השם ייקום דמו

להיטלר בהחלט מגיע לסבול לנצח בשעול. אבל מה זה קשור אלינו. כאשר קדוש וצדיק שנרצח, ולנו יש שני דרכים לציין את זכרו. האחד לומר עליו ביראת כבוד: זכותו יגן עלינו, או לחילופין זכר צדיק וקדוש לברכה, במקום זה אנו מעדיפים לומר: אלוהים אתה נקמן תטפל ברוצחים שלו.

יש איזה סיבה לבקשה הזאת? האם זה תפילה בקשה או אולי משאלה, האם בלי זה האל לא ינקום את דמו? האם זה נכון לומר ה' ייקום דמו גם כשהרוצח מת כבר? או אולי רק כשהרוצח מסתובב עדיין בחיים.

 איך סבא הי"ד היה אומר, היטלר ימ"ש וזכרו.

'עומדבפרץ', ה'בחירה' היא בחירה לעבוד את האלהים. כל פרוש המורה על איזו מעלה יתרה על פני אחרים, ויש כאלו פרושים, היא סילוף ושחצנות כלפי שמים. נגזר על אבותינו הראשונים להיות עבדים במצרים כדי שתיצרב בתועתינו ההכרה כי איננו הנישאים על פני האחרים אלא הניקלים מכולם.

בעניין ההלכות, איני רוצה להגיע למצבך, אשר בו אתה מכיר בעובדת היות התורה גזענית, ואינך רואה בעיה בדבר. זה מוסר 'הוטנטוטי'. אין הבדל בין דם לדם ואין הבדל בין רוצח לרוצח.

התורה מלמדת ערכי מוסר אבל אינה קובעת אותם, את הקביעה חייב לעשות כל אדם בעצמו מתוך שיקול דעת ומתוך חירות הבחירה. כלומר, כל אדם הוא אוטונומי ולכן גם נושא באחריות.

ה'תורה' היא מעשה תחיקה של חכמים. אלו אפשר שדעתם היתה שגויה, או חלקית ולא עלה בידם להקיף ענין מסוים במלואו. כאשר הלכה מתנגשת עם המוסר התבוני עליה להיסוג ולתקן עצמה. קורא אשר אינו מורגל בעמדה הזו מוטב שיהרהר באמונה כי האלהים דיבר גם אל אחרים, וציווה גם עליהם לשנוא את האחר לשפוך את דמו. כך נהגו הנוצרים כשהיו חזקים, וכך נוהגים מוסלמים בסמוך אלינו היום. בשעה שקורא כזה יעמוד אל מול הסכין, ודאי יעלוז בלבבו על שהוא נרצח על פי ההלכה של הרוצח שהתקבלה הישר משמים.
עודד

ירוחם, מה אתה מתכוון?

ההלכה הזו שצטתתי לעיל היא לא מדאורייתא? ברור שאם יהודי הורג גוי הרי שהוא נקרא רוצח, (להבדיל אם הוא הורג חתולה כמשל,) אבל אם נניח שעונש העוון מושפע מחומרתו, הרי שמתברר לכאורה שרוצח גוי עוונו פחות מרוצח יהודי.