| באור פרק לב פסוק ה "ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדוני לעשו" יש לדקדק, לאחר שאמר להם יעקב "כה תאמרון לאדוני לעשו", מדוע צריך להוסיף ולומר "לאמר"? יש לומר, כי אמנם דברי השלוחים לעשו נאמרו בלשון כבוד וחשיבות, אולם עשיו יכול היה לחשוב כי הדברים לא יצאו מפי יעקב אלא השלוחים אמרו זאת מעצמם, מצד דרכי נימוס ודרך ארץ, בהיותו הבכור. על כן אמר יעקב לשלוחיו, "לאמר", דהיינו, שיאמרו לעשיו כי דבריהם אליו הם דברי יעקב כפי שיצאו מפיו. ועוד יש להקשות, איך כינה יעקב את עשו "אדון", הרי בכך הוא מחזק ומגביר את כח הרע? יש לומר, כי יעקב קרא לעשיו "אדון" לא כדי לחזק את כח הרע, אלא כדי להחניף לאותו רשע, שעל ידי כך יסיר ממנו הקנאה והשנאה ויבטל את רצונו להילחם כנגדו. פרק לב פסוק יא "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת" לכאורה היה לו להקדים "אמת" ל"חסד", דהיינו, שמצד הדין והאמת אין הוא ראוי שה' יעזרנו, אך בכל זאת ה' עמד לימינו מצד החסד, לפנים משורת הדין. ומדוע הקדים "חסד" ל"אמת"? יש לומר, כי באומרו "מכל החסדים ומכל האמת", אין כוונתו לשני דברים נבדלים - חסד ואמת, אלא הכוונה היא לחסד ה' שהוא אמת. ומדוע הוא מכונה כך? משום שהאדם אינו יכול לגמול לה' על חסדו. וכמו שמצינו בחסד הנעשה עם המת שהוא מכונה "חסד של אמת", כי אין המת יכול לגמול לעושה החסד על מעשהו. פרק לד פסוק יג "ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה'" אונקלוס תרגם "במרמה" - "בחכמתא". וקשה, איזו חוכמה היתה במעשה שעשו בני יעקב, הרי זוהי גניבת דעת ורמאות ולא חוכמה? ועוד יש להבין, מה כוונת הפסוק "וידברו אשר טמא את דינה אחותם", הרי זה לא הנושא המדובר, שהרי עתה מדברים על תנאים להתחתן איתם ולא על מה שקרה? אלא כך יש לפרש: בני יעקב התחכמו בדיבורם עם שכם וחמור, כדי שלא ירגישו שהם מערימים עליהם וזוממים להרגם, כי אם ישימו לב לכך, יידעו להישמר מפניהם, ואז לא יצליחו להוציא לפועל את מעשיהם. המעשה שנעשה בדינה הוא חרפה גדולה ולא ייתכן להבליג עליו. אם בני יעקב לא היו מגיבים עליו בכעס, היה נראה שהם זוממים לעשות מעשה, ורק בינתיים הם שותקים. לכן, קודם כל הראו בני יעקב שהם כועסים מאד על המעשה שעשה שכם בן חמור בדינה. זהו שנאמר "וידברו אשר טמא את דינה אחותם", "וידברו" - לשון קשה. כשהוכיחו את חמור ובנו שכם וכעסו עליהם, הראו בכך שאינם מדברים אחד בפה ואחד בלב ואינם חורשים בלבם מאומה. ולאחר שלא הסתירו את כעסם וגילו שהם כנים ואמיתיים, עתה שינו את דיבורם ללשון רכה, והציעו להתחתן איתם: "לא נוכל לעשות הדבר הזה" - כלומר, אנו מצדנו היינו רוצים, אלא שאיננו יכולים "לתת את אחותנו לאיש אשר לו ערלה". ודקדקו לומר "לאיש אשר לו ערלה" ולא אמרו "לאיש אשר הוא ערל", כי אם הבעיה היתה רק בכך שהאיש ערל, הרי די שהוא עצמו בלבד ימול. אלא "לאיש אשר לו ערלה", כלומר אסור לתת לדינה להתחתן עם אדם שמותר לו להיות ערל, דהיינו גוי. בכך שידלו בני יעקב את בני שכם, שאם הם רוצים להתחתן איתם עליהם כולם לימול. ואם יטענו חמור ושכם כי די בכך שחמור וזרעו יימולו, על כך הוסיפו ואמרו: "אך בזאת נאות לכם אם תהיו כמונו להמול לכם כל בשר". כדי שיוכלו להתחתן עמהם ולהיות לעם אחד, דבר זה ייתכן רק אם יימולו כולם. כך יוכלו בני יעקב לבצע את תכניתם להרוג את כל אנשי שכם. פרק לה פסוק א "ויאמר אלקים אל יעקב קום עלה בית אל ושב שם ועשה שם מזבח לא-ל הנראה אליך" הקב"ה הוצרך לומר "ושב שם", כדי לומר ליעקב לא לחשוש לעשות זאת, למרות שגם הכנעני יושב שם. | אור החיים כלשונו פרק לב פסוק ה צריך לדעת למה הוצרך לומר 'לאמר' אחר שאמר 'כה תאמרון לעשו'. ואולי שיכוין לומר שיאמרו אליו שהוא צוה לומר אליו בסדר הזה, שזולת זה יחשוב כי השלוחים הם האומרים בנוסח זה לחושבם כי הוא הבכור בבכורתו ומן המוסר לדבר כן ולא יצאו הדברים מפי יעקב, לזה צוה אליהם שיאמרו כי הוא אמר כדברים האלה. וקראו אדון עליו שבזה יסיר הקנאה ושנאה. ובזה נחה דעתי למה יזכיר יעקב עשו בשם אדון שלא בפניו יגדיל עליו חלק הרע ח"ו, ולפי מה שכתבתי הם דברים הנאמרים לעשו החניף לרשע כדי שלא יכנס עמו במלחמה. פרק לב פסוק יא אומרו 'מכל החסדים' ואחר כך 'מכל האמת' ומן הראוי היה לו להקדים האמת ואחר כך החסד שהוא לפנים משורת הדין, נתכוון לומר שחסד אל אין כח באדם לשלם לאל עליון ואליו יקרא אמת כי אין לו תשלום מאדם כאומרו (איוב לה, ז) 'אם צדקת מה תתן לו', וכפי זה יקרא חסד של אמת על דרך אומרם ז"ל (ב"ר צו) חסד העשוי עם המתים קרוי חסד של אמת. פרק לד פסוק יג צריך לדעת מה היא החכמה שעשו שתרגם אונקלוס בחוכמתא, ואין זה אלא גניבת דעת. עוד מה היא כוונתו באומרו 'וידברו אשר וגו''. אכן יכוין באומרו במרמה כי נתחכמו לבל ירגישו בערמתם כי זה הוא העיקר, כי מה יועילו בערמתם אם יחושו לה חמור ושכם ויעשו שמירה הצריכה, או לא יעשו דבר לחשש המיחוש. אשר על כן נתחכמו בתשובתם וקודם כל דבר גילו כי הקפידו על הדבר, שזולת זה תהיה נכרת הערמה כיון שהמעשה היה ידוע כי לא יעשה כן אם העלם יעלימו מהראות הקפדה קצת מרמה יגיד, לזה פתח דבריהם דברו קשות 'אשר טמא וגו'', והוא אומרו 'וידברו' דיבור קשה שהוכיחום על הדבר ובזה הסירו החשד שאינם מדברים אחד בפה ואחד בלב שהרי הראו הקפדתם. ואחרי כן אמרו להם אמירה רכה, והוא אומרו 'ויאמרו לא נוכל', פי' הם חפצים ורצונם לתתה לו אלא שאינם יכולין לתתה לצד אשר לו ערלה ולא אמרו אשר הוא ערל כי לטענה זה יספיק בהמולו הוא את בשר ערלתו, לזה אמרו 'אשר לו ערלה', פי' אשר לו היתר ערלה כי מה בכך אם ימול הוא ובנים אשר יולדו לו מדינה יהיו ערלים כיון שאין להם דין מילה. ועוד נתנו טעם בדבריהם שהעיקר הוא כדי שיתחתנו עמהם ויהיו נשואים נשים אלו מאלו והיו לעם אחד וזה לא יהיה אלא אם ימולו כולם, לזה אמרו 'אך בזאת נאות לכם וגו' להמול כל זכר', דקדקו לומר 'אך' למעט טענת שיקבל עליו מילה חמור הוא וזרעו, כי לא יספיק זה מטעם שכתבנו אלא דוקא להמול לכם כל זכר, וטעמם בעיקר הדבר הלא הוא כמוס עמם להרוג כולם ואין מידם מציל. פרק לה פסוק א עם אומרו 'ושב שם' פי' הגם שהוא מארץ הכנעני יושב הארץ שב שם ולא תפחד מהם. |
