| נשלח ב-18/11/2015 21:29 |
 |
| |
סולם יעקב
האמת, הגיוני יותר לפתוח בכותרת של: החלום ושברו.
אבל דווקא חפצה אני לכתוב
על חלומות ושאיפות,
שעולים וצונחים ..
כל אחת ואחת מאתנו הרי מגיל 5 חולמת על שמלה לבנה והינומה.
עד גיל 8 החלום הזה הולך ומתנפח עם תחתיות ומלמלות,
ועם הגיל, ככה הדמיון.
הולך ומתקרקע.
משמלה, זה עובר לגודל אולם, לסוג ריקודים וכמות מוזמנים.
ולאט לאט נפרדים מהטכני, ועוברים להתרכז בעיקר-החתן...
(גברים סליחה שלא תיארתי את אבולוציית הדמיון שלכם, אתם פשוט פחות מפותחים..)
מגיל העשרה כל אחת/ד מתחיל להתעניין במי ואיך ולמה יהיה בן/ת זוגו
גם לתהליך הזה יש יצור ותהליך התפתחות ייחודי
זה מתחיל מאיך יראה, ומה יעשה וכלה במה ישאף.
זה עובר דרך תחנת הנפשות התאומות והרומנטיות..
ולאט לאט שהכל ניראה ממש מושלם, הרציונל והרגשי כמעט מסונכרנים..
הוא/היא בוששים מלהגיע..
ואז, אז יש דרכים שונות ומגוונות.
לאחת/ד אם ההתייבשות יש מדבר וצייה גם בחלומות
ומאביר על סוס לבן, כבר מסכימים לדמיין על סוס
החלומות מנוטרלים, עלובים, ומוזנחים,
יוצאים עם כולם העיקר למצוא כבר איזה אי של שפיות בין המוני מטורללים/ות.
ויש את הצד השני,
את אלו שמאמצים בחום אל ליבם את כל החלומות
וזה בגדר מוסיף והולך
מפחדים לאבד הכל,
אז עם כל אכזבה מוסיפים עוד איזה שורה לרשימה.
חותמים אותה בחותמת דם.
ולא תהיה פשרה...
אתם, עם הגיל ויתרתם על החלומות, ומתייבשים במציאות?
או ממשיכים לחלום ולהביט אל המציאות מלמעלה מצמרת הדמיונות?
אני תוהה מה הכי משתלם
מה אומרים?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2015 18:11 |
|
| |
ועוד נקודה חשובה, כשמגיעים לגיל שבו מתגמשים יותר אז זה בא לנו בטבעי, אנחנו כבר פחות נרתעים ממעמד שונה, מצבע שונה, מעידה שונה, או מתפיסת עולם קצת שונה וכולי אנחנו בוגרים הרבה יותר ופחות מקובעים, אם כי יש דברים שאנחנו מקובעים יותר אולי.. ועוד משהו, יש שורה של נתונים שאפשר להתגמש בהם, וכל אחד מתגמש במה שמתאים לו ונוח לו, נראה לי שיש גיל שגם מי שהכי מבריק והכי מוצלח - מתגמש ומוריד הילוך, ולו מהסיבה הפשוטה, שבגילאים מתקדמים כמעט כולם כבר התחתנו פעם או פעמיים, ויש להם כבר ילד או שניים או יותר, מעטים נשארו רווקים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2015 17:52 |
|
| |
ברור שבמשך הזמן אמורים להתגמש, וחייבים להתגמש ! כי ההצעות וטיב ההצעות די פוחתות, ובעיקר כי הזמן דוחק, במשך הזמן יש גם את הראיה הנכונה שאפשר להתגמש בכיף על כמה וכמה דברים זניחים יחסית. על כל נקודה ונקודה יש מה לדון ולהתבונן האם יש מצב להתגמש בו. מה שחשוב - מתעקשים, אנחנו גם מנסים לא לצאת עם כל הצעה שהיא. ועדיין, מה שחשוב באמת על זה אנחנו עומדים ויהי מה. אנחנו משקיעים יותר בחיפוש, וסומכים גם על בורא עולם.. יש את הבסיס ההכרחי שעליו לא מוותרים, ועל השאר מוותרים בכיף למען המטרה הנעלה נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2015 10:35 |
|
| |
היטבת לתאר, אני עם הזמן יותר ויותר נפתחתי לשמוע עוד כיוונים, אז אצלי זה אפשרות אחת, ואני חושבת שהיא יותר נכונה.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2015 20:50 |
|
| |
"להיות מאושר זה לא אומר להיות מושלם,זה אומר להחליט לראות מעבר לאי שלמות."
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2015 20:11 |
|
| |
תמר..
הסביבה שופטת אותך..או כרגשית או כשכלית גרידא.
ההורים תמיד יגידו לך
מה מצאת בו רע? למה הורדת? מתי תתחתני?וכו..כי הם מנועים רגשית..
אחרים יבואו ויאמרו..את זה הורדת? מה? למה? בגלל מראה? נו צריך להתפשר בחיים..וכו וכו הם מנועים בחשיבה שכלית גרידא..כי להם אין נגיעה בסיפור..
האדם היחיד שאמור ויכול לקבל מבט אמיתי ושלם..
זו את..
מבט שמורכב גם מהמח וגם מהלב המבט שלך ..מבט שצריך להיות מפוכח עם שתי רגליים על הקרקע.
אבל נותן ללב לומר את שלו גם כן..
תוקן על ידי טום888 ב- 19/11/2015 20:13:27
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2015 19:15 |
|
| |
געגועים לכשרון הזה...אוךך תמר עונג
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2015 19:05 |
|
| |
| tamar8 כתב: |  | לייק על הכתיבה היפה, כמו תמיד אהבתי....:)הסובבים בדרך כלל מזדהים יותר עם האופציה השניה, כך היא נראית להם לפחות, שעם הזמן יש פחות ויתורים.המציאות היא שישנם מספר שלבים.בד"כ לאחר הדמיונות, המציאות טופחת על הפנים, ומתחילים להפנים שלא הכל ישים (בשי"ן שמאלית), וזוג תואם ומושלם יש רק בחנות נעליים, וגם שם לא תמיד.לאחמ"כ (מי שמגיע לשלב הזה) מתחיל השלב שבו הדעות הרבה יותר בשלות ולו מחמת נסיון החיים וכו', ואז ברור שאי אפשר לוותר על אי אלו דברים כל כך מהותיים, ואז מתקבעים בחלק מהדברים. זה מתווסף להרגל של להסתדר לבד (לפחות מבחינות מסויימות), ואז אכן מתחילה ההתנגשות בין החלום למציאות.לא לחינם אמרו חז"ל "בן שמונה עשרה לחופה" (אבות).מה הכי משתלם? לא חושב שיש מה לדון בזה כל עוד אנחנו מאמינים שמד' אשה לאיש, ושהקב"ה יושב ומזווג זיווגים.אנחנו בסה"כ כלים בשחמט העולם, כשעל כל כלי לדעת את תפקידו.מעשית? לא הייתי ממליץ להוריד דברים שאפשר לחיות איתם, ובפרט אם זה מעבר... ובפרט בגיל שהוא כבר לא בעשרה...
 אין הרבה מה להוסיף על דברי טעם .רק מעניין לדון מה ההבדל בין תפיסת הסביבה, לביין הרגשת הבחור/ההסביבה רואה נוקשות חשיבה, פרגמטיות לקויה,וחוסר גמישות.בעוד הבחור/ה מצהיר על התקפלות מלאה?האם ניסיון החיים האישי, לא ניראה לסביבה?האם שיקול הדעת היציב והאחראי והרצינוליות, לא ברורים?יש משהוא בממשק הזה שביין תחושות הבחור/ה לביין תחושות הסביבה, שלא עובד. |
|
אם הייתי מסכם את זה בשתי מילים זה נקרא "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו".
אנשים שלא היו בבלטה הזו, לעולם לא יוכלו להבין את זה, ולכן הם שופטים בצורה לא נכונה.
ולא שהם עושים את זה מרוע, פשוט מחוסר הבנה ורגישות בד"כ.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2015 14:42 |
|
| |
| חייכנית770 כתב: | | בסד
שאלה טובה....
אני מתנדנדת בין לבין...
לא מוצאת את עצמי כציפור על גג(= |
|
לא למצוא את עצמך, זה לא חלק מהתהליך...
הבעיה מתחילה לצוץ שמאד יודעים איפה אנחנו נמצאים...
יש לך עוד זמן,כניראה..
בתקווה שתתחתני מהר מהר.
עוד לפני שתדעי בדיוק מה את ומה את רוצה:)
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2015 14:40 |
|
| |
| נועם_ושלום כתב: | | לייק על הכתיבה היפה, כמו תמיד אהבתי....:)
הסובבים בדרך כלל מזדהים יותר עם האופציה השניה, כך היא נראית להם לפחות, שעם הזמן יש פחות ויתורים.
המציאות היא שישנם מספר שלבים.
בד"כ לאחר הדמיונות, המציאות טופחת על הפנים, ומתחילים להפנים שלא הכל ישים (בשי"ן שמאלית), וזוג תואם ומושלם יש רק בחנות נעליים, וגם שם לא תמיד.
לאחמ"כ (מי שמגיע לשלב הזה) מתחיל השלב שבו הדעות הרבה יותר בשלות ולו מחמת נסיון החיים וכו', ואז ברור שאי אפשר לוותר על אי אלו דברים כל כך מהותיים, ואז מתקבעים בחלק מהדברים. זה מתווסף להרגל של להסתדר לבד (לפחות מבחינות מסויימות), ואז אכן מתחילה ההתנגשות בין החלום למציאות.
לא לחינם אמרו חז"ל "בן שמונה עשרה לחופה" (אבות).
מה הכי משתלם? לא חושב שיש מה לדון בזה כל עוד אנחנו מאמינים שמד' אשה לאיש, ושהקב"ה יושב ומזווג זיווגים.
אנחנו בסה"כ כלים בשחמט העולם, כשעל כל כלי לדעת את תפקידו.
מעשית? לא הייתי ממליץ להוריד דברים שאפשר לחיות איתם, ובפרט אם זה מעבר... ובפרט בגיל שהוא כבר לא בעשרה... |
|
אין הרבה מה להוסיף על דברי טעם .
רק מעניין לדון מה ההבדל בין תפיסת הסביבה, לביין הרגשת הבחור/ה
הסביבה רואה נוקשות חשיבה, פרגמטיות לקויה,וחוסר גמישות.
בעוד הבחור/ה מצהיר על התקפלות מלאה?
האם ניסיון החיים האישי, לא ניראה לסביבה?
האם שיקול הדעת היציב והאחראי והרצינוליות, לא ברורים?
יש משהוא בממשק הזה שביין תחושות הבחור/ה לביין תחושות הסביבה, שלא עובד.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2015 14:11 |
|
| |
בסד
שאלה טובה....
אני מתנדנדת בין לבין...
לא מוצאת את עצמי כציפור על גג(=
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2015 11:23 |
|
| |
| גב_פומפדו כתב: | | לפעמים כשהחלומות מתגשמים,מגלים שהיה עדיף שהם היו נשארים בגדר חלום
לא תמיד אדם יודע מה טוב לו.
צריך ללכת לפי מה שטוב במציאות המוחשית |
|
כמה עצוב שזה כל כך נכון....
אם כי כשמגלים שעדיף היה שישאר חלום, מתברר למפרע שלא היה זה התגשמות החלום...:)
ושוב, אדם לא יודע את תפקידו בעולם, לפעמים התהליך של התגשמות ה'חלום' ואח"כ גילוי שברו (הפעם מלשון 'שבר'), הוא חלק מתהליך התעלות לקבלת דבר טוב יותר...
אף אחד /אחת לא יודע/ת מה מיועד לו / לה.
צדיק ד' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו.
קרוב ד' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2015 11:10 |
|
| |
לייק על הכתיבה היפה, כמו תמיד אהבתי....:)
הסובבים בדרך כלל מזדהים יותר עם האופציה השניה, כך היא נראית להם לפחות, שעם הזמן יש פחות ויתורים.
המציאות היא שישנם מספר שלבים.
בד"כ לאחר הדמיונות, המציאות טופחת על הפנים, ומתחילים להפנים שלא הכל ישים (בשי"ן שמאלית), וזוג תואם ומושלם יש רק בחנות נעליים, וגם שם לא תמיד.
לאחמ"כ (מי שמגיע לשלב הזה) מתחיל השלב שבו הדעות הרבה יותר בשלות ולו מחמת נסיון החיים וכו', ואז ברור שאי אפשר לוותר על אי אלו דברים כל כך מהותיים, ואז מתקבעים בחלק מהדברים. זה מתווסף להרגל של להסתדר לבד (לפחות מבחינות מסויימות), ואז אכן מתחילה ההתנגשות בין החלום למציאות.
לא לחינם אמרו חז"ל "בן שמונה עשרה לחופה" (אבות).
מה הכי משתלם? לא חושב שיש מה לדון בזה כל עוד אנחנו מאמינים שמד' אשה לאיש, ושהקב"ה יושב ומזווג זיווגים.
אנחנו בסה"כ כלים בשחמט העולם, כשעל כל כלי לדעת את תפקידו.
מעשית? לא הייתי ממליץ להוריד דברים שאפשר לחיות איתם, ובפרט אם זה מעבר... ובפרט בגיל שהוא כבר לא בעשרה...
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2015 10:57 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2015 09:23 |
|
| |
קודם כל שאפו על האשכול!!
תגובתי בהמשך...
|
|
|
|
|
