במלאת שנה לפטירתו של הרב גריינימן ננסה לאסוף כאן רשמים על דמותו הכבירה והייחודית. נקווה שישנם ממכריו-מוקיריו בפורום ושנזכה לאשכול המכבד את הפורום ואת הרב. חושבני שישנן שתיים שלוש נקודות מעניינות שאפשר להתחיל איתן: א. ר' חיים ראה עצמו כתלמידו ממשיכו של החזון איש. הדבר ניכר על כל צעד ושעל בהליכותיו, בדרך לימודו וכתיבתו ובסגנונו הייחודי. האם נכון לחקות את הרב גם כאשר הוא דומה למלאך ה או שנכון לשמור על עצמיות. ב. דמותו של ר' חיים בציבור הכללי נתפסה בעיקר כיועץ רפואי. גדלותו התורנית לצערנו לא הוכרה מסיבות ידועות. מתוך הכרות אישית עמו ומתוך ספריו עולה דמות העולה על כמה וכמה מן המפורסמים. כיצד נסביר את העובדה שבשל תככים כאלו ואחרים נמנע מרב אנשי הדור להנות ממנו עצה ותושיה. ג. מה היתה עמדתו והשקפתו הכללית. האם שמרנות קיצונית או מחשבה מקורית דוגמת הגר"ג נאדל. ומה היו היחסים ביניהם. ובנוסף אם יש למשהו ספורים מעניינים אשמח לקרוא עליהם.
בשעתו פירסם יעקב פרידמן (בעל מחבר ספרי חיזוק לבחורי ישיבה, כמו "נפש הישיבה") סיפור על בחור צעיר שיצא לישיבה קטנה אבל התקשה להחזיק מעמד מחמת געגועים (פינוק בבית?) וחזר הביתה, אבל סופו היה לגדול בישראל למרות שלמד בבית הוריו ולא במסגרת. לאחר מכן גילה את הסוד הגדול שמדובר בחזון איש. איני יודע מה היה מקורו לדבר זה.
אין שום מקור רציני לכך שהחזון איש עבר איזה משבר בצעירותו. המקורות של בני בראון לכך הם פחות מעלובים. בכל מקרה, גם לפי בראון לא נראה לי שהוא טוען שאז החזון איש עסק בלימוד רפואה.
עד כמה שידוע לי, החזון איש פשוט קרא פה ושם בספרי רפואה (פעם שמעתי שהיה זה בבית הכסא, אין לי מושג אם זה נכון), לכך נוסף המון פיקחות ושכל ישר. זה הכל.
נשלח ב-25/4/2016 08:42
תוקן על ידי ברנהארד ב- 25/04/2016 09:09:07
נשלח ב-25/4/2016 08:36
טעותסופר כתב:
במלאת שנה לפטירתו של הרב גריינימן ננסה לאסוף כאן רשמים על דמותו הכבירה והייחודית. נקווה שישנם ממכריו-מוקיריו בפורום ושנזכה לאשכול המכבד את הפורום ואת הרב. חושבני שישנן שתיים שלוש נקודות מעניינות שאפשר להתחיל איתן: א. ר' חיים ראה עצמו כתלמידו ממשיכו של החזון איש. הדבר ניכר על כל צעד ושעל בהליכותיו, בדרך לימודו וכתיבתו ובסגנונו הייחודי. האם נכון לחקות את הרב גם כאשר הוא דומה למלאך ה או שנכון לשמור על עצמיות. ב. דמותו של ר' חיים בציבור הכללי נתפסה בעיקר כיועץ רפואי. גדלותו התורנית לצערנו לא הוכרה מסיבות ידועות. מתוך הכרות אישית עמו ומתוך ספריו עולה דמות העולה על כמה וכמה מן המפורסמים. כיצד נסביר את העובדה שבשל תככים כאלו ואחרים נמנע מרב אנשי הדור להנות ממנו עצה ותושיה. ג. מה היתה עמדתו והשקפתו הכללית. האם שמרנות קיצונית או מחשבה מקורית דוגמת הגר"ג נאדל. ומה היו היחסים ביניהם. ובנוסף אם יש למשהו ספורים מעניינים אשמח לקרוא עליהם.
יש דבר שחוזר על עצמו במכתביו שוב ושוב (זאת ראיתי בתוספת התורנית של המודיע של השבוע שקיבצו כמה מכתבים שלו): אנשים כנראה כותבים לו שהם בצער ושיש להם ייסורים, והוא משכנע אותם להיות בשמחה, שימו לב לטיעון הבא:
כשאדם מצטער - שכינה מה אומרת "קלני מראשי קלני מזרועי" - ומי רוצה חס וחלילה לצער את השכינה? לכן צריך להתחזק להיות בשמחה!
מדהים!
נשלח ב-25/4/2016 00:41
גברא רבה שמעתי באחד ההספדים שפרופסור וישניצ'ר הסביר את העניין כך: ברפואה צריך 70 אחוז שכל ישר ו30 אחוז ידע רפואי. אצל הרופאים הטובים יש שלושים אחוז ידע רפואי ועוד חמישים אחוז שכל ישר. ואצל ר' חיים יש שבעים אחוז שכל ישר וחמש עשרה אחוז ידע רפואי. את האריתמטיקה תעשו לבד. כמובן שכל זה הוא לתפארת המליצה אבל ודאי שהיה לו הרבה מאוד מהמצרך הנדיר הזה.
ר' חיים היה כנראה בקי בענייני רפואה, הרבה נועצו בו בעניינים אלו.
גם לחזו"א כנראה הייתה הבנה מסוימת ברפואה , כנודע מהציור המפורסם של 'ניתוח הראש'
הנחתי שהידע שהם צברו הגיע ממקורות חיצוניים כגון ספרי רפואה עממיים וכדומה. אבל בהחלט לא על ידי ידע תורני שגרם להם לכך,
'מקובל' לספר שהחזו"א למד זאת מדיני טריפות, לאחר שלמדית מסכת חולין הדבר נשמע לי מופרך לחלוטין [אתם בהחלט יכולים לחלוק עלי, אבל נא להוכיח כיצד אפשר ללמוד את חכמת הניתוח משו"ע וכדומה]
הר"ח גריינמן הלך כנראה בעקבות דודו ולמד רפואה.
שמעתי שהחזו"א בצעירות חש 'משבר' תקופה מסויימת והחל לעסוק בלימודי רפואה מספר שנים, ומשם צבר ידע רב,
אשמח אם יש למישהו מקור בעניין,
כמו כן האם הנ"ל החזיקו בביתם ספרי מדע / רפואה שעזרו להם להתעדכן במחקר, מי היו אלו שדאגו ללקוט עבורם ספרים כאלה, האם הדבר נעשה בהצנע או בפרסום?
נשלח ב-24/4/2016 21:57
צריך פעם אחת ולתמיד לפרש את המושג: "לאוקמא שכינתא מעפרא"
השכינה היא לא הקב"ה חס ושלום, (הרי הקב"ה לא יכול ליפול, וכל שכן לא להתפלש בעפר)
אז העובד את ה' צריך לעבוד לשמה, ואם הוא עובד שלא לשמה - מוטב לו וכו'
אם הוא עובד מיראת העונש - אין צריך לומר שאין זה לשמה,
ואם עובד מאהבת ה' - יש לחשוש שאין זה לשמה משום שזאת אהבה התלויה בדבר, (דאולי הוא אוהב את ה' בגלל שיודע שה' ייטיב לו?)
ואיך ימלט מעבודה שלא לשמה?
אם יעבוד אך ורק כדי להקים השכינה מעפר!
נשלח ב-24/4/2016 14:44
התפילה, כפי שמשמע בתנ"ך, בחז"ל וברמב"ם היא בקשת צרכים כפשוטה. והנב מלמדים אותנו שאנחנו מתפללים על צער של השכינה ולא שלנו.
נשלח ב-24/4/2016 13:35
לא קראתי על הרבה שיצאו במחול בשואה. כנראה שהדרשות האלה לא ממש עובדות.
נשלח ב-24/4/2016 13:29
תוקן על ידי אפריםבן ב- 24/04/2016 13:31:08
נשלח ב-24/4/2016 13:20
אייקון ירוק צעג!
סוף סוף מישהו מבין אותי
בגלל זה העליתי את הנושא,
כשקראתי את זה בחג הרגשתי שאני עד לאפולוגטיקה במיטבה,
