מעוז צור מרווקותי
לך שאלה אנסח,
ההיכון בית אהבתי
ושם שכינתך אארח?
לעת הספק מנבח
מדייט וזמן המתמרח,
אז אגמור בשיר מזמור
כי בך בוטח,
אז אגמור בשיר מזמור
כי בך בוטח.
מבקרוב אצלך שבעה לה נפשי
מרמדה ופלאזה כוחי כילה,
אל חיי הוסיפו קושי
שדכניות ואם פולניה,
ומידך הגדולה הב
הרם פקק למעוכב,
קול חתן וקול כלה
אזי ישירו כולם עליו,
קול חתן וקול כלה
אזי יאמרו כולם עליו,
חשוף זרוע קידושיך
וקרב קץ לחצי הנחסר,
שמע קול שוועת רווקיך
הסובבים לבד מן המיצר,
כי ארכה להם האהבה
ואין קץ לימי אכזבה,
קרב הזמן בצל חתן
הקם לנו בית נאמן,
קרב זמן בצל חתן
הקם לנו בית נאמן...
ערב שבת וחנוכה תשעז מעוז צור...ועדיין ברווקותי..
אני מוכן לאחל לך שבשנה הבאה כבר תהיה נשוי, אבל תבטיח שגם כנשוי תשתף אותנו בכתיבתך המלבבת (לא אכפת לי גם אם זה יהיה על בכי תינוק ומוצץ אבוד)
המברך מתברך תודה חבר יקר:) וכן השנה אצלך..
נשלח ב-4/1/2017 20:31
טום888 כתב:
ערב שבת וחנוכה תשעז מעוז צור...ועדיין ברווקותי..
אני מוכן לאחל לך שבשנה הבאה כבר תהיה נשוי, אבל תבטיח שגם כנשוי תשתף אותנו בכתיבתך המלבבת (לא אכפת לי גם אם זה יהיה על בכי תינוק ומוצץ אבוד)
אצלי זה ריפוי בעיסוק
לנגן ולכתוב..
יש לך תחביב להחליף כל הזמן תחביבים:)
על מה כבודו מנגן?
זו בכלל שאלה????
גיטרה!!!יש אופציה אחרת??:))
ברור שיש!
נשלח ב-20/12/2015 19:37
גינגונת כתב:
לבקשת פרומערית
אז אתמול אחרי קריאת מאמר של הרב פינקוס על חנוכה
טעימה מהלטקעס של אמא ושיר או שתיים עם הגיטרה מול החנוכיה...ישבתי לכתוב
וזה מה שיצא.
הנרות הלו שאנו מדליקים
על ניסים ונפלאות שמונה ימים,
בתחנות הזמן בין בדידות לתקווה
במסע של הנפש בעקבות אהבה,
פורצת לה השאלה ממיתרי הלב
היכן הנס שירפא כל כאב??
הנרות הללו "שלראותם בלבד" חיבים
בכל רוח מצויה בחושך כבים,
הלראותם בלבד הבכלל עוד אוכל?
דומה אני ששומע הד מהחושך..
קולו של צחוק הגורל.
ואז מתוך החושך בוקע אור
באותיות של אש על קלף צחור,
"ולא מצאו אלא פח אחד שהיה מונח בחותמו של כהן גדול,ולא היה בו להדליק אלא ליום אחד ונעשה נס...
מביט חרש על הנר הדולק הנה הפתרון!
לחידת הנפש המתייסרת במה יתרון,
ישנו פך אחד שעליו החושך לא גבר
לא הסב את פניו אליו כלל
אמר ממילא ידלק היום ולא למחר.
אותו נר אחד יכול להיות
המוסיף והולך ואת החושך לדחות,
והנרות אז לראותם אוכל
יאירו הם ברוח שאינה מצויה ועד בכלל,
והאור אז יצחק את צחוק הגורל..
אז ימלא שחוק פינו ולשונינו רינה..
התהיות וסימני השאלה
יתכבו משלהבת האמונה העולה,
כי מים רבים לא יוכלו לכבות
את הכח במוסיף והולך להיות,
ומעט מן האור ידליק תקווה
כי בנרות הללו
אב בשמונה ציווה אהבה..
ו
יפה לך הכתיבה.... אבל גם אצל ספרדים מכינים לאטקעס? (ועוד קוראים לזה ככה? )
אם בזה שאכתוב לאטקעס אגרום להוציא ממך מחמאה..אז אכתוב זאת גם אני תימני:))
אצל ספרדים מכינים לביבות..אצל אמי הלא ספרדייה לאטקעס:)))
נשלח ב-20/12/2015 19:34
פרומערית כתב:
אצלי זה ריפוי בעיסוק
לנגן ולכתוב..
יש לך תחביב להחליף כל הזמן תחביבים:)
על מה כבודו מנגן?
זו בכלל שאלה????
גיטרה!!!יש אופציה אחרת??:))
נשלח ב-20/12/2015 19:33
אליפלת כתב:
טום אתה חתיכת כשרון מטורף אני פשוט לא מאמין
חן חן ידידי היקר.
ברוך הנמצא! שמח לראותך גם כאן!:))
נשלח ב-19/12/2015 23:57
טום888 כתב:
לבקשת פרומערית
אז אתמול אחרי קריאת מאמר של הרב פינקוס על חנוכה
טעימה מהלטקעס של אמא ושיר או שתיים עם הגיטרה מול החנוכיה...ישבתי לכתוב
וזה מה שיצא.
הנרות הלו שאנו מדליקים
על ניסים ונפלאות שמונה ימים,
בתחנות הזמן בין בדידות לתקווה
במסע של הנפש בעקבות אהבה,
פורצת לה השאלה ממיתרי הלב
היכן הנס שירפא כל כאב??
הנרות הללו "שלראותם בלבד" חיבים
בכל רוח מצויה בחושך כבים,
הלראותם בלבד הבכלל עוד אוכל?
דומה אני ששומע הד מהחושך..
קולו של צחוק הגורל.
ואז מתוך החושך בוקע אור
באותיות של אש על קלף צחור,
"ולא מצאו אלא פח אחד שהיה מונח בחותמו של כהן גדול,ולא היה בו להדליק אלא ליום אחד ונעשה נס...
מביט חרש על הנר הדולק הנה הפתרון!
לחידת הנפש המתייסרת במה יתרון,
ישנו פך אחד שעליו החושך לא גבר
לא הסב את פניו אליו כלל
אמר ממילא ידלק היום ולא למחר.
אותו נר אחד יכול להיות
המוסיף והולך ואת החושך לדחות,
והנרות אז לראותם אוכל
יאירו הם ברוח שאינה מצויה ועד בכלל,
והאור אז יצחק את צחוק הגורל..
אז ימלא שחוק פינו ולשונינו רינה..
התהיות וסימני השאלה
יתכבו משלהבת האמונה העולה,
כי מים רבים לא יוכלו לכבות
את הכח במוסיף והולך להיות,
ומעט מן האור ידליק תקווה
כי בנרות הללו
אב בשמונה ציווה אהבה..
ו
יפה לך הכתיבה.... אבל גם אצל ספרדים מכינים לאטקעס? (ועוד קוראים לזה ככה? )
נשלח ב-19/12/2015 22:24
טום888 כתב:
אצלי זה ריפוי בעיסוק לנגן ולכתוב.. יש לך תחביב להחליף כל הזמן תחביבים:)
)
