| נשלח ב-15/1/2016 10:57 |
 |
| |
עיונים באמונה ובטחון לחזו"א ח"ב
ע"פ בקשת מיימוני ב
http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=3041547&whichpage=8&forum_id=1364#R_8אני פותח את האשכול הזה, כהמשך לאשכול הקודם.בעלבעמיו כתב:בזמן האחרון עיינתי בספרו של החזון איש אמונה ובטחון. אי"ה אעלה מספר נקודות שעלו לי תוך כדי קריאה, ואני מניח שחלקם כבר הועלו באשכול. הספר הוא ליקוטים מכת"י של החזון איש ולכאורה אין קשר בין פרק לפרק. למרות זאת, אנסה לבדוק האם קיים קשר בין הפרקים, והאם הפרקים אכן מהווים יחידת מחשבה אחת.
בעלבעמיו כתב:
פרק א החזון איש פותח בביטוי שזכה לתפוצה רבה <מדת אמונה היא נטיה דקה מעדינות הנפש. אם האדם הוא בעל נפש, ושעתו שעת השקט, חפשי מרצון תאוני, ועינו מרהיבה ממחזה שמים לרום והארץ לעומק, הוא נרגש ונדהם, כי העולם נדמה לפניו כחידה סתומה, כמוסה ונפלאה, והחידה הזו מלפפת את לבו ומוחו, והוא כמתעלף, לא נשאר בו רוח חיים, בלתי אל החידה כל מעיינו ומגמתו, ודעת פתרונה כלתה נפשו, ונבחר לו לבא באש ובמים בשבילה, כי מה לו ולחיים, אם החיים הנעימים האלו, נעלמים ממנו תכלית ההעלם, ונפשו סחרחרה ואבלה וכמהה להבין סודה ולדעת שרשה והשערים ננעלו. >ההבנה המקובלת היא שהאמונה היא נטיה דקה אישית של בעל נפש עדינה, שלא ניתן להוכיחה, אלא היא תחושה סובייקטיבית שאינה ניתנת להוכחה. לדעתי, מחשבה זו הייתה רחוקה מהחזון איש כרחוק מזרח ממערב. החזון איש יורה דעה הלכות שחיטה - סימן ב אות טז ד"ה ונראה דאין דין כתב <ונראה דאין דין מורידין אלא בזמן שהשגחתו ית' גלוי' כמו בזמן שהיו נסים מצוין ומשמש בת קול, וצדיקי הדור תחת השגחה פרטית הנראית לעין כל, והכופרין אז הוא בנליזות מיוחדות בהטיית היצר לתאוות והפקרות, ואז היה ביעור רשעים גדרו של עולם שהכל ידעו כי הדחת הדור מביא פורעניות לעולם ומביא דבר וחרב ורעב בעולם, אבל בזמן ההעלם שנכרתה האמונה מן דלת העם אין במעשה הורדה גדר הפרצה אלא הוספת הפרצה שיהי' בעיניהם כמעשה השחתה ואלמות ח"ו וכיון שכל עצמנו לתקן אין הדין נוהג בשעה שאין בו תיקון ועלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת. > הנה החזו"א כותב בפירוש שהמצב הרצוי הוא שההשגחה גלויה ואז הכפירה היא רק בהטיה מיוחדת לתאוות והפקרות, כי בתקופה כזו, הגיונית אין מקום לכפירה. ואם הכופרים יקלקלו את בני דורם, אזי ביעור הרשעים הוא תיקון העולם, לא רק בגלל שהם רשעים, אלא אם הם ידיחו את דורם, הם יביאו רעה לעולם. אמונה בתקופה כזו אינה סובייקטיבית ואינה נטייה עדינה, היא כמעט אובייקטיבית ואין שום צורך בעדינות מיוחדת כדי להגיע אליה. הכל ברור ושקוף. לצערנו, אנחנו חיים בזמן שאין השגחה גלויה, ובזמן כזה צריך עדינות נפש. עדינות הנפש אינה נצרכת בשביל האמונה עצמה, שכן את האמונה עצמה ניתן לחוות גם בצורה ממשית יותר, היא נצרכת כדי שהאדם יתבונן בעולם ויתפעל, ושלא יסביר את התופעות המדהימות שהוא רואה בצורה מעוותת כדי להישאר בתאוותיו.
בעלבעמיו כתב:
ההוכחה הטליאולוגיתהוכחתו של החזון איש היא ההוכחה הטליאולוגית. הוא כמובן לא הראשון שהגה את ההוכחה הזו, וכל השאלות והקושיות שהועלו במשך הדורות, קשות גם על החזון איש. סיום הפרק הוא ארבעת 'אני מאמין' שבסידורים. המעיין עלול להישאר בשאלה, כיצד ההוכחה של החזון איש יכולה להביא לעיקרי האמונה האלו. היא יכולה להביא להכרה במתכנן תבוני, שעקרונית יכול להיות גם חייזר מהנדס על, אך מניין לנו להסיק שמתכנן זה עונה על הקריטריונים של הרמב"ם? מיימוני כתב:
בעל בעמיו
חבל שלא פתחת אשכול חדש, ועדיין לא מאוחר להעתיק לחדש, לתת לו כותרת כמו "עיונים באמונה ובטחון" מחדש.
בינתים אפשר יהיה לארגן יותר את מה שכתבת. אני מבין שהקטע הלקוח מדבריו בהלכות שחיטה, שהינו מפורסם בזכות עצמו, סותר לקודם?
בזה יש לדון.
הקטע בהלכות שחיטה טוען שיש מצב שבו ניתן לזהות השגחה. ואני תמה על הקטע הזה עצמו. איך רואים השגחה?
(היה למיכי אשכול גדול מאד על זה, וראוי ללנקקו לאשכול החדש).
השאלה הזו היא אולי מעין שאלתו של יום (ואולי של מישהו אחר שנעלם ממני)? איך מערך אירועים א' ב' ג' מוכיח מתוך עצמו שהוא מכוון? מכוון מגבוה? אולי מפני שהוא מספק גמול. לצדיקים ולרשעים?
לפי זה החזו"א אולי טוען שפעם היה גמול מיידי וברור וזה נפסק. זו תשובה אחרת עד כמה שאני מבין לשאלת הגמרא בשם אחר (אלישע בן אבויה) על האב שהורה לבנו לעלות לצמרת העץ ולשלח את הקן, והבן נפל ומת. אולי אלו שתי תקופות בהיסטוריה האנושית והיהודית?
כמובן צריך לבאר מדוע וכיצד היה השינוי הזה.
הסבר שנראה קל יותר לאימוץ יטען שזו שאלה תרבותית. כאשר אדם גדל על הציפיה לראות השגחה הוא יזהה אותה כי זו תהיה התיאוריה הראשונה שתעלה על דעתו (וראה תשובתי לעיל לאפרים בן - עכשו ראיתי אותה כאילו מעולם לא כתבתיה.... איך שוכחים).
דברי החזו"א ב"אמונה ובטחון" על העולם כחידה אכן מעוררים קושי. במיוחד לגבי הפרשנות התרבותית שהצעתי לדבריו. אם כי יתכן שכדבריך הוא מתייחס לשלוש תקופות, או לשתי תקופות ובשניה שני מקומות.
התקופה הראשונה, מעין תור זהב של השגחה, הדברים ברורים, אם מחמת סדר הזמנים והאירועים ואם מחמת התרבות.
התקופה השניה היא זו שלנו או דומה לשלנו, נניח זו שבה גדל החזו"א. בשנות העשרה יש לכל אדם (או לרובנו? או שזה גם כן תלוי תרבות?) תקופה פילוסופית, למרות שכפי שהחזו"א מתאר אותה זו תקופה ספרותית גם כן. ואקזיסטנציאליסטית.
למה אני כאן? מה זה העולם? זו תחושה נפלאה של עולם מרתק, אולי אפילו של תעלומה, כפי שהחזו"א מכנה זאת "חידה".
התחושה הזו יש לה הנחות יסוד, לה ולתשובות שהיא מקוה למצוא.
האם יש צורך בתחושה כזו שבה יש השגחה נראית או מוכרת דרך התרבות? כאן אני מסכים איתך.
הווה אומר: גם בתקופה של שינוי תרבותי שבו הנטיה היא לפרש את ההשגחה כבלתי קיימת, גם בה יכול אדם להתעורר לחפש אחרי האלוקים.
והכל כפי שכתבת, אם הבנתי, אליבא דהחזו"א.
מיימוני כתב:
לגבי התגובה השניה, הרשה לי לא להסכים.יתכן שניתן לזהות אצל החזו"א את ההתחלה של הדיון הטלאולוגי. הראיה מן הסדר. אבל כמדומה שיש כאן יותר ואולי גם פחות.עד כמה שידוע לי, הדיון הטלאולוגי מצביע על הסדר בעולם ושואל מנין הוא אם לא מידי מסדר.סדר במובן של הסדר של עולם החי, ואולי גם הסדר הפיזיקלי, במקרו, בין הכוכבים (בתקופה בה נולד הטיעון לא ידעו על גלקסיות) ובמיקרו, בגוף החי והאדם.אצל החזו"א האם הוא מדבר על הסדר? מתבקש לשער שהחזו"א מתייחס ל"כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך", אני רואה שמים ומסביר שזו בריאה. אבל, כפי שכתבתי לעיל, במחפש החש חידתיות יש מרכיב נוסף. מרכיב שהינו פסיכולוגי, התחושה של הפליאה. הפליאה הזו, האם היא חלק מן התשובה או חלק מן השאלה. כלומר, זה לא רק העולם המפליא, זה גם אני, האני המתפלא. זה מרחיב את הטיעון מעבר לטלאולוגי.אולי אני מחיל בפרשנותי לחזו"א את גישתי שלי והוכחותי שלי?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2016 13:09 |
|
| |
ותודה לכל המגיבים, באשכול ובאישי.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2016 13:09 |
|
| |
סיכום
ברור שעיון זה במשנת החזון איש הוא חלקי ביותר, כי הוא מתבסס על ספר אחד ויחיד. ניתן לראות איך עיקרי האמונה החרדיים שמניתי ב http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2964262&forum_id=1364 נמצאים בתורתו של החזון איש. ראינו את הא-היסטוריות, ירידת הדורות, איסתכל באורייתא וברא עלמא (לעיל בנשוא השוחד), פונדמנטליזם (ע"ש), השגחה והשתדלות, ואפילו הספרות הקנונית (עמ' 2 באשכול הנ"ל) אולי הספר אמונה ובטחון מנסה לשכנע את הצעירים, מיהו האדם ההרואי, ומנסה להובילם להערצת החוכמה האמיתית האחת, ההרואיות שבדקדוק הדין, והביטול כלפי הקדמונים. כפי שהראיתי באשכול האמונות, כל העיקרים האלו שנויים במחלוקת, וממילא גם מסקנותיהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2016 13:07 |
|
| |
פרק ו
הפרק הזה הוא פרק קצר וחלקי על הנבואה. החזון איש אינו יכול לקבל את מעמדו של אברהם אבינו ללא עמל התורה ולכן הוא כתב: "עוזבים תענוגי בני אדם, מתענגים על זיו החכמה, לומדים ארבע מאות פרקים במסכת עבודה זרה שחלק להם אברהם מחכמתו".
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2016 13:06 |
|
| |
6. כל הוכחות החזון איש מתבססות על תפיסתו באגדות חז"ל שצריך לקבלם כפשוטן, ראו, https://goo.gl/kmdIsG ועוד חזון למועד.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2016 22:36 |
|
| |
5. באות ד החזון איש מביא את הרמב"ן במדבר כא:ט על חולי הכלבת. האם בימינו דברים אלו נחשבים כאמיתיים?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2016 22:31 |
|
| |
3. החזון איש הביא דוגמא מהחניטה, שאנחנו לא יודעים כיצד המתים חנטו. מסתבר שאמנות החניטה לא נעלמה מהעולם (ראו בויקיפדיה ערך חניטה). מאידך, רמת הידע המצרית על גוף האדם לא הייתה גדולה במיוחד, שכן הם זרקו את המוח בניגוד לאיברים אחרים שנחנטו בנפרד (ראו ויקיפדיה ערך מוח). ככלל היחס של הקדמונים למוח מעלה תהיה על הערכת הידע המדעי שלהם על ידי החזון איש.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2016 22:29 |
|
| |
2. החזון איש הוסיף וטען, שלקדמונים היתה את היכולת להגיע לחכמה החדשה אלא שנמנעו מכך בכוונה, מחשש שיבואו הדברים לאנשים שאינם הגונים וישתמשו בהם לעבודה זרה ולשפיכות דמים. על טיעון זה ניתן להשיב בשני כיוונים. החזון איש מתעלם לחלוטין מכך שהחכמה המעשית החדשה קשורה בקשר בל יינתק לידיעת הטבע המודרנית. אין אפשרות להמציא מכוניות, מכשירי חשמל ותרופות בהסתמך על תורת ארבע היסודות האריסטוטליים, ולכן הקדמונים לא היו מסוגלים להגיע לחוכמה המעשית שלנו. הטיעון שחששו שההמצאות שימשו לדברים שאינם הגונים גם הוא לא מובן. האם כשיש חולה לפנינו לא מוטל עלינו להשתמש באנטיביוטיקה, גם אם ייתכן ומחר ישתמשו בה לדברים רעים? האם החזון איש היה פוסק לא להשתמש באנטיביוטיקה, גזירה משום עמידות חיידקים? הלא אין חולה מצוי לפנינו יותר מזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2016 22:27 |
|
| |
1. החכמה של הדורות האחרונים היא חוכמה מעשית לעומת החכמה של הדורות הקודמים שהיא "הערמה הערומה". ברור לחזון איש שהחכמה הערומה עדיפה על החכמה המעשית. על טיעון זה ניתן להשיב שגם החכמה הערומה אינה ערומה, גם היא מבוססת על ידיעת הטבע אלא שהחכמה המודרנית פחות יומרנית מהחכמה הקדומה. המעיין בהלכות יסודי התורה של הרמב"ם יראה שהוא בנה את החכמה העליונה יותר על בסיס החכמה שהחזון איש היה מגדירה כנמוכה יותר. ולכן, אם החכמה התחתונה של הקדמונים בטלה, ממילא גם חוכמתם העליונה בטלה. אם העולם אינו בנוי מגלגלים וחוקי התנועה אינם חוקי התנועה האריסטוטליים, הרי בטלו הוכחות הרמב"ם שבנויות על המדע האריסטוטלי. קשה לקבל את החכמה העליונה במנותק מהחכמה התחתונה, כאשר החכמה העליונה בנתה את עצמה במודע מעל החכמה התחתונה.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 19/03/2016 22:30:11
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2016 22:24 |
|
| |
פרק ה
גם בפרק זה ממשיך החזון איש בשלילת רוחות הזמן. אם בפרקים הקודמים הוא חיווה את דעתו במרומז נגד התנועות האידיאליסטיות הגדולות של הזמן, ובמפורש נגד התנועות הפנים יהודיות של מוסר וחסידות, כאן הוא מנסה לשכנע שגם בחוכמה אין לדורות האחרונים במה להתגדר כלפי הראשונים.
והחזון איש מציג מספר כיוונים להוכחת טיעונו
|
|
|
|
| נשלח ב-15/3/2016 08:49 |
|
| |
א. לא ברור, היה ת"ח חשוב בדורנו שהצהיר חזור והצהר על כוחא דהיתרא. האם השיביות הליטאיות היו כ"כ אדוקים בדקדוק הדין?
האם מי שילמד את כל השתלשלות פרטי ההלכה ויבחין עד כמה הצטבר במשך הדורות, סיכוייו לשמור הלכה בהכרח גדולים יותר?
ב. הפתרון הוא לימוד מחשבה, ומה שבמרכז מכנים כיום לימוד אמונה, ושינוי השם משמעותי מאוד. האם הפתרון עובד? צ"ע, אך נראה לי שיש אנשים שפתרון זה בהחלט מדבר אל לבם, אולי הם לא יקפידו של שיעור חזון איש, אבל הפתרון הזה בהחלט השאירם במסגרת הדתית.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/3/2016 07:27 |
|
| |
א. יש משהו בדברי החזו"א לעניין צשמי שלא עמל בגמ' סיכויין לשמור הלכה בדקדוק פחותים. מי שראה כמה אנרגיה השקיעו משך הדורות בכדי לברר הלכה נוטע בליבו את חשיבותה. מי שמחפף בדברי הגמ' (וממילא רואה בה מנהגים שהצטברו וכדו' ולא משהו מאוד מושקע) יקפיד פחות. זה לא רק סימן אלא גם סיבה. ב. ב. מה הפתרון לדעת הרב קוק? מהו האור האלוקי (האם המוסר)? והאם הפתרון עובד?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/3/2016 21:15 |
|
| |
הפתרון לבעיות הדור
החזון איש השאיר את הפתרון הקלאסי של דקדוק הדין ובעמל התורה, ואילו הרב קוק מצא את הפתרון הוא העמקה ביסודי הרגש והדעת שבתורה. באיגרת קלב כתב הרב קוק: אני רואה שעיקר מניעת ההצלחה, בכל מה שעושים לחזק את היהדות ומעמדם של ישראל בכל, הוא מפני שנזנח האור האלוקי, נזנח לגמרי מן הלב והמח. הכל פונים עכשיו רק לתקן את ה"פראסטע פרומקייט" ("חרדיות פשוטה"), כאילו היה אפשר להחיות את העולם בגוף בלא נשמה . נראה שמה שהרב קוק מכנה גוף, החזון איש היה מכנה נשמה.
לדעת החזון איש אם דקדוק הדין היה משאת נפשם של חז"ל (והערתי על כך למעלה)הרי כך היה וכך יהיה. ועדיין ניתן לתהות האם הנחתו של החזון איש ששלמות המידות כולן ושלמות ההלכה הן יחידה אחת עומדת במבחן המציאות?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 14/03/2016 21:17:10
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/3/2016 21:13 |
|
| |
מעמדו של הצבור הרחב
האליטיזם של החזון איש אינו נותן מקום רב לדלת העם, הוא היה דל ונשאר דל, ואילו הרב קוק כתב: < שזהו בכלל מהלך התולדה האנושית. ברובי תקופות ההסטוריה אנחנו מוצאים חכמים נעלים גדולי רוח בדורות הראשונים, שאנו משתאים על גדלם ועז רוחם, אבל הכלל הוא היה נתון בשפל המצב, בין בדעת בין במוסר, ... בעמנו נתמעטו הבורים, ולעומתם נתמעטו והוקטנו הגאונים והצדיקים. > נראה שהבדלי גישות אלו מתבטאות גם היום. החשיבה החרדית מכפיפה את כולם לדעת תורה של בודדים, ואילו רבנים ד"לים אכן מייחסים ערך לצבור והבנתו. לרב שרלו היה פסק על כניסה להיריון של רווקות שעורר הדים רבים. הייתי נוכח באירוע ששאלו אותו לא על הפסק עצמו, אלא על כך שהרב שרלו העמיד בנושא כה רגיש את מערכת שיקוליו בפני הצבור. הרב שרלו ענה שכיום אין טעם להסתיר, ויתירה מזו הוא סבור שגם בנושא הלכתי הצבור היום מסוגל להגיד את דברו ולהפרות את הרבנים.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/3/2016 21:08 |
|
| |
מוסר טבעי
הנחת יסוד של החזון איש שגם ראינו אותה לעיל היא שאדם עיר פרא יוולד, ואלמלא ההלכה עוזרתו, כפי שיתבאר לקמן, הוא נשאר בטבעו הפרוע. אזכיר כאן שנית את השאלה על נשים ונכרים שאינם עוסקים בדקדוק ההלכה. הרב קוק לעומתו כתב (שמונה קבצים א:עה): < אסור ליראת שמים שתדחק את המוסר הטבעי של האדם, כי אז אינה עוד יראת שמים טהורה. סימן ליראת שמים טהורה הוא כשהמוסר הטבעי, הנטוע בטבע הישר של האדם, הולך ועולה על פיה במעלות יותר גבוהות ממה שהוא עומד מבלעדה. אבל אם תצוייר יראת שמים בתכונה כזאת שבלא השפעתה על החיים היו החיים יותר נוטים לפעול טוב, ולהוציא אל הפועל דברים מועילים לפרט ולכלל, וע"פ השפעתה מתמעט כח הפועל ההוא, יראת שמים כזאת היא יראה פסולה. > לעיל, פרק א אות יג, כתב החזון איש, שהאדם גם אינו נמדד לפי תועלת מעשיו, אלא לפי רמת המוסריות שמאחורי מעשיו, כשרמת המוסריות נקבעת רק ע"פ שלטון השכל על הטבע. הרב קוק סבר שהטבע הבסיסי הוא טוב, עד כדי כך שהמוסר הטבעי הוא קנה המידה ליראת שמים.
|
|
|
|
|
