משלוח מנות לאדמו''ר זה בגדר רעהו ?

ומשלוח מנות איש לרעהו

האם נתינת משלוח מנות לאדמו''ר יוצאים ידי חובה

השאלה היא האם אדמו''ר הוי בגדר רעהו ?

מיימוני
לא כתבתי שרע אינו חבר. כתבתי שבדרך כלל המשמעות שלו במקרא היא שונה. צריך באמת להוסיף שייתכן שהמשמעות הבסיסית היא של חברות ומשם השימושים האחרים שלה (אם כי יש טענה שהמשמעות הבסיסית היא קרבה משפחתית כלשהי). כך למשל ייתכן שהתפקיד הממלכתי קשור לחברות ומשם התפתח שמו, אבל העניין הוא בדיוק שיש הבדל בין המשמעות של מילה לבין האטימולוגיה שלה. כאן אני גם מודה שיש במקרא משמעות של חבר, אבל שזה כמעט ולא נמצא במשמעות הזו, אלא בדרך כלל במשמעות של חבר הקהילה.
אתה מוזמן לבדוק את השימושים של המילה רע במקרא. כרגע נראה שאני בוודאי ואתה בשמא.
לגבי ואהבת לרעך כמוך, נראה שהתרגלת כל כך עד שאתה לא שם לב. לא כתוב שחברך יהיה רעך. כתוב שאתה צריך לאהוב את הרע. אי אפשר בשום צורה להבין מהפסוק שכולם צריכים להיות חברים שלך.
כאמור, פתיחה פשוטה של קונקורדנציה תגלה לך שזו המשמעות של רע במקומות רבים בתורה (בשליפות מהזיכרון: כי תבוא בכרם רעך, לא תחמד אשת רעך).
קניית חבר מאן דכר שמה?! כתבתי הרביית אהבה ואחווה והיא בהחלט נעשית גם ללא חברות.
לגבי לשון הראשונים, אמרתי שנדמה לי. אין לי כוח לבדוק. מסתמא זה נמצא בחינוך.
לגבי הרמב"ם, הרי שכל מה שהיית צריך לעשות הוא לקרוא כמה שורות קודם - מגילה ב, טו - "וכל המרבה לשלוח לריעים משובח".

יש

כמה תשובות לי על דבריך.

א. יש לבחון את המקרא עם כל המופעים של המילה "רע" (בצירה, מלשון רעהו, חברו).

הלשון "ואהבת לרעך כמוך" עשויה להתפרש כך שיש בה ציווי כפול. הציווי הסמוי הוא להתייחס לזולת כאל חבר. הציווי הגלוי הוא להתייחס אליו באהבה כפי שאני מתייחס לעצמי (ומה טיב האהבה הנדרשת כאן באמת צריך לימוד רב ואין לי פשט אחד ויחיד).

ב. התפקיד הממלכתי הוא של חבר המוכר רשמית כחבר המלך. ודווקא משם דומה שיש ראיה להבנתי בשימוש המילה.

ג. קנית חבר לא נעשית על ידי משלוח מנות פעם בפורים ולא ראוי שתיעשה כך. לכל היותר משלוח מנות למי שאני חפץ לקנותו כחבר יכולה לאותת לו שאני חפץ בקשר כזה.

ד. אם תרצה להביא את לשון הראשונים על הרבית אחוה אז אוכל לעיין ולבדוק.

ה. היכן מצאת ברמב"ם שיש מצוה להרבות במשלוח מנות? ראה שהעתקתי לעיל שעדיף להרבות במשלוח לאביונים. אם יש עוד סעיף ברמב"ם שלא העתקתי אנא הביאנו לכאן.

ובכל מקרה, בתוך עמי אני יושב ומשפחתי שולחת משלוחי מנות רבים רק כדי לצאת ידי חובה ולא לפגוע. ואם יש חבר טוב שקשה להגיע עדיו בפורים, דומה שהחברות מתבטאת בכך שלא מטריחים לתת ולקבל. ובזמננו, כאשר רוב העולם אינם רעבים למשלוח מנות, דומה שביקור של חבר שישב ללמוד בפורים יהיה משלוח מנות נאה יותר מאשר לקבל ממנו חבילת שוקולדים ובקבוק יין קטן (דוגמא).

לא שיש כל כך הרבה זמן פנוי... אבל עדיין דומה שרובו מוקדש לפתיחת הדלת והחלפת משלוחים. יותר מדי.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מיימוני
ממש לא הבנתי מדוע אתה חושב שזיל בתר טעמא מביא למסקנה שזה חבר ממש. אני לא חושב שתמצא הרבה מקומות במקרא שבהם המילה רע מתפרשת כחבר ממש. לעתים רע הוא מושג כולל לאיש מהחברה, וכך זה תמיד במצוות (לא רק בשור מוגח, ולהזכירך גם משלוח מנות הוא מצווה). לעתים זה מציין איזשהו תפקיד ממלכתי (רע דוד). ואף אם נשאל מה הטעם, הרי שנראה שהוא להרבות אהבה ואחווה (ודומני שכך כתוב בראשונים), וזה קורה בכל אחד. בקיצור מסקנה א' שלך אינה מבוססת כלל וכלל (ואפילו להפך).
דבריך על בזבוז כסף וזמן הם כמובן נגד הרמב"ם שאומר שהמרבה לשלוח הרי זה משובח.

נישטאיך וכולם

תודה על המקורות!

אמנם כאן אני דן: האם חייבים אנו לקבל את פרשנותם של אחרונים או שמותר או אף חייבים אנו להציע משלנו?

החידוד של מי שהקשה "שור רעהו" לאפוקי (להוציא) שור רבו, אמנם זו קושיה יפה, אם מחפשים אחרי משמעויות שונות של המילה "רע שלו" כלומר "רעהו".

אבל זיל בתר טעמא. כלומר, לך אחרי הטעם.

המינימום של משלוח מנות הוא שתי מנות לאדם אחד. ולא לכל הבנין, השכונה, העיר, הכולל, או אפילו המשפחה המורחבת.

כלשעצמי סבור הייתי שאין מנה אלא בזמן הסעודה. כפי שמצאנו

עיקר מצות משלוח מנות זה להרבות רעים כמו שמובא טעם בהרבה ספרים

נישט
כל הא דהוא עשיר הוא בגלל המתנות  ולכן לא מסתבר שזה יהיה פסול

מיימוני

מיימוני
אתה מבין שצריך לשלוח את המנות למישהו שיש אתו קשרי חברות?! אתמהה. כך גם תבין את 'שור רעהו'?! הלוא פשיטא שרע הוא כינוי כללי. חז"ל הוציאו ממנו לגבי השבת אבדה את המומר, ומכאן הו"א להוציא גם ע"ה.

נישטאיך

מתוך הציטוטים הקצרים עלי נראה שאפשר להעלות שתי השערות:

א. החלו להנהיג לשלוח לרב המקום משלוח מנות. מסתבר שזה היה חלק מפרנסתו. הנימוקים שזה "רעהו" באו אחר כך.

יש כמובן לבדוק את המקורות הזמינים לראות אם הם תומכים בהשערה זו.

וכמובן חשוב להבדיל בין רשות לבין חובה.

ב. הפסילה של חבר עם הארץ נראית מוזרה מאד. אותו "רעהו" שיש לשלוח לו את המנות אינו מי שראוי להיות חבר אלא מי שהוא חבר בפועל, הלא כך?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");