| באור פרק לז פסוק ו "שמעו נא החלום" יש לדקדק, מהו שנקט יוסף בדיבורו לשון "נא"? טעם אחד: אחי יוסף לא רצו לשמוע את חלומות יוסף, ולכן אמר להם "נא", לשון בקשה, שישמעו את דבריו. טעם שני: עיקר פתרון החלום הוא ביום החלום דווקא, לכן אמר "נא", מלשון עתה, כלומר, שמעו עכשיו את החלום כדי שפתרונכם יתקיים. לכן כאשר אדם חולם חלום רע, נוהגים להתענות "תענית חלום" כדי לבטלו, ויש לעשות זאת בו ביום, ואפילו בשבת, משום שפתרון החלום הוא דווקא ביום החלום. טעם שלישי: יוסף התכוון לומר לאחיו, שלא יחשבו שהוא הלך קודם לידידיו שיפתרו לו את החלום לטובה, ורק עכשיו הוא בא לאחיו. לכן אמר "נא", כלומר עתה לראשונה הוא מספר את החלום, למרות שיודע שהם לא יפתרוהו לטובה. בכך רצה יוסף לקרב הלבבות ביניהם, ויבינו שאין בלבו עליהם. וקשה על פירוש זה, הרי מובא בגמרא שרבי בנאה חלם חלום, והלך לפותרי חלומות, וכל אחד פתר את החלום בדרך אחרת, וכל הפתרונות התקיימו. אם כן, איזו מעלה יש בכך שיוסף השמיע לאחיו את חלומו לראשונה, הרי גם אם היה בא אליהם לאחר שכבר מישהו אחר פתר את חלומו, מכל מקום גם פתרונם היה מתקיים. ויש לומר, כי מה שאמרו חז"ל שכמה פתרונות יכולים להתקיים, זהו כאשר אין הם סותרים זה את זה. אבל אם הפתרונות סותרים, שפתרון אחד לטובה ופתרון אחר לרעה, אזי רק הפתרון הראשון מתקיים ואין השני יכול לבטל את הראשון. פרק לז פסוק יא "ויקנאו בו אחיו" מדוע רק לאחר החלום השני נאמר בתורה "ויקנאו בו אחיו", ואילו לאחר החלום הראשון לא נאמר שקינאו האחים ביוסף, אלא רק "ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו"? יש לומר, כי אחרי החלום הראשון חשבו שהחלום בא ליוסף בגלל מחשבותיו, לאחר שיוסף החשיב עצמו למלך עליהם. אבל בחלום השני שחלם שאביו ואמו יבואו להשתחוות לו, על כך בוודאי יוסף לא חשב מעצמו, על כרחך שחלום זה הוא הודעה משמים. לכן דווקא לאחר החלום השני נתעוררה קנאתם בו. פרק לז פסוק יג "לכה ואשלחך אליהם" מדוע כפל הכתוב בלשונו "לכה ואשלחך"? אמר יעקב ליוסף, אם אתה חושש ללכת אליהם בגלל שנאתם אליך, הרי אני שולח אותך, ובהיותך שלוח על ידי, מובטח לך שלא תינזק, שהרי "שלוחי מצוה אינם נזוקים". אמנם יש דעה הסוברת כי הכלל ש"שלוחי מצוה אינם ניזוקים" חל רק בהליכתם אבל לא בחזרתם. אכן, משום כך אמר יעקב ליוסף בפסוק הבא: "לך נא וגו' והשיבני דבר", כלומר, יעקב עשה את יוסף שליח גם בחזרתו - שישיב לו תשובה. ומעתה בהיותו שליח מצוה גם בחזרתו, לדעת כולם יהיה שמור מנזק גם בחזרתו אל יעקב וישוב אליו בשלום. ויש להקשות, הרי אחי יוסף שונאים אותו, ונמצא שהוא הולך למקום סכנה, והלא במקום סכנה לא נאמר הכלל של "שלוחי מצוה אינם ניזוקים", ואם כן מה ראה יעקב לעשותו שליח מצוה? יש לומר, שיעקב לא העלה בדעתו שאחיו עלולים להרע ליוסף כל כך, ולכן אין זה נחשב לסכנה ודאית אלא רק חשש סכנה. ובמצב זה, לדעת כולם שלוחי מצוה אינם ניזוקים. ועל כך יש להקשות, אם כן איך לבסוף נמכר יוסף לעבד, הרי הוא היה שליח מצוה, ושלוחי מצוה אינם ניזוקים? ויש לומר, כי נזק שהוא רק לפי שעה, אך תכליתו לטובה, אינו נקרא נזק. והרי אצל יוסף, תכלית מכירתו וירידתו למצרים היתה לטובה גדולה, וכדברי יוסף לאחיו "אלקים חשבה לטובה". ועוד יש לומר, כי יעקב דקדק בדבריו ושלח את יוסף לשכם - "הלא אחיך רועים בשכם לכה ואשלחך אליהם", כי צפה ברוח קדשו שבמקום אחר תתרחש סכנה. לכן, רק לגבי שכם היה יוסף שליח מצוה. אבל יוסף חשב שדברי יעקב אינם בדווקא, אלא הוא מורה לו שילך לכל מקום שהאחים נמצאים בו. פרק לז פסוק לג "חיה רעה אכלתהו טרוף טורף יוסף" מדוע כפל הכתוב בלשונו - "טרוף טורף"? ועוד יש להקשות, מדוע לא חיפש יעקב את עצמות יוסף לקיים בהן מצות קבורה? יש לומר, כי שתי טריפות נטרף יוסף. האחת, שנטרף על ידי חיה ומת, והשניה, שגופו נטרף, כלומר שהחיה נטלה את גופו של יוסף מן המקום ההוא אל מקום משכנה. וזו כוונת אחי יוסף באומרם "זאת מצאנו", כלומר את הכתונת בלבד, בלי שום שריד מעצמותיו של יוסף. מעתה מובן מדוע יעקב לא טרח לחפש את עצמות יוסף ולא ביקש זאת מבניו, כי ידע שגופו נגרר ממקומו למקום אחר על ידי החיה הטורפת. | האור החיים כלשונו פרק לז פסוק ו טעם אומרו 'נא'. למה שפירשתי שלא היו רוצים לשמוע אמר להם 'נא' לשון בקשה. או ירצה על דרך אומרם ז"ל כי עיקר הפתרון הוא דוקא ביומו ולא ביום אחר, ולזה מתענין תענית חלום אפילו בשבת ואינו נדחה ליום אחר, לזה אמר 'נא' פי' עתה ולא תאחרו לזמן אחר כדי שיתקיים. גם יכוין לומר להם לבל יחשבו אותו כי כבר הלך לרחמיו וידידיו וספר להם החלום ופתרונו לטובה הגידו וכפי זה בטלה מחשבתו הטובה שחשב לקרב לבבות אחיו כמו שפירשתי בפסוק שלפני זה, כי אין הוכחה שבחזקת אוהבים הם כי כבר קדם עיקר הפתרון ופתרהו לטובה אות, לזה לא חש לבוא אצלם שהגם שיפתרוהו לרעה כבר נתקיים כפתרון הראשון, לזה אמר 'נא'. ואם תאמר והלא אמרו בהרואה אמר רבי בנאה פעם אחת חלמתי חלום אחד והלכתי אצל כ"ד פותרי חלום שהיו בירושלים ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה וכולם נתקיימו בי ע"כ. אולי דוקא שאין הפתרונים סותרים אבל אם הם סותרים אין פותר שני מוציא מפתרון ראשון, וחש יוסף שידונו אותו בזה ואמר 'שמעו נא' פי' עתה הוא מספר הדבר ולא קודם ספרו לזולת. פרק לז פסוק יא בחלום זה הסירו הספק שהיה להם בחלום ראשון שבא החלום לסיבת מחשבותיו, כי ודאי שלא חשב ולא עלה על דעתו להשתרר על אביו ואין זה אלא הודעת דבר מהשמים ולזה נכנסה בהם קנאה. פרק לז פסוק יג 'לכה ואשלחך וגו''. פירוש לכה אצל אחיך, ואם אתה חושש לשנאתם הריני מלווך שולחך בדבר מצוה שתלך בשליחותי ושלוחי מצוה אינם ניזוקים. 'לך נא ראה וגו''. עתה הוא מפרש שליחות המצוה שעושה, ואמר 'והשבני דבר', עשאו שליח להחזיר לו תשובה שבזה אפילו למאן דאמר שלוחי מצוה אינם ניזוקין דוקא בהליכתן אבל לא בחזרתן, במציאות זה עשאו שליח גם בחזרתו, ומעתה הרי הוא בטוח שישוב בשלום אצל אביו. והגם שהיו אחיו שונאים אותו ושכיח היזיקא, סובר יעקב כדעת רבנן שחולקים עם פלימו בפסחים דף ח וז"ל תניא חור שבין ישראל לארמאי בודק עד מקום שידו מגעת, פלימו אומר כל עצמו אינו בודק מפני הסכנה, ופריך והאמר רבי אלעזר שלוחי מצוה אינם ניזוקים ומשני היכי דשכיח היזיקא שאני וכו' ע"כ. וחכמים שחולקים עם פלימו סוברים שיש לחלק בין מציאות שלפנינו למציאות שמואל כי שם שכיח ודאי היזיקא כי ישמע שאול שמושח את דוד למלך במקומו ואין לך שכיח היזיקא כזו מה שאין כן חשש שמא הגוי יעליל עליו אינו קרוי שכיח היזיקא. וממנה נשמע למה שלפנינו שאחיו לא היו ודאי שכיח היזיקא כי לא יעלה על דעת יעקב כל כך ישנאוהו בגדר שלא יציל מידם שליחות מצוה. וגם ההוא דסולם רעוע שאמרו בקידושין שכיח הזיקא הוא יותר מבדיקת חור שבין יהודי לגוי ומציאות האחים שאינם חשודים כל כך להרע לאחיהם. ואולי גם לסברת פלימו יש לומר שאינו חשוב שכיח היזיקא במציאות זה של בני יעקב ושליחות מצוה מצלת מן הנזק. ואם תאמר אם כן למה היה מה שהיה לעבד נמכר יוסף. יש לומר שנזק שתכליתו הטבה ומעלה גדולה אינו חשוב נזק. ועוד טעם יש בדבר, והוא כי יעקב ע"ה דקדק בדבריו בשליחות הלא אחיך רועים בשכם לכה ואשלחך אליהם. הרי גילה דעתו בפי' כי שליחותו הוא לשכם וכשהלך יוסף ולא מצאם בשכם והלך לחזר אחריהם במקום אחר, הרי הוא שליח עצמו, כי אביו לא שלחו ללכת למקום אחר ואין כאן שליחות מצוה אשר על כן היה מה שהיה. ויעקב נתכוון במה שיחד לו המקום שצפה ברוח הקודש כי למקום אחר יקראנו אסון כאשר קרהו ובדרך שכם לא תמצאהו רעה, ויוסף ע"ה חשב כי מה שאמר לו אביו שכם היה מורה מקום לו ואין הדברים בדיוק, וה' גלגל גלגולים לעשות אשר זמם לעשות. פרק לז פסוק לג נתכוון לומר כי ב' טריפות נטרף, הא' שטרפתו חיה והרגתו, והב' שטרפה גופו למעונתה שבזה נתיאש לבקש אחר עצמותיו לקוברם. וזולת זה היה קשה למה לא השתדל יעקב לחפש אחר עצמות יוסף לקיים בהם מצות קבורה. והם האחים נתחכמו ואמרו 'זאת מצאנו' פי' לבדה בלא עצמות עמה ומזה הרגיש כי החיה גוררתו למעונתה ולזה לא הטריחם לחפש עוד אחר עצמותיו. |
