| באור פרק מא פסוק כט-ל "הנה שבע שנים באות שובע גדול בכל ארץ מצרים... ונשכח כל השובע בארץ מצרים וכלה הרעב את הארץ" יש לדקדק, מדוע כאן לגבי השובע אומר פעמיים "בארץ מצרים", ואילו בהמשך לגבי הרעב אומר "ארץ" סתם? יש לומר, כי שנות השובע יהיו רק בארץ מצרים ולא בשאר הארצות, אבל הרעב יתקיים בכל העולם. ואכן הדבר מדוקדק מלשון הפסוקים. הנה לגבי השובע נאמר "ותכלינה שבע שני השבע אשר היה בארץ מצרים", ויש לדקדק מה ראה הכתוב לציין "אשר היה בארץ מצרים", לכאורה יש בזה ייתור לשון? אין זאת אלא שבא הכתוב להודיענו כי השובע היה בארץ מצרים בלבד. לעומת זאת, לגבי הרעב נאמר "והרעב היה על פני כל הארץ". יוסף הצדיק ידע דבר זה, כי ראה בחלום שהפרות דקות ורעות, כלומר, שבמצרים יתקיים רעב גדול. ואם בשנות הרעב היה שובע בשאר ארצות, היו המצרים מביאים לחם משאר הארצות כדי שיהיה להם די אוכל לשנות הרעב, ואז לא היו נגלות בחלומו פרות דקות ורעות. מכך למד יוסף שהרעב יהיה בכל העולם. פרק מב פסוק יא "כולנו בני איש אחד נחנו כנים אנחנו לא היו עבדיך מרגלים" מה ראו לציין בדבריהם כי הם בני איש אחד? יש לומר, כי בכך רצו להוכיח שאין הם מרגלים, שכן דרך המרגלים להיות ממשפחות שונות, כמו שמצינו אצל המרגלים ששלח משה וכן אצל המרגלים ששלח יהושע. ועוד, שבכך שגילו מיד את מוצאם ומשפחתם, זו הוכחה כי אינם מרגלים, כי אילו היו מרגלים היו מנסים להסתיר זאת. וזו כוונת הפסוק "כנים אנחנו" בדברינו, וממילא זו ראיה כי "לא היו עבדיך מרגלים". פרק מד פסוק א-ב "מלא את אמתחות האנשים אוכל... ואת גביעי גביע הכסף תשים בפי אמתחת הקטן" צריך להבין, מדוע הורה יוסף להטמין את הגביע באמתחת בנימין? והלא אין לפרש שרצה לצערם, שהרי דיבר איתם לשלום ואכל ושתה עמהם. יש לומר כי יוסף עשה זאת משלוש סיבות: סיבה ראשונה: יוסף זימן להם מעשה של גניבה, הדומה לחטא שחטאו בגניבת יוסף, ועל ידי שייגרם להם בושת פנים יכופר להם חטאם. סיבה שניה: כדי לכפר על שחטאו בחוסר אחווה ליוסף אחיהם, נדרש מהם לתקן זאת על ידי שיחיו בשלום ובאחווה עם בנימין אחיהם. ועל כן עשה יוסף את מעשה הגביע, כדי לבחנם עד כמה הם קרובים ומסורים לבנימין. סיבה שלישית: יוסף רצה לרמוז להם על מעשה הגניבה שלהם, כדי שיבינו שהוא מכירם ויודע את מעשיהם. | האור החיים כלשונו פרק מא פסוק כט-ל דקדק לומר 'בכל ארץ מצרים' ב' פעמים ולא אמר 'בארץ' סתם כמו שאמר בסמוך, לומר כי השבע אינו אלא בארץ מצרים אבל הרעב הוא בכל העולם, ולזה כשאמר 'וכלה הרעב' לא אמר ארץ מצרים בלבד אלא 'את הארץ' בין ארץ מצרים בין שאר הארצות, וכמו שכן היה דכתיב 'והרעב היה על כל פני הארץ', ובשבע אמר הכתוב 'ותכלינה שבע שני השבע אשר היה בארץ מצרים', הרי זה מגיד כי לא היה שבע אלא בארץ מצרים שאם לא כן לא היה צריך לומר 'אשר היה בארץ מצרים'. והודעת דבר זה ליוסף היתה ממה שראה כי הפרות היו כל כך דקות ורעות, מזה דן שאם היה השובע בעולם לא היו במצרים כך כל בשבע שני הרעב כי יביאו לחם משאר הארצות אלא ודאי שהרעב הוא בכל העולם ובזה אין מפלט להם, והשבע אין לו ממה להוכיח כי יהיה בכל הארצות. פרק מב פסוק יא פירוש ובזה אין מקום לחשד ריגול כי המרגלים יבחרו להיות מענפים רבים, וכמו כן תמצא במרגלים ששלח משה, וגם ב' ששלח יהושע לא היו בני איש אחד כי כן דרך הבוחן בענין זה. ואומרו 'כנים אנחנו', פירוש, אחר שמודיעים עצמם יוצדק כי הם כנים, כי הוא הפך משפט המרגלים שלא יודיעו עצמם מעצמם. פרק מד פסוק א-ב צריך לדעת טעם יוסף בענינים אלו. ואם לצערם הלא מעשיו מוכיחים כי גמר בלבו השלום ואכל ושתה עמהם והראה להם שלום. ואולי כי נתכוון לג' דברים. הא' כדי שיכופר להם עוון הגניבה שגנבוהו היה עושה להם דברי חשד כדי שיהיה הבושת על מין העוון עצמו של יוסף יכופר עונם. וב' לראות אם יתנו נפשם על בנימין ובאמצעות זה יכיר כי מודדין מדידת אחוה עם אחיו ויכפר להם עונם. הג' לרמוז להם ענין הגנבה אולי יתחילו להרגיש כי יש מי שמכיר מעשיהם בבית הלז. וכן מצינו לו שהיה רומז להם הדבר בפרטים אחרים דכתיב 'וישבו לפניו הבכור כבכורתו' וגו' וכאלה רבות. |
