יצירות תזמורתיות בהשראת הטבע עפ"י נושאים

חביב...ולגוף האשכול נוסיף את אביב בהרי האפלאצ'ים, אם עוד לא הוזכר לעיל. 

אידך גיסא,

לענ"ד הסוגיה לאיזה מוסיקה אסור להאזין זו סוגיה עמוקה ומאד דקה שטרם נלמדה כראוי.
מכל מקום, המלצתי להימנע מלהאזין למוסיקה נוצרית דתית, למוסיקה אלילית או מיתית פסבדו-אלילית, למוסיקה לאומנית בעלת סממנים פשיסטים או גזענים, ולמוסיקה שחוברה ע"י מלחינים שנודעו כאנשים לא מוסריים.

מם, דעתי ההלכתית היא כדעתך, ולאחר שלמדתי מסכת ע"ז השתכנעתי שיש כמה וכמה צדדים להקל (ולא איכנס לזה כאן),  אבל מכיוון שמדובר בכל זאת בפורום חרדי, ראוי לדעתי לכבד גם את העמדה החרדית המחמירה (שגם פסקי הציונות הדתית דוגלים בה, דרך אגב), שיש חשש גם במוסיקה נוצרית דתית. 

ובחזרה לענייננו:
עלות השחר: גריג, פר גינט; מאהלר, הראשונה.
נהרות: שומאן, הריינית,; סמטנה, מולדבה.
יער: שומאן, תמונות יער (ומעניין שסיבליוס, שהמון קטעים בסימפוניות שלו משדרים תחושת יער צפוני, לא קרא כך לאף סימפוניה שלו).

לא ידעתי שיש בפרק החמישי של הסימפוניה השלישית של מאהלר טקטסט נוצרי, ולכן טוב שהערת על כך.ואם כבר הערת, עליך לדעת שגם במוסיקה ללא מלים יש סייגים הלכתיים המתייחסים לשימושה, תוכנה ומקורה. יש מחמירים ויש מקלים. וגם במוסיקה המותרת מעיקר הדין, יש מוסיקה שמוסכם כי רצוי להימנע ממנה. 

באך חיבר הרבה מוסיקה לכלי מקלדת כי התפרנס מנגינה בכלי מקלדת, ובכל זאת, לטעמי המוסיקה שחיבר לכלי קשת היתה משובחת לאין ערוך מזו שחיבר לכלי מקלדת, והוא חיבר גם מוסיקה טובה ללאוטה ולחליל. אגב, באך כתב את מיטב המוסיקה שלו בתקופת שהותו בקטן, בה קיבל חופש יצירה ורוב יצירותיו היו חילוניות.

רוב רובם של היוצרים בתקופה הרומנטית חיברו יצירות רומנטיות, אולם לא כולם. לדוגמא, הסופר הצרפתי סטנדל בז לרומנטיקה הצרפתית והעדיף את הסגנון היבש של המאה ה-18. עוד דוגמא, המשורר האנגלי וויליאם בלייק חיבר שירה בסגנון רנסנס ולכן לא היה מובן כלל לבני דורו. לענ"ד, לו באך היה חי בתקופה הרומנטית, הוא היה לוקח את המוסיקה לכיוון אחר מזה שאליו פנו בטהובן ומנדלסון. באך היה למדן מעמיק, ולפיכך סביר להניח שהיה לומד בעיון לא רק את  היצירות של מוצרט והיידן אלא גם את יצירות הבארוק, ורק אח"כ מגבש לעצמו סגנון ייחודי.

אפשר לשאול שאלה כללית יותר:

האם במוסיקה קלאסית יש מוטיבים אליליים כי מבוססת על מסורת מוסיקלית יוונית עתיקה או כי פותחה במשך מאות שנים בזיקה לפילוסופיה או לתיאולוגיה נוצרית?

לדוגמא, בטהובן וברהמס למדו תיאוריה מוסיקלית מפוקס, פוקס למד מפלסטרינה, ופלסטרינה היה מלחין רנסנסי הן של מוסיקה דתית כנסייתית והן של מדריגלים חילונים.

תוקן על ידי מם80 ב- 16/04/2016 21:52:55

גלילוני,

מאי שנא טקסט נוצרי או טקסט פאגאני או טקסט אפיקורסי? מאי שנא יצירות שיש בהן טקסטים זרים ליצירות שאין בהן טקסט אולם נכתבו מכוונות זרות? אם תדקדק בהלכה, אפשר שתמצא שאסור להאזין להרבה יצירות קלאסיות. לא מקשיב למוסיקה של מאהלר, כי לענ"ד זו מוסיקה לא טובה, גם אם לא היו בה טקטסים זרים.

לומר שאם באך היה חי בתקופה הרומנטית היה מחבר מוסיקה רומנטית, זה כמו להגיד כי לו בטהובן היה חי בתקופת הבארוק היה מחבר יצירות בסגנון בארוקי. אולי כן ואולי לא. מכל מקום, בתקופת באך הכינור היה כלי הנגינה המרכזי ולא כלי מקלדת. 

מם,

1. טקסט נוצרי, בפרט המשבח את ישו וכד', זה עוד לפני הידור זו בעיה הלכתית נטו.


2. אני מניח שאילו באך היה בתקופה אחרת הוא היה נוהג כאותה התקופה:

א. בהיבט הכלי, אילו היה לבאך את הפסנתר המפותח שהיה בתקופת בטהובן המאוחר, הוא היה משתמש בכל האופציות שהפסנתר היה מאפשר לו.

ב. בהיבט הסגנוני, הוא היה כותב - פחות או יותר - כפי הנהוג בתקופתו, כמובן בצורה הטובה ביותר.

"לצערי", הוא היה בתקופת הבארוק. 
 

ארתור רובינשטיין אמר שהמוסיקה של באך ומוצרט טהורה ושל בטהובן איננה טהורה. רובינשטיין התכוון לטהרה לאו דווקא במובן דתי, אלא במובן רגשי-אסתטי, כלומר מוסיקה שבאמת נובעת ללא פניות מנשמתו של היוצר. נראה לי שהסימפוניה הפסטורלית של בטהובן, כמו גם למשל רביעיות כלי הקשת המאוחרות שלו, וכן המוסיקה של מנדלסון, טהורות, אם כי פחות פשוטות ומאוזנות, כמוסיקה של באך ומוצרט. ואולי אחת הסיבות לכך הינה שהיחס של מנדלסון ובטהובן לטבע היה כמו זה של ילדים אשר הסיאוב של החברה המודרנית לא השפיע על נפשותיהם. מהבחינה הזו, אולי היצירות שלהם אפילו טהורות יותר מאלה של באך ומוצרט התלויות יותר בתיאוריות קונטרפונקט ובאופנות אסתטיות.

לא מחבב את המוסיקה של מאהלר, בין אם יש בה טקטסים כאלה או אחרים בין אם לאו, ומכל מקום שלשת הפרקים הראשונים של הסימפוניה השלישית שלו נכתבו בהשראת הטבע ואין בהם טקסטים. המהדרים בטהרת המוסיקה וכשרותה לא ישמעו מוסיקה של יהודים מומרים כלל, שמא מכילות השפעות שליליות, וגם לא של מוסיקאים גרמנים ששהו בגרמניה ומילאו תפקידים רשמיים בזמן שלטון הנאצים או של מלחינים רוסים ששיתפו פעולה עם השלטון הקומוניסטי.

אגב, הנושאים של לא מעט יצירות קלאסיות אליליים. ואפשר לשאול האם אותן יצירות פסולות כי הנושאים אליליים, או שמא מוסיקה טובה הינה טובה בלי קשר אם יוצריהן חשבו מחשבות אויליות שהרי היוצרים בד"כ עשו שימוש ספרותי במיתוסים ולא התכוונו לשום פולחן, או שאולי טהרת המוסיקה תלויה במבצעיה ולא במלחיניה. מכל מקום, כדאי להבחין בין מוסיקת חול למוסיקה דתית, ובין מוסיקה דתית אמונית לבין מוסיקה דתית פולחנית, והגבולות לא תמיד ברורים. 

נדמה לי שבסימפוניה ה- 3 של מאהלר ישנו פרק מסוים המכיל טקסט נוצרי.

הבאתי רק דוגמאות. המלחינים האנגלים הרומנטים-מודרנים חיברו הרבה יצירות בהשראת הטבע. וכמובן יש פואמות סימפוניות או סימפוניות שהולחנו בהשראת נופי הרים, נהרות, עמקים, שדות, פרחים, אגמים, וכו'. לדוגמא, "מה ששומעים בהרים" מאת סזר פרנק ומאת ליסט, סימפוניה מס' 5 מאת שארל טורנמיר, "בהרים" מאת דליוס, סימפוניה מס' 6 מאת וילה-לובוס, סימפוניה מס' 2 מאת אלן הובאס, "ולטאבה" מאת סמטנה, סימפוניה מס' 3 מאת מאהלר, ועוד יצירות רבות ובכללן יצירות יפות מאת מלחינים סינים ויפנים.

סימפוניה מס' 3 מאת מאהלר:
www.youtube.com/watch?v=9Yr720ftjaA

"ולטאבה" מאת סמטנה:
www.youtube.com/watch?v=Zz9okzlhDSk