כשאתה הכי איטי בכביש, וכולם 'עוקפים'

חייב. חייב שזה יעסיק. 
פשוט לא בוירטואל ברמת הדיונים התיאורטיים.. 

ואמן לברכות! 
כן למרת.. 

מממממ
רצתי לאחל לך שתהיי טרודה רק בדברים טובים ומאושרים..
אבל עכשיו אני מתלבטת אם חובה להיות טרודים גם בזה..
אם כי זה ודאי עדיף...:)
בקיצור..
רק טוב ואושר ושמחה לעולם!

:) 

הדדי לגמרי! 
פשוט לא מצאתי פניות מחשבתית לדון בענייני שידוכים.. 

נערה!!!!!

כמה חסרות התגובות שלך....
תמיד כייף לראותך....
שלומך?

הכי טבעי בעולם. 
הדרך להתמודד עם התחושות הקשות היא פשוט להכיל אותם, לקבל אותם כמו שהם ולתת להם להיות ולעבור. 
בלי להלחם בהן. 
כזו היא דרכה של הנפש.
יש לה עליות ומורדות.
יש לה התכווצויות והתרחבויות .
וכשזה קורה- סימן שיש חיים..

 

שמחה שכולם מבינים אותך
חושבת שזו עבדת מידות עצומה לשמוח בשמחת הזולת.
לקנאות ולא לפרגן.
אלו תכונות רעות
אולי הן מובנות,
אבל זה לא מצדיק את קיומן...
ואם אתה רוצה להיות בן אדם טוב יותר.
עבוד ע"כ..

ובלי קשר,
ש כאלה שהרכבת שלהם טסה,
ויש כאלה שמתעכבת בתחמנה
ונגזר עליהם להנות מהנוף.
תמיד צריך לזכור, שאין לנו שום יכולת להחליט על הקצב..
הכי הרבה לבקש ולהתחנן לנהג...

הם לא עוקפים, הם פשוט הגיעו ליעד.. גם לך הנסיעה תסתיים בסוף ותגיע למקום שמיועד אך ורק לך, המקום הזה שהקב"ה ברא רק עבורך!!! בינתיים תיהנה מהנוף ותנצל כל רגע, תשמח עם אלה שהגיעו ליעדם וה' ידאג לשמח גם אותך.
ולגבי השאלות והכעס הזה שמכונן ברגעים מסוימים- עצם העובדה שהגעת לשם זה מקום שאתה מסוגל לעמוד בו שם אתה נבחן, נצל את הרגעים האלו לרגעים של שמחה תראה לקב"ה שהיצר אינו משפיע עליך ואתה מתגבר עליו, עם כל הקושי!! פה זה קריעת ים סוף, אם היה לנו קל בכל בשורה כזו שהיינו שומעים ובאף מקום לא היו נגשים אלינו בכל מיני שאלות של "איך זה עוד לא קרה?" וכדומה.. אז לא היינו מרגישים את הניסיון והרצון להתקשר לקב"ה ולהתחנן..
אומרים שהישורת האחרונה הכי קשה, אז שנתבשר בקרוב!!!!

משתתפת בצערך וכואבת את מכאוביך.
אין תרופה לדבר, אלא רק להאמין שהמיוחדת/המאושרת/מה שבא לך, תגיע ותפצה על הבדידות והכאב.
הייה חזק!