שימור לדורות

כמי שמרותק לסדרת וידאו מיאמי-אקספראנס בכל פעם, ושואל את עצמו את השאלה הכי פשוטה:
הרי התרבות היהודית מאז ומעולם נשאה למשך דורות את הריקודים החסידיים, את ההגיות החסידיות, ואת המלבושים. היום אנו עדים לתרבות חדשה של טראנסים שהשתלטה על זאנר המוסיקה החסידית. וכן, אני לא מדבר על אותם זמרים צעירים אמריקאים שמוציאים איזה "להיט" ליוטוב. אני מדבר על זמרים עם שם עולמי - שנכנעה לתרבות המערב שהרסה כל חלקה טובה במוסיקה העולמית. אני מדבר למשל על שוואקי, שאפשר לראות ב2 דיסקים האחרונים שלו פלישה איומה של מוסיקה "חצי יהודית" אם בכלל. אני מדבר על הרס תכליתי של מוזיקה נשמתית יהודית שהתקיימה אלפי דורות.

פרחי מיאמי ובראשם ירחמיאל ביגון, אני חושב שרוב ההצלחה של ירחמיאל ביגון היא לא רק בזכות ה"חידוש" כמו שהוא תמיד נוהג לומר בראיונות איתו. אלא הוא תמיד מנסה להוסיף איזשהוא טעם מקורי, יהודי, שיגלוש לנשמה. בנוסף ל"חידוש" שהוא מתאר.

אחרי שאני מכיר כבר את כל הדיסקים בעל פה, למעט 2 מהם שאפילו ירחמיאל בעצמו יודע בקושי על קיומם, אני נוהג לפתוח במונולג קצר על משמעות המוזיקה החסידית בהשוואה ל"יצירות החדשות" שאנו עדים אליהם בכל שבוע. אני חושב שההצלחה הכי גדולה של ירחמיאל, הסיעתא דשמיא שלו, היא הקדושה שבלחן, העברה והמשמעות מהילדים עצמם אל השומע. לגבי הדיסקים האחרונים הוא גם הצליח לשמור על המסורת החשובה הזו.

וההופעות, אך ההופעות. הצפיתם אי פעם במיאמי אקספריאנס 3 למשל? . אגדה. ללקק את האצבעות. ושאר  סדרות הוידאו שירחמיאל אז בתחילת שנות ה90 משקפות לחלוטין את המסורת היהודית שירחמיאל כה ביקש להדגיש. הלבוש, הריקודים, התנועות. - למשל ניגון ההורה של ירחמיאל מבסיעתא דשמיא או שאר הניגונים החסידים מהאלבום its מן השמים
המוסיקה האותנטית של מיאמי והאיכותית ביותר לדעתי מסתיימת כבר האמצע שנות ה90. אך עדיין אפשר לראות אותן פה ושם באלבומים של שנות האלפיים

כילד שגדל מאז ומעולם על פרחי מיאמי אני מקווה שהמוסיקה החסידית האותנטית, מוסיקת הנשמה, של הקלרינט הכינורות והמקצב החסידי - ילוו אותנו לעד ויכנסו אל תוך הנפש בבחינת צמאה נפשי לאלוקים לקל חי

המשך שבוע מצוין ובשורות טובות 

אני חושב שכולם מסכימים שההופעות כמו 2 3 4 לא הי במיאמי גם מבחינת השירים וגם מבחינת הסולנים(ארי איצי עודד נחום) 

אם מדובר על לשמר את הטעם של פעם, אז אתה בהחלט צודק.

הזכרון הכי מוקדם שלי, מפרחי מיאמי, בערך בגיל 3 או 4, כאשר הקשבתי לשיר "ברוך ה'" בפטיפון ( זקנה ), ובעצם גדלתי על כל המוסיקה החסידית האמיתית עפ"י הסטנדרטים המובאים כאן. 
כמעט כל מוסיקה יהודית, שהיתה פרי יוצרים חרדיים, הוכנס לבית שלי, ולא, אני לא מעלה את זה בכדי לתת לכם היסטוריה אישית, אלא בכדי לתת רקע לצורת החשיבה שלי ולדברים שייאמרו בשורות הבאות. 

אני לא יודעת כמה מכם שמעו על MOSHE YESS ע"ה, השיר המפורסם ביותר שלו, הוא "MY ZAIDE", אוהדי מיאמי, מן הסתם יכירו קצת כי הוא הופיע במיאמי אקספיריאנס 2. אך דעו לכם, שהשיר הספציפי הזה, היה ממש לא אופנייני לסגנון שלו, הסגנון שלו היה קאנטרי (COUNTRY) מובהק.

THE RABBIS SONS, להקת "אור חדש", האחים זים הם רק קצת מהיוצרים ששמעתי כילדה קטנה, כולם דתיים ו/או חרדים עם מוסיקה יהודית נחמדה, לרוב מלווים ע"י חצוצורות ( ככלי הבולט ). 

בימים עברו, הקהילות היהודיות היו יותר מסוגרות, לפני עידן האינטרנט, למרות שברדיו היה ניתן לשמוע למוסיקה לועזית בקלי קלות, וגם אם כן האזינו, מהות השירים, הלחנים והמילים לרוב היו תמימים יותר מאילו שניתן לשמוע כיום. 

ירחמיאל ביגון, אשר התחיל את הקרייריה שלו בזמנים יותר מסוגרים לקהילות החרדיות והדתיות, היתה לו השפעה ישירה על סוג המוסיקה ששמעו, בפרט כאשר הדרך העיקרית בה שמעו על אלבום חדש היה מפה-לאוזן או פרסום בעיתון שבועי, רק לאחר כמה שנים, כאשר תופעת תכניות ותחנות רדיו חרדיות/דתיות החלו להיות תדירים יותר, סוג הפרסום השתנה והגיע ליותר אנשים.
אין ספק שירמיאל בהחלט הצליח לשמר על חלק גדול מהתכנים היהודיים האותנטיים, אך אם תביטו היטב, גם אלו השפיעו עליו. למשל, העברת צורת השירה של המקהלה, מסגנון עמידה של מקהלה, לדוגמא: עמידה בשורות עם ידיים מאחורי הגב - להחזקת מיקרופונים אישיים. ( בואו נהיה כנים, הקינדרלך עושים זאת וירחמיאל שינה את השיטה אחרי שהקינדרלך כבר התפרסמו ). הישיבה בויס ( נשאיר בצד כרגע את הכשרון המטריף של אלי גרסטנר ) צורת השירים, הקליפים התדירים, ההופעות הרעשניות - בהחלט השפיעו על ירחמיאל ביגון, הרי הוא הוציא את הקליפ של WHEN THE SIYUM CALLS. 

אני נוטה לחשוב שלמרות האמת ברצון שלו האמיתי, ואני לא מטילה ספק בכך שהוא כנה ברצונותיו, להידבק למוסיקה הישנה והטובה, הוא הרבה יותר מרוכז כיום לשמר את הנישה של פרחי מיאמי כמוצר והוא משתמש בפרמטרים של תורה ולא להפך. כמובן שזוהי דעתי האישית.

לגבי כל מיני סגנונות חדשים ומערביים הכוללים את הקבוצות שמשחררות לעיתים קרובות או רחוקות קליפים ליוטיוב, אני דווקא חושבת שהתופעה מבורכת. אני מכירה כל כך הרבה אנשים שלולא מגוון המוסיקות האלטרנטיביות הקיימות כיום, כלל לא היו מקשיבים למוסיקה יהודית. וזה כולל המון נוער חרדי בתוכם. 

אני אישית, מוכנה להכניס כמעט כל יוצר דתי/חרדי לתוך הבית שלי. 

היחידה שבאמת התנגדתי לו, עקרונית, הוא מתתיהו, למרות שהמילים שלו הם בהחלט טובים יותר מהרבה אמנים אחרים במוסיקה הלועזית, אך זה יותר ענין אישי של רמה עקרונית בגלל האדם ומעשיו.

אם לא הבנתם את אשר כתבתי, לא נעלבתי כלל, כי היה נורא כיף לכתוב ולהצטרף לדיון.