האם אתם ##רוצים## להתחתן??

אני אענה ישירות לשאלה הפותחת בלי להיכנס לדיון על התוכן.

לא. אבל לא אתנגד.

(ויש לזה רש"י תוספות וכו'...)

אני חושבת שדרושה כאן הבחנה...
אני קטנה מכמה ניקים וניקיות כאן, אבל בכל זאת אני מקווה שיש לי מה לומר בנושא וימחלו לי המבוגרים ממני...

השאלה הזו, "האם אני בעצם רוצה להתחתן בכלל?" עולה לא רק למבוגרים. ממש לא.
היא נמצאת לדעתי אצל כולם. השאלה היא באיזו רמה.
גם לי לפעמים עולה הספק הזה. כשאני נקרעת בלימודים/במחויבויות אחרות.. ואני אומרת לעצמי: איך למען ה' אני אשרוד את כל זה בתוספת עוד בן אדם לדאוג לו, ועוד לחשוב עליו לפני? וזה עוד מבלי לדבר על ילדים...

לעניות דעתי, אני מחלקת את השואלים לחמישה סוגים:
1. אנשים תינוקיים  או אגואיסטים, שלא מוכנים לחשוב על לחיות בשותף...
2.אנשים בוגרים ומחושבים.
3. אנשים היסטריים/פסימיים/פרנואידים שמפחדים לחשוב על מציאות חיים שונה משינויים.
4. האלטער'ס למיניהם, (תסלחו לי כולם...) שכבר התרגלו לחיים ולמציאות "בטוחה" של עבודה/לימודים/מגורים ופוחדים פתאום לצעוד לעבר הלא נודע, עד שהם מוצאים חסרונות בכל פגישה שלהם...
5. ה"ירוקים" בשידוכים, הקצת פחות ילדותיים... שלא חושבים רק על שמלה/חתונה סוערת...

לפחות במקרים 1 ו4 הייתי מציעה ללכת לייעוץ מקצועי.
למרות שלא יזיק לאף אדם בימינו לדאוג לתמיכה בתקופת השידוכים ;)

אני לא מהמחנה הגברי אם כך:)
אני לא טוען שהשיקול אמור להיות מכני ממש לא..
אני רק טוען שבגיל מסויים הרגש מתקהה..
אז אם תחפש פרפרים באיזור הבטן..חדל חיפוש..
תתמקד יותר בתוכן..וכשתרגיש הרגשה דקה של וואו זה מדבר אלי.
ותהיה לך צפיה אליה  מדייט לדייט..
שם בני תמצא את הרגש האבוד..

אם כב הגעת לפגישה יותר מתקדמת ואתה רואה שמבחינה רגשית זה לא מתקדם אז אל תנסה לשכנע את עצמך או ללכת להתייעצות ולהתחבט... בשלב כזה זה צריך להיות או כן או לא. אין משהו שיעשה את ההחלטה במקומך, אתה מכיר את עצמך ויודע מתי אתה נפתח רגשית יותר ופחות.
אני מכירה את ההרגשה הזו, זה מעצבן ומתסכל..
אבל תסכים איתי שכשמתפללים שהצד השני יגיד "לא", זה אפפ'ם לא עוזר!..