רבים מהאתאיסטיים רואים עצמם כאוחזים בתפישת עולם 'רציונלית' יותר מאלו המאמינים. נימוקיהם העיקריים יהיו.
א. אין כל ראיה שהאל פועל או פעל בעולם .
ב. הדתות, המבשרות על קיומו, לא מתיישבות עם הרציונל.
ג. אין סיבה להניח את קיומו.
אם סיבות א' ו ב' תוקפות את איש הקש - אדם המאמין באלוהים לא חייב להאמין שהאל פועל בעולם וגם לא חייב להאמין בדת כלשהי, השאלה האמיתית היא תקפותו של טיעון ג'. האם קיימות בעיות פילוסופיות שהנחת קיומו של האל פותרת באופן המניח את הדעת יותר מאי קיומו? האם פתרון זה יכול להתיישב עם עקרונות אחרים? להלן נביא 4 בעיות שלטעמי מחייבות את יצירתו של המושג המטאפיזי, או בכינויו הרווח 'אלוהים'.
הבעיה הראשונה היא בעיית הקיום (הסובייקטיבי והאובייקטיבי) – או למה לעזאזל יש בכלל משהו? הטענה היא שאם יש סיבה לקיומו של X, הסיבה אינה יכולה להיות מתוך X. סיבה חיצונית לX למעשה מניחה קיום מחוץ ל X , או במקרה שלנו קיום מחוץ למציאות הפיזית, או במילים אחרות אלוהים.
הבעיה השנייה היא תקפות ההסקה הלוגית – ובמשנה תוקף לאחר העמדת הנפש על התנאים הפיזיים (מטריאליזם), נשאלת השאלה כיצד יתכן תוקף אמיתי למשהו? הטענה שמחשבותינו\תודעתנו הינה תוצאה של חוקי טבע למעשה מעקרת את אמיתות הטענות ומכפיפה אותם לשגיוניות החוקים, יש אף ירחיקו לכת ויטענו שהטענה למטריאליזם אף סותרת את עצמה. למעשה כל טענה על המערכת נדרשת "לצאת" מהמערכת. אפילו כשאנחנו אומרים שהעולם הוא מטריאליסטי, הטענה הזאת היא טענה 'מטאפיזית', המניחה שהיא עצמה אמיתית ללא תלות בפרטי הפיזיקה. ה"יציאה" או הדיבור מחוץ למערכת, יכולה להתבסס רק אם שייך קיום מחוץ למערכת – או במילים אחרות קיומו של אלוהים.
הבעיה השלישית היא בעיית הסדר, והתער של אוקאם. אנו מעדיפים תמיד את ההסבר הפשוט (כלומר ההסבר שלא מניח הנחות רבות) על פני ההסבר הסביר. כך למשל אנחנו מעדיפים לומר שהעולם לא נוצר לפני דקה יש מאין כתוצאה מסטייה קוונטית או תופעה אחרת, אלא מעדיפים לומר שהיה מפץ גדול שלאחריו אנטרופיה (אי סדר) נמוכה יחסית - עד כמה לא סביר שזה שנשמע - ומאז אי הסדר הולך וגדל (החוק השני של התרמודינמיקה). אנחנו נעדיף זאת אפילו שמבחינת מבחן הסבירות המתמטי של כדורים בצנצנת ההנחה הראשונה סבירה בהרבה.
הסיבה היא שעל פי התער של אוקאם הנחת הסדר היא הנחה בודדת ושהיא עדיפה על פני הנחות רבות ללא קשר לסבירותם. (זאת גם הסיבה למשל שבסדרת ניסויים שנותנים צורה של קו ישר נעדיף את התאוריה המדברת על קו ישר, כי הוא קל יותר לתיאור).
הנימוק הראציונלי היחיד להצדקת התער של אוקאם היא ההנחה על סיבת הסדר. מכיוון שאנחנו מניחים שיש סיבה לסדר אנחנו מעדיפים את הסיבה הפשוטה יותר לתיאור, כי ברגע שיש סיבה אין חיוב להתחשב בטענות של הסתברות. במילים אחרות , הטענה שהיקום נוצר לפני דקה יוצר מסתברת הופכת ללא רלוונטית כאשר אני אומר שיש סיבה שגרמה ליקום להיות מסודר מאד במפץ הגדול. וכשיש סיבה אני מעדיף סיבה קלה לתיאור (אנטרופיה נמוכה), מאשר תיאור שבו כולנו הושתלנו עם הזיכרונות שלנו לפני דקה.
הבעיה הרביעית היא בעיית התודעה – מכיוון שקיום התודעה בהגדרתו אינו פיזי, האם סיבתו יכולה להיות פיזית? הדעת נותנת שכל מערכת ניתנת לרדוקציה (פירוק) למרכיביה. כך למשל אם למים תכונת הרטיבות, נוכל לפרק זאת ליחסים החשמליים בין מולקולות המים והסביבה, כי התוכנה "רטיבות" היא לא יותר מאשר צורת ההתנהגות והמיקום של מספר מולקולות מים. אבל אם המים היו יוצרים תכונה שאינה קשורה כלל לתכונות של מלוקולת המים, נניח שכל מי ששותה מהמים היה מקבל הנחה בארנונה, האם היינו אומרים שהמים הם סיבת ההנחה? באותו האופן כשאנו רואים תכונת שבהגדרה אינה תכונה פיזית, איננו יכולים לטעון שפיזיקה (מצב סידור האטומים במוח) הוא הסיבה לתודעה. סיבה שאינה פיזית יכולה להיקרא 'אלוהים'.
ארבעת הבעיות כבדות המשקל דלהלן לא יכולות להפטר על ידי אדם רציני באמירה 'אני אתאיסט ולא מתעסק בפילוסופיה'. לטעמי, קשה מאד להצדיק ראיית עולם שרואה את הפיזיקה כחזות הכל, ועמדה כזאת בהחלט נמצאת בנחיתות רציונלית אל מול עמדות גמישות יותר. אשמח לשמוע לדעתכם.
