה בשביל החקלאות הרי רובם בני עיר שלא עוסקים בחקלאות, רק נהנים ומתפרנסים מחלוקת העבודה. אבל החברה עצמה מתנהלת על פי לוח שנה מאותו סיבה שצריכים אותנו לחלוקת העבודה כלומר צריכים את היום ואת הלילה ואת החגים ואת השבתות, כלומר את החופש מהעבדות המודרנית. כלומר גם המודרנה מבינה שבלי חופשות האדם לא יהיה לו לעבד בשביל חלוקת העבודה.

עוד נעסוק בנושא חלוקת העבודה בהמשך הפרקים.

ובכן נחזור לכמה רגעים לסיפור מקראי.

הסיפור המקראי כאמור היא סיפור אבולוציוני, היא מספרת את אילן היוחסין מי ילד את מי (אגב: המילה "ילד" במקרא פירושו נולד בחוקי המשפחה ככה שיודעים מי אביו ואביו יודע ומכיר את בנו, והמילה "יצא" במקרא פירושו יצא\נולד במקרה כלומר לא על ידי חוקי המשפחה רק על ידי סטוץ = ממזר), ומי מצא את הברזל ומי המציא את המוזיקה ואת כלי המוזיקה, מי המציא את האהל והמקנה (מעניין שהמקרא כבר נותנת את ההמצאה להבל בן אדם הראשון. אפשר לפרש שהבל היה רועה צאן באותו מקום כלומר נצרך למקום סוג של קניין, ויבל פשוט היה נד ונד מכאן המציא את האוהל. חז"ל אומרים שהוא המציא לראשונה בנין אוהלים בעולם והמציא לראשונה את רפואת בעלי החיים כלומר עסק ברעיית הבהמה וברפואתה)

מעניין שהפילגש של למך = צלה, שלא היית מיועדת לשם שרידות אישית רק לסקס, נכנסה להיריון לא רצויה ואז כנראה הבן לא היה רצוי לאב כלומר מבחינתו הוא לא יורש אותו כבן הגבירה ולכן הבן מצא את הברזל כלומר המציא את כלי המלחמה הראשונים ודיי בצדק הרי שללו ממנו את הטבע כמו כל ממזר שהוריו לא מכירים בו נשאר תלוי בלי הטבע כי שוללים ממנו את הטבע. אגב: האדם המודרני בקפיטליזם הוא באותו מצב כמו הממזר המקראי שאין לו את הטבע הרי אסור לו לאגור אפי' מי גשם על פי החוק (הקפיטל החזיר שולל מכל נולד את הטבע כי הוא צריך אותו לחלוקת העבודה בכפיה) ולכן אסור לו להתחתן עם בת ישראל כי אסור על פי המקרא שלבת ישראל לא תהיה את הטבע לה ולצאצאיה ולכן הרי אסור ממזר לבוא בקהל השם כלומר אסור לו להתחתן עם בת ישראל כי לממזר אין את הטבע. הסברנו לעיל שיחזקאל הנביא משנה את הסדר החברתי הזה ואומר שכל גר מקבל נחלה בארץ וק"ו ממזר שלעומק הוא יהודי שהיה יורש את הירושה של אביו רק טכנית לא יודעים מי האבא.

(ושוב נזכיר שזה הכל מטפורה כלומר המקרא ובעקבות המקרא גם חז"ל, רוצים את התובנות ואת המסר התבוני ככה ששום סיפור לא מוכרח להיות כלומר כמעט בטוח שלא תובל קין מצא את הברזל לראשונה, או שמדרש סדר עולם לא נכונה ככה שהשנים של המקרא לא מסודרים כפי שמדרש סדר עולם רוצה לחשבן, ואז יכול להיות שהיית איזה אדם בשם תבל קין שמצא את הברזל לראשונה, כלומר משך שנות ההיסטוריה המקראית לא בהכרח מתמשך על פי סדר שנים כפי שהיא מתחשבנת, יכול מאוד להיות שמשך הזמן מי האדם החקלאי הראשון עד הכניסה לארץ ישראל לקח הרבה יותר שנים מחשבון מדרש סדר עולם. בכל אופן כלפינו וכלפי החשיבה הבסיסית שלנו כל זה לא רלוונטיים רק לפנסיונרים סקרנים. עוד נעסוק בנושא חקירת העבר האם זה בכלל אפשרי, לדעתי לא, אבל לא נעסוק בנושא כרגע)

בקיצור למך הורג מישהו בשוגג, ואז נשותיו לא רוצים יותר סקס כי הרי גם הסבתא חוה לא הולידה יותר אחרי רצח הרי מה הטעם להוליד אם נרצחים ? בקיצור למך לוקח את נשותיו ליעוץ נישואין שהוא – היועץ, הסבא האדם הראשון, והסב מנסה כל דרך לשכנע אותם לחזור לבעל למך, אוז הם שואלים אותו, הרי גם הסב והסבתא נמנעו להוליד אחרי הרצח הרי למה להוליד לאבדון ? ואז אדם הבין את הטעות שלו והוא ואשתו חוה חוזרים להוליד והולידו את שת (חז"ל). לומר: אם אתה רוצה להטיף מוסר אז דבר ראשון תקן את עצמך. חז"ל אומרים שעד שחזר אדם בתשובה הוא לא הוליד, זה כמו שאמרנו לעיל כלומר אם לא הכיר במושג תשובה אז מה הטעם להוליד הרי לא נוליד לאבדון, אבל אם האדם יכול לחזור בתשובה כלומר אפשר לא לרצוח מהיום ועלה, אז הוא יכול בבטחה להוליד כלומר הכל פונקציה של חינוך.

בהמשך אילן היוחסין נולד - דרך שת, חנוך בן ירד, שהוא זה שהמציא את לוח השנה הקלה והפשוטה של השביעיות. לא נרחיב בנושא, מי שרוצה מוזמן לעיין בספר חנוך וספר היובלים, אבל אני כן רוצה לעמוד על נקודה חשובה: בכדי להכניס בבני אנוש ולהמציא את הלוח שנה ואת היום והלילה, אפשרי בשתי דרכים, אחת, משטר כפייתית עם חינוך כפייתית. הדרך השניה, שלא מכירה במושג משטר ובוודאי לא במושג בכפיה, שזה המקרא וחנוך עצמו - שהמציא את החינוך כנ"ל, שלעולם לא מסכימים מאותו סיבה שאז הפרט לא בן חורין ולא שורד אישית. ולכן הדרך הפשוטה לשכנע ילדים היא על ידי אגדות וסיפורי סבתא עד שהילד יגדל להיות איש נבון ויבין את עומק האגדה. ולכן ספר חנוך באמת מלא באגדות ודמיונות העיקר שהילד יעצב את מוחו וגופו ללוח. באותו דרך המקרא וכל ספרות הנביאים וכל ספרי האגדות החזליות, כולם פה אחד כותבים על אותו דרך שהילד על ידי זה מתחנך ומתרגל את עצמו להיות מעוצב כטוב באופן טבעי כנ"ל, ואז כמחונך כטבע שני, הוא יכול בבטחה להעמיק ולהבין את עומק המקרא ואת עומק כל האגדות. זאת הדרך היהודית בחינוך ולכן היא לא צריכה למשטר ולא לשוטר שלעולם היא תהיה כפייתית ואינטרסנטית לשיכור העומד בראשה, הרי לעומק אין משטר זה הרי דמיון פרוע, יש אך ורק אדם פרטי שעומד שם ושולט על ההמונים על ידי המערכת האוטומטית שאנשי האקדמיה כתבו. קחו למשל את האדם הפרטי שקוראים לו ביבי נתניהו, הוא הכניס - בשיתוף נערי האוצר החזירים, את המערכת הקפיטליסטית החזירית לארץ ישראל ואם והמנגנון הזה, הוא הרשע המרושע הצליח לשלול מכל זוג דיור, ככה שרבע מהיהודים הגרים בארץ ירושתם צריכים לשכור מאחיהם החזירים דיור בארצם (כן כן, יהודי שאין לו שכל להבין את הדבר הפשוט הזה ולקנות דירה להשקעה בארץ ישראל, הוא פשוט חזיר, או חזיר מבחינת זה שאין לו דעת כמו החזיר, או חזיר מבחינת שהוא יודע שזה בלתי אפשרי בארץ שיש שם גיוס חובה בכפיה, או שהוא דתי שיודע שהארץ שייכת לכל היהודים ובכל זאת עושה זאת, ככה שבכל מקרה הוא חזיר בין שמבין מה  הוא עושה ובין שלא מבין את מעשיו), ולא רק דיור הוא שולל מכל יהודי (הרי חוק התכנסות ההון אצל יחידים תביא שרוב היהודים יצטרכו לשכור דיור אצל איזה יהודי חזיר), רק את כל משבאי הארץ הוא מוכר לזרים.

אייך הוא מצליח ואייך הצליח לעשות זאת ? על ידי המשטר והמנגנון המשטרי !! כלומר עדיף היה לחכמי ישראל בכל הדורות מאז האדם הראשון התבוני התנכי עד ימינו אנו, להמציא אגדות בשביל החינוך במקום משטר וכפיה וחינוך כפייתית. כי לעולם אצל המשטר האדם הוא בראש ובראשונה עבד ולא בן חורין, ובעיקר הוא דוגמטי ורובוט בשכלו עד כדי כך שהוא מסכים לשלוח את צאצאיו כרווקים וכרווקות לשמור על ארץ שהיא לא שלו הרי אפי' מים ומי גשם אסור לא לאגור על פי החוק.

אז לאלה שמבקרים את החינוך האישי והישן שלנו, בטענה שהם אגדות ושטויות ?! פשוט לא מבינים את הנקודה הנ"ל. זה או זה או זה, או שאתה מחנך רציונלי ואז אתה צריך משטר ושוטר ואתה שולל את החירות מצאצאיך, או שאתה כן מחנך באופן אישי עם אגדות הזיות עד עיצוב הילד להיות טוב באופן טבעי, אז אתה לא צריך שוטר והילד נשאר בן חורין באמת, לפחות ברוחו כלומר הוא לא דוגמטי ולא הולך כעיוור בחושך אחרי דמיונות שווה שמוכרים לו חסידי המשטרים ויורד לעומק האגדות שלמד כלומר הוא יצא טוב כטבע שני וגם יכול בבטחה להוריד את הפחד מהאגדות האלה ולהתנהל כטוב תבוני ושכלי ורציונלי והכל כבן חורין אמיתי. אבל בן ששייך למשטר הדמיוני, הוא לעולם לא מגיע לחירות אמיתית כלומר הוא לעולם פונקציה למשטר הדמיוני ועצם גיוסו למען המשטר הדמיוני כרווק תוכיח זאת.

ובכן נמשיך עם בנו של שת אנוש: אנוש נקרא אנוש כי אז הומצאה הישות האנושית כלומר בני אנוש התחילו לדאוג למען הישות האנושית. כלומר כאילו יש איזה מטרה של האל או של איזה רוח דמיוני שבני אנוש כישות צריכה לשרוד, ואז שוב הפרט נהפך כטפל לישות הדמיונית. ולכן אומרים חז"ל שאנוש המציא את הע"ז הראשונה. כלומר המציא את האליל הראשון.

כל ישות הוא אליל בימי קדם, אפי' ישות מין האנושי הוא בעצם אליל, ולמה המקרא כל כך נגדה ? כי אז הפרט הוא טפל לישות הדמיונית ונשללת ממנו החירות והחופש, מי מדבר על זה שלעולם אלה יעדיפו את חיי הרבים הדמיוניים על חיי הפרט כלומר לעולם יהרגו פרט ועוד פרט העיקר להציל את הרבים שנמצאים רק בדמיונו הפרוע. מה עוד שבישות אנושית אם יש כזה ישות, לא נצרכת חוקי המשפחה, ועסקנו בכך לעיל בהרחבה.

עד המבול שלט לכאורה הישות הזה, ואז כנראה היית להם שלטנים כמו שופטים שנקראו בני האלוהים כלומר בני הישות הדמיונית והם כמובן השכיבו את בנות האדם הרי למה חוקי המשפחה אם קיומו של הישות הדמיונית היא המטרה ? ולכן המנוולים האלה אנסו וגזלו את כל העמל של ההמונים. המבול היא מטפורה התנכית לאנרכיה ואנדרלמוסיה אנושית שאז התבונה לא מתפתחת ככה שמול כל אסון טבע אין פתרון ובוודאי מול התנהגות בני אנוש שהם בחשיבה דמיונית עם מטרה דמיונית. ככה שכל אסון טבע וכל אסון חברתי מכה בהם בלי רחמים ואז מיהו השורד הבלעדי ? שוב האדם התבוני ששומר את חוקי המשפחה ואת הלוח השנה ואת החינוך, המשפחה הזאת כתבוניים ממציאים את הספינה הראשונה כלומר אפשר לכבוש את כל כדור הארץ ואז מטפורית כל כדור הארץ היא ספינה אחת מצד זה שכל בעלי החיים הם בשליטת האדם והם – בעלי החיים, שורדים בטוב ליבו  של האדם או לא שורדים מרוע ליבו של האדם, כלומר מצד אחד המשפחה הזאתי ניצלת - בזכות יכולת הנדידה גם בים ולשאר חלקי כדור הארץ, מכל אסון טבע מקומי ומכל חברה אנושית פנאטית שסוגדת לדמיון כלומר לאליל וישות כלשהי.

השאלות העולות לבני המשפחה של השורדים, היא האם כדאי אישית לשרוד ? ולכן באמת נח משתכר כי רק היין יכול להיות תרופה לאדם תבוני שרוצה להיות רציונלי ומציאותית. ואם כך למה להמשיך ולהוליד אם מיזה אלפי שנים של מיליוני צאצאי אדם הראשון, נשארו בקושי משפחה אחת.

על כל השאלות האלה והפתרון של המצאת הקניין על ידי חלוקת הארצות בגורל והמצאת הירושה שבלתי אפשרי המצאת הקניין בלעדיהם. ומכוח זה נחקקו הצווים של לא תרצח ולא תגנוב. על כל אלה נעסוק בפרק הבא בעזרת השם.

בברכה

max maxmen

[quote]1. א. לא התכוונתי לכוח של שרירים. הסברתי, שלרוב יש יותר כוח מבחינה טכנית, להפעיל מערכות של בירור, ובגלל זה גם ליחידים יש יותר מוטיבציה להצטרף לזה - טב למיתב טן דו, וכמובן שגם הכוח של השרירים תורם לזה כאשר יש יחידים שמתנגדים לבירור האמת מסיבות אלה ואחרות. כמובן, צריך שהמנהיגים של הרוב הנ"ל יהיו אנשי אמת, וכמו בפרשת יתרו.

אין טעם לחזור על דברים שכולנו מסכימים שמרוב עמלים משיגים יותר חכמה ותבונה, אבל כל זה לא קשור לסמכות הרוב שבא בכפיה. כל אמת לא צריך סמכות וסמכות היא תרתי דסתרי לאמת. אם יש הרבה פרטים שאומרים משהו שקרי, הפרט היחיד לא אמור לקבל אותה כאמת, אלא מה, אתה חושב שוהיות שאם הרוב הוא צריך לקבל את זה, ולא היא כי הרוב לא יכולה להפוך את האמת לשקר ואת השקר לאמת.

אני לא מסכים איתך שמותר להפעיל כוח מול אלה שלא רוצים את האמת שלך, בעיקרון כל אמת היא יחסית, עשיו רוצה את העולם הזה בהווה ולכן יש לו אמת משלו ויעקב רוצה את העולם הבא כלומר כדאי לו לעמל בשביל הדורות הבאים ולכן יש לו את האמת משלו. ולכן עקרוני אין אף פעם אפשרות להפעיל כוח שרירים, רק כלפי אלה שבעצמם חושבים שמותר להפעיל שרירים, כלפיהם אפשר להבין שמותר, אבל דעת חז"לינו היא שאפי' כלפיהם לא כדאי כי זה משחית אותנו ואת צאצאינו.

צירןף מסקנות של הרבה אנשים, גם כן נותן נקודת מבט הרבה יותר רחבה והבנה של עומק העניין. יחיד, ככל שיעבוד וילמד, לא יגיע לבירור הכל, וכמ"ש חז"ל "ומי אוהב בהמון לו תבואה" - כל הלומד תורה בהמון - לו תבואה של תורה.

שטויות במיץ, אין שום נקודת מבט רחבה מצירוף מסקנות של רבים. אתה מתבלבל בין עמל של רבים שהיא באמת משיגה הרבה, לבין התנהגות של רבים שהם בדרך כלל התנהגות של עדר ורחוקה מהאמת. יש מצב של רבים שחולקים בדרך ואין הכרעה, אז עושים הכרעת הרוב שזה בעצם סתם גורל.

סמכות עשויה בהחלט לדרוש את האמת. שהרי זה האינטרס של כל היחידים, לפחות יחד. ולפי שיטתך - וכי ליחיד יש אינטרס לאמת? הרי לפי שיטתך כל אחד עושה מה שבא לו חוץ מאשר הפגיעה עלולה לחזור אליו.

סמכות היא תרתי דסתרי מהאמת, איפה שיש אמת אתה לא צריך סמכות, וזה פשוט.

בוא אני אומר לך משהו דיי פשוט, אין קדושה לאמת כי האמת היא יחסית, ולכן כל מה שאדם הפרט רוצה זה האמת שלו.

אתה אומר שאם הסמכות יגיע לאמת יוותר על הסמכות - זו טענה של מי שאינו מאמין בהשגחה. מי שמאמין בהשגחה, מבין היטב, כי סמכות שאיננה מחוייבת לאמת - בהכרח תיפול. לסמכות יש את האינטרס הכי גדול להגיע לאמת - אם היא רק מאמינה שיש אלוקים שמארגן את העולם - "גבוה מעל גבוה שומר". כמובן שצריך שהסמכות תאמין בזה באמת, אבל ברגע שהיא מאמינה בזה - זה עדיף מאשר אנרכיה ודאי מוכר לך ההקשר של הכתובים "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה".

אין השגחה עליונה שמונעת מפרטים להיקבץ לכוח, להפך זה כל מלחמת התורה למנוע את הכוח הזה כי באמת כפי שאמרת כולם יפסידו את שרידותם האישית לבסוף כי הדגל\האליל הדמיוני תיפול. רק כוח יחד כאמצעי לפרט, יכול הפרט לשרוד. ולכן אם המטרה היא הפרט, והאמצעי של היחד בא בשביל הפרט, אז לא נצטרך יותר לסמכות. מתי מפעילים סמכות ? מתי שהפרטים לא מעוניינים באמת, הם רוצים את טובתם הם על חשבון אחרים ולכן הם מפעילים כוח. אנרכיה היא מצב של פרטים רשעים בלי תורה, למי שיש תורה אין אצלו אנרכיה, והיהדות תוכיח זאת שזה אלפי שנה הם קיימים בלי שלטון ומשטר.

2. זה בדיוק מה שאני אומר - אין טעם בסמכות שאף אחד לא יודע על מה היא מסתמכת. צריך שתהיה שקיפות מלאה. ואילו אתה כתבת לעיל, שכל אדם יכול לסמוך בעיניים עצומות על "גדולי הדור".

אתה מתבלבל בין לסמוך לבין סמכות כפייתית, ביהדות מאז חורבן הבית אין יותר סמכות יש רק אימון, מה שאין כן בכל משטר שעומדת על כוח הכוח הכפיתית. איפה יש שאלה של שקיפות ?! איפה שהפרט מפעיל כוח ועוד חושב שהוא צודק אז הוא צריך לפחות להיות שקוף, אבל איפה שאין מושג כזה להפעיל כוח יש רק את הפה (על דרך אין כוחינו אלא בפה) והכתובים, שם הכל שקוף במילא כי כל אחד יכול ללמוד בעצמו, ועד שילמד יש לו את החופש לתת אימון במי שהוא רוצה.

אתה מבין את ההבדל הגדול ?

3. אם כולם מעשנים, סימן שיש ייתרון גדול לעישון. למשל, שהוא מרגיע את האדם. בהחלט כך אני חושב. זה לא אומר שצריך להמליץ לעשן, אבל זה אומר שלא צריך למהר לבטל מנהגים מקובלים. אם בכל זאת רוצים לשנות - לאט אבל בטוח. ולא במכה.

אם כולם נוהגים במכוניות אפי' שהיא דורשת קורבן תמידי של מיליון ושלוש מאות אלף הרוגים בכל שנה מאנשים נשים וטף ולכן יש לזה יתרון ?! למי היתרון ? לאלה שעוד לא נהרגו ??

לגבי האם לשנות במכה אחת: אני בדעה שאסור לשנות בכלל על ידי כפיה ולכן דבריך אלה לא רלוונטיים. אני בדעה שאין כוחינו אלא בפה ואת זה אני וכל בני ישראל עושים כל הדורות עד שישמעו ויפנימו.

4. במדינה דמוקרטית באמת מותר לכפור באלוקים, בציווויו, ובשכר ועונש. אתה עושה את זה יפה מאוד.

אני לא מצליח להבין מה אתה רוצה כאן.

5-6. אתה ממשיל את האלוקים להורים או למורים, וזה נכון כמשל, אבל זה רק משל. האלוקים אינו לא הורה ולא מורה, אלא ישות שניתן להשיגה רק בהבנה פילוסופית (זה לא אומר שצריך ללמוד פילוסופיה בשביל להשיגה, אלא שסוג החשיבה שבה משיגים אותו "קטן היודע למי מברכים" - היא סוג חשיבה פילוסופי - שניחן בה גם אדם פשוט, וכמ"ש האומר שכל ילד בן 13 יכול להשיג) וגם הסמכות איננה כסמכות אנושית שמצווה וגומלת טוב או רע כדרך בני אדם שעושים כן, אלא שזה "כעין" זה, זו הדוגמא המוכרת מהעולם הלא-פילוסופי , אבל הסמכות האמיתית של הא-ל היא שונה ותלויה גם בדברים כמו השגחה וידיעת כל דבר, ודאגה ואכפתיות מוחלטת לכל פרט, וגם הדאגה והאכפתיות האלה אינם מסוג דאגה ואכפתיות אנושית, אלא הם "מוחלטים" "ממש", כלומר, למשל, שיהיה "חוק שימור החומר", כך שגם אם אבד משהו מהעולם - הוא ימוחזר בצורה אחרת - בלשון המקובלים "גלגול נשמה" וכדומה.

אמרתי שאילו אלה הנחותיך הייתי מבין אותך. אבל אם לא אלו הנחותיך, כמובן שאינני אומר שאלו הנחותיך. ואם הקב"ה הופך אותנו לנצחיים כמותו - זה סיבה שיהיה כדאי לנו לקבל את סמכותו.

אני לא מבין מה משמעות לקבל את סמכות האלוהים בזמן שהוא לא רוצה את זה בכלל מה עוד שהוא לא לוקח סמכות. סמכות ובחירה הם תרתי דסתרי.

אני רק מסביר אייך פועל המציאות, המציאות היא שכמו ההורים לא לוקחים סמכות מעצם שהולידו מדעת פרט שיש לו מודעות ובחירה, כלומר מעצם שהולידו כזו יצור חיים הם מראש מוותרים על הסמכות הרי הילד לבסוף יעשה מה שטוב לו ובכל זאת יצרו אותו, אותו דבר ככה האלוהים כביכול עושה. כלומר זאת המציאות מעצם שהאלוהים ברא יצורים מודעים. מכאן שהוא לא רוצה בכלל סמכות. מה עוד שסמכות כנ"ל היא סתירה לבחירה ולחופש.

7. ומי אומר שהתבונה היא אליל והחיים הם מטרה? אולי להפך? חז"ל אמרו שהתורה היא החיים במילים אחרות - אין משמעות לחיים ללא תבונה.

זה נכון שאין משמעות לחיים בלי התבונה כי אז אתה דומם לא מודע, אבל התבונה היא האמצעי לחיים ולא ההפך אחרת אנו רובוטים לאליל התבונה.

אתה מניח שסמכות היא לרעת החירות. ואני חושב שהיא לטובת החירות. לטובת זה שבן חורין אחד לא יחשוב שרעהו נברא לשרתו מתוך הסתמכות על אמירה מסוג "כל העולם כולו לא נברא אלא בשבילי".

יש לך בעיה בהבנת דברי, ואני רואה את זה לכל אורך הדרך. את הסמכות מפעיל אדם פרט אחד, כלומר בסוף כל סוף פרט אחד עושה מה שבא לו עם הכוח שניתנה לו, ולכן אסור שיהיה לפרט כוח כזה, האם שמעתה על הפרדת הרשויות למשל ? הפרדת הרשויות בא למנוע כוח סמכותית של הפרט שמדבר בשם איזה רוב דמיוני, כלומר גם במשטר מבינים שאסור שיהיה כוח בידי איש אחד וחושבים שכוח בידי כמה אנשים זה יותר טוב, והיהדות חושבת שלאף פרט אין כוח מול זולתו.

המימרה החז"לי שחייב כל אדם לומר שכל העולם נברא בשבילי, בא למנוע את הכוח הזה שאתה קורה לזה סמכות. אתה רוצה מהפרט משהו ? אז תשכנע אותו לוותר, תשכנע אותו שכדאי לו, אבל לעולם אתה לא מפעיל סמכות כפיתית. פרטים שרוצים להפעיל כוח, בהכרח לא מחפשים את האמת.

חז"ל לא אומרים לך שככה אתה צריך לחשוב, חז"ל אומרים את המציאות, שאם לא תחשוב ככה, אתה בהכרח עבד למישהו אחר שהוא בסך הכל פרט כמוך.

וכבר אמרו חז"ל שגם הסמכות - אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו - שאם תזוח דעתו יאמרו לו חזור לאחוריך - וכן הדבר באדם שנברא לרדות בדגת הים ובעוף השמים - שאם זכה הרי זכה, ואם לאו אומרים לו יתוש קדמך.

חז"ל מדברים על פרנס מלשון מפרנס, ואתה מדבר על סמכות כפייתית. אתה כל הזמן מתבלבל ביניהם. יש חברה חופשית שמעמידה פרנסים, יש חברה כפיתית שרק כוח פועלת שם, רק מה ההבדל בין משטר של מלך דיקטטור לבין משטר של דמוקרטיה ?  שהדיקטטור מתחלף כל ארבע שנים. הרי בסוף כל סוף גם מלך היה צריך את רוב החברה בכדי להיות מלך. אז מה ההבדל ?

גם שמואל שלא רצה להמליך מלך, הרי הוא עצמו הייתה לו סמכות - כשופט ונביא. וגם אמר "וה' אלוקיכם מלככם" - יש סמכות של הא-ל. וגם התורה אומרת "שום תשים עליך מלך". זה כמובן סוגיא שלמה, אני רק בא להראות שהדברים לא פשוטים. ואני חושב שזה לא במקום לקרוא לבני אדם חמורים. ודאי לבני עמך. לי אין מתודה הנהגתית, ולפיכך גם אינני מתיימר לומר כיצד מנהיג/מלך צריך להתנהל, ומה בדיוק מותר או אסור לו לעשות. אבל אני אומר שצריך להכיר בכך שהסמכות תורמת לנו - האנשים הרגילים, ואל לנו למהר ולמרוד בה.

יש הבדל בין עמדת שופטים על פי עצת יתרו (שרי עשרות ושרי מאות וכו' כלומר נבחרי המשפחות) לבין עמדת שופטים בכוח הכפיה. אם כל זאת משה לא רצה גם בכוח הזה, אפי' שהיא יותר נכונה מול כוח כפיתית הוא לא רצה בכך מתחילה, הוא רצה שכל העם יהיו נביאים.

לגבי מרידה: היהדות כבר מזמן ויתרה על מרידה בכוח, אבל היהדות לעולם לא ויתרה על הפה, ולכן תפקיד כל יראי שמים לזעוק ולא לוותר לאלה ששוללים את חירות הפרט.

8. אני שמח שאתה מבין שזה תירוץ מוזר, כי באמת המשפט שכתבת ממשיך להיראות בעיניי מוזר. כפייה איננה מיטיבה. ואם היא מיטיבה - הרי זה אמור לנגוד גם את שיטתך, הרי החירות לשיטתך היא העיקר, אז מה בצע בטובה שמגיעה ע"י כפייה. אבל לשיטתי גם אם יש בזה עניין, לא כך הדבר, אלא הקב"ה מטיב שלא בכפייה, והוא משאיר אותנו בני חורין גם מבחינה זו (למעשה אנחנו כלומר "אנחנו חלק אלוק ממעל, כך שבאמת אין בעיה בנושא)

זה שהוא וההורים יוצרים אותנו בכפיה זאת עובדה, הרי לא שואלים אותנו קודם, רק והיות שבלתי אפשרי לשאול קודם כי צריך ליצור אותך קודם בכדי לשאול אותך, אז זה כאילו יצרנו אותך בכפיה. מה עוד שנמנו וגמרו שטוב לו שלא נברא משנברא, אז בוודאי ההורים והאל צריכים לשאול את עצמם אייך הם עושים דבר שכזה ?! התשובה היחידה היא שנותנים לך את האפשרות לחדול להיות כלומר אתה לא בחיים בכפיה. אבל בכל זאת אייך האל וההורים עושים זאת מתחילה ? על כך בא התשובה של חוק הטוב להיטיב, כלומר ההורים והאל חושבים שתרצה לחיות ולפתח את התבונה ולנצח את כל הרע ככה שיבוא יום שכולנו נאמר טוב לו שנברא משלא נברא.

[/quote]