עד כמה ביהמ"ד נוכח ומרכזי בפוסטמודרניזם

אני רואה שהדיון נתקע/לא היה מעניין/לא היה ברור

על כן אנסה שוב, אשמח לכל הבעת עמדה

בית המדרש נתפס, ובצדק, כמקום מנותק ועצמאי, התורה קיימת בו במימד תיאורטי בלבד, הלומדים עסוקים בהתפלפלות למדנית שכלית, כשאצל רבים מהם, מתפתחת תודעת חברת הלמדנים, אליטה ומגדל שן, ללא שום קשר או מחוייבות למציאות הענפה המתרחשת סביבם.

מצב זה הוא אופייני מאד לגלות, התורה מתכנסת בתוך ד' אמות של הלכה, אין לה מה לומר בכל שטחי החיים, אלא להורות את ההלכות, את המעשה אשר יעשון, מקום זה הוא אכן מכווץ ומתכנס, השיח בו הוא שיח עצמאי ופרטני, וחסר משמעות ביחס לעולם הרחב.

אם כי, למרות כל הבאגים הנלווים לזה, המקום כמקום הוא עוצמתי ומלא משמעות, ה' בחר במקום זה לביתו, שם הוא מתגלה ונוכח, והמציאות תוכיח על לומדי תורה הספונים בלימודם, שאם זה נעשה בכנות ובצורה אמיתית, הרי הם חדורי תודעת נוכחות ה', יתר מסובביהם.

כחלק מהתהליכים המובילים לגאולה, תחיית הבשר ותחיית הרוח, מתרחשים תהליכי עוצמה הן במרחב הכולל של הקיום, והן בבית המדרש פנימה.

המציאות נמצאת כיום, ברובה, בעידן פוסט מודרני, המיתוסים והאמיתות האובייקטיביות, מתנפצות בזו אחר זו, האמת היא אפילו לא סובייקטיבית, אלא בעלת פרשנות אישית ואינדיבידואלית, הפסיכולוגיה היא שמעצבת את השיח ואת התרבות, אנשי רוח ואקדמיה הולכים ומפנים את מקומם, לטובת הרשתות החברתיות, הריאליזם מתחלף בתפיסה אינטואיטיבית, וכן הלאה.

גם בית המדרש, המקום המעצב את התודעה והזהות הדתית, מייצר לעצמו תהליכים דינמיים, מרובי טלטלות ומשמעות.

תהליכים אלו התחילו בתנועות החסידות והמוסר, ובמודל הישיבות עד ימינו, כל אלו תהליכים של בירור, בין הרעיון לבין ההלכה, מה היא זהות דתית – האם אקסטטית חסידית, מרובת דבקות ותפילה, או זהות תורנית למדנית, או שמא זהות מוסרית הלוחמת במידות הרעות, ובתוך כל זאת, אידיאלים עולים ומתנפצים, שיטות באות וחולפות, שום דבר אינו שקט על שמריו.

לדעתי, בית המדרש מובל למקום, שבו הוא מתכתב במובנים רבים עם המציאות הפוסטמודרנית שסביבו, זה החל בבית מדרשו של הרב קוק, הדוגל בתחיית הרוח, ובקידוש המציאות, זה קורה בתנועת החסידות העממית, [יתקנו אותי אם אני טועה, שקרליבך היה הראשון שהוציא את תורת החסידות מהכריכה השחורה והמסורתית], בעיקר בפורמטים מסויימים של חב"ד וברסלב, המביאים תפיסה רחבה של נוכחות ה' בכל שטחי הקיום.

תהליכים אלו מתרחשים בצורה עוצמתית בציונות הדתית, לענ"ד הרב אורי שרקי והרב יובל שרלו, ממשיכים את תפיסת הרב קוק, על פני המציאות בת ימינו, כל אחד בדרכו הוא, אם בתפיסה עקרונית של המציאות ותהליכיה, בקידוש הטבע והחיים, ואם בנוכחות דבר ה', בכל שטח וקומה בחיים, החל מאמנות, אתיקה, אקדמיה, צבא, מדינה, וכן הלאה.

כל זה אינו פוסח על בית המדרש הליטאי, מבחינתי הלומדע'ס הריאלית הינה תואמת לתקופה המודרנית, בה העולם האמין במדע וחכמה ריאליים, ואילו כיום כאשר הלומדע'ס הולכת ומפנה את מקומה, זה מוביל בזעיר אנפין למקום פוסט מודרני.

זה יכול לבוא דרך ר' גדליה, או דרך ר' לייב מינצברג ובית מדרשו, או בכל מיני התעוררויות מקומיות של קבוצות לומדים, המתעסקים בשטחים אלטרנטיביים של ארון הספרים היהודי, [כשכמובן, חוג חוג ומושגיו], אם זה בלימודי הגות, חסידות, הלכה, תנ"ך, וכן הלאה, כשלכל זה ישנה משמעות עקרונית, בית המדרש הולך ומחפש את המציאות.

ממקום של אמת אליטיסטית, התורה מקבלת פרשנות של אמת כוללת, החובקת ומכילה את כל קומות הקיום, היא זאת שמעצבת את התודעה והזהות, ויש לה מה לומר בכל שטחי החיים, ממקום זה היא מכילה ומאפשרת כל תנועה, דעה, או שיטה, תופעה או התרחשות, ממקום של אמת אבסולוטית אמנם אחת, אבל אמת כזאת המתפזרת בתוך המציאות, ומעניקה משמעות לכל שטחי הקיום.

לדעתי, זה המקום הפוסטמודרני של התורה, כי האמת האובייקטיבית אינה נוכחת בדוקא כנרטיב או כמיתוס, אלא במתן משמעות לכל תפיסה אינדיבידואלית, "שבעים פנים לתורה" אינו רק אמרה, אלא תהליך המתרחש מול עינינו, התורה מופיעה כחלק מהסיפור הגדול של המציאות, מציאות שלמה והרמונית, שכל יחיד נושא בה פן נכון ואמיתי, של התגלות דבר ה' בעולם.

חלק מן הדברים, הם בהחלט עדיין אוטופיים, אבל בשורש הדברים, נראה שיש כאן התנוצצות גדולה, של אינטואיציה גבוהה, בו דבר ה' הולך ומתגלה בכל קומות הקיום, התורה יוצאת מביהמ"ד לכל רחבי המציאות, תהליך זה הוא חלק מן ההתנוצצות של הגאולה, כשהמציאות והתורה מגיעים להרמוניה ושלמות, כאשר ההלכה איננה גורם מפריד, אלא גורם מחבר.